Even Ha'azel on Mishneh Torah, Neighbors Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
המבקש להוציא זיז מכותלו על אויר חצר חבירו כל שהוא חבירו מעכב עליו שהרי מזיקו בראיה בעת שתולה בו ומשתמש בו, הוציא את הזיז ולא מיחה בו לאלתר בעל החצר, הרי החזיק בעל הזיז. עיין בכ"מ וכונתו הוא שהרמב"ם מפרש שבעל הזיז מעכב מלבנות תחת הזיז, דהרשב"ם והרמ"ה מפרשים ג"כ לענין לעכב מלבנות אלא שהרשב"ם מפרש לענין לבנות ולסתור עי"ז את הזיז, והרמ"ה מפרש לענין לבנות ע"ג הזיז, אבל תחת הזיז סוברים דלא זכה בעל הזיז באויר למנוע בעל החצר מלבנות משום דלתלות בו אין זה עיקר תשמישו וכן הוא דעת הרא"ש, והרמ"ה הוכיח זה דאם נימא דלתלות נמי הוי עיקר תשמישו א"כ אמאי אין חזקה לפחות מטפח הא אמרינן דלמתלי ביה גם פחות מטפח חזי' ובדעת הרמב"ם נראה דפחות מטפח כיון דאינו ראוי אלא למתלי ביה לא הוי תשמיש קבוע, ונמצא שכל הזיז אינו תשמיש קבוע אבל זיז טפח כיון דראוי להשתמש על גביו ונמצא דעיקר תשמישו הוי תשמיש קבוע, לכן כל פרטי התשמישים שאפשר בו כבר נכללו בזה וגם למתלי ביה הוי מתשמישי הזיז ולכן זכה גם באויר שמתחתיו שיוכל לתלות בו. והנה דעת הרמב"ם דבעיקר הזיז החזיק גם בזיז פחות מטפח, והנ"מ בין טפח לפחות מטפח אינו אלא לענין לבנות תחתיו, אבל הטור בסי' קנ"ג כתב דפחות מטפח אין לו חזקה כלל ויכול בעל החצר למנעו כל שעה שירצה וצריך להסירו, ונראה דהרמב"ם בזה לשיטתו דסובר בפ"ז הלכה ו' גבי חלון המצרית למעלה מד"א דאין לו חזקה אינו אלא לענין שבעל החצר יכול לבנות כנגדו אבל אינו יכול בעל החצר לערער ולכופו לסתום והרא"ש חולק עליו וכתב דכיון שלא החזיק למה לא יאמר לו סתום, וכבר כתבתי שם דדעת הרמב"ם דלענין חזקת נזקין החזיק גם בחלון המצרי, ורק לענין חזקת תשמישין לא החזיק כיון דאינה תשמיש קבוע, לכן בעל החצר יכול לבנות, וכתבתי דהולכים בזה לשיטתם דהרמב"ם סובר דחזקת שתיקה מהני, והרא"ש סובר דצריך חזקת ג' שנים וטענה ע"ש, והטור לשיטתו דסובר גם בחלון כהרא"ש דיכול לכופו לסתום. אלא שצריך עיון בזה בדעת הרמ"ה דהרמ"א הגיה על דברי המחבר שהם כדברי הרמב"ם וכתב וי"א דבזיז שאין בו טפח לא מהני חזקה כלל, ויכול בעל החצר למחות בו כל זמן שירצה ואם לא מיחה בו והניחו מרצונו בעל החצר משתמש בו, אבל לא בעל הזיז וציין ע"ז טור בשם הרמ"ה והר"י ברצלוני והרא"ש, ומשמע דהוא על כל דבריו ושהרמ"ה סובר דיכול בעל החצר למחות, וקשה דהא גבי חלון סובר הרמ"ה כדעת הרמב"ם דגם בחלון המצרי יש לו חזקה לענין זה שאינו יכול לכופו לסתום, וראיתי ביד רמה שכתב וז"ל ומסתברא דכיון דאין לו חזקה בחצר אם רצה בעל החצר לסלקו הדין עמו דלא ליתי למתלי ביה מידי ולעיוני בחצר עכ"ל, ונראה דאין כונתו שיכול לכופו לבעל הזיז לסלקו אלא שבעל החצר יכול לסלקו ואפי' אינו בא לבנות ורק שרוצה לסלקו הדין עמו כיון שיכול לבוא לידי היזק שיעיין בחצר בעת שיתלה בו, והוא דאף דהרמ"ה סובר כדעת הרמב"ם גבי חלון זהו רק דמהני חזקת החלון לענין זה שאין בעל החלון מחוייב לסתמו, ואף שכתבנו דהוא מטעם דלענין חזקת נזקין מהני חזקתו, וכאן כתב הרמ"ה דיכול לסלקו משום שיבוא לידי היזק, אבל זה מבואר בפשיטות דזהו רק טעמא דלמה יוכל לסלקו ולא אמרינן כופין עמ"ס זהו משום שיבוא לידי היזק, אבל מה דמהני חזקת נזקין אינו אלא לענין זה שבעל החלון אינו מחוייב לסתום וה"נ כאן בעל הזיז אינו מחוייב לסלק, אבל בעל החצר יכול לסלקו כיון דלא החזיק בחזקת תשמישין. איברא דדעת הרמב"ם מוכח דלא כהרמ"ה וגם בעל החצר אינו יכול לסלק את הזיז דהא כתב הוציא את הזיז ולא מיחה בו בעל החצר, הרי החזיק בעל הזיז, ומוכח דלגמרי החזיק ורק לענין אויר שתחת הזיז בזה כתב בהל' ב' דהוא דוקא בזיז טפח, אבל לענין עיקר הזיז סובר דהחזיק לגמרי, ולפי"מ שבארנו יקשה לנו בטעמו של הרמב"ם דכיון דלא החזיק בחזקת תשמישין משום דאינו תשמיש קבוע למה לא יוכל בעל החצר לסלק ונראה דהרמב"ם סובר דאיברא דזיז שהוא פחות מטפח תשמישו אינו קבוע, אבל עיקר הזיז הרי הוא קבוע, ולכן שפיר דאף דבחלון המצרי כיון דאין תשמישו קבוע יכול לבנות תחתיו אבל לסלק עיקר הזיז אינו יכול בעל החצר שבזה החזיק בעל הזיז שהיה הזיז שלו בחצר, ובזה חולקין הרמב"ם והרמ"ה דהרמ"ה סובר דכיון דתשמישו אינו קבוע אין חזקה לעיקר הזיז ובעל החצר יכול לסלקו והרמב"ם סובר דעיקר הזיז הרי הוא קבוע והחזיק בו.
היה הזיז שהוציא רחבו טפח ומשוך באויר חצרו של חבירו ד' טפחים ולא מיחה בו החזיק בד' על ד', ואם רצה להרחיב את הזיז עד שיעשה ד' על ד' ה"ז מרחיב ואין בעל החצר יכול לבנות באויר חצרו תחת הזיז כלום, אלא אם כן הניח לו תחתיו גובה אויר י' טפחים כדי שישתמש בזיז. השגת הראב"ד היה הזיז וכו' ואם רצה להרחיב וכו' עד שישתמש בזיז, א"א איני מודה לו בזה אא"כ בא מחמת טענה עכ"ל. המ"מ כתב על דברי הראב"ד נראה שדעתו ז"ל לפי שזה מקום חשוב ואינו נקנה במחילה, ומוכח מדבריו דהראב"ד אינו חולק אלא על הלכה זו שבא להחזיק בד' על ד', אבל על מש"כ בהל' ד' דהחזיק בזיז טפח לא השיג, והקשה הלח"מ דהא בפי"א הל' ב' במש"כ הרמב"ם דכל ההרחקות אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק ה"ז מחל, והשיג הראב"ד שם וכתב המ"מ ע"ז דדעת הרמב"ם שהשעבודים נקנים בשתיקה ורבותינו הצרפתים כתבו שאין שום חזקה מועילה אלא בחזקת ג' שנים ובטענה, ואפשר שזו היא כונת הראב"ד, וקשה דהא כאן בזיז טפח מודה דמהני חזקה ע"י שתיקה, עוד קשה דבפ"ה הל' ה' כתב הרמב"ם דהעמיד בהמה בחצר חבירו לא החזיק והשיג עליו הראב"ד וסובר דהחזיק ונמצא שהחליפו שיטתם. ונראה דהרמב"ם סובר דמהני ראה ושתק בין לחזקת נזקין בין לחזקת תשמישין, ורק דכל זה בדברים שהדרך להקפיד, אבל מה דדרך להשאיל לחבירו מקום וכמש"כ שם הרמב"ם לא מהני בזה ראה ושתק ואפי' טענה לא מהני, דהא יותר מזה מצינו בדין חזקת מטלטלין שהוא לגמרי ברשות המחזיק, ומ"מ דברים העשויים להשאיל ולהשכיר לא מהני בהם חזקה, ודעת הראב"ד הוא לחלק בין חזקת נזקין לחזקת תשמישין, דבחזקת תשמישין מהני אפי' בלא טענה אבל חזקת נזקין דאינו מצוי למחול על נזקין לכן לא מהני אלא בטענה, ולכן שפיר דכאן גבי זיז דעיקר תשמישו של זיז אינו להיזק אלא שאפשר שיצא ממנו היזק לכן מהני חזקתו, דהא כתב הנמוק"י דאפי' לדעת הרי"ף דסובר דבהיזק ראיה לא מהני חזקה מ"מ בזיז מהני חזקה משום דאין כאן ודאי היזק ראיה, לכן גם לדעת הראב"ד דין הזיז הוי כדין חזקת תשמישין ולכן בזיז טפח מודה, ולקמן בפי"א השיג הראב"ד על דיני ההרחקות שהם חזקת נזקין.
הרוצה להוציא צנור על חצר חבירו כדי שיקלח שם המים או שעשה מזחילה על כותלו כדי שיהיו המים נזחלין ויורדין לחצר חבירו, בעל החצר מעכב עליו ואם לא מיחה החזיק זה בצנור, רצה אח"כ לסתום הצנור בעל החצר מעכב עליו שכשם שהחזיק בעל הגג לשפוך מימיו לחצר חבירו כך החזיק בעל החצר שיהיו מימי גגו של חבירו באין אצלו לרשותו, רצה בעל הגג לעקור הצנור מצד זה ולהחזירו בצד אחר או שהיה ארוך ורצה לקצרו אין בעל החצר יכול לעכב עליו שלא החזיק אלא במימי הגג והרי הם באים אצלו מ"מ, וכן אם רצה בעל החצר לבנות תחת הצנור אין בעל הגג יכול לעכב עליו שאין הצנור עשוי לתשמיש כזיז כדי שיחזיק באויר החצר שאינו עשוי אלא לקלוח המים. השגת הראב"ד רצה בעל הגג לעקור וכו' עד לקלוח המים א"א זה הדרך אינו מחוור ואיך יבוא על זו המזחילה יש לה חזקה ובעל החצר למה יעכב על בעל המזחילה מלקצר, ואם הוא רוצה להתריע כותלו מה לו לבעל החצר, ועוד כי המשנה מעולם לא הזכירה קניית הגג לבעל החצר ודברי אמורא הם. המ"מ כתב שהראב"ד סובר שדעת הרמב"ם לפרש דברי שמואל ור' חנינא במחאת בעל החצר על בעל הגג, אבל הרמב"ם לא כיון לזה וגם הוא מפרש האוקימתות בחזקת בעל הגג, ומה שכתב הרמב"ם דיש רשות לבעל הגג לקצרו ואין בעל החצר יכול למחות כתב זה הרמב"ם מסברא, ודבריו תמוהים דאף דנימא דפוסק כרב ירמי' בר אבא שהוא בתרא שאינו יכול בעל החצר לא לעוקרו ולא לקצרו ורק שיכול לבנות תחתיו. אבל למה לו להרמב"ם לכתוב לשון על בעל הגג שיש לו רשות לעקרו מצד זה לצד זה ולקצרו במה שהוזכר בגמ' על בעל החצר וא"א לבאר כן דברי הרמב"ם. לכן נראה דע"כ הרמב"ם מפרש כן בגמ' באוקימתות דשמואל ור' חנינא, ומה שהקשה הראב"ד דהא הך דינא דאין בעל הגג יכול לסתום את הצינור הוא מימרא דאמורא והלח"מ הוסיף עוד דהא רב יהודה אמר שמואל גופיה אמר זה בתורת מימרא ואמר על זה בטעמא דמילתא ומוכח דאין זה מבואר במשנה נראה דגם לפי פירושו של הרמב"ם נוכל לומר דמימרא דשמואל הוא חדוש בפני עצמו דממתני' לא שמעינן דאין בעל הגג יכול לסתום הצינור, ומה דאשמעינן דיכול לשנות הצינור מצד זה לצד זה וכן שיכול לקצרו זהו משום דאי לאו מתני' הו"א דכיון שבעל הגג החזיק במקום זה בחצר שילכו כאן מי הגג לא החזיק במקום אחר, ויכול בעל החצר לומר במקום זה אני רוצה להחזיק כלים שיתקלקלו ע"י קלוח המים, וע"ז אשמעינן מתני' דכיון שזכה בחצר להוריד מי גגו זכה כן בכל החצר ויש לו רשות לשנות מקום הקלוח וזהו מגדר אחזיק להורדי אחזיק לכשורי, אלא דמכיון דבא שמואל ואשמעינן דאין בעל הגג יכול לסתום הצינור משום דא"ל כי היכי דאת קנית לך חצר דידי למשדי ביה מיא לדידי נמי קני לי מיא דאיגרך, לזה הסביר הרמב"ם בטעמא דיכול בעל הגג לשנות מקום הצינור או לקצרו שלא החזיק אלא במימי הגג והרי באים אליו מ"מ, אבל עיקר רבותא דמתני' הוא דיכול בעל הגג לשנות עיקר קלוח המים, ובלשון הרמב"ם נכללו שתי הכונות וכנ"ל. ומה שהקשה הראב"ד דאיך נפרש לפי"ז המזחילה יש לה חזקה ובעל החצר למה יעכב על בעל המחילה מלקצר, הנה בגמ' איתא תנן המזחילה יש לה חזקה בשלמא למ"ד הנך תרתי שפיר ופירשב"ם דהמזחילה יש לה חזקה דדבר קביעות ואין רגילין לעוקרה ממקום, וכן דר' חנינא שאם היה ארוך מקצרו, אבל המזחילה יש לה חזקה ואין מקצרין אותה, והיינו דדוקא צינור הדרך לשנותו מארוך וגם לשנותו מצד זה לצד זה, אבל המזחילה שהיא על כל רוחב הכותל לא שייך לשנותה וגם יש לה מדה קבועה ולא מרחיבין ולא מקצרין אותה ולא שייך זה אלא בצינור, וביחוד אני תמה שהראב"ד עצמו בש"מ כתב וז"ל, בשלמא להנך תרי קמאי מזחילה אינה ראויה לשינוי מפני קביעותה ואינה ראויה לקצר וכו' ע"ש שהאריך לבאר, וא"כ גם פירושו של הרמב"ם מיושב, אלא שבאמת קשה בין לדברי המ"מ בין לפימש"כ מה שהשמיט הרמב"ם הא דבמזחילה של בנין, והמ"מ הוכיח מזה כפירושו ולא ידעתי מה שייך זה לזה, וראיתי שהלח"מ ביאר הדברים אבל דבריו תמוהים מאוד דהא הך דינא דהמזחילה של בנין הוא על הך דינא דתירוצא בתרא שאם רצה לבנות תחתיו בונה, ואמר ע"ז בגמ' דבמזחילה של בנין אינו בונה תחתיו, וא"כ מה שייך זה להפירושים באוקימתות הראשונות, אלא דקושיא זו אינה על הרמב"ם בלבד שגם הרי"ף והרא"ש לא הביאו, וכבר כתב הטור שאינו יודע למה לא הביאו, והב"י כתב משום דזהו מילתא דפשיטא ובמרזב של בנין ג"כ אינו יכול לבנות אם יתקלקל, אלא משום דסתם מרזב של עץ ועדיין אינו מרווח וצ"ע.