Ezer MiKodesh on Shulchan Arukh, Even HaEzer Siman 66
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סעיף א' (כתובה) בשעת הדחק בזמן נחוץ אין קפידא אם כתוב בכתובה יום מחר שהיו סבורים שתהיה החופה בתחלת הלילה וכתבו יום מחרת כי אין נכון לכתוב והות ליה לאנתי כו' על יום שלפני יום הקידושין וחופה ואחר כך נמלכו לעשות החופה בסוף יום שלפני הלילה של זמן שכתוב בכתובה כיון שבכתובות כותבים דאקני שטר מאוחר כשר וגם משום מחזי כשיקרא לא שייך כל כך במה שקורים ביום מוקדם לשון הכתובה על יום שאחר כך שמשמע שהגיע זמן שבה ועדיין לא הגיע זמן ההוא כי יש לפרש ל' השטר שהזמן שבו אינו מצד שהגיע זמן ההוא וקבלו אז הקנין סודר רק שקבלו קנין סודר והוא חל מזמן הנזכר בכתובה והקנין סודר יכול להיות כמה ימים קודם על שיחול שיעבוד הכתובה מיום פלוני שיגיע ואין בכל ל' הכתובה נגוד לפירוש זה וממילא לא מחזי כשיקרא וכן הוא סגנון רוב שטרי מוקדמים ומאוחרים. וכיון שאין החתן נזקק לה עד הלילה אין חשש בשהוי בלא כתובה מהחופה עד תחלת הלילה וכשכותבים יום החופה גם שאי אפשר לגבות ממשועבדים רק מסוף היום דהיינו מיום שלאחריו והלאה אין בזה משום שהוי בלא כתובה. כיון שעל כל פנים החיוב דהכתובה חל תיכף וגם שאין אנו כותבים שעות כשתביא ראיה שחופתה הי' תחילת הלילה דזמן הכתוב בהמועיל שפיר גם לגבי לקוחות וכמו שטר שאין בו זמן ויש עידי מסירה אימתי נמסר:
נוהגים לכתוב בכתובות של נשואין שהם בכפר. שמות הכפרים שכיון דאז דרים שם עם בני ישראל שייך ל' למנין שאנו מנין כאן גם בכפר אך בתוך עיבורה של עיר גם שקורים שם בפני עצמו כסגנון שם כפר כתבתי ל' ממנין כאן עיר כו' גם שבתוך תחום ג"כ כותבים שם הכפר מכל מקום מובלע בעיבורה של עיר הוא כעיר ממש ואין לילך אחר שם שקורים בזה. וכמו בעיירות גדולות שיש רחובות משונים בשמות ואין משגיחים על שמות ההם רק על שר העיר וכן הוא בזה אך בלאו הכי החופה תהי' בעיר וצריך לכתוב כנ"ל:
הי' טעות בכתובה שהי' לו לכתוב אשר עבר בשם אבי החתן וכתב אברהם עבר ותקנתי מתיבת אברהם תיבת אשר ב' פעמים ומכל מקום הוא בתורף דבר שיכול להזדיף ולא עשיתי קיום על מחק זה מכל מקום נראה שאין בזה חשש בדיעבד אחר החופה כיון שידוע שאין בעיר אשה אחרת ששמה ושם אביה כן ושנישאת ביום ההיא שם כמו שכתוב בכתובה ושיהי' שם בעלה כן ורק על ידי שם אביו יהי' גרעון גוביינא פשיטא שאין גרעון גוביינא בזה והרי הי' קנין סודר שהוא ככתוב היטב ומצד שאין מקיימים בכתובות סמכתי את עצמי על זה כנ"ל וביום שלאחריו אמרתי להביא לי חתימת ידי החתן על תוספת כתובה כי בלילה שאחר החופה נוהגים שניעורים כל הלילה ואין מתיחדים כלל החתן והכלה וכיון שיש חתימת יד החתן נראה שאין נחוץ לכתוב התוספות גם שיתייחדו ביני ביני כי זה עדיף מהתפסת משכון. שהרי על החתימת יד אפשר לכתוב סך מרובה ומכל מקום לכתוב התוספות הוא על צד היותר טוב: אשה ששם עריסה שלה אסתר. ומאז קורים לה עטיל כתבתי בכתובה תחלה אסתר עטיל ואחר כך כתבתי רק עטיל כי אני מסופק אם הרי זה כנקודות שוות ויש רבות שנקראות רק עטיל ואינו שייך כלל לאסתר. ולכ"ע די בדיעבד בשם עטיל לבד גם בדררא דאורייתא רק מצד שלכתחילה ראוי לכתוב גם אסתר כמ"ש גבי שרה שערליין שארקא ע"ש. ולזה הזכרתי גם שם אסתר בתחלה ונראה לכתוב עטל חסר י' בהכתובה שכן הוא כפי מבטא בחירק קטן ומכל מקום מצד שזה רק בכתובה ומנהג הבריות לכתוב עם י' כדי שלא לטעות שהט' בפתח וקיימא לן שאין קפידא כשכותב מלא מה שהי' ראוי להיות חסר כמ"ש בש"ע גבי שם הילל וגם שבזה יש מקום לטעות כהוראת שם אשר בחירק גדול מכל מקום כיון שאין מצוי שם אחר בחירק גדול אין קפידא בזה כמו בשם הילל ולזה כתבתי כן [הי' וה"ל נוגעים בשרשן] שיש בזה פנים לכאן ולכאן וכ"כ בשם הילל: טעיתי וכתבתי בכתובה בזה הלשון בקושטא ומזוניכי כו' והשמטתי מתיבת ויהיבנא עד ומזוניכי ונזכרתי תיכף אחר החופה וכתבתי ההשמטה אחר חתימת יד העדים וחתמו את עצמם שנית גם על ידי מה שלא הי' פה נייר כהפקודה מהקיר"ה והכתיבה נכתבה על נייר פשוט ויש ליזהר שיהי' להשטר תוקף על פי דינא דמלכותא גם כן וגם בדיעבד צל"ע מצד סמכא דעתא לזה נזדרזתי לכתוב התוספות כתיבה ע"ס ת"ר זהו' פו' על נייר כהפקודה בזה פשיטא שנסתלק כל חשש כי גם לכתחלה מותר לסמוך את עצמו אתוספות כתובה כשנאבדה הכתובה וגם שכתבתי כען הוסיף ר"פ זהו' פי'. מכל מקום אין קפידא על ידי זה על הכשר הכתובה. וגם אם חיישינין לבית דין טועין מכל מקום הרי אין בזה חשש טעות בכתובה זו. ויוגבה ת"ר זהו' פו' מטבע שבכאן כמו שמגיע בהוספה ממטבע דעכשיו כאן וחשש הטעות הוא רק על כתיבות אחרות ועל כל פנים בכתיבה זו אין חשש גרעון ואין קפידא מצד שלשון מהר הבתולות היא בפחות מהשיעור כיון שהס"ה היא כשיעור ומצד זה אין קפידא בחסרון תיבות ויהיבנא ליכי מהר בתוליכי כו' מדאורייתא כי הסתמיות בזה כמפורש כיון שכן היא כדת משה וישראל ואורח ארעא. וגם שיש פקפוק קצת בזה באולי ע"ד מכל מקום הקפידא שלא לקיים מחקים וטעיות בכתובה לא שייך בכזה שום קפידא לכ"ע והטועים שאין מעלים על לבם חשבון שווי הכסף יטעו בלאו הכי ג"כ והיודעים שיוי הכסף לא ילמדו מזה לא עלה על לב מעולם למיחוש בכהאי גוונא לבית דין טועין אך נראה דגם לכתחלה יש לסמוך את עצמו על כתובה שנשמט בה תיבות ויהיבנא כו' כנ"ל כיון דנתינת הכתובה כתוב אח"כ מפורש וגם דויהיבנא קאי ג"כ אמזוניכי וכסותיכי וספוקיכי וכשנשמטו תיבות אין המשמעות מפורש כל כך וגם דבדיעבד נראה שאין קפידא גם אם חסרים תיבות ומזוניכי כו' כיון דכתוב סך הכתובה מכל מקום בזה נכון להחמיר לכתחלה לכתיב אחרת אך בנדון הנ"ל אין קפידא גם לכתחלה שמעצמו מובן שיתן מזונות כו' וכאורח ארעא קאי גם אמזוניכי כי' והרי זה ממילא כאילו כתוב ויהיבנא שכן היא אורח ארעא ומה שעשיתי כנ"ל היא על צד היותר טוב:
סעיף ו' (שיעור הכתובה) כמדומה שכתבתי במק"א שכעת לפי חשבון שווי כסף מזוקק שהיא ביוקר כל לוט כסף היא בערך ג' רייניש על ידי זה יש לשער חשבון הכתובה שלא כפי מה שהיו משערים עד כה לבתולה ש"ך זהובים פו' ועל ידי איש אחד נבון מ' צבי נ"י מק"ק לבוב יצ"ו מסרתי דברים אלו שיאמרם אל הרב האבד"ק לבוב יצ"ו עכשיו הה"ג מ' יעקב נ"י. שישגיח על זה להדפיס שם השיעור כפי יוקר הכסף עכשיו כדי שיפורסם לכל ואין לי ידיעה אם קיבל דברי בזה וגם עם מו"ח נ"י דברתי בזה ולא השיבני דבר ואילו הי' בא לפני גביית כתיבה הייתי משער רק כפי' שווי הכסף כ"כ לוט שכתב בנחלת שבעה אך לכאורה מקום לומר שמוכרע מל' תוספות כתובות שלא כהנ"ל למשל אם סך הכל ת"ר זהוב פו' כותבין גם עכשיו שהוסף ר"פ זהו' פי' והרי מוכרע שכתיבת בתולה היא רק ש"כ זהוב פו' ככבר שהרי סך הכל ת"ר זהו' הוא כפי מטבעות דעכשיו כיון שהוא שליש הוספה על סך ת' זהו' פו' נדן מטבע דעכשיו פשיטא אלו הי' מפורסם ע"פ דפוס לנכון כנ"ל הי' ידוע לכל שיכתבו לשון התוספות כתובה שיהיה נכון על פי חשבון המדויק אך כיון שכל בני המדינה כותבין כנ"ל בתוספות כתובה נאלי גם עכשיו ש"כ זהו' פו' הוא השועיר גם אני כותב כן ועל כל זה אין מכשול על ידי זה לבחינת פוחת ממאתים כו' כיון שבכל מקום שיש תוספות כתובה אין פחת ממאתים כפי מטבע דעכשיו בשום אופן כי על פחות מערך ת' זהובים אין כותבין תוספות ובסך זה כבר יש מאתים גם אם יתייקר הכסף הרבה ולדייק מלישנא דשטר התוספות כתובה בסך ר"פ זהו' הוספה כנ"ל אין לנו לדייק מזה מאומה כיון שידוע שהוא רק מצד מנהג אבותינו בידינו בזה בלי הבחנה ועל כל זה מעכשיו אי"ה אכתוב הל' בתוספות כתובה וכען צבי והוסיף לה מן דיליה עוד כ"כ עד שס"ה עיקר כתובה ותוספתא קמייתא והשתא הוא סך ת"ר זהובים פי' ע"ד משל וכן הוא נכון בלי שום פקפוק וניצולים על ידי זה מבית דין טועים: ואודות מטבע שקורים נוביל שהבריות חושבין זה למזומנים ועל כל זה הוא תכשיט ובכלל שייך לגופה אלו הי' בא לפני לא הייתי דנו כשייך לגופה כיון שמוסיפין ממנו שליש ומעכשיו אם יבוא לפני תוספות כתובה בזה אודיע זה להחתן אי"ה:
(עוד מצאתי) כתבתי במקום אחר שכעת ששוין לוט כסף מזוקק הוא בערך ט' זהו' פו' מטבע דעכשיו במדינות אלו על פי זה כתובת בתולה יתרה מן ש"כ זהו' פו' וכבר שלחתי על ידי איש אחד מלבוב לכבוד הרב הגאבד"ק לבוב יצ"ו שיצוה להדפיס להזכיר זה לגדולי המדינה לידע אודות גביית כתובה וכן הזכרתי לפני מו"ח הגאון נ"י בזה ולא השיבני דבר וזה ערך שנה שהזכרתי ללבוב ולא הי' לי ידיעה בזה ולא ראיתי שידפס כן אך נראה דלא שייך בזה חשש הפוחת ממאתים כו' גם אם ידוע לנו ודאי שכל בני המדינה לא שמו לבם לחשבון כזה (זה מצד שכל המהרהר אחרי רבו כו' וכ"ש להרהר אחר הפשוט בין רבנן רבים דעם בני ישראל בדורות רבים על ידי זה אין משים אל לב בזה לחשבון בין רבים) ואין מגבים לבתולה רק סך ש"ך זהו' פי' מטבע דעכשיו גם שנתיקרו הפירות על ידי זה השנוי שבמטבעות עכשיו והיוקר היא ג"כ יותר מחומש וקרוב למחצה מה שזה רחוק שיצוייר שלא נמצא מתעוררים רבים בזה בכל המדינה וגם אם הי' כן מכל מקום הרי היא מלתא דעביד לגלויי ולהתפרסם ממילא וכל כתובה היא עומדת לגבותה בשלימותה כפי החשבון הנכון. ואין צריך לומר אם הטעם משום סמכא דעתא דידה א"כ כיון שהנשים ודאי שאינן יודעת ומרגישות בזה כלל הרי סמכא דעתייהו היטב אך גם אם בלא דעת לא טוב שיהי' שום פחת על כל זה כיון שהוא עומד להתוודע לכל בד"צ וגם אם קודם הידיעה יהי' שום גוביינא הרי זה טעות שיתוקן אחר הידיעה ויגבו המותר ודאי גם אחר כך על ידי זה אין כזה משום חשש דפוחת ועל כל זה הענין שיודפס מהרה הזכרה זו בסידורים וכדומה להזכיר לכל בני המדינה וכן הוא על צד היותר טוב:
סעיף י"א (לפי מנהג המדינה) פה המנהג להקנות בקנין סודר על תוספת כתיבה מלבד שייך לגופה וזה לי ערך י"ד שנים ויותר שאני פה ואיני נזכר אם הגביתי תוספת כתובה כאן כי שמעתי שנוהגים בק"ק בראד יצ"ו ושארי קהלות ק' ליתן משייך לגופה רק לפי ערך ח' ממאה וכדומה אך בקהלות ק' ההם התכשיטים שווים ביוקר הרבה על פי הרוב ובק"ק בוטשאטש יצ"ו לא ראיתי לגרוע מכפי הכתוב בשטר כתובה גם ששם התכשיטין ביוקר הרבה מכפי שבכאן ופעם אחת הי' לפני כתובה שנכתבה בק"ק זבאריז יצ"ו ואמרו לפני שנוהגים שם לגרוע משייך לגופה כנ"ל ועשיתי פשר בלאו הכי וכמדומה לי בבירור שמו"ח נ"י רגיל לכתוב הסך חוץ שייך לגופה גם שבהסך כלל ג"כ עבור שומא שהכניסה לו גם שהוא שייך לגופה וכן נהגתי אחריו ואני צריך לשמוע מזה אי"ה פה אל פה ממו"ח נ"י כי כעת אני נבוך בזה ונראה כעת שראוי לפרוט השומא שהכניסה שיהי' בזה נכון מהסך וצלע"ע ועל כל פנים נראה שבכפרים גם שהם סמוכים לכאן אין לדונם בדרך מנהג בזה. רק כחדשה שאין בה מנהג לגבי שייך לגופה כי רק לגבי ההוספה מנהג דכל המדינות דכאן שוה בזה. מה שאין כן לגבי שייך לגופה וכמ"ש הב"ש ז"ל שם בשם הב"ח ובשו"ת ש"י ז"ל שהביא הב"ש ז"ל שם כתב בשם פוסקים ע"ה שלא אזלינן בזה כי אם אחר מנהג כל המדינה ע"ש וגם שמדינה בזה הוא ג"כ עיר גדולה כדמצינו בל' חז"ל על כל זה כפרים אין לדונם לזה אחר העיר כיון שאין מנהג קבוע לגבי שייך לגופה:
אחד כתב שטר לאשתו על סך ת' זהובים חוץ כתובת בתולה שהיה לה והי' כתוב בו שתגבה בזמן שתגבה הכתובה ולא הי' כתוב בו אודיתא שקיבל ממנה סך כנ"ל רק סתם הודאה שחייב סך זה לפרעו בזמן גביית הכתובה חוץ לסך הכתובה ואחר שני שנים נתן לה תוספות כתובה על סך הש"ך עוד סך תר"פ זהו' ס"ה אלף חוץ שייך לגופה כנהוג לכתוב נוסח תוספות כתובה שבלשון תרגום שבהנחלת שבעה ובתחלה לא כתב נוסח זה רק כנוסח קנין סודר על הודאה כעין תנאים ומשמע דהיינו כדי שלא יהי' בזה צד פתחון פה וטעות לומר שממילא שייך לגופה הוא חוץ להסך נראה שגם שאיננו כתוב בלשון כתובה על כל זה דינו בזה כההיא דסי' ק' באה"ע סי"ד יעו"ש שהוא רק שיהי' ברירה לגבות כפי שטר א' מזמן הראשון או כפי זמן שני בשטר שני ובפרט שהי' כתוב בו שהוא ככל שטרות וכתובות ותוספות כו' שמזה משמע שהוא כמו כתובה ממש ובפרט שהמניח ציוה כן שתטול אלף חוץ שייך לגופה והי' המשמעות שכולל בזה גם השטר אודיתא ואם נאמר ששכח כך יש לומר ג"כ ששכח בעת כתיבת הכתובה שעל אלף שכוונתו לכלול בזה גם השטר אודיתא ומנל מקום צלע"ע קצת ומצד השבועה הי' פשר: בשו"ת גבעת שאול ז"ל סי' ל"ד כתוב שגם שלא רצה לקבל קנין סודר על תוספת כתובה גובה כפי מנהג המדינה כאלו הי' קנין סודר ע"ש והי' מקום לומר שהרי זה כמחילה ממנה כיון שהוא גילה דעתו שאיננו רוצה ליתן לה קנין סודר על תוספת כתובה אך נראה שיכולה לטעון כי לכך נשאת לו מצד שבטחה שתוכל לברר שנתנה כל כך נדוניא ותטול ממילא כפי המנהג ומכל מקום צל"ע בזה כי כפי הנראה אשה אינה יודעת הלכה זו ומה שנשאת הוא הוראה שמחלתה לו ושם בשו"ת ההיא בסמוך כתוב שמחילה בלב אינה מועלת כי אם כשיש אומדנא דמוכח מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו ומסתבר כן וכאן אין היכר שיש לומר שיודעת הלכה:
סעי' יג (שאינו יודע לקרות) גם שבאה"ע ססי' ס"ו בטוש"ע כתב שעל כל פנים שני עדים צריך להיות חתומים על הכתובה שיהיו יודעים לקרותה מכל מקום נכון מה שנהוג ברוב הקהלות ק' של מדינות אלו שרק שנים החותמין על הכתובות במדינות אלו אחד מהם אינו יודע לקרות כלל ולפעמים גם החזן עיניו קמו מלקרות ואינו יכול לקרות כמו שהשמש אינו יכול שהרי כיון שקורים הכתובה בציבור תחת החופה שייך בזה אימתא כמו בדין וסופר שלו כמפורש בסי' מ"ה בחו"מ והרי כיון שהוא מלתא דעבידא לגלויי אין בזה צד פיסול דאורייתא וכמ"ש שם הסמ"ע ז"ל מוסכם לכל ובדיעבד אין בזה שום צד פיסול גם מדרבנן לכ"ע גם להש"ך ז"ל שמחמיר שם בקראו שנים דעלמא לפני העדים וכמ"ש כן שם האורו"ת ז"ל אך לכתחלה גם כן מוסכם לסמוך את עצמו על הקריאה בציבור גם שם בסי' מ"ה מבואר שהמנהג בכזה מסלק חשש גם בבחינת מה שיש בו חשש עד מפי עד וכיון שעל פי מנהג סומכים את עצמם על קריאת המו"צ בכתובות ובכל כתבים שבעיר אין עוד חשש פתחון פה בזה גם לכתחלה בכל כתבים ושטרות שנהוג בחזן ושמש ושייך בזה גם כן אימתא של המו"צ מצד שנותן לו שכר מכל שטרות ההן וכבר דיעות בל בעלי השטרות על עדים הידועים גם שיודעים שיש שאינם יודעים לקרות וסברי וקבלו ובכהאי גוונא אין קפידא והרי זה מעין ההוא דרסי' מ"ה בסבר וקיבל על כל מה שיכתבו:
(עוד מצאתי) כתבתי במק"א אודות הנהוג בכתבים דנשואין וקנין סודר וכהנה שלא יחתמו את עצמם כי אם החזן והשמש ועל פי הרוב השמש אינו יכול לקרות הכתבים ולפעמים גם החזן לא כהיל למקרא כתבא ולהבין היטב שהוא מצד תקנת המדינה וכמ"ש בה' עדות שאם תיקנו הקהל שלא יעידו כי אם פלוני ופלוני התקנה קיימת וכן הוא לזה שמועלת התקנה שיעידו אלו גם אם לא כהלין למקרא אך הנה מלבד זה יש בזה ג"כ ישוב מצד שהרב כותב כל הכתבים והאמינוהו עליהם כל בני העיר שיהי' הוא במקום בית דין שלא יהי' שייך בזה בחינת עד מפי עד וכדקיימא לן לגבי קיום שמהני מהרב לבדו כמו מבית דין ומלבד זה הרי מצד שהוא מלתא דעבידא לגלויי ולא מרעא אומנתיה וכשימצא פעם אחד איזה שנוי הרי שני עידי הקנין סודר נאמנים נגד הרב ועל כל פנים כדי בזיון על ידי הערעור שיהי' אודות השנוי וכיון שהוא קבוע לאומנות זה הרי זה חזקה דלא מרע אומנתיה במלתא דעבידא לגלויי תיכף ודאי ובכהאי גוונא מהני גם להסוברים דמלתא דעבידא לגלויי לא מהני בעגונה מן התורה הק' בכהאי גוונא נראה דכ"ע מודים דמהני: אודות שילום שכר לחזן ושמש מהכתבים שבשעת חתונה וכדומה אין על זה חשש כיון שרק לדיינות פסול אוהב ושונא מה שאין כן לעדות לא חשידי בהכי לכ"ע וכיון שהשכר הוא עבור הילוכם שמפורש בש"ע הק' שמותר גם עבור מצוה וכמו שכתב בתוי"ט ז"ל גם כן בזה בבכורות ושייך בזה אית להו אימתא מהמו"צ שהוא כותב את הכתבים כולם (חוץ מהכתובה דאורייתא ששייך בה אימתא מלבד זה על ידי קריאה בציבור כנ"ל) והוא מלתא דעבידא לגלויי על ידי זה לא נגרע בזה כח מאי דקיימא לן עדים החתומים כנחקרה עדותן בבית דין לומר שהם כנוגעים בחתימתם כדי לקבל השכר שכיון שמשעת הקנין סודר גופיה הם כשרים לכ"ע בלי פתחון פה דנגיעה שפעולת קבלת הקנין סודר ידוע להם שהוא לנכון וכשיעידו בעל פה בבית דין על זה אין להם צד נגיעה כל דהיא בזה ומה שבאים לדון על החתימה הרי זה בבחינת אימתא דלא מרעי אומנתייהו לפני המו"צ ובכל המקומות ובכל הדורות לא נשמע בזה בשום פעם שיעידו שקר השמש והחזן בכזה ומלבד זה כבר הם נאמני הקהל בזה והשמש חותם את עצמו נאמן מצד שכן הוא קבוע במנהג וחוץ לזה כבר סברי וקיבלו כל מקבלי קנין סודר שיהי' באופן זה היטב וכפי מה שידוע בההלכות שלגבי שכר כתיבה דשטרות על מי מוטל הפרעון וממילא סברי וקיבלו שני הצדדים שיהיה כפי סגנון הנהוג היטב: