הבית הראשון חדריו עשרה. וחלונותיו מאה ועשרים החדר הראשון ובו ארבעה חלונות יביא דעת המחברים ז"ל על מה הנחת שרש "חכם" וכל לשון "חכמה" שבכתבי הקדש. והמחבר יטיף מלין על דבריהם דעות שונות מצאתי לקדמונים ז"ל בהוראת שרש "חכם" והנחת לשון "חכמה" שבכתבי הקדש. כי הרמב"ם ז"ל כתב בפרק האחרון מספר המורה. שם "חכמה" נופל בלשון עברי על ד' דברים. היא נופל על השגות אמתיות אשר תכלית כונתן השגת שמו ית'. אמר (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא". ואמר (משלי ב, ד) "אם תבקשנה ככסף". וזה הרבה. ונופל על ידיעת המלאכות איזו מלאכה שתהיה. (שמות לח, י) "וכל חכם לב בכם". (שם ושם כה) "וכל אשה חכמת לב". ונופל על קנות מעלת המדות. (תהלים קה, כב) "וזקניו יְחַכֵּם". (איוב יב, יב) "בישישים חכמה". כי הדבר שיקנה האדם בחכמה בזקנה לבד הוא ההכנה לקבל מעלת המדות. ונופל על הערמה והתחבולה (שמות א, י) "הבה נתחכמה לו". ולפי זה הענין אמר (שמואל ב יד, ב) "ויקח משם אשה חכמה", ר"ל בעלת ערמה ותחבולה. ומזה הענין (ירמיה ד, כב) "חכמים המה להרַע". ואפשר שיהיה לשון חכמה בלשון העברי מורה על הערמה ושמוש המחשבה. פעם יהיה הערמה ההיא וההתחכמות או לקנות מעלות שכליות, או לקנות מעלות מדות, או ללמוד מלאכת מעשה, או יהיה בדעות ובמדות מגונות. הנה התבאר שחכם יאמר לבעל המעלות השכליות. ולבעל מעלת המדות. ולכל בעל מלאכת מעשה. ולבעל תחבולות במעשים מגונים ובדעות. עד כאן [לשון רמב"ם]:

וכאשר חקרתי ודרשתי מצאתי שהניח השורש הזה על ענינים שהן חוץ מגדרו. כי הענין הראשון שזכר הרב ז"ל והוא ההשגות האמיתיות, ורצונו בזה עשות מופתים¹ שכליים על האמונות והדעות כמו שגלה דעתו באותו הפרק, שאמר החכמה הגמורה היא אשר התבאר בה במופת מה שלמדנוה מן התורה על דרך הקבלה² מן השכליות ההם.³

footnotes: ¹ הוכחות הגיוניות ² מסורת ³ עד כאן דברי רמב"ם

אומר אני שאין לשון חכמה נופל על עשות מופת והשגת ענינו, עד שלא תוכל לומר על ממציא המופת שהמציא בחכמתו, וגם לא שהכריח דבר חכמה במופת. לפי שהשגת מופת הוא בבינה ובדעת. וכל דבר המתואר בחכמה אי אפשר לעשות עליו מופת. ואלו הדברים ארוכים ורחבים ויתבארו בספר זה ביסודות נאמנים. ולא תמצא בכל כתבי הקדש לשון חכמה מונח על ענין כזה. וראייתו מפסוק (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא" אינה ראיה. ופסוק זה יתבאר יפה בבית השני מספר זה. וכן "אם תבקשנה ככסף". הענין השני שהניח עליו לשון חכמה. והוא ידיעת המלאכות, יפה דבר, אלא שיש הבדל בין לשון חכמה המונח על החכמה הגמורה, ובין לשון חכמה הנופל על אחת מן המלאכות. ולעולם לא תמצא בכל כתבי הקדש שיתארו לבעל מלאכת-מעשה בשם "חכם" סתם וכמו שיתבאר. והענין הג' שהזכיר. והוא שלשון חכמה נופל על קנות מעלות המדות, אמת בפיו. אבל לא מטעם שחשב הרב ז"ל. גם הראיות שהביא על זה לא יתכנו. כי אין זה טעם "וזקניו יחכם". ואיננו טעם "בישישים חכמה". וגם אלו הפסוקים יתבארו היטב בבית הנזכר. ואולם הענין הד' שהזכיר הרב ז"ל והוא שלשון חכמה נופל ג"כ על בעל תחבולות במעשים מגונים ובדעות, לא דבר נכונה. כי כל דבר שיונח עליו לשון "חכמה" הוא ענין אמיתי וטוב כמו שיעידו על זה כל כתבי הקודש. ומלבד זה בארנו בספר "מעין גנים" ביסודות נאמנים שהתחבולה מוצאה מכח הבינה, ולא תפול עליה שם חכמה. והראיות שהביא ראיות לסתור הן, נכחו תעמודנה כמו שיתבאר. והדברים רחבים ועמוקים. ולא באתי הנה לדבר ברחבה בענין זה רק על דרך כלל:

הרב ר' לוי בן גרשום ז"ל התאמץ גם הוא לבאר תוכן הוראת שם חכמה. וכתב בפירוש ס' משלי (משלי ג, יט) בפסוק "יי' בחכמה יסד ארץ" וגו' זה היסוד הוא מה שהשריש ושָׂם בטבע הנמצאות הטבעיות אשר המציא בארץ. והנה בחכמה שָׂם ב"ה שפע מציאותם ביום הבראם ונתיסד ענינם. ומה שיושג לאדם מפני החקירה בהם יקרא חכמה. כי כל שבהם מתחדש מסבות עצמיות ומתיחסות. כאילו תאמר שהחום יחמם. ושהאדם יוליד אדם. עכ"ל. ואני בספר "מעין גנים" הבאתי גם סוף דבריו מה שפירש על "כונן שמים בתבונה". וההבדל שהמציא כפי דרכו בין חכמה לתבונה, ושם שאלתי עליו שאלות עצומות לבטל דבריו. ודע כי הדעת הזאת רחוקה מאד מדרך האמת. ובעיני יפלא מאד כי הרב ז"ל צריך לפרש כפי דעתו זאת כל לשון חכמה הנמצא כתוב בספרי הקדש. כי אין הדעת סובלת לפרש שרש אחד פעם כה ופעם כה. ואני אביא בבית השני כל לשון חכמה שבכ"ד ספרים ואפרשם באר היטב. ותראה שאין גם אחד מהן רומז על ההוראה שחשב הרב ז"ל. תמה אני אם זאת היא החכמה הגמורה, מה יאמר הרב ז"ל בפירוש מקראות הסמוכים לזה. (משלי ג, כא) "בני אל ילוזו מעיניך". (שם ושם כב) "ויהיו חיים לנפשך". ונאמר (שם ושם טו) "ארך ימים בימינה". (שם ושם יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה". (שם ט, יא) "כי בי ירבו ימיך". ועוד כמה פסוקים שנכתבו ברוח הקדש על תפארת החכמה ותהלתה. אם כל זה נכתב על ההשגות שישיג האדם בדברים אשר תחת השמש כמו הסבות העצמיות ומתיחסות שזכר הרב ז"ל? הנה גם בני בלי שֵׁם יצדקו ויתהללו בכל הטוב אשר דבר ה' ביד עבדיו הנביאים על אנשי החכמה. כי גם הם בחרו להתפלסף בדברים הטבעיים, ורבות השיגו בדברים שהן מתחת לגלגל הירח. ומה אוסיף לדבר? ידעתי גם אני כי הרב ז"ל היה חכם גדול בתורה. אכן בפירוש הדבר הזה לא הטיב לראות:

הרב ר' יצחק אברבנאל אף הוא היה מתכוין לפרש. וכתב בפירוש התורה (שמות לא, ג) בפסוק "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת". "החכמה היא העיונית המעיינת בדברים ההכרחים שאינן תלויות בבחירתנו. והתבונה היא במדות ובשכל המעשי, המעיין בדברים התלויים בבחירתנו". ע"כ. ובספר "מעין גנים" התבאר שכל עיון והשגה הוא בכח הבינה. ולא יפול על זה לשון חכמה. ונודע שהעיונית המעיינת איננה החכמה. וכבר רמזנו על זה למעלה (חלון ב'). וזאת התשובה גם היא על דעת רלב"ג ז"ל. גם הענין להפך ממה שחשב הרב ז"ל. שאין לשון חכמה נופל זולתי על דברים התלויים בבחירת האדם, ובעבורן יתואר "חכם" כמו שיתבאר. וה"תבונה" גם בדברים שאינן תלויין בבחירת האדם. והקורא בספר זה יתברר לו שכל כתבי הקדש מנגד לדברי הרב ז"ל יעמודו:

ואולם החכם ראב"ע ז"ל פירש בפסוק זה "החכמה היא הצורות העצורות באחורנית מוח הראש". ע"כ. והטיב לראות. כי כח השומר הצורות הנטוע בנפש האדם הוא יסוד כח החכמה וכמו שיתבאר (בחדר השני). אכן לא פירש בדבריו מה הן הדברים שנופל עליהן לשון "חכמה". כי כח השומר יעצור גם דברי הבל ותחבולות רעות כמו שיעצור הענינים ההגונים. ואם כן נשאל התקראנה גם אלה חכמות, בעבור שהן נעצרים בכח השומר? ובמקומות רבים מספריו ראיתי שפירש גם הוא לשונות חכמה על ההשכלה וההתבוננות. וכבר בארנו שאין הדבר כן:

אבל לשון דברי רש"י ז"ל טובים מדברי כולם. כי פירש בפסוק זה: "החכמה היא מה שהאדם שומע מאחרים ולומד" עכ"ל. דבריו לקוחים מאוצרות בית ה' ממדרשי קדמונינו ז"ל. ודבר ה' אמת בפיהם. הם ידעו יסודות לשונינו הקדש, הם הבינו סתרי מליצותיו, ואתה קבל דבריהם. ודע שאין "חכמה" אלא דברים הנקנים או בראיה או בשמיעה או בלמוד. וכמו שיתבאר (בחדר שני) זהו גדר החכמה. והוא המבדיל בין בֵינָה ובין עניני בִּינָה שכל ודעת וכיוצא. אמנם עדיין לא נתפרש בדבריו על איזה ענינים ראוי להניח לשון "חכמה". כי גם המרמות והתחבולות הרעות נוכל לראות לשמוע וללמוד מאחרים. ונשאל גם על דבריו התקראנה גם אלו חכמות בעבור למדנו אותם מזולתנו? אלא אחרי ההצעות הרבות שנציע, יתבאר מה מאד עמקו מחשבות קדמונינו ז"ל, ואיך כללו במאמר קצר כזה תשובה גלויה ונכונה לכל מה ששאלנו:

סוף דבר האנשים האלה שלֵמים הם אתנו, כל אחד מהם רצה לבאר תעלומות השרש הזה ולא נושענו בדבריהם. כי רמב"ם ורלב"ג ז"ל כוונו לבאר על מה נופל לשון חכמה. ותשובות רבות יש על דבריהם. ראב"ע ז"ל לא באר רק כח נפשיי העוזר לקבלת החכמה. ר"י אברבנאל רצה לעשות כן ולא עלתה בידו. זולתי רש"י ז"ל שבאר הכל. לולי כי דבריו סתומים וחתומים. ואם לפי הנראה בתחלה לא באר רק הכח הפנימי, הנה כאשר נעמיק בדבריו יתבאר לכל שלא חסר דבר. כי באר כח החכמה, ועל מה נופל לשון חכמה. ועתה אשא עיני אל היושב בשמים יחנני ויתמוך ימיני, ובעצתו ינחני, ויורני בדרך ישר לא אכשל. כי ידעתי כי הדרוש הזה יקר מאד. והוא עמוד התורה כולה. ובחסד השם ב"ה אני בא לדרוש ולחתור איזו דרך ישכן אור.

ונשלים דברי החדר הזה, ונבוא לפתוח חדר שני שבו יתבאר על דרך כלל מה שמצאה נפשי בדרוש היקר הזה. ואתה הט אזנך ושמע. ולבך תשית לדעתי: