סעיף א' אודות אסור לקדש אשה עד שיראנה אולי כששמע מאמו או מאחד מקרוביו גם כן סגי כאילו ראה בעצמו. וגם שאין הכרע לזה ממה שאמרו חז"ל בפ' ג"פ לידבר ע"ה בהדי' כי שם איירי לגבי חשש חילוף על ידי טביעות עין. מכל מקום אולי יש משם איזה משמעות שיכול לסמוך את עצמו על ידי ראיית זולתו. ומכל מקום נוטה שעל כל פנים יראה בעצמו כי חן אשה כו' ורק על שלא נחלפה סומך על הע"ה שמסתכל ביותר ויש לו טביעות עין. ולכן כתב הב"ה ז"ל שנוהגים לעשות סעודה בלילה לפני החופה כדי שיראנה אז גם שמסתמא בכל שידוכים יש ראיה מקודם על ידי קרוב או מי שסמכה דעתו עליו. ויש נוהגים להביא המשודכת לביתם על איזה יו"ט מטעם זה. ולגבי מ"ש הב"ה ז"ל כנ"ל נראה שאין לסמוך את עצמו על הקולא שכתב הדרישה ופרישה ז"ל שגם בזה שייך כעין מ"ש התוס' ז"ל לגבי אסור לקדש בתו קטנה שעל ידי טרדת הגלות קיל. כי בסעודה הנ"ל כשאין עליו מניעה כל כך לא שייך כל כך קולא מצד טעם הנ"ל ומה שיש גורעין סעודה הנ"ל הוא מצד שנוהגים שרואים את עצמם סמוך אל השידוכים או ביו"ט כנ"ל:

(עב"ש ס"ק כ"ח) מה שכ' הב"ש ע"ה בסי' ל"ה סי"א על מה שכ' הט"ז ע"ה דהוי ספק ספיקא ושמא לא קידש ושמא לא זו היא וכ' הב"ש דהוי ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות ע"ש ולפי מ"ש במק"א דכשלא נודע כי אם ב' הספיקות כאחד. נראה דההלכה דמהני ספק ספיקא ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות אם כן לא קשה מידי על הט"ז ושפיר הוה ליה ספק ספיקא [צל"ע דהט"ז ס"ל דלא נודע לא מהני] וצריך לומר שהטעם משום דחזקה שליח עושה שליחותו וכב"ש ז"ל אולי יסבור כהסוברים שגם כשלא נודע לא מהני ספק אחד בגוף ואחד בתערובות וכמ"ש במק"א ומ"ש במק"א בשם מו"ח נ"י דכלים שמן התור' סגי בהו ברביעית גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר הי' להקל כיון דבדרבנן לא מחזקי' למפרע וכמ"ש התב"ש סי' א' בזה. הנה שם גם כן לא נודע והיינו טעמיה דהתב"ש ז"ל שם שהקיל באינו בן יומו ואין זה בכלל מצד אחר בא שהוא מדרבן כיון שלא נודע וכמ"ש במק"א והכא עדיף שלא נולד הספק כלל בדאוריי' בשום פעם כיון דטבילת רביעית סגי וצע"ע: