הובא בתשובות הגאונים הוצאת הרכבי סי' ס"ו בשם שאר ספרי דבי רב, ועיי״ש סי' רכ"ט, דשם נקרא מכילתא דרשב״י בשם ספרי דבי רב ומכילתא דר׳ ישמעאל מכונה בשם מכילתא דארץ ישראל, ונדבר בזה עוד אי"ה בפ' משפטים כ"ב י"ב.

עי' תוספתא סוטה פ"ג.

במקרא כתיב ראש הניעה.

עי' יחזקאל כ"ח י'.

סנהדרין צ״א ע"א, ובמכילתא היא קטיעה.

בילקוט גר' אמירה והוא בל"ע שר ומושל. ויש לפרש גם לשון אימרא כדאיתא בוי״ר פ״ו בצע אמרתו בזע פורפירא, שהיא בגד של מלכים וסימן שררה ומלכות.

נ"ל כי אילת צפירה נקראת עטרת המלך מפני שנוגה לה וקרנים, כאילת השחר (שטראהלענדע קראנע בל״א).

מאמר זה איתא לעיל ע״ש הערה ט1׳.

מבואר עפ״י מדרש ויק״ר פ"א א"ר אלעזר אעפ״י שנתנה תורה סייג לישראל מסיני לא נענשו עליה על שנישנת באהל מועד וכו' הדא הוא דכתיב וכו' אל חדר הורתי זה אוהל מועד עיי״ש.

מאמר זה הביא ר' טודרוס הלוי בשם מכדרשב״י.

גם אגדה זו הובאה מר' טודרוס הנ"ל בשם מכילתא דרשב״י. ושם הלשון כבמכילתא שלנו.

עי' אהלות פי"ח מ"ו ששונית הוא מקום שהיה עולה בזעפו. ונ"ל שגירסא הנכונה היא כמ״ש במכילתא עשונית והוא מקום שעשן הים (Fluth) עולה, שזעף הים נקרא ג"כ עשן כמו aestus בלשון רומי. ובגליון כ"י כתוב: זהו אלסי״ף (בל״ע, Gestade בל"א).

כן הוא מנוקד בכ"י.

עיין לעיל הע' ק26'.

עיין מכילתא וילקוט ומדרש קהלת א׳ י״ב.

בל"ב מדות של ר"א בן ריה"ג במדרש הגדול (הוצאת שעכטער) ריש בראשית במדה ל"ב מוקדם ומאוחר איתא וז״ל תני חזקיה וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני בשנה השנית זה היה ראוי להיות תחלת הספר וידבר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה עכ״ל וכן אימא במה׳׳ג (כ״י) פ' בהעלתך, ובלתי ספק היה כתוב כאן במכילתא דרשב״י אלא שבעל מה״ג השמיטו.

הוא דבר קטן שראוי לוותר עליו וכן צריך לפרש הא ותירא בלקוטי במכילתא שלי צד 4 אות י״א, ודלא כמו שפירשתי שם.

דרש באלים כמו באלמים ע' מכילתא.

עי' מכילתא שכ' כאן שני דברים אבל לקמן איתא גם במכילתא עשרת הדברות כאחת.

צ״ל נשערה.

עי' מדרש שמואל פ' ה' הפירושים שהביא רש״ב למלה זו. וכולן דחוקין, ונ״ל שהיא מלה מורכבת ממלות παυ (כל) ϑύσις (טבע) והוראתה כל מיני תולדות הטבע. עוי"ל המלה שהיא παμπησία (כל אשר לו). ובמכילתא שלנו המאמר קטיע, ועי' מה שהביא בילקוט שמואל סי׳ פ״ג בשם המכילתא.

במכילתא גרס לעורר עידותן, ובבה״מ הגיה עירותן ופי׳ מלשון ויהי עריך, אולם מצינו כמה פעמים מלת עירתא בתרגום הסורי הנקרא פשיטא, והוראתה חיוב ועונש. גואל הדם מתורגם תמיד: תבע עירתא דדמא, אין לו דמים מתורגם: לית לה עירתא, נקום נקמת מתורגם: אתבע עירתא, ובלשון ערבי عارية מלוה וחוב, ולפ״ז לגבות עירותן היינו לנקום נקמת דם שלהם.

מס וארנונא.

במכילתא גרס איפכא, ועי' רש״י ובהערת זכור לאברהם שם.

ברכות ל״ג ע״א.

עי' לעיל פרק י״ד כ"ח.

ובפרטן אתה מוצא י"ט. דהרי לקמן מונה גם פסוק כי בא מהשירה? וצ"ל דאגב שיטפיה נקט י"ח, וכוונתו על י"ח ברכות, דברכת המינים כבר נתקנה ביבנה.

עד סוף פ' ג'.

פ' י״ז עד סוף י״ט.

מעין המאורע.

משמע בהדיא דגם פסוק כי בא הוא מהשירה דלא כמ״ש הרמב"ן בפי׳ התורה וכבר השיגו האר״י ז"ל הובאו דבריו בת' גו"ר חא"ח כלל ב' סי' ח'.

מגילה י״ד ע"א.

במכילתא גרס עכס.

נ״ל דהאי קבלה לשון צעקה כמו קובלין אנו עליכם פרושים (ידים פ״ד מ"ו).

במכילתא גר' מארכן וגי' שלפנינו נ"ל יותר נכונה.

נכתב בגליון פי' עצי גפר ובמכ' גר' קתרוס.

מתגעגע (תענית פ״ג מ"ח).