ויש לחולדה דריסה בעופות וכלב אין לו דריסה כל עיקר לא בעוף ולא בבהמה וחיה. כתב במ"מ והוי יודע דכל הני דאמרינן אין להם דריסה מ"מ אם נקב בצפרניו עד שהגיע לבית החלל טריפה ואפי' הנץ בשור הגדול שמא ניקב אחד מן האברים הפנימיים ואין בדיקה לנקב מה שהוא כל שאין מקומו ידוע ע"כ ונ"ב דבריו תמוהים דאין שיטת הרמב"ם כן בפי"א הלכה ד'.

איזה הוא רושם הדריסה שיאדים הבשר כנגד בני מעים עד שנעשה כבשר שהרופא גורדו מן החבורה רואין אותו הבשר כאילו חסר וטרפה. נ"ב משמע דהרמב"ם סובר דהני טריפות מחמת עצמו ולא משום בני מעיים, ומה דדוקא כנגד בני מעיים זהו מקומו דבמקום זה נטרף ע"י דריסה ומה דבודקין מכל הירך עד הקדקד הוא שמא ימצא טרפות בשאר מקומות שפוסל בהם טריפות, אבל רושם דריסה בבשר לא מיפסל עד שיהי' רושם דריסה בהם בעצמם וכמש"כ הכ"מ בהלכה ח', ונראה לחדש יותר בדעתו מלשונו בהלכה ח' דבשארי אברים אינו פוסל דריסה כלל, ומה דצריך בדיקה הוא שמא נתקלקלו ע"י הדריסה ונפסקו עי"ז והיינו בצומת הגידין או ניקבו בקרום של מוח וצ"ע.