Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 125
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעי' ו' בהגה (אם נוגעין) כשאירע טעו' בכתיבת גט. אני מצוה שיעשה מאות א' או ב' קטנים ראש א' דש' או דאות הצריכה שם. ואין שום פתחון פה דקפידא באותיות גדולים יותר מהנהוגים כי הנהוגים אינם לכוונה דק להשמר מטעות כידוע. אך גם בסתוה"ק או במגילה הק' וכן בתו"מ הק' גם ששם האתוון רברבין הם בדיוק בקבלה בכוונות עמוקות בשרשים עליונים מכל מקום נראה שאין קפידא גמורה בהוספה מצד הצורך כנ"ל או כנהוג מצד הרמזים דשמות הק' שבמגיל' הק' כידוע. וגם זה יש לכלול במה שכתבתי במק"א שהיכא שהכוונה מצד המספר אין גרעון על ידי תוספות כי יש בכלל מאתים מנה:
(עוד מצאתי) בסופר המציא תקנה להנגועות שבהגט פטירין. על ידי מה שבודק כל מלה ומלה תיכף לכתיבתה ואז עושה מב' ג' אותיות אות אחת גדולה כי כן צויתי לו פעם אחת כי אין קפידא לעשות קצת אותיות גדולים בהגט פטורין. גם שבסתוה"ק אין לעשות אתוון רברבין חוץ מהמקובלים כידוע על כל זה פשיטא דלא שייך כן בגט פטורין. ששם הכל בכתב מיד ה' השכיל בפרד"ס בכל אות ונקודה ותג וקוץ תלי תלים של הלכות עד אין סוף וכן היא בכל שנוי המקובל בכתיבת תנ"ך הק'. מה שאין כן בג"פ שהאותיות הגדולים שבו טעמם ידוע מדברי חז"ל מצד ידיעת פשטות המכוון ואין להקפיד יותר בזה. וגם במגילה ששמעתי מקפיד על האתוון רברבין שנוהגים עכשיו לכתוב מלבד המקובלים והרמז בהם מצד ר"ת או ס"ת אותיות שמות הק'. אך מכל מקום יש זכות בזה. שכמו דקיימא לן דלא שייך כל המוסיף גורע בתוספות תיבות בנוסח התפילות הק' וכמ"ש במק"א בזה. מההיא דסי' רס"ג באו"ח גבי הדלקת נרות דשבת"ק. שעל ידי תוספות אין גרעון להכוונה של זכרון זכור ושמור. וכן הוא בהרא"ש ז"ל סוף ר"ה לגבי ברכות שבתפילה. וכן הוא בזה שבודאי רמזי חכמה יש בשנוי האותיות שבמגילה גם כן כיון דקיימא לן שנכתבה ברוח הקודש. ות' רבתי דותכתוב כו' יש בה טעמים רבים על פי פרד"ס. אך על כל זה אין על ידי זה שום גרעון למכוון שבזה. מצד שכותבים גם אותיות גדולות שם שלא על פי הקבלה. כיון שאין הפסד בתוספות. וכיון שאין קפידא במגילה בדיעבד אם השמיט בה הסופר תיבות. לזאת מהראוי להיות מעלין בקודש לכבוד שמות הק' שהם בבחינ' הסתתרות בהמגילה הק' כידוע ועל כל זה הם השורש דכל המגילה הק'. והרשות נתונה בכל דור ליתן רמז הזכרה של שמות הק' המרומזים שם. ואין קפידא בתוספות אתוון רברבין בזה. ובגט פטורין פשיטא שאין גמגום או פתחון פה על זה בשום אופן. אך אתמול אירע שעשה א' דאנתתי גדולה. והיתה סמוכה לתיבת דהוית שלפניה. ולא הי' כשיעור י' לפי אותה הכתב ועל ידי שפוע ו' של על הא' ומה שצויתי להגביה גג הת' דדהוית בשפוע לימין הי' נשאר קרוב לכשיעור י' לפי כתב רוב הגט ורק חסר כל דהו באולי ובסדר הגט כתב שבחסר קצת אין קפידא כשאין שנוי משמעות אך הי' מקום לומר שנשער כפי גדלות הא' ולא לפי ערך הכתב של ת' שבצדה. ונראה שיש להכריע שהשיעור הוא כפי סגנון כתב דהת' שבצדה האויר דשם. כיון שהוא סגנון רובא דרובא דכתב כל הגט והאתוון רברבין הם בטלים במעוטם לגמרי והיו כלא היו ונהי דאי אירע בין שני אתוון רברבין כנ"ל. נראה להחמיר ולשער כפי האתוון רברבין כיון שאנו דנין על האויר שבין שני האותיות גדולות אין לנו לילך אחר רוב הכתב דהשטר. אך בהנ"ל כיון שהת' שבצדה היא ככל אותיות השטר. יש לדון על פיה. אך העיקר בזה לפי קריאת תנוק דלא חכים ולא טפש כבסדר הגט והראיתי לילד כבן עשר שנים וגם שמבין גם בכתב רש"י היטב. מכל מקום כיון שלא ידע פי' המלות והסתרתי לפניו חצי תיבות דהוית. ומכל מקום אמר שנראה שהא' שייכת לתיבה שלאחריה אך יש מקום לגמגם מצד שהתנוקות מורגלים בלימוד שיר הק' אקדמות מלין כו' שהוא נדפס באתוון רברבין בכל ראש שטה. וכן במחזורים בכל הפיוטים הם מורגלים באתוון רברבין בתחלה ולא באמצע ומה שלומדים לפעמים מחומשים מוגהים. שנדפס בהם אתוון רברבין שבתורה הק' באמצע המלות זהו מעוטא דמעוטא נגד כל אתוון רברבין שבמחזורים. ומכל מקום יש צד להכריע על פי מה שהנ' של אנתתי קרובה הרבה יותר להא' של אנתתי מצד הקירוב של הת' דהוית להא'. ועל פי זה ממילא יש בהיכר שהא' שייכת למטה. גם השנוי משמעות איננו כל כך משנה הענין ומצד שהי' הגט פטורין בשביל אפרושי מאיסורא. ששימשתו נדה וכמ"ש לעיל בזה הי' צד להקל. והי' הכרעה מהסבה הפשוטה מהשמים שהי' עיכובי' עד שנתאחרו החתימות סמוך לצאת הכוכבים וגם שרציתי להשמיט השאלות שבסדר הגט קודם הנתינה אחר החתימות. שיהיו אחר הנתינה. כיון שאין תקלה בזה. ואפשר שיהי' זה בלילה לגמרי בלי שום צד קפידא. אך על כל זה הי' סמוך כל כך עד שנוטה שהי' צאת הכוכבים גם אחר הדיבורים ההכרחיים קודם הנתינה ועל ידי זה סדרנו גט אחר היום ובעזהי"ת הי' בכשרות בלי פקפוק כלל. וגם שהחקירו' מהסופר והעדים שבסדר הגט בין החתימות לנתינה. אפשר לסדרם אחר הנתינה בלילה ממש בלי שום חשש גם בלי שום שעת דחק או הפסד מרובה רק כדי לחוס על איבוד הזמן והטרחא על כל זה סדר ביטול המודעת דהבעל שנית יש לו שרש בהפוסקים ז"ל. ויש להקדימו להנתינה בכל דאפשר. רצה הסופר לכתיב פ' כפופה בתיבת וואלף. ונזכר ונשאר רק נקודה והי' תחלה כה' ואחר כך משך פ' פשוטה ולא דיבק את הנקודה אל היו"ד שבתוך הפ' רק גררה. נראה שאין חשש בזה לכ"ע. שגם שכשגרר אות שלם. או גרר קצת מהאות כדי שיוכר על ידי זה יש בזה חששות. מכל מקום בזה שלא גרר מקצת מהאות. ולא אות שלם אין חשש. וגם שהי' מקום לומר שכשנשלם ף' הפשיטה ובתוכה הנקודה הי' זה נראה שהף' נקודה חירק. ובמדינות אלו אין נהוג לקרות וואלף בחירק הף' ועל ידי גרירתו נעשה שנוי משמעות והי' בזה חשש קפידא בהגרירה כמו בגורר אות שלם. אך כיון שידוע שאין שום שֵם אדם בעולם במדינות אלי שיהי' נקרא ף' דאית וואלף בחירק. ובמדינות אחרות שנהגו כן שם כל וואלף קורים כן ואין בזה שום חשש גרם שנוי משמעות בשום מקום. ובלאו הכי גם בגרר אות שלם מכשירים לפעמים ומכל שכן שכבר ידוע שאין נוהגים לכתוב נקודות בגט פטורין. וגט זה אין בו שום נקודה של ביאור ההברה. וכמו שאם הי' מוסיף עוד ניקוד קטן עד שהי' נראה כשוא כסגנון הנהוג לקרות כאן לא הי' חשש לכ"ע כמו כן עכשיו שנטל נקודה הנ"ל. וגם שלא במקום עיגון אין לחשיש בזה ובפרט שניכר קצת מקום הגרר והרי זה כלא נגרר:
סעי' י' (ככתב על כתב) האותיות שבעובי הניירות שהם בהירים יותר משטח כל הנייר נגד השמש. נראה דבדיעבד לא שייך בזה משום כתב על גבי כתב לגבי כתיבת גיטין שהונהג עכשיו לכתבם על הנייר כי אין זה בסגנון כתב כלל גם דקיימא לן דלגבי כתב על גבי כתב יש תורת כתב על צבעים אחרים גם כן. מכל מקום זה איננו גם כצבע כיון שאינו ניכר רק נגד השמש וצלע"ע בזה ושמעתי שיש מסדרי גיטין מקילים בזה. ומצד זה יש להדר להפוכי בזכותייהו בזה אך לכתחלה הנזהר מלכתוב באותיות על גבי ציורים הנ"ל. שבנייר עושה לנכון. ורק על השרטוטים שהם בנייר בסגנון הנ"ל אין קפידא וכן נוהג מו"ח נ"י וכן הוא על צד היותר טוב והנכון: