סעיף ה' (בפסולי עדות) אחד הי' עד מעידי קידושין והוא הגובה נתינה מהנרות דשבת"ק שגובים עכשיו במדינות אלו. ובמק"א כתבתי שאין לגבות מהנקראים נעלמים דהיינו שאינם מהנכתבים במספרי האנשים במלכות ושנוטה דהוה כגזלנותא. על כל זה אין שום חשש על העד כההיא דסי' ל"ד סכ"ד סכ"ה בחו"מ ע"ש. כי הוא אינו יודע מזה. וגם כשיודיעוהו הדבר ידוע שלא יהי' ציית ומלבד מה שסובר שניצול על ידי זה מחשש נפשות לצבא וסובר שלפקוח נפש עושה כן והמחזיק הנתינה ההיא בשכירות שכר מתחלה אדעתא דהכי שיגבה מהנעלימים ולא יועיל לו שום דיבור. בפרט כיון שפשט כן בכל מדינה זו. אין שום אדם ציית בזה עד שיתוקן בכל המדינה. והגובה איננו גובה בעצמו רק גוי הולך עמו) ועל כל פנים לא גרע ממוכסין: ואודות שמש שיצא עליו קול שמעלים מהנרות שמקבל בהקהלה להדליק בבית הכנסת הק'. ומדליקים בביתו. הנה כמ"ש בשו"ת מ"ב ע"ה סי' נ"א אין חשש גם בהודאת עצמו. וכן על ידי קלא דלא פסיק. גם לכתחלה. וגם שהרשב"א ע"ה כתב דלכתחלה אין לצרף לעדות ולהוציא ממון על פי עד שיצא עליו קול ע"ש במ"ב ע"ה שכתב שאין זה לכ"ע ובכהאי גוונא כיון שגם אם הי' עדים על הגניבה הי' צדדים שלא לפוסלו אם מצד דהוה ליה כקוברי מת ביום טוב ראשון. וכההיא דמוכסין כנ"ל. וסובר תורא מדושיה קאכיל. ואדעתא דידיה יהבי. והוה ליה ממון שאין לו תובעים וממון שאין לו בעלים. אך על כל זה הי' צל"ע גדול בזה אם הי' קלא דלא פסיק רק שלא הי' בגדר קול רק אשה אחת אמרה כך מאיזה אומד קטן קל שאיננו מוכרע. וגם שאמרה כן בפני כמה נשים איננו בגדר קול. כי מסתמא לא מחזקינן שגם שארי הנשים מדברות כן כיון שלא שמענו ואין זה בגדר קול כלל וכ"ע מודים דלא מחזקינן לעז על כל העדות דעד כה ואין פתחון פה בזה:

כתבו הפוסקים מדוע לא שייך חשש בקידושין על ידי פסולי עדות דשם. ולפי מה שכתב באורו"ת ז"ל בל"ו יש חשש לפעמים בפסול שלא נודע פסולו אז אם העיד אחר כך. וכפי הסברות דשם בכמה חילוקים. והיינו ליש אומרים שסבירא להו שייחוד סתם שאחר קידושין אינו כמפורש לשם קידושין כי אם סתם כמפרש אין חשש לכל הסברות שמצד נמצא אחד קרוב ופסול. כי במה שמסתמא הי' יחוד וביאה וייחוד וביאה כמה פעמים וכל בני המקום הם כעדים על זה. יש לומר שלא שייך הצטרפות עם הקרוב ופסול כלל כי צריך להיות ראיית כולם כאחד. ולגבי חצוף המקדש בביאה. יש לומר שאין לחשוש מצד אולי הי' שם פסול שלא נודע פסולו. שכוון שלא נודע אין סגנון חוצפא על ידי זה ממילא. אך מלבד זה אולי יש לומר שכיון שכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואומר כדת משה וישראל. יש בכלל זה ממילא שלא יהיו עדים רק החותמים את עצמם על הכתובה שהם שם בחופה כנהוג. וכמו שמועיל יחוד ב' עדים כשרים על ידי המקדש. כן מועיל יחוד העדים שעל פי מנהג עם בני ישראל שעל פי חכמים. אך לא ראיתי כן בפוסקים ז"ל. ואין גרעון לומר בפירוש עידי קידושין הם החזן והשמש. כנהוג שהם החותמים את עצמם על הכתובה והקידושין הם על דעת זה ודאי היטב:

אודות יחוד עידי קידושין כנ"ל פשיטא דשייך בזה שתיקה כהודאה. כיון שאין בזה צד חסרון להמתקדשת ואישה ובלאו הכי כל המקדש אדעתא דרבנן הוא מקדש. וכל שכן הוא קבוע בהמנהג. כן הוא כוונתם בזה מסתמא וכל שכן כשמשמיע כן לאזניהם המסדר הקידושין שפשיטא דהקידושין הם אדעתא דידיה בזה:

(עוד מצאתי) כעין שכתבתי במק"א אודות מנהג כתקנה אודות סופר קבוע בעיר לשטרות וכתובות ועד אחד אינו יודע לקרות. כל שכן שמהני בזה תקנת הציבור שיהיו עדים של כל קידושין והוה ליה כיחדום לעדים להם לבד בכל קידושין. וכל שכן ששייך בזה כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ודעתא דרבנן שיהיו העדים כשרים לבדם מיוחדים לעדים. ובסגנון תקנה שייך גם כן שהחזן והשמש מיוחדים לעדים להם לבדם ואם אחד מהם קרוב באיזה קידושין וחותם אחר על הכתובה. שני העדים החתומים על הכתובה הם מיוחדים לעידי קידושין כן הוא סגנון התקנה ממילא. ומכל מקום מי שמפרש בשעת סדר הקידושין שעידי הכתובה יהיו לבדם עידי קידושין עושה על צד היותר טוב להדיא. אך גם ממילא כן הוא כנ"ל והנחלת שבעה ז"ל הביא מנהג שיהיו ב' עידי כתובה חוץ מב' עידי קידושין וכנראה ששם גם כן מיוחדים אנשים לכך והם ידועים תמיד ביחוד לכך: