Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 62
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' (אם אין יין מצוי) אודות ב' כוסות דברכת המזון ושבע ברכות לא היה בביתי יין כי אם כוס אחד ועוד מעט. מה שאני נהוג בזה תמיד לברך על היין ברכת המזון דסעודה ג' ולהניחו עד הבדלה. וכמ"ש המג"א ז"ל שמי שאינו נוהג בקביעות לברך על הכוס ומזמן לפעמים בלי כוס. אין לו לשתות מכוס דברכת המזון. רק להניחו להבדלה. ולא הי' ניחא לי בזה ליקח ב' כוסות דשכר. ולהבדיל על היין כי כשיש כוס יין לפנינו. אין נכון לסלקו לצד אחר ולברך על השכר דשעורים ולזה לקחתי כוס ברכת המזון של יין. וכוס השני לקחתי של שכר כי אין קפידא בזה במה שאין שני הכוסות שוות. וכמו שנוהגים שלא להקפיד אם כוס אחד גדול ואחד קטן. ונן הוא בזה והכוס דיין שלפני הי' קטן כי לא הי' לי יין יותר והכוס דשכר הי' גדול כי לא הי' לפני כוס כזה מצוי בנקל וכיון שנשתנה כוס השני לגריעותא להיותו שכר עדיף ליתן לו עדיפותא שיהי' גדול. מה שאין כן כשיין מצוי כל הצורך ויש כמה כוסות לפניו עדיף ליטול שני כוסות שוות לגמרי כדי שלא יהי' שייך כמעביר מלפניו דבר חשוב ומברך על שאינו חשוב כל כך וכיון דכוס דיין גם שהוא קטן חשוב יותר מדשכר לזה עדיף יותר ליטול לברכת המזון את כוס דיין. ואם כן הששה ברכות נאמרות על דשכר ממילא. וצריכים לברך בורא פרי הגפן על היין ואלו הי' לפני יין הרבה הייתי שותה הכוס דברכת המזון או רובו. כי בזה מודה המג"א ז"ל שיש לשתות לפני הבדלה וכמו שמי שתמיד מברך על הכוס יש לו לשתות כוס דהברכה. וכמ"ש המג"א ז"ל גופיה כן הוא בזה שהרי שבע ברכת אי אפשר בלא כוס לנ"ע בשום פעם. ואם כן מותר לשתות לפני הבדלה ואם כן אין שוב קפידא. אם לשתות מכוס דברכת המזון אי דהששה ברכות. ומלבד זה מהנמנע לברך רק ששה ברכות ולברך בורא פרי הגפן בעת הבדלה. כי לא מצינו רק שבע ברכות ובזוהר הק' כתב כמה מהקלקל שנמשך על ידי הפסק בין שש לשבע בבחינת בא שש. כי חיבוב השביעיות כמ"ש בספר יצירה הק' הוא מרומז בכל ההנהגות. ובחינת שביעית הוא מרכז הנושא הכל ובחינת החיות והתיקון לכל וכמו שבת"ק שאז אזדמן ברכאן אכל שיתא יומין. אך מצד שלא הי' לי יין רק כוס אחד לא הי' אפשר לי לשתות מהיין. והרי צריך להיות הברכה דבורא פרי הגפן על כוס דברכת המזון. ולזה ברכתי בורא פרי הגפן ושתיתי מעט יין. ובורא פרי הגפן פוטר כל המשקים לכ"ע מברכה ראשונה לכתחלה גם בלי קביעת לשתות כל שהמשקים לפניו אז. ושתיתי שיעור כדי לברך ברכה אחרונה. מכוס השני של שכר וברכתי בורא נפשות רבות. ואלו לא הי' אפשר לשתות גם כל דהו מהיין נראה שאין קפידא גם כן אם יברך כל הז' ברכות על של שכר דהיינו שהכל באחרונה ולהניח כוס דיין לאחר הבדלה כי גם שכוס דברכת המזון יש לו קדימה כיון שאמרו עליו ברכת המזון קודם ברכת נשואין. מכל מקום כיון שכוס דברכת נשואין בידו שייך לו ג"כ קדימה קצת לברך עליו ברכה דהשתיה. וצלע"ע קצת בזה וכמו שעשיתי בזה כנ"ל אין לחשוש עליו כלל לכ"ע כיון שברכתי על כוס ברכת המזון כנהוג. וכן הוא על צד היותר טוב:
סעיף ו' (שנשא אלמנה) אודות חופה דאלמנה. אולי כשהחופה סמוך ללילה. שכתב הב"ש ז"ל שלא לברך בלילה שבע ברכות מספק אולי רק ביום ראשון מברכים. אולי כשעושים אחר החופה הייחוד בתחילת הלילה. שייך לברך כיון שהרבה פוסקים ז"ל סבירא להו שהחופה הוא רק היחוד. והוה ליה יום ראשון יום שאחר החופה. ואולי מכל מקום אין לברך כיון שכתב הפרמ"ג ז"ל שאין לברך על ידי ספק ספיקא. ויש בזה ספק ספיקא ספק שיחוד אינו קונה באלמנה וספק שאין לברך רק ביום א' וסעודה א'. ולזה גם ביחוד וזיווג בלילה שאחר יום החופה אין לברך גם דקיימא לן הלכה ברורה שחופה אינה קונה באלמנה. ואם כן יום זיווג הוה ליה יום ראשון. מכל מקום כיון שיש דעת הרמב"ם ז"ל דסבירא ליה שאלמנה חופה קונה בה. וגם דאיהו סבירא ליה שחופה אינה רק יחוד והרי הי' היחוד ביום שאחר כך מכל מקום יש חשש אולי כהסוברים שחופה דכלונסות היא העיקר ובפרט כמ"ש במק"א שהיא כהבאה לביתו שמפורש ביבמות שקונה מהתורה כק' וצלע"ע כעת:
ולמנהג שפורשים בלילה ראשונה באלמן הנושא גרושה או אלמנה. יש חשש על שבע ברכות שתחת החופה כיון שיש אומרים שגם יחוד אינו קונה באלמנה ולהזיווג יש הפסק יום ולילה מהחופה. ואולי הסמיכה על הבאה לביתו. אך כמה פעמים נושא אלמן ואינו מביא לביתו כלל וניזון על שלחן חמיו. ולפי מה שכתבתי במק"א שהכלונסות הם כהבאה לביתו. ניחא קצת. אך משמעות האחרונים ז"ל דלגבי שבת"ק אין סומכים על הכלונסות ואולי כיון שעסוקים בהנשואין אין הפסח גם ביום ולילה גורם חשש. וכמו דקיימא לן לגבי נכתב ביום ונחתם בלילה שמהני בכתובה מה שעסוקים בהנשואין ויש ג"כ ספק שיחוד קונה וצלע"ע היטב:
סעי' ח בהגה (בסעודה ג') ברכתי שבע ברכות על ידי מה שהיו החתן והכלה בביתי בסעודה שלישית וגם שלא היתה הכלה שם בתחלת הסעודה ובסוף של סעודה ג' כשעה בלילה בישלו בביתי מאכל בשביל החתן וכלה והמסובים ואכלנו המאכל עם פת נראה דלכ"ע יש לברך בכהאי גוונא שבע ברכות כי לפי מ"ש הט"ז ז"ל בשם הגור אריה ז"ל לברך כשהחתן וכלה שם גם אם אוכלים מהמוכן שלא בשבילם וכן פשט המנהג פשיטא דלא שייך בזה חשש לילך בתר התחלת הסעודה כיון דלא בעינן כלל סעודה שהוכנה בפני עצמה בשביל החתן והכלה רק במקום סעודה שהוכנה בשביל החתן וכלה וכן משמע באולי מקצת לשונות של הפוסקים ז"ל בזה כי בסעודה שהוכנה בשביל החתן והכלה פשיטא דהיינו חופה ממש כל שהחתן וכלה שם ומפורש שאם הולכים ממקום למקום. מקום שהם שם הוא כמקום חופה לזה. ומה שנבוא לחשוש לילך בתר התחלת הסעודה שלא היו שם החתן וכלה כלל יש ללמוד זה ממה דקיימא לן לגבי יעלה ויבא כשסוף הסעודה בר"ח. דאזלינן גם בתר תחלת הסעודה. וגם בתר סוף הסעודה וכ"ש לגבי שבע ברכות שאינם עצם ברכת המזון. רק אחר כך כדבר בפני עצמו. וכל שקדם להם שם בחינת לך אכול בשמחה לחמך. (ס"ת כלה וג' תיבות אלו גי' דחתן. והיינו בחינת לחמך דחתן כלה) שייכים הברכות. וכ"ש כשלולי סיום הסעודה הי' כבר שיעור עיכול לתחלת הסעודה. שבודאי יש לילך בתר סיום הסעודה לברך שבע ברכות בזה לכ"ע. ובפרט שבמה שהונהג כבר לא שייך בו חשש ברכה לבטלה. וכבר פשט המנהג לברך גם כשבאים החתן וכלה באמצע סעודה שלא הוכנה בשבילם. וכן הוא אודות פנים חדשות שכיון שכתוב בש"ע שפשט המנהג לברך גם בי' ששמעו כולם שבע ברכות שתחת החופה. כיון שיש מי שלא אכל עדיין מסעודת החתן וכלה. שאין בזה עוד גם מדת חסידות לקרוא למי שלא שמע כלל. שהרי מנהג בברכות הוא כתקנת חז"ל ממש להדיא בפרט זה מתחלה. ובפרט שסעודה ג' היא ג"כ כפנים חדשות להיש אומרים שאין יוצאים ידי חובתם במיני תרגומא. דלדידהו הוה ליה כסעודת שחרית דקיימא לן דהוה ליה פנים חדשות לכ"ע. ובפרט שאמרו דברי תורה הק' על השלחן ולהא מלתא הוה ליה כפנים חדשות דשבת"ק גם שהכלה לא אכלה עד הלילה לא נודע לו עד אחר שהביאו הכלה. ולא חקרתי אם שמע כבר הבדלה או שהוא לה באמצע הסעודה. ולא עלה הדבר על לבי כלל לחקור בזה. גם מסתמא שמעה הבדלה. כי גם הנשים יודעות להזהר בזה. ונראה שעל ידי אמירת הנשים המבדיל בלי שם ומלכות כמו שנוהגות לומר תיכף תחלת הלילה ולעשות מלאכות. על ידי זה ג"כ אין איסור להן לאכול גם אם לא שמעו עדיין הבדלה על הכוס. שהרי יש אומרים שנשים פטורות לגמרי מהבדלה. וידי דאורייתא יוצאים ידי חובתם באמירה בלי שם ומלכות וכמ"ש במק"א. ולגבי אכילה הוה ליה ספק דרבנן. ובפרט שאחר שהונהג שאינן מבדילות רק שומעות הברכה מאנשים וכבש"ע וכמ"ש במק"א בזה. לא שייך בהן כל כך חשש שכחה מלשמוע על ידי אכילה. שהאנשים מברכין את הברכה. ולא ישכחו על ידי שאכלה היא ובפרט כמו שאני נהוג לעורר הנשים בבית שישמעו הבדלה ואין חשש שינה באכילתן שלא ישמעו על ידי זה כיון שאפשר להקיצן. אך אבי הכלה שמע הבדלה בבית. ולא עלה על לבי לצוות שלא תלך הכלה מבית עד אחר הבדלה ומכל מקום נוטה ששמעה תחלה וכנ"ל. או ששמעה מאחר בבית או בבית גיסה. לא חקרתי כעת עדיין בזה גם סמכתי את עצמי על מה שמקצת מסובים שבשלחני אז ראו מקום סעודת הכלה שהי' בחדר אחר. כי ביתי חלוק לשני חדרים ושל נשים הוא חדר בפני עצמו. וכיון שמקצתן רואים אלו את אלו ובפרט שכל מקום סעודת הכלה הי' נראה לקצת מסובים שעם החתן. וגם שמש אחד הושיט הלחם והתבשיל לשני השלחנות נראה שעל ידי זה לכ"ע הרי זה כחדר אחד ממש. ובפרט כמ"ש בשם הב"ח ז"ל שאין לומר שהשמחה במעונו. כי אם באופן כשחדר נשים בפני עצמו וחדר דאנשים בפני עצמו והיינו כנ"ל:
(עוד מצאתי) כשמכינים בסוף הסעודה מאכלים עם לחם לכבוד חתן וכלה נכון לומר שבע ברכות היטב וכדקיימא לן לומר רצה ויעלה ויבא על ידי שסוף הסעודה כן הוא. ונוהגים כן גם בחנוכה ופורים על ידי קצת הסעודה. ומה גרעון יהי' על ידי מה שתחילת הסעודה לא הייתה בשביל החתן וכלה כיון שבאכילה דבסוף יש שיעור חיוב ברכת המזון וגם אכילה הנהוג' בלאו הכי כל שאז הוכנה בשביל חתן וכלה יש שבע ברכות. ובסעודה ג' דשבת"ק צריכים לשתות הכוס כדי שיהי' שבע ברכות ויכולים לטעום גם זולת המברך כיון שהוא מצוה:
(עב"ש סקי"א) הזכירני מ' גרשון מלמד נ"י מפה מה שכתב המג"א ז"ל ססי' קמ"ז אודות כוסות דג' ברכות שלא להביא השני עד אחר ברכת המזון. ועשיתי כן כיון שהב"ש ז"ל כתב בשם הפרישה שאין צריך שיהי' כוס שני לפניו בשעת ברכת המזון. והמג"א ז"ל שכתב דעדיף שלא יהי' לפניו עשיתי כן עכשיו גם שידעתי שהמנהג היא להביאם כאחד. אמרתי אולי מצד שהוא מסור להחזנים. שאינם יודעים מדברי המג"א ז"ל. והרבנים ומו"צ טרודים מלהשגיח על זה. שוב אחר יום שעשיתי כנ"ל ראיתי בדרישה ופרישה אה"ע סי' ס"ב שהעיד שהמנהג להביאם שניהם כאחד. וכתב שם שאינו הכרחי כנ"ל. ונראה שיש לתרץ המנהג. כיון דאפושי פלוגתא לא מפשינין. כ"ע מודו שאין בזה משום עשיית מצוות חבילות שהרי מנהג כל בני ספרד יצ"ו שמברכים ברכת המזון ושבע ברכות על כוס אחד. כדעת רבינו משלם ז"ל ודעמיה. דסבירא ליה שהוא מצוה אחת כיון שאחר שבע ברכות שתחת החופה אין עוד שבע ברכות כי אם אחר ברכת המזון. על ידי זה השבע ברכות הם עם ברכת המזון כמצוה אחת. וגם שאומרים פסוקים יראו את ה' כו' אחר ברכת המזון קודם השבע ברכות גם דלא קביעי כל כך לכל. על כל זה הרי זה כעין מה שאמרו חז"ל כגאולה אריכתא וכתפילה אריכתא וכנוסח הרחמן כו' ואינו הפסק ומכל מקום בדברים אחרים חוץ לזה אין להפסיק גם לדידן שמברכים על ב' כוסות. כי על כל זה הם לאחדים עם ברכת המזון וגם דנהגינן לברך על ב' כוסות. משום דכיון דיש שם שבע ברכות תחת החופה בלי ברכת המזון דיינינן להו על ידי זה תמיד כמצוה בפני עצמה ועל כל זה לא שייך בזה גדר חבילות שלא להביא שניהם לפניו בבת אמת. שהטעם הוא כדי שלא יהי' שהם כמשאוי עליו עפרמ"ג סי' קמ"ז. והרי כיון שאין נכון להפסיק בין ברכת המזון לשבע ברכות לכ"ע. אין הבאתו לפניו שני הכוסות לפני ברכת המזון כצד הוראה כשמאוי. שהרי הוא מוכרח להכינם תחלה. כי שמא ישתו ולא ישאירו שם בבית משקה על הכוס השני ויהי' על ידי זה הפסק גדול. וכנראה דהיינו טעמא דמה שבחרו תמיד להזמין שניהם לפני המזמן לפני ברכת המזון כי בבתי משתאות דסעודות נשואין יש טרדות שונות וכנופיות גדולות בערבוביא אי אפשר לעצור בהם כלל בזה. ולשונות הפוסקים ז"ל. ואח"כ מביא כוס ומברך ו' ברכות כו' יש לפרש שמה שניטל המברך הכוס לידו היינו מביא הכוס. אך מ"מ כדי לקיים ג"כ דברי המג"א ז"ל נראה שכוס השני ימזוג איש אחר לא המזמן ולא מי שמזג כוס הראשון דבזה מודה המג"א ז"ל דלכ"ע אין קפידא משום חבילות בזה שהרי זה לא דמי לרצועה שהיא ע"פ בית דין דוקא ולזה יש קפיד' בהבאתן עפרמ"ג מה שאין כן בזה שכל אחד ואחד מוזג כוס כרצונו ואין קפידא אם יש כוסות רבים על השלחן מה שאין כן ברצועה שהיו מקפידים שלא יהי' שם מי שאיננו צריך לו אז להב"ד וכמו שאנו נוהגים להוציא הטוענים לחוץ בעת עיון פסק דין והמחמיר על עצמו שימזגו שנים את שני הכוסות וכנ"ל אין על זה עוד שום חשש כי ניכר היטב שאין עושים כן משום משאוי ומה שכתב המג"א ז"ל שם שמנהגינו להוציא שני ספרי תורה הק' כאחד הוא כהרמב"ם ז"ל נראה שהוא נכון גם להתוספת ז"ל כי הקורא גם אם הוא אחד לכל הקרואים על כל זה הוא טפל אל הקרואים והרי זה כב' כהנים כיון שאין קורים מהקרואים בסתוה"ק הראשונה לסתוה"ק השניה וכל שהוא על פי שני אנשים נראה דלא שייך בזה כעין משאוי בין שהם עושים בבת אחת בין שהם עושים בזה אחר זה כי יש בזה משום התעוררות הכנה והזמנה את עצמו השני לתיכוף למה שיהיה מוטל עליו אחר כך וגם שבקרואים לסתוה"ק לא שייך זה כל כך בהחלט כי אין ידוע בשעת הוצאות סתוה"ק למי יקראו על כל זה כיון שהמנהג שקירים למי שיהיה לו יא"צ מפטיר או למי שבתוך שנה דקדיש וכדומה מנהגים וכן לפעמים קונים העליות ולפעמים מודיע אחד שיקראוהו מפטיר וכדומה כיון שיש כן לפעמים על ידי זה אין שוב שום הוראת משאוי בזה רק התעוררות והזכרה וסתמא אמרו חז"ל בב' כהנים דמשמע גם בזה אחר זה וצלע"ע כי לא עיינתי כעת כלל בזה ואולי כוונת המג"א ז"ל שלהרמב"ם ז"ל הוא יותר בפשיטות וצל"ע ועל כל פנים שיכינו ב' אנשים כנ"ל כל אחד ואחד כוס אחד לפני המברך שלא בבת אחת לפני ברכת המזון וכהמנהג לכ"ע כן הוא על צד היותר טוב:
סעי' יג (אלא בז' ימי משתה) הוריתי לומר שהשמחה במעונו בליל טבילת הכלה בליל ו' שאחר החופה שהיתה קודם קבלת שבת"ק וקודם תוספות שבת"ק שבדרישה ופרישה ז"ל באה"ע כתב שבסעודה בליל שלפני החופה אין אומרים שהשמחה במעונו מצד שאנו נוהגים שאין קידושין עד החופה וזולת זה היה ראוי לומר גם שערבה כל שמחה כיון שנוהגים לעשות שמחה וכן הוא בזה שכל שעושים סעודה הוה ליה שמחה ואוקמינין אדינא דש"ס שאומרים שהשמחה במעונו עד י"ב חודש וכל שכן בזה שבצד מה הלילה אחרי יום שעבר כדקיימא לן לכמה מילי והיום היה משבעת ימי המשתה ויש סברא בשו"ת הרא"ש ז"ל שז' הימים מתחילים מסעודה הראשונה עחמ"ח ז"ל והטעם שאנו מונין מהחופה הוא מצד שאנו אומרים שבע ברכות תחת החופה ואין זאת רק לגבי שבע ברכות מה שאין כן לגבי שהשמחה במעונו שלא אמרוהו עד הלילה דשבת"ק והמג"א ז"ל סי' קל"א סקי"ב הביא בשם הכנסה"ג ז"ל שאין אומרים תחנון ביום ו' שאחר החופה סמוך לקבלת שבת"ק ונראה שטעמו ג"כ מצד סברא שבשו"ת הרא"ש ז"ל כן ולזה הוא ג"כ גדר מלך אז: הטועה לומר שהשמחה במעונו בזימון בזמן שאין לאמרו גם על פי דינא דגמרא אם אינו בשם שלא הי' זימון בעשרה אין קפידא אם יחזרו ויאמרו בלא תיבת אלו אך בזימון בשם בעשרה צל"ע אם זה כמזכיר מאורע יום אחר וחוזר ומכל מקום בסעודת מילה ואין צריך לומר בזמן שעל פי הש"ס אומרים שהשמחה אין מחזירים לכ"ע וצערא דינוקא גבי מילה אין גורם לחזור לראש וגם בזימון בג' נראה שאין מחזירים אותו בזה בדיעבד וגם שבליל טבילה הנ"ל בסמוך אמרתי שיעשו סעודה בעשרה ולא כולה בידם יזימנו רק בג' ואמרו שהשמחה במעונו (וסעודה מיום ז' נמשכת ללילה נראה לומר שהשמחה במעונו גם בלי טבילה ולא שבע ברכות גם שכל אכילה היה ביום) ומכל מקום כיון שעשו היכר שזימנו קרואים מבחוץ יש בזה היכר שמחה ולא היה שום פתחון פה דחשש הזכרה: לומר שהשמחה במעונו משמע בש"ס דאין צריך להיות פנים חדשות ואומרים מהתחלת הכנה וגם בסעודות שאינם על ידי הנשואין וכשהם מחמת הנשואין אמרו עד י"ב חודש ומסתמא לא שייך בכל זה פנים חדשות ולזה גם עכשיו שמיעטו לומר שהשמחה במעונו מכל מקום אין צריך פנים חדשות ומכל מקום כתב החמ"ח ז"ל דצריך להיות מסובים זולת בני ביתו והיינו גם כן מצד המנהג לבד שהרי בש"ס מפורש שבתוך ז' גם במה שהסעודה איננה מצד הילולא ובאופן כן הרי לא שייך מסובים זולת הבני בית כיון שאין הילולא וצלע"ע כעת היטב: בנוסח דוי הסר כו' אני אומר נחני במעגלי צדק וכשרון שעה ברכת ישורון כבני אהרן נהירנא שבסידור הק' שערי תפילה כתוב בזה ואיני נזכר היאך כתב הוא הנוסח בזה ומצד שווי סוף החרוזים נכון לומר תיבת וכשרון ואין קפידא בהוספה וכמ"ש במקו"ר ומצד שנוהגים שאין הכהנים מברכים ברכת המזון בזה תמיד לזה לא שייך לומר ברכת בני אהרן ונוסח הנ"ל נכון שברכת ישורון יהיה לרצון לפני השי"ת כברכת בני אהרן שכשם שנצטוו לברך את עם בני ישראל כן הברכה שלהם מה שהיא כברבת המזון בזימון ודכוותה עריבה ביותר ונצטווינו וקדשתו לברך ראשון בברכת המזון ואנו מבקשים מהשי"ת שברכת כל ישירון תהי' עריבה עליו כברכת בני אהרן ונראה שבזה שאני ברכתי בביתי על כוס יין שאני מבדיל עליו וכמ"ש בזה לעיל לא שייך בזה כלל וקדשתו כי דוקא כשהכוס הוא של בעל הסעודה והוא נותן על השלחן שיברך מי מבין המסובין בזה שייך וקדשתו שמוטל עליו ועל המסובין ליתן להכהן לברך מה שאין כן כשבעל הסעודה עצמו רוצה לברך שייך בזה מצוה בו יותר מבשלוחו (וצל"ע אם זה מהתורה הק' או מדרבנן יש יותר מצוה בו וכן בההיא דוקדשתו כיון שהזימון גופיה הרי זה מדרבנן ובפרט שנהגו עכשיו שכולם מברכים בפיהם כל ברכת המזון ולא שייך בזה יתרון קדושה בהמזמן כל כך) וגם שכתב התב"ש שכשהוא עושה כן כדי לכבד לאדם חשוב לא שייך בזה כל כך מצוה בו יותר כי רק כשמחמת עצלות הוא עושה כן שייך מצוה שיזדרז הוא על כל זה מודה שמי שרוצה לעשות המצוה בעצמו שלח על ידי שליח שהוא עושה בזה גדר מדת חסידות ומצוה מהמובחר. ולא שייך בזה כלל גדר וקדשתו כיון שנגדו כשרוצה הוא לברך לא יתערב זולתו בזה כלל ורק כשרמיא קמי כל המסובים והכהן בכללם שייך להקדימו. כן יש מקום לומר וצל"ע. גם בכהאי גוונא שנוטלים רשות מן הכהנים. נראה דשייך בזה שתיקה כהודאה שאם יאמר הכהן אני רוצה לברך בוז לא יבוזו לו ויתנו לו וכיון שעל נטילת הרשות מכל המסובים ובפרט מכהנים כבנוסח שלפני ברכת המזון דברית מילה כידוע במדינות אלו ובנוסח הנ"ל כפי הנ"ל כבני אהרן שהוא כנטילת רשות ודאי. אם הי' אומר אני רוצה לברך היו נותנים לו יש בזה משום שתיקה כהודאה ומחילה גמורה. וכן הוא בבציעה שעל הסעודות גדולות שנוטלים רשות. גם נראה ששייך בזה ספק ספיקא. אם אינו יודע ודאי שיש שם כהן. אולי אין שם כהן. ואם ישנו שמא אינו מקפיד ומוחל וגם כשיתנו לו יתן להחזן או להרב לברך. וכמו שכן הוא על פי אומדנא שמוסכם ליתן לחזן. או למי שחולק החזן כבוד. וכן בבציעה יש ספק ספיקא גם כשיודע ודאי שיש שם כהן. כיון שנוהגים ליתן לחמים שלימים לפני כמה חשובים. ובכהאי גוונא שכל אחד ואחד בוצע על ככר שלם. שלפניו לא שייך כלל קדימה. ואין מכבדים במים דנטילת ידים. ותיכף לנטילת ידים ברכת המוציא כסדר נטילת ידים כן הוא סדר ברכות דהבוצעים ואין בזה וקדשתו. ואם כן יש ספק שמא הכהן יבצע בפני עצמו ושמא מוחל. והוא ספק ספיקא המתהפך. כמו ספק על. שאנו צריכים לדון כסדר שאנו באים לדון בדבר. גם נראה שכח של המנהג בזה מוצא מידי כל חשש וכבר נהגו מי יבצע ומי יברך ברכת המזון ועל ידי זה ודאי שכל הכהנים מוחלים. וגם אם החזן מכבד למי שרוצה אם לא יכבד יברך החזן. וכיון שסוף כל סוף לא יברך הכהן אין קפידא. וכששומע מהכהנים להדיא שאינם מקפידים נראה דפשיטא לכ"ע שאין עוד חשש בזה גם ממדת חסידות כי לא דמי כל זה ודכוותה לההיא דקיימא לן באשה שמוחלת על עונתה על ידי בקשת בעלה ממנה כי אין זה רק בבושה דאשה לפני אישה וכדקיימא לן לגבי קנין סודר באוה"ב נחת רוח עשיתי כו' מה שאין כן בכל זולת זה. דברים שבלב אינם דברים כיון שאין המחשבה ניכרת מתוך מעשיהם כלל והמחמיר על עצמו לפעמים במדת חסידות לשמוע להדיא שמוחלים הוא על צד היותר טוב: