מבוי שלא נשתתפו בו אם עירבו חצירות עם הבתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ככרמלית מאחר שעירבו חצרות עם הבתים נעשה המבוי כאלו אינו פתוח לו אלא בתים בלבד בלא חצירות, ולפיכך אין מטלטלין בכולן. בהשגות כתב הראב"ד ז"ל מחסרון דעת כתב כל זה חדא דהא קיי"ל הלכה כר"ש בין עירבו בין לא עירבו חצר ומבוי רשות אחת דר' יוחנן ושמואל הכי סבירא להו, ועוד טעה בפירוש השמועה עצמה דרב אשי הכי אסיק טעמא להא מילתא דלא אסר רב בעירבו אלא משום בתים דכיון דעירבו שכיחי מאני דבתים בחצר ומשום הנך גזרו אפילו בכלים ששבתו במבוי שלא לטלטל אותם בתוך המבוי ויהי' להם ככרמלית וכל שכן שינהגו איסור בכלי החצר כל זה לדעת רב ואין הלכה כמותו. נ. ב. נראה דהרמב"ם אינו מפרש כפרש"י וכל הראשונים דתליא בפלוגתא דרב ושמואל אם אמר ר"ש גם בעירבו ופי' דברי רב אשי ג"כ אינו דהוא טעם חדש אלא דהוא טעם לומר דלא בעינן דוקא בתים וחצרות פתוחות לתוכו שיהי' מותר לטלטל מן הבתים למבוי והוא דעיקר התחלת סברת הגמ' דאמר בתים איכא חצרות ליכא אינו משום דהחצרות נעשו בתים אלא משום דניתקו החצרות ונשארו רק בתים ובתים אין להם פתח להמבוי, [ובלא"ה הרי גם בתים אין כאן דאסור להוציא מהבתים למבוי כיון שלא נשתתפו בו] וזהו שתי' רב אשי דאם לא עירבו א"כ אין כאן איסור לטלטל מחצר למבוי אבל אם עירבו דאיכא איסור דאסור לטלטל מהחצר כלים ששבתו בתוך הבית ובאופן דאיכא איסור לא הותר ע"י לחי וקורה ולא שייך לומר בלא עירבו דעכ"פ איכא איסור לטלטל מבתים למבוי משום דכבר נתבטלו הבתים ע"י זה שא"א לטלטל מהן לחצרות ועכ"פ אפי' לר"ש אסור כיון דעכ"פ איסור איכא ובזה לא הותר בלחי וקורה, ע"כ.