Even Ha'azel on Mishneh Torah, Transmission of the Oral Law Halakhah 12
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
עוד בהקדמה , אלא בכל דור ודור ראש בית דין או נביא שהיה באותו הדור כותב לעצמו זכרון השמועות ששמע מרבותיו והוא מלמד על פה לרבים. נראה ע"פ מה דאיתא בכתובות דף כ' כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפי' לאחר כמה שנים, אמר רב הונא והוא שזוכרה מעצמו ר' יוחנן אמר אע"פ שאין זוכרה מעצמו, ופירש"י בהא דרב הונא שזוכרה מעצמו בלא ראיית השטר נזכר קצת מעדותו מאליו ובהא דר' יוחנן כתב לאחר שראה בשטר נתן בלבו ונזכר שלא נשתכח ממנו כל כך שכשמזכירים לו נזכר, אבל אינו נזכר לגמרי לא, דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם, ולכן תורה שבעל פה לא ניתנה אלא שאחד להשני או לרבים ימסרו בעל פה כמו שכתב בראש ההקדמה, והתורה והמצוה, תורה זו תורה שבכתב, והמצוה זו פירושה וצונו לעשות התורה עפ"י המצוה, ומצוה זו היא הנקראת תורה שבע"פ אלא יש רשות לכל אחד לכתוב לעצמו זכרון השמועות, ולרב הונא צריך שיזכור מעצמו, שע"י הכתב יזכור קצת בעצמו, ולר' יוחנן וכן קיי"ל להלכה אף שאינו זוכרה מעצמו, אבל ע"י הכתב נזכר, וזה שסתם הרמב"ם.
"Moreover, in the introduction, in each generation, the head of the Beit Din or the prophet of that time would write for themselves a record of the traditions they heard from their teachers, and they would teach them orally to many."