Every Good Man is Free Chapter 13
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
[88] על ברכי הפלוסופיה הזאת אשר אין בה מדקדוקי המלים המיוחדים ליונים נתחנכו האסיים להיות אנשים טובים שוחרי מוסר. הפלוסופיה ההיא דורשת מהם מעשים נעלים תחת תרגילים (עיוניים)²⁴, והמעשים האלה משמשים יסוד איתן לחרות²⁵ אשר כל מיני שעבוד זרים לה.
footnotes: ²⁴ מעשים נעלים תחת תרגילים. הכונה היא לתרגילי דברנות אשר בהם היו הצעירים מנסים כוחם בגבובי מלים ודקלמציות נמלצות. ²⁵ יסוד איתן לחרות. הסופר מדגיש בזה את הנושא ששימש נקודת מוצא לכל התאור, הוא הרעיון שרק בני עליה הם בני חורין באמת.
XIII. [88] Such are the athletes of virtue produced by a philosophy free from the pedantry of Greek wordiness, a philosophy which sets its pupils to practise themselves in laudable actions, by which the liberty which can never be enslaved is firmly established.
[89] וראיה לדבר²⁶: בארץ זו (בארץ יהודה) קמו במשך הזמן שליטים רבים שונים איש מרעהו גם בתכונותיהם הטבעיות וגם במגמת לבבם. מהם ששאפו לעלות במשובתם על פריצי חיות, ולא נרתעו מכל מעשי אכזריות. את נתיניהם שחטו בסך, ולפני יציאת נשמתם גזרו את גויותיהם לחלקיהן ולאבריהן כמעשה הטבחים,²⁷ ולא חדלו (מתועבותיהם) עד שנענשו מדה כנגד מדה בגזרת מדת הדין אשר עיניה צופיות על מעללי אנוש.²⁸
footnotes: ²⁶ וכו' וכו' בתאור הבא מספר פילון על רדיפות שונות שסבלו האסיים מידי שליטים אכזריים. מי הם השליטים האלה? הסופר מדבר כנראה, בתקופת השמד שבימי העריץ אנטיוכוס אפיפנס, ובכן גם בימים ההם היתה קיימת כבר כת האסיים. ואפשר מיחס כאן הסופר לאסיים את אשר היה משותף לכל העם, כי הרדיפות היו אז כלליות. הלא גם בענין אחר (ענין הדרשות) ראינו שמוסד משותף לכל העם מיוחס לכת האסיים ואם כך הדבר, אין להסיק מכאן כל מסקנות בענין הכרונולוגיה של צמיחת האסיות, כמו שעשה לוציוס בספרו על האסיות עמ' 36 וכו'. – ²⁷ תאור דומה למסופר כאן נמצא אצל יוסף ב"מ מה"י ב', ח', י'. הנוגשים העריצים המה הרומיים בעת המרד הגדול, ורדיפותיהם לבשו אופי דתי. תמוה הדבר, כי מעולם לא שמענו, וגם יוסף ב"מ אינו מספר במקום אחר, על רדיפות דתיות מיד הרומיים בימי מלחמת החרות. סבורני שיוסף חקה בתאור זה את פילון מתוך קלות ראש בלבד, כדרכו, ואילו פילון התכוין לסורים ולא לרומיים. ²⁸ יש להוסיף שתאור העינויים הניתן כאן מזכיר בפרטים שונים את התאור של יסורי היהודים באלכסנדריה בימי הנציב פלאקוס. התאור הזה נמצא בספרו של פילון "נגד פלאקוס" סע' 65 וכו'. הפרעות באלכסנדריה התחוללו שנים רבות לאחר שכתב פילון את ספרו "על חרות הצדיק"; פילון חקה איפוא ב"נגד פלאקוס" את דברי עצמו ב"חרות הצדיק". נמצאת למד שתאורים מעין אלה "חפשיים" הם יותר מדי, ואין לדקדק בהם. בנדון זה לא נמצא דיקנות לא אצל פילון ולא אצל יוסף ב"מ, שהלך בעקבותיו.
[89] Here we have a proof. Many are the potentates who at various occasions have raised themselves to power over the country. They differed both in nature and the line of conduct which they followed. Some of them carried their zest for outdoing wild beasts in ferocity to the point of savagery. They left no form of cruelty untried. They slaughtered their subjects wholesale, or like cooks carved them piecemeal and limb by limb whilst still alive, and did not stay their hands till justice who surveys human affairs visited them with the same calamities.
[90] ומהם שנמנעו ממעשי שגעון וטרוף הדעת. אלה שינו את טעמם והרעו לנו בדרך אחרת והסבו לנו פורענות קשה. כי אם אמנם דבריהם בנחת נשמעו, אך בקולם השלו חיפו על העֶברה הבוערת כאש בלבבם, ובחנופתם דמו לכלבים שוטים המכשכשים בזנבם ומתרפסים לפני הבריות, ולסוף מטילים בהם ארס (בנשיכותיהם). מידם באו להם (ליהודים) צרות איומות. והם השאירו אחריהם בערים שונות זכר לרשעתם ושנאתם את הבריות, ורושם היסורים אשר סבלו האנשים מידם לא ימחה לעולם.
[90] Others transformed this wild frenzy into another kind of viciousness. Their conduct showed intense bitterness, but they talked with calmness, though the mask of their milder language failed to conceal their rancorous disposition. They fawned like venomous hounds yet wrought evils irremediable and left behind them throughout the cities the unforgettable sufferings of their victims as monuments of their impiety and inhumanity.
[91] אכן אף אחד מן השליטים האלה, אם מן העריצים²⁹ האכזרים ואם מאנשי המרמה הערומים, לא הצליח להוציא דופי בקהל האנשים הנקראים בשם אסיים (Essaioi) או חסידים (hosioi) וככל אשר תקפו את האסיים, שהם בני חורין מטבעם ובלתי תלויים כביכול בדעת אחרים, הנה לא עצרו כוח להשבית את מדותיהם הטובות והישרות (של האסיים). הם (השליטים הרעים) היו מתַנים, איפוא, את רוממות סעודותיהם המשותפות ואת שתוף החיים הנעלה על כל ברכה ותהלה, בהיותו אות ומופת לחיים נשגבים ומאושרים בתכלית האושר.
footnotes: ²⁹ העריצים, או יותר נכון העריץ הערום והאכזר הוא, לדעת לוסיוס עמ' 40, המלך הורדוס. ברם, אין השערה זו מתקבלת על הלב, שהרי בית האלאבארך היהודי באלכסנדריה, ליסימכוס אחי פילון, עמד ביחסי ידידות עם בית הורדוס, וביחוד עם אגריפס הראשון. אמנם אין לבוא בהקפדה יתרה לגבי תיאורו הריטורי של פילון, ונראה שכל ענין העריצים הערומים קלוט הוא מדמיון הסופר.
[91] Yet none of these, neither the extremely ferocious nor the deep-dyed treacherous dissemblers, were able to lay a charge against this congregation of Essenes or holy ones here described. Unable to resist the high excellence of these people, they all treated them as self-governing and freemen by nature and extolled their communal meals and that ineffable sense of fellowship, which is the clearest evidence of a perfect and supremely happy life.