Even Ha'azel on Mishneh Torah, Sacrifices Rendered Unfit Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כל הפסולין לעבודה שמלקו מליקתן פסולה, ואע"פ שאותו העוף פסול אינו כנבלת העוף הטהור לטומאה, וכן אם מלק בלילה או ששחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אינם כנבילה. הלח"מ הביא ד' התוס' בזבחים דס"ח דמתני' ר"ש הוא דסובר כל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד, דהא אמרינן בגמ' בברייתא דמליקה המתרת את האיסור פי' דאם עלה לא ירד אינה מטמאה, ומליקת לילה לר' יהודה תרד, וכתב הלח"מ דהרמב"ם סובר דמתני' אפי' כר' יהודה, ומפרש מליקה המתרת את האיסור כפירש"י שבחייה לא היתה ראויה להקרב לגבוה והותרה במליקה זו, ודבריו תמוהים שהביא ד' רש"י שפי' על הברייתא דיכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמא בבה"ב, דהא פירש כן על מליקה כשרה, וכמו שכתב בד"ה הא נמי נבלה דקאי על עולת העוף, אבל מה תירץ בזה על מליקת לילה לר' יהודה דתרד דלא הותרה במליקה זו לגבוה, ובאמת גם רש"י מפרש להדיא במתני' כד' התוס', שכתב ואינם מטמאין שמליקתן מטהרתן לפי שנפסלו בקודש, ואהני מליקתן שאם עלו לא ירדו, וא"כ קשה לשיטת הרמב"ם דשחיטת לילה אם עלו ירדו, איך פסק דמליקת לילה אינה מטמאה. והנה התוס' בזבחים שם אחר שכתבו דמתני' ר"ש הוא, הקשו דר"ש הא סבר דמליקת שמאל מליקה גמורה, וכתבו דס"ל כוותי' בחדא ופליג עליו בחדא א"נ מודה ר' יהודה בעוף דכל שפסולו בקודש אם עלה לא ירד, דהנך תלתא מיעוטי בבהמה כתיבי, ומיהו ע"כ חד מינייהו בעוף דלא תימא כל פסולי דעוף אם עלה לא ירד עכ"ל, וכונתם במה שכתבו ומיהו, היינו דהא גם בעוף איכא פסולים דאם עלו ירדו, וכמו דממעט ר"ש בברייתא דף כ"ד ממיעוטא דזאת דבודאי מוקצה ונעבד ואתנן וכו' גם בעוף אם עלו ירדו, ולפי תי' זה נוכל לומר דגם הרמב"ם סובר כן, ואף דפסק כר' יהודה זהו בשחיטת לילה, אבל מליקת לילה לא תרד, אח"כ ראיתי שכתב כן התוי"ט בפ"ז וקצת משמע כן בדברי הרמב"ם בפ"ג הל' ו' שכתב וכן בהמת קדשים שנשחטה בלילה, או נשפך דמה או שיצאת חוץ לעזרה אם עלתה תרד, וראיה גמורה אינה כיון דכתב לשון המשנה שנשחטה בלילה. אלא דאינו מבואר בסברא למה נחלק בין בהמה לעוף, וגם מה שכתבו דמיעוט אחד הוא גם בעוף צריך ישוב, ואף דלכאורה לא קשה דמה שכתבו דהני תלתא מיעוטי הוא דוקא בבהמה הא כתבו אליבא דר' יהודה, ולדידיה ע"כ צ"ל דעל אין פסולו בקודש לא צריך מיעוט דהא ממעט מהג' מיעוטים נשחטה בלילה ונשפך דמה ויצא דמה, א"כ שפיר אם אין פסולו בקודש גם בעוף אם עלה ירד, אלא דמ"מ קשה דעכ"פ לר"ש דאינו ממעט אלא אין פסולו בקודש מקרא דזאת, ולדידיה גם בעוף ודאי נתמעט אין פסולו בקודש, ואיזה טעם הוא שחולקין בזה ר' יהודה ור"ש, דר' יהודה אינו ממעט אלא בבהמה ור"ש ממעט גם בעוף, אמנם גם בזה אפשר ליישב כיון דאין פסולו בקודש מסתבר יותר דירד, בזה שפיר לא מחלק ר"ש בין בהמה לעוף, אלא עיקר מילתא לחלק בין בהמה לעוף אין בזה טעם מבורר. והנה בפ"ג הל' ט"ו כתב הרמב"ם דמליקת זר אם עלה לא ירד, ולכאורה נאמר דכמו דבמליקת זר אם עלה לא ירד כן הוא גם במליקת לילה, אבל באמת לא שייך זה לזה דבשחיטת לילה הא סובר הרמב"ם כר' יהודה דאם עלתה תרד, וכבר כתבתי שם בטעמא דמליקת זר דאם עלה לא ירד, הוא משום דמצינו לזר הכשר בשחיטה וסובר דשחיטה הוי עבודה, דא"א לומר דילפינן מבמה דא"כ דוקא בזר ולא בכל הפסולין, והרמב"ם כתב שם אחד זר ואחד שאר הפסולין, וא"כ במליקת לילה ע"כ אנו צריכין למצוא טעם במה שאני משחיטת לילה. ונראה דיש לומר דמה דממעטינן נשחטה בלילה ונשפך דמה דאם עלה ירד אף שנתמעט מקרא ג' מיעוטים מ"מ מה דסובר ר' יהודה דאלו הג' נתמעטו זהו משום דסובר דהוי כמו אין פסולו בקודש, דאף דר"ש סובר דאין פסולו בקודש הוא כמו נרבע ונעבד דנפסל קודם שבא לעזרה, ואלו הג' נפסלו בעבודתם או אחר שחיטה וקבלה, מ"מ סובר דאף אם נימא דשחיטה הוי עבודה, אבל עיקר עבודת היתר הקרבן הוא זריקה, וכיון שנפסל קודם זריקה לא חשיב פסולו בקודש, וזהו דגלי קרא בהנך מיעוטי דזאת היא העולה, ומיושב מה שכתב הרמב"ם בפ"ג הל' ח' הך כללא דכל שפסולו בקודש, דקשה דהא הך כללא הוא לר"ש. ולפי"ז מבואר דגם לר' יהודה הוי הך כללא אלא דקרא ממעט דהני ג' הוי כמו אין פסולו בקודש. והנה ר' יהודה הא מיירי בדין האימורין או איברי העולה אם עלו למזבח דשחיטה וקבלת הדם עדיין לא עשו הכשר לגבי הקטרת האימורין או איברי העולה, ולגבי הדם אם הי' ר' יהודה סובר כר"ג דגם בדם אם עלו לא ירדו, א"כ ביצא דמה כיון שכבר נתקדש הדם בכלי שרת וכן בנשחטה בלילה אם אח"כ נתקבל הדם בכ"ש ביום, דבלילה אין כ"ש מקדשין דם, אפשר דבזה יודה ר' יהודה דאם עלו לא ירדו, אלא דכיון דלא קיי"ל כר"ג, ור"ע וריה"ג לא סברי כר"ג, א"כ י"ל דר' יהודה נמי לא סבר כר"ג, ואין נ"מ לגבי הדם כלל ולכן אמר בסתמא דהני ג' אם עלו ירדו. והנה במליקת לילה דהעוף נמלק במזבח וכיון דעבודת המזבח גם בלילה א"כ בעולת העוף אפשר דנתקדשה על המזבח במליקת לילה, ולא דמי לנשחטה בלילה דנפסל הקרבן קודם שהי' בקודש, לכן מה דעלו האימורין או איברי העולה על המזבח לא הוי פסולו בקודש כיון דנפסל קודם, אבל מליקת העוף אף דהוא קודם מיצוי וכמו קודם זריקה בבהמה, מ"מ כיון דקיי"ל כעולא דאימורים שהעלן לפני זריקת דמן לא ירדו, ופסק הרמב"ם כן אף דפסק כר' יהודה, וכבר כתבו התוס' בזבחים דפ"ג ע"ב דהא דעולא אתיא אפי' כר' יהודה וכתבו וז"ל כיון דאיכא זריקת דמה, וכונתם ודאי משום דאח"כ יהי' זריקת דם כבר אסור מעכשיו להורידם, דאין לומר דכונתם אחר שיהי' זריקת דם דזה פשיטא ואיזה חסרון בזה שהעלום לפני זריקת דמן, ואף דזה ודאי דצריך דוקא שיהי' דם כשר לזריקה דהא יצא דמה אם עלה ירד, א"כ כשנמלקה בלילה הא אין הדם ראוי לזריקה אפי' אח"כ ביום כיון שכבר נפסל במליקה, מ"מ י"ל כיון דליכא אלא ג' מיעוטים לא ממעטינן אלא הני דאין פסולו בקודש כלל שנפסל קודם שבאו האימורין על המזבח, אבל נמלקה בלילה כיון שהיו ביחד היינו שנפסל הקרבן על המזבח, ובתחלת המליקה הא הי' עומד שיהי' ראוי למיצוי, ונמצא דפסלות הקרבן בא בזמן כשהוא על המזבח, לכן זה עדיף מנשחטה או יצא דמה, וזה מיקרי פסולו בקודש, ומודה ר' יהודה דאם עלה לא ירד. ומה שהכריח להרמב"ם לחילוק זה זהו כדי להעמיד מתני' דפ' חטאת העוף דתנן מלק בשמאל או בלילה וכו' אינן מטמאות בביה"ב, להלכה אליבא דר' יהודה, ובפרט לפי"מ שמוכיחים בתוס' דהא לר"ש בשמאל מליקה גמורה היא וכנ"ל.