Footnotes on Mekhilta DeRabbi Shimon Ben Yochai Chapter 22
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פליג אברייתא דרשב״י בירושלמי סנהדרין פ"ח ה"ח. והוא כתני ר״ח שם, אביו של חזקיה וכ"ה ברמב״ם פ״ט מה׳ גניבה ה"יא.
כלומר העדאתו והיינו התראתו כדאיתא בסנהדרין ע״ב ע״ב.
ע' ספרי דברים פי' קמ״ח.
כ"כ בכ״י וצ״ל עג פ והיינו פרק או פסקא ע"ג, עיין לקמן סוף פסוק ב'.
סנהדרין ע"ב ע"ב.
שם ע״ב ע״א וע' מכילתא.
לפקח עליו את הגל כדמפרש בסנהדרין ע"ב ע"ב.
הבא להורגך השכם להורגו.
ע' לעיל הערה ה49'.
שאם יש לגנב חוב לגבות אחר זמן אין שמין החוב לנגנב.
אולי ס״ל כר״ה או כסף או מיטב, ב"ק ט׳ ע״א.
כנראה ס"ל אפילו הגנבה שוה יותר מכסף ממכרו אינו חייב לשלם אח״כ. והרמב״ם פ״ג מה' גניבה ה"יד לא פסק כן.
קידושין י"ח ע״א.
ע"ל סי' כ"א פ׳ ז'.
ע' שבועות מ"ו ע"א.
היינו אם לא הגביהו אלא משכו ויצא.
ע' ב"ק ע׳׳ט ע"א.
ע' כל זה בב"ק ס״ג ע"ב בשם תנא דבי חזקי׳.
אם אחר גנב את בנו ומכרו חייב עליו מיתה.
עי' ירושלמי שבועות פ״ו ה״ו.
בכ״י גר׳: שמנתן עליך גמודה לך. והוא ט״ס ע׳ לקמן פס' ח'.
ע׳ לקמן פ' ח׳ על כל דבר פשע.
ברייתא דב"ק ס"ד ע"ב.
הוא האומר כדכתיב ונקרב בעל הבית.
אם כפר ונשבע ואח"כ הודה.
כדכתיב אשר ירשיעון אל' פרט למרשיע את עצמו.
בכ"י כ': ויצתא.
ב"ק נ"ח ע"ב ותוספתא שם פ"ו י"ט.
דריש או כדלעיל כ"א ל״ז ועיי״ש הערה כ'.
בכ"י כתוב: שני.
ב"ק י״ט ע"ב ועי׳ מכילתא.
בכ"י גר׳: ראתה זרעים ואכלה זרעים.
ע' ב"ק נ"ח ע"ב ונ"ט ע"א.
תוספתא ב״ק פ״ו כ"א וירושלמי שם פ"ו ה״ב.
ירושלמי ריש ב"ק.
ע' ב״ק י"ז ע״א וי"ט ע"ב.
נ"ל לפרש: יכול שישלם מן העידית קרקע גדולה כמו הזיבורית שהזיקה ת"ל שדהו שלא ישלם מן העידית רק קרקע שהיא שוה כמו השדה האמורה למעלה כי יבער איש שדה דהיינו השדה שהזיקה.
צ״ל: אלא זה בלבד.
לכאורה היה נראה להגיה דצ"ל נזק במקום קנס, אך קשה להגיה ד' פעמים דאפשר דתנא דברייתא דילן קרי לתשלומי נזקי ממונו קנס, ועיין כתובות י׳ ע"א דתנא קנס חכמים במקום תקנת חכמים.
דמטלטלין כל מילי מיטב הוא כמ״ש בב"ק ז' ע"ב, ועי' רמב״ם פ"ח מה' נ"מ ה״י. ובכ״י גרס שאין שמין לו מן המטלטלין אך לקמן גם בכ״י גר' ב' פעמים: אלא מן המטלטלין.
ע' לעיל הערה פ57'.
ע' ב"ק ו' ע"ב תוס' ד״ה שור רעהו.
ע' ב״ק ס״א ע״ב. בכ"י איתא כאן: מה זה מיוחד עשה את שאין מיתכוין כמיתכוין כך כל דבר נעשה את שאין מיתכוין כמיתכוין. עכ״ל, וצריך להיות לעיל אחרי: שאין מסכוין כמתכוין.
בכ״י גר' : דרך רשות היחיד.
שתהא הולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שעל גבי קרקע וכפירש״י ב״ק ס״א ע"א על נכפפת. ובכ״י גר' מכבס לפניה והולך.
בכ"י גר׳: מעובות של שיש, ונ״ל דתחת "מצבות של פשתן" צ״ל "מעובות של פשתן" והוא מעבה האדמה שהפשתן זרוע שם.
ירושלמי ב"ק פ״ו ה״ה, ובבלי ס' ע״א.
אף המבעיר מה שבוער חייב. ועי' כלים פ"ח מ"ט.
כלומר אף המזיק את הבעירה דהיינו שמכבה חייב.
ע' ב״ק נ"ט ע״ב.
ב״ק ס"א ע"ב וס"ב ע"א.
כל זה במשנה שם.
עי' מכילתא ומשנה ריש ב״ק.
כל זה בב״ק ק"ו ע"ב.
עי' תוס' ב"ק ס״ג ע"א ד"ה רעהו.
ע' ב״מ נ"ו ע״א נ"ז ע״ב.
ע׳ רמב״ם פ"ב מה' שכירות ה"ה.
עי' לעיל כ"א ל"ה, ולקמן אות י61׳.
רמב״ם פ"ב מה' שכירות ה"ה.
ובירושלמי שבועות פ"ו ה"א תני ר"נ או כלים להביא כלי חרס. ועי' כלים פי״ז מי״ג.
משנה ריש קידושין ועי' ירושלמי שם.
אולם ס"ל כר״י בקידושין נ"ד ע"ב דמעשר ממון הדיוט הוא ואולי יש לחלק בין מעשר לכסף מעשר כדאשכחן בירושלמי מ"ש פ"א ה״א, ע' רמב״ם פ"ז מה' מ"ש ה"כ.
ב"ק צ"ג ע״א וירושלמי שבועות פ"ח ה"א.
ירושלמי שבועות פ"ח ה״א.
מכילתא, ב״ק ס״ט ע"ב.
משנה ב"מ ל"ג ע"ב ועיי"ש בירושלמי.
עי' ב״ק ס״ג ע״ב.
עי׳ ב״ק ס"ג ע"ב וירושלמי שבועות פ"ח ה"ג ולעיל פס' ג'.
ע' ב"ק ס״ג ע"ב.
דוקא על שליחות יד חייב ולא על אבידה וגניבה.
בכ"י גר': גונוב.
במה"ג כתוב כאן כבמכילתא דר' ישמעאל: ונקרב בעל הבית וגו' שומע אני לשאול באורים ותומים וכו' ונקרב בעל הבית וגו' לשבועה אתה אומר לשבועה וכו' וכו' עד מה כאן בב״ד אף להלן בב"ד עכ״ל. וכאן הדפסתי עפ"י כ"י שעכטער והלשון צ"ע קצת ונ"ל דקריבה האמורה להלן היינו עד הא' יבוא דבר שניהם דזו היא קריבה וזו היא ביאה.
הוא קלסתר. והיינו סל, ע׳ כלים פ"כ מ"א.
ע׳ ב׳מ מ״א ע"א.
ב"מ מ"ד ע"א, ועי' מכילתא.
בכ"י גר': חיטא.
בכ"י גר': עקדה.
עי' ב"מ מ׳ ע"ב.
כן הגירסא בכ"י.
שבועות ל"ט ע״ב, רמב"ם פ"ג מה' טוען ונטען ה"א.
שבועות ל"ח ע"ב.
דקרא גם בשומר אבידה מיירי דכתיב על כל אבדה, עיין ב"ק נ"ז ע״א וב״מ כ"ז ע״א.
דטענו חטין ושעורין והודה בא׳ מהן חייב שבועות מ׳ ע״א.
כנראה הכ״י מכאן עד מה ראית וכו' נמחק ומשובש, וע' שבועות ל"ח ע"ב ושם מ׳ ע"ב.
ע"כ נדפס עפ"י כ"י.
והוא שאמר אתם עדי, סנהדרין כ"ט ע״א.
שבועת ה' תהיה בין שניהם.
רמב"ם פ"א מה' טוען ונטען ה״ב.
עי' לקמן כ״ג ב' לא תהיה אחרי רבים לרעות.
שם וע"ל פסוק ו' ורמב״ם פ״ב מה' שבועות ה"ה.
דיהי' משמע ו' מוסיף על ענין ראשון.
שבועות מ"ט ע"א.
ע׳ שבועות מ"ב ע"א, ב״ק ק״ו ע"ב.
שבועות מ״ג ע"א, ב״מ נ״ז ע"ב.
כלומר שעכ״פ הבהמה עדיין חיה לפניך.
די"ל כיון שנשברה והיא טריפה הוי כאין בה רוח חיים.
נ"ל דדריש או לרבות מלעיל אות פ57'.
ע׳ מכילתא וב״מ פ״ג ע"א.
ע' מכילתא ושבועות ל״ח ע״ב.
זה פירוש על שהשבועה חלה על שניהם, ועי' שבועות מ"ז ע"ב תוס' ד"ה חלה ותוספתא שם פ"ו ה"ג.
ע׳ ב״ק ק"ו ע״א.
שבועות מ"ד ע"ב.
כלומר ישבע או יתן דאם לא נשבע משלם. וע' ירושלמי רפ"ז דשבועות.
משנה רפ"ז דשבועות ומדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, וע' תוספתא שם פ"ו ה"ג.
כנראה הוא דרש אחר שדרש מן ולקח דמיירי במטלטלין ומפרש דולקח קאי אפקדון.
דרך קרא לומר כן.
אין כתיב כאן ישלם לבעלים, הרי דאין דרך המקרא לומר כן.
כתובות פ״ד ע״א.
מאמר מוסגר זה הוספתי עפ״י תשובות הגאונים הוצאת הרכבי סי' רכ"ט (שהובא שם בשם ספרי דבי רב והדרש שבמכילתא דילן הובא בשם מכילתא דארץ ישראל) ועפ״י מה שהביא הרמב״ן כאן בשם מכילתא דרשב"י וע' ב"ק י״א ע״א.
הוספתי המוסגר עפ"י מכילתא ועיי"ש.
מכאן נראה שלא פי' נשבר ששברתו חיה כמו לעיל פסוק ט'.
ע' כל זה ב"מ צ"ג ע"ב.
כדלעיל פסוק ט'.
ב"מ צ"ה ע"א וע' מכילתא.
ירושלמי רפ״ח דב״מ, וכנראה צריך להגיה שם.
עי ב״מ צ"ה ע״א.
רמב"ם פ״ב מה' שאלה ה"ה, וע' ב"מ צ"ו ע"א.
ע' פסיקתא רבתי סוף פ' כי תשא.
לישנא מעליא, וע' מכילתא סוף פרשה י"ג.
ע' כתובות ל״ח ע״א וספרי דברים פי' רמ״ד.
כתובות ל״ה ע״ב, מ' ע"ב.
רמב"ם פ״א מה' נערה ה"ח, דלא כספרי דברים פי' רמ"ד ורמ"ה דדריש ושכב עמה והשוכב עמה כל שכיבה.
קדושין מ"ו ע"א.
מכילתא וע׳ כתובות כ״ט ע״ב גבי אונס.
בכ״י שהיה ביד החכם מהר"י הלוי כתוב: ת"ל אם מאן ימאן אביה "עד שימאן אביה" מלמד שהרשות ביד האב למאן. והחכם הנ״ל שיער שצ״ל: יכול הואיל ואינה ראויה לו לאישות לא יהא חייב בקנסה ת"ל אם מאן ימאן אביה עד שימאן אביה, ע"כ, וזה מסכים עם ברייתא דתני חזקיה שהובאה בירוש׳ כתובות פ"ג ה״א ועם ת״י. — ולפי הגי' שלפנינו נ״ל להגיה שצ״ל ל"כונסה" תחת "בקנסה".
כתובות ל"ט ע״ב.
כתובות מ"ו ע״ב.
סנהדרין ס״ז ע״א.
רמב"ם פי"ד מה' סנהדרין ה"ג, וע' סה"מ ל״ת ש"י.
סנהדרין ס"ז ע"א וע' מכילתא.
סנהדרין נ"ד ע׳׳ב, וע' מכילתא ות״כ קדשים פרק י'.
מכילתא ות"כ שם.
ע׳ סנהדרין ס׳ ע"ב ולעיל כ' ה' ד"ה לא תשתחוה להם וירושלמי שבת פ״ז ה"ב בשם תני חזקיה ומדרש על י"ג מדות (שהוצאתי לאור בס' ברכת אברהם) מדה ז'.
סנהדרין ס"ג ע"א וע' מכילתא.
מדכתיב ב׳ פעמים כאן ובויקרא י״ט ל״ג.
מדכתיב עוד וגר לא תלחץ לק' כ״ג ט', וע׳ ב״מ נ״ט ע"ב.
ע' ספרי דברים פי׳ רפ"א ורמב״ם פ"י מה׳ דיעות ה"י.
רמב״ם שם ועי' במעין החכמה דף י"ח ע"א שתמה מאין הוציא הרמב"ם דין זה, ועתה תראה כי ממעין קדוש מוצאו.
יותר אני שומע מצועק, וכמ״ש במכילתא.
היינו אף אני אעשה זאת (ויק׳ כ״ו ט"ז), וע' ת״כ שם, ושם נאמר ג״כ דבר וחיה רעה בפסוק כ"ב וכ"ה. כן פי׳ ר' דוד פרדו בפירושו לספרי.
כל זה בספרי דברים פי' מ"ג.
וכן ת"א ויקרא כ״ו כ"ה דקטלין בחרבא.
מכילתא, ב״מ ל״ח ע"ב.
ובפתיחהא דאסתר רבתי איתא אבא אוריין איש צידן משום ר' גמליאל ובילקוט שם הגי' אבא גוריון (וע׳ משנה סוף קידושין) וע' במדרש אבא גוריון על אסתר שהו"ל החכם רש״ב, ונ"ל דהוא אבא יודן דכאן כמו איסי בן יהוד' שנקרא ג"כ איסי בן גוריא ע"ש גור ארי׳ יהוד' וע׳ תוספתא אהלות פי"ח ה"ז ויבמות פי"ד ה״ז.
תוספתא ב"מ רפ"ד וכמו שהגיה שם בעל מנחת בכורים וכן הגי׳ בכ"י ערפורט שהו״ל רמ"ש צוקקערמאנדל, וע' פי' מנחה בכורים ולפ״ז צ"ל שהדרש שבכאן לא קאי על דינא דמתני' אלא על פי' אחר שפי' בעל התוספתא במרבין על השכר.
צ״ל לא תעקוף וכדאיתא בירוש' גיטין פ"ה ה"א שלא יהא אדם רואה את שדה חברו יפה ומלוה אותו מעות ועוקף ונופלה ממנו.
רמב"ם פ"א מה' מלוה ה"ב ובזה מיושב קושי' הלח"מ שם.
ב"מ ע״ה ומדרבנן וקרא אסמכתא.
משנה רפ״ה דב״מ.
גמ' שם נשך ותרבית חדא מילתא.
פדר"א פל"ג, וע' תוס׳ ב״מ ע' ע"ב ד"ה תשיך וסוטה ה׳ ע״א.
ספרי דברים פי' רע"ז.
כתוב בגליון פי׳ נטע והוא בל״ע מצע כדאיתא במכילתא, וע׳ ערוך.
ב"מ קי״ג ע״א, תוספתא שם פ"י ה"ט.
ספרי דברים פי' נ"ה.
שבועות ל״ו ע"א, רמב״ם פכ"ו מה׳ סנהדרין ה"ג.
רמב"ם סה״מ ל״ת ס' בשם מכילתא, ועי׳ חינוך מצוה ס"ט.
ת"כ קדשים פרשה ב' ה"יג.
רמב״ם פכ״ו מה' סנהדרין ה״ב.
מכילתא. ועי׳ הגי' בילקוט.
מלת דמע בלשון שומרוני הוא חלב, ולכך נקרא תרומת דמע שהתרומה הוא החלב (במדבר י"ח, י"ב) וע' טהרות פ"ב מ"ג.
כלומר לי ממש, דהיינו שיתן הפדיון להקדש.
ומקרא דבמדבר י״ח ט"ו אינו מוכח שיתנו דמי הפדיון לכהן די״ל דהם להקדש.
רשאי ליתנו לכהן בכל מקום, וע' מכילתא.
עי' ריש רות רבה.
בכורות כ"ו ע״ב.
במקרא כתוב: ביום אבל במכילתא וכת״י גרס וביום, וכן לק׳ ל״א י״ז.
ת״כ אמור פרשה ח' ה"ה.
מכילתא וע' מעילה י"ג ע"א.
רמב״ם פ"א מה' מעשה קרבנות הי"ב, משנה סוף פ"ק דפרה.
מכאן למד הרמב"ם דרשתו פ"ד מה' מאכלות אסורות ה״ז.
חולין ס"ח ע״א, וע' רמב״ם פ"ח מה׳ מ״א ה"ט.
ע' פסחים כ״א ע״ב.
תמורה ל' ע"ב וע"ש ל"ב ע״א.