במשל"מ הביא דברי המהרי"ט שנסתפק באלו הנשים הנכנסים בבית השרים והמה כאניות סוחר להביא טרף לביתם ומכלכלין את בעליהן אם יש לבעלה זכות בנכסי' או לא. ותמה המל"מ דזה תלוי במש"כ הראב"ד דאלמנה שהשביחה הקרקע של יתומים השבח לעצמה, דלא הוי בכלל מע"י כיון שאין יכול לכופה למלאכות אלו, ולדעת הרמ"ה דמציאתה לעצמה באינה ניזונית, ה"ה בנדון דמהרי"ט אין לבעל זכות בנכסי', וסיים המל"מ וכל מה שצידד הרב ז"ל בסוף דבריו לא שייכא אלא אם נחשוב שבח זה מע"י אבל למאן דיהיב לי' דין מציאה סוף סוף הרי לא זכה בעלה ומציאתה לעצמה לדעת הרמ"ה, ודבריו תמוהים דמהרי"ט צידד שם לומר דלא מיקריא אינה ניזונית, והרמ"ה מיירי באינה ניזונית והמהרי"ט שפיר חקר באופן זה אם נקראת ניזונית או דהוי כמי שאמרה איני ניזונית, וצריך להוסיף דאי מיקריא אינה ניזונית דסובר המהרי"ט דודאי לא שייך להבעל די"ל דאפי' לדעת הרא"ש דמציאתה לבעלה היינו דוקא במציאה, אבל הכא אף דלגבי דידה לזכותה נוכל לומר דאינה כמע"י ע"ש בסי' צ"ה בדברי הרשב"א שהביא הב"י, מ"מ לחובתה לא גרע ממעשה ידי' ואינה מחוייבת ליתן לבעל ודוק בזה.