Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 23
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(עחמ"ח סק"א) נראה שמה שכתב בספר חסידים הק' סי' קע"ו והובא באה"ע סי' כ"ג. טבילה בימות הגשמים במ' יום עולה במקום מ' יום ישיבה בקור. שכוונתו ודאי רק שעה מועטת בכל יום וטבילה במים קרים עולה במקום ישיבה בקור. ובמקום מ' יום ימי קיץ בתענית עולה תענית ג' ימים רצופים או בחלש ב' ימים וכמ"ש בש"ע הלכות תענית ובשם האר"י ז"ל כתוב כוונה על ג' ימים שעולים מ' יום. וכשהרצופים הם בימות החמה עולים במקום מ' יום תענית בימות החמה. וכנראה שכוונתו שלא ברצופים וכן כ' יום טבילה וכ' יום תענית בימות החמה מצטרפי' ונראה שבשוגג ג"כ מועיל כן ואין צריך יותר כי אומר מותר אנוס הוא והרי זה כההיא דאונס דשם ובשם האר"י ז"ל כתוב יותר ממ' יום ואולי כוונתו בימות הגשמים וכוונתו לגבי מזיד גם כן מה שאין כן אונס או שוגג קיל ומודה שמהני כנ"ל ובפרט בדורות האלו שהאנשים חלושים יש להקל היטב:
סעיף ב' (שמנאפים ביד) ההלכה ברורה לכ"ע שמתעסק בעריות וחלבים חייב ולא שייך שום פתחון פה לומר איזה חילוק בכוונתם תהיה מה שתהיה וכידוע כל הלכות קבועות בקבלה היטב כן הוא לגבי סגנון לשון שבתורה הק' שאי אפשר לפרש רק כפי קבלת חז"ל ולא שייך שום פתחון פה לומר בלשון לא תנאף שום מכוון לחלק בזה כפי כוונתם אם לצד הנאה או תאוה או שום איזה אופן אחר כל מה שהפה יכול כו'. וגם מתעסק חייב כמפורש בדברי חז"ל והיה מקום לומר על פי זה שמוכרע שמה שאמרו חז"ל לא תנאף ביד הוא רק אסמכתא כי אלו היה בזה איסור דאורייתא לא היה ראוי להתיר כמ"ש בב"ש ז"ל בשם ס"ח ז"ל ורק ברדיית פת שהוא רק שבות התירו חז"ל כדי להנצל מחיוב סקילה מה שאין כן לעשות איסור לא תעשה כדי להנצל מאיסור כרת לא מצינו לחז"ל ולומר שביד שאמחז"ל שאסור הוא רק בשעושה בשביל תאוה משא"כ כשכוונתו כדי להנצל מאיסור אי אפשר לפי הנ"ל כי בדאורייתא אי אפשר לומר כן כיון שמבואר שזאין לומר שום חילוק בלשון לא תעשה הנ"ל. אך כבר כתבתי שאפשר לומר טעם שגם מצות לא תעשה שאינה בכלל עריות ואין בה כרת נדחית מפני לא תעשה דעריות שהיא בכרת ומכל מקום יש גם כן קצת משמעות שם שביד הוא אסמכתא וכמ"ש במק"א מצד שאמרו חז"ל שלא תגנוב הסמוך ללא תרצח הוא באופן חייב מיתה מהיקש ואלו היה לא תנאף משמעותו ביד אדרבא היה להקיש ללא תנאף דסמיך ליה יותר ולומר דקאי על מה שאינו חיוב מיתה ואלו היה ביד מהתורה הק' מלא תנאף לא היה מתיר בס"ח ז"ל כנ"ל כי אם פשטיה דקרא קאי על ביד הרי זה בכלל עריות ובעריות יהרג ולא יעבור ולא היה שייך בזה לשון טוב שכתבתי במק"א שהוא מצד שניצול מרציחת הנפש. אך מכל מקום אינו מוכרע כי אולי יש לומר שמכל מקום אינו בגדר עריות אך בלאו הכי מוכרע כנ"ל מצד ההיקש ואמרו חז"ל אין ניאוף אלא באשת איש ואני נימא שהוא מחלוקת בלשונות חז"ל אפושי פלוגתא לא מפשינין גם מכל מיני המצות מוכרע שאין זה רק אסמכתא שהרי אין גם אחד שימנה זה בכלל המצות גם להמתירים שלא כדרכה פעם אחת רחוק לחלק בין שלא כדרכה לביד גם שכתבתי במק"א איזה אמתלא בבחינת לא טוב היות האדם לבדו אין זה סגנון הפוסקים ז"ל כלל ועל ידי זה יש ספק ספיקא אולי כהמתירים פעם אחת אולי אינו רק אסמכתא והוה ליה ספק ספיקא בדאוריית' ובדרבנן ספק אחד מהני וספק ספיקא זה טוב יותר מספק ספיקא דגבי שמנונית דגים ודגבי בצים כי שם יש מקום לומר שיש ספק ספיקא להחמיר גם כן מה שאין כן בזה והבא לומר שזה גדר ספק ספיקא ספק מדאורייתא ספק מדרבנן יש לומר נגדו שאין זה ספק ספיקא המתהפך להחמיר וכיון שספק ספיקא להחמיר נלמד רק מספק ספיקא להקל אין להחמיר בספק ספיקא כזה. אך בלאו הכי הרי מוכרע כנ"ל שהוא רק אסמכתא ויש על כל פנים ספק שבפעם אחת מותר. אך מכל מקום אין להתיר לכתחילה ובהנ"ל יש (עפ"י הנ"ל בצירוף עם מ"ש במק"א) כתריס בפני הפורעניות ועל כל פנים אחר תשובה בחרטה ועזיבה ווידוי אין עוד פתחון פה לעשות שום רושם חטא על כל פנים לגבי שוגג:
סעי' ג' (לידי הרהור) באיסור ההרהור ביום שלא להתטמא בלילה שהוא מהתורה הק' ליש פוסקים (מצד שמוני המצות שלא מנו זה משמע דסבירא להו שאין בזה איסור מדאורייתא על ידי זה קיל ביותר לגבי ספק ספיקא שכתבתי במק"א בזה ספק שלא יהרהר וספק שלא יתטמא והרי יש עוד ספק לגבי דאורייתא ועל ידי זה אין שום בחור נמנע מללמוד בספרים הק' דברים שיש בהם צד גרם הרהורים בכמה הלכות שבסדר נשים ובספה"ק וכל שהוא בסגנון שכתוב בספרים הק' אין בזה שום פתחון פה חשש דררא דניבול פה או גרם הרהורים) אין הגדר בזה בהרהור כל דהו אגב שיטפא וכעין מה שכתבתי במק"א אודות מניעות הרבה דברים מלהסתכל בהם שלגבי אגב שיטפא לא שייך איסור כן הוא בזה שכל שמסיח דעתו כפי סגנון יכלתו וידיעתו לא ניתנה תורה הק' למלאכי השרת ואין בזה דררא דאיסורא ומה שכתוב בשם האר"י ז"ל אודות מי שהרהר והסיח דעתו מתפילין באמרו שלא ניגע לריק. נראה שהיה זה בהשתקעות הרהור ובהתעוררות תאוה בנפשו בציור בדמיונו פועל התאוה ההיא בפועל שהוא סגנון הקובע רושם במדות הנפש להתעורר למה שיש בו גרירה ח"ו לגלוי עריות ממש וגם מצד טומאה בלילה על ידי רושם התעוררות כזה יש קפידא מה שאין כן בזולת זה וכל שאין התעוררת בנפש המתאוה על ידי זה הרי זה ככל לשונות שבספרים הק' בזה שמזכירים מהפעולה ואין חשש קפידא בזה גם בסתם אנשים תלמידים קטנים שאמרו חז"ל שאינם מוחזקים בבחינת דמיא עלייכו כי כשורא וכתיב לשון ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם שזה חזרה השתקעות חקירה בנפשו וכן הוא בחינת ונשמרתם מכל דבר רע דהיינו מה שגורם פניית מגמתו ליצר הרע בפועל בבחינת התיור ואלו היה איסור בזה גם בכל שהוא לא היה מועיל בחינת דמיא עלייכו כי כשורא והיה זה מסגנון ארבה ולא יסור לבבי אלא ודאי שכל שאינו מעורר תאותו לזה ברצונו הנגלה להרגשתו ממש בדרך בחירה בזה אין איסור על זה ומכל מקום כל המוסיף בזה על עצמו הרחקה ופרישות בדיבור ומחשבה הרי זה בבחינת המקדש את עצמו (גם במעט דהיינו גם במה שהחששא מועטת ורחוקה הרבה ופי' מעט הוא פשוט גם כן שגם על ידי קדושה מועטת שממשיכים על עצמם על ידי טרדא או איזה מניעה שעל ידי זה לא נקל לו להרבות עוד להתקדש ביותר) מקדשין אותו הרבה לאוי"ט בזה ובבא ברבות הטובה:
מה שאמרו חז"ל שרבינו הק' לא הכניס ידו תחת אבניטו. נראה שאין זה רק בבשרו מגולה בלי שום מלבוש עליו מה שאין כן על גבי מלבוש גם שאסור לחכך על ידי מלבוש המחמם מכל מקום הכנסת היד למטה מאבנט משמע מלשון הרמב"ם ז"ל שהיא רק משום חשש הרהור ולא משום חשש שיחכך וכ"מ ממ"ש הט"ז ז"ל סי' קפ"ב ביו"ד ומשארי אחרונים ז"ל ומכל מקום צלע"ע:
סעי' ו' (בלא אוכף) אודות רכיבה באוכף שפשוט בש"ע להיתר ובש"ס שני לשונות בזה ולפי מה שכתבתי במק"א שאין בזה איסור תורה מלא תנאף והוא רק אסמכתא והאיסור רק מצד מניעת פו"ר ועונה אתי שפיר דקיימא לן להקל בדרבנן בשני לשונות מה שאין כן אלו היה דאורייתא היה לחוש אולי לישנא בתרא אוסר גם באוכף כשמטרטן מה שאין כן כיון שאינו מן התורה אין חשש כלל והמנהג פשוט להתיר שיהיה מוך על האוכף שלא יהיה קשה לישב. ונראה גם כן שאין חשש פתחון פה בזה כלל שחימום דבהמה שאני וכל שכן כשמוך הוא תחת עור גם שהעור רך מכל מקום אין חימום כל כך ומכל שכן שהוא גם מועט רק למעט הישיבה בקושי:
שם בהגה (ללבוש מכנסים) אודות איסור מכנסים שבש"ע אה"ע סי' כ"ג כי אם כעין פלמניא כפי הנהוג עכשיו גם כן אין שום פתחון פה כי אין חשש חיכוך בכפי מנהג מדינתינו פולין יצ"ו שאינם דחוקים וקצרים ויש ריוח שלא לחכך ומה צורך ביתרון הרוחב וגבי כהנים היה זה ליתרון הכשר ושמירה מעולה ביותר באימת מקדש מה שאין כן בגבולין די בכעין הנהוג במדינתינו גם שעכשיו נשתנה מכבר שהיו כעין פלמניא אין חשש שהמשקל מכביד תמיד ונוגע רק שבלי חכוך אין חשש: