חדר ב ובו חמשה עשרה חלונות דעת המחבר על איזו ענינים יונחו לשונות של חכמה, כח החכמה, נושאי החכמה, החכמה עצמה, תאר חכם. החכמה כוללת נפש האדם כולה. כל חכמה נאספת מן החוץ אל הפנים. לא תִּוָדַע החכמה לאדם במופתים. אין יקר מחכמה. כל דבר חכמה יש בו שני דרכים במציאות. החכמה אחת ותשתנה כפי העתים והמקבלים במשפט. כל דרכי ה' ומנהגיו בחכמה. מתכנת השמים והארץ בחכמה. ענין חכמה למודית. חכמת מלאכת מעשה. תרתי בלבי ומצאתי כי החכמה הגמורה המתוארת "חכמה" בכל כתבי הקודש היא הכוללת נפש האדם כולה, גברת ממלכת על כל כחותיה הנטועות בה. ונפש האדם כוללת כל הכחות האצולות במעשה בראשית, כמו שיתבאר (בחדר ג') ומאלה הכחות המסתעפים כל המנהגים. והמנהגים הם אלו לעמת אלו, טובים לעמת רעים. והמנהג הישר בכל דבר ודבר כפי העת ומשפט המקבל הוא דרך החכמה. והמנהג השני לעמתו הוא דרך הסכלות. ואין המנהגים הישרים יכולים להודע לאדם מנפשו. ולא ימצאם במופתי הבינה והדעת כמו שימצא במופתים הדרכים הנכונים שבענינים הלמודיים כמו מופתי ההנדסה והמספר. כי דעת החכמה נשגבת מאד מכל הכחות הנטועות בנפש האדם שבכללן כח השכל כח הבינה וכח הדעת המולידים תחבולות ומופתים. ואולם נודעו המנהגים הישרים מאדון החכמה כולה, הוא אלהי עולם ה' שמו. עמו חכמה ותבונה, הוא הבין דרכה והוא ידע את מקומה, אז ראה ויספרה והודיעה לבני אדם כמו שיתבאר. על זה נאמר (איוב כח, כב) "והחכמה מאין תמצא" וגו'. והיה המענה (איוב כח, כג) "אלהים הבין דרכה" וגו'. וברחמיו ית' נטע בנפשות כל בני אדם כח החכמה, והוא הכח שבו יוכל האדם לקבל החכמה מפי החכם, הוא הלוח הפנימי שתצטיירנה עליו חקות החכמה. כמו שהמשיל ברוח הקדש (משלי ג, ג') "כתבם על לוח לבך". כי האדם יראה ויחכם, ישמע ויחכם, או ילמד ויחכם, ומה שרואה או שומע או לומד יצייר הכח הזה בנפש פנימה. לפי שכדמות הדבר שהוא מקבל נטוע ג"כ בנפשו. וכמו שאמרנו שנפש האדם כוללת כל הכחות האצולות במעשה בראשית. והָרְאִיָה שהזכרנו ענינו שיראה מנהגי החכמים שהן כפי החכמה. והשמיעה הוא שישמע מפי חכמים מה הן חקי החכמה ומשפטיה. והלמוד הוא שילמד בספר התורה וספרי הנביאים והחכמים משפטי החכמה. וכח החכמה יצייר בנפש פנימה ציורי החקים שרואה שומע או לומד. ומיסודות הכח הזה הוא כח השומר, כי בכחו שומר הצורות שצייר כח החכמה פעם אחת בתוך הנפש, והזכירוֹ החכם ראב"ע זצ"ל כמבואר בחדר הראשון. והנה באחת משלש אלה יקבל האדם החכמה. ואם שמע ראה או למד נאמר שיש בו חכמה. ועדיין לא יתואר בתאר "חכם". אבל אם אחר שקבל החכמה הרגיל לבו שינהג בכל עת כפי המנהגים שקבל ושיעשה הכל כפי החקים האלו, אז נתארהו בתאר "חכם" בעבור ציורי החכמה המושלים בלבו שגברו על ציורי הסכלות ההפוכים להם. כי כל תואר מן התוארים נופל על הציור המושל בלב שממנו מסתעף המעשה. כמו שאינך מתאר יודע צדק בתאר "צדיק" בעבור שנודעו לו דרכי הצדק. אבל תתארהו "צדיק" בלכתו בדרכי צדק ועושה צדקה. כי אם ינהג בכסל וברשע תתארהו "רשע ואיש בליעל", אע"פי שנטוע בנפשו כח לעשות צדק וגם יודע דרכי הצדק. ככה לא תוכל לתאר לנוהג בסכלות בתאר חכם אעפ"י שנטוע בנפשו הכח להיות נוהג בחכמה וגם למד חקי החכמה, בהיותו נלוז מלכת בדרכי החכמה האסופים בכח השומר הנטוע בו. הנך רואה מזה שהכח ביד כל אדם לקבל החכמה. כי ה' נתן לכל אדם עינים לראות ואזנים לשמוע, ונטע בכל נפש כח פנימי לצייר מה ששומע ומה שרואה ומה שלומד, וכן נטע בו כח לשמור הדברים שקבל. ואילו חסר האדם אזנים ועינים לא יחכם לעולם. כי שני החושים החצונים הללו הן אמצעיים בין החכמה שהיא מחוץ לנפש, ובין כח החכמה הנטוע בנפש. לכן אמר שלמה (משלי כ, יב) "אוזן שומעת ועין רואה, ה' עשה גם שניהם". פירוש בחסדו ית' תקן שני כלים אלו בגוף האדם שעל ידיהן יקבל החכמה ויחכם ויחי לעולם. וכן הכח ביד כל אדם להיות נוהג בחכמה, כי נטוע בנפש כל האדם כח הממשלה והרצון להטות כחות נפשו לכל אשר יחפוץ:

נושאי החכמה גם הם נטועים בנפש כל האדם והן הכחות הפנימיות, ולכן הם נושאי החכמה לפי שכל פעולתה של חכמה תשען על אחת מאלה הכחות. הם כֵּלֶיהָ, והיא ככלה תעדה כליה לפעול על ידם כאשר תגזור. ואין איש נעדר מאלה הכחות כי בנפש כל אדם נטועות כל הכחות בכללן, כמו כח ענוה וכח גאוה, כח הצדק וכח הרֶשע, כח האהבה וכח השנאה, כח הזריזות וכח העצלה, כח האומץ וכח המורך, כח הבשת וכח העזות, כח הנקימה וכח הסליחה, כח הנדיבות וכח הכילות, כח הכעס וכח הרצון, כח היראה וכח עזות הפנים, ואלפים כיוצא בהן והן יסודות המנהגים. ומכל אחד מתפשטים ארחות ונתיבות רבות, כי אופן ההנהגה בכל א' מהן היא כפי הזמן והמקבל. ובהיות שהחושים החצונים מובילים החכמה אל הנפש פנימה, נמשך מזה שאם יגדל האדם בלי מורה חכם שילמדהו חכמה, ומבלי שיקרא מעצמו בספרי החכמה, ומבלי שיראה וישמע מנהגי החכמים לא יחכם לעולם, ואפילו יהיה בטבעו בעל לב רחב מלא כח שכל ובינה. לפי שאין השכל והבינה שבנפש האדם יכולים להמציא דרכי החכמה הנעלמים. אבל ההולך אל חכמים ושומע דבריהם ורואה מנהגיהם הנוסדים על צדק משפט ומישרים שהן מִכַוָנוֹת החכמה העליונה. על דרך משל שהם אוהבי ענוה ושונאי גאוה, ולעת ינקמו מאויבי ה' וממנאציו ולבשו גאה וגאון במשפט החכמה. הם אוהבי בשת ושונאי עזות. ולעת יעשו מצות ה' יעיזו במשפט החכמה, ולא יבושו מחרפת אדם ומלעגי שפה. וכן במנהגי הגוף ואורחותיו שהן כולם תחת סוג החכמה כמו שיתבאר. הנה כשיראה ארחותם ויקבל האמת מפיהם, אז יקבל החכמה בכח החכמה הנטועה בנפשו. וכשירגיל עצמו ללכת באלה המנהגים באחריתו יהיה חכם, כשימשלו ציורי החכמה בלבו, ואם¹ לא נתוסף דבר בנפשו. כי הכחות בכללן שהן נושאי החכמה תמיד היו נטועות בנפשו ורק למד אופן השמוש בהן וסדר ההנהגה הנכונה בכל דבר ודבר:

footnotes: ¹ למרות

זאת היא החכמה וזה גדרה, ואין לה קץ ותכלה. כי הכחות בלי ספורות, והתחלפות המנהגים כפי העתים וכפי המקבלים עָצְמוּ מִסַפֵּר. וההנהגה כפי החכמה היא יסוד העולם, והנליזה ממנה הורסת יסודותיו. ההולך בחכמה הוא את נפשו יְחַיֶה. והסר מדרכיה תשחית נפשו, ולפעמים ישחית גם נפשות זולתו אם הוא גבר הֻקָם עָל והמושל במדינה. כי האדם שמהו השם ב"ה להיות מושל בעולם התחתון, וכל שָׁת תחת רגליו.¹ ובהיותו מושל כפי חקות החכמה, על דרך משל שנוהג בכח אהבה עם הישרים, ובכח שנאה עם העקשים, בכח החסד עם ענוי ארץ, ובכח גבורה עם אנשי הזדון וכן כל כיוצא בזה. הנה ייטיב לעצמו ולזולתו. והפך כל זה במושל כסיל, הנוהג באהבה עם העקשים, ובשנאה עם הישרים וכיוצא בזה, ישחית עצמו וזולתו. ועל דרך זה תמצא כל לשון "חכמה" בתנ"ך. וכן כתוב בספר משלי (משלי ח, יב) "אני חכמה שכנתי ערמה" וגו'. (שם שם יג) "יראת יי' שנאת רע, גאה וגאון ודרך רע ופי תהפוכות שנאתי". וכל הנזכרים הם סעיפי כחות הנפש, ומחקי החכמה לבלתי התנהג בהן. ונאמר שם (משלי ח, טו) "בי מלכים ימלוכו ורוזנים יחוקקו צדק". (שם שם טז) "בי שרים ישורו" וגו'. וכמו שאמרנו שהמושל בלי חכמה חבר הוא לאיש משחית. כי החכמה אֵם כל חי היא חוקקת לכל איש ואיש חקים ומשפטים צדיקים, למלכים מנהגי המלוכה, וכן לרוזנים לשרים ולשופטים. וכן לכל איש ואיש תורה אחת לכולם להיות נכנעים למשפטי החכמה העליונה. הארץ ומלואה נתונים המה לה:

footnotes: ¹ מליצה ע"פ תהלים ח, ז

כלל גדול אשמיעך. ואם תשימהו על לבבך תדע בכל דבר הבא לפניך אם הוא מכלל הדברים שנופל עליהן לשון "חכמה", או הוא מכלל אותן שהן תחת סוג בינה ודעת. והצעת הכלל כך הוא. כל דבר שתמצא בו שני דרכים, האחד הפוך מחברו, ושתי הדרכים במציאות, אז יונח עליו לשון "חכמה" או "סכלות". כי הדרך האחד שבאותו הדבר, חכמה, והפוכו סכלות. וכל דבר שלא תמצא בו רק דרך אחד, ואין הפוך הדרך ההוא במציאות נמצא, אזי יונח עליו לשון "בינה" או "מדע" כפי הראוי לאותו דבר. והנליזה מן הדרך יונח עליו לשון "שוא ואפס". ואין הרצון לבאר פה שרשי "שכל בינה ומדע", כי אלה התבארו בספר "מעין גנים" ברחבה. ורק הכונה במקום הזה לבאר ההבדל האמיתי שיש בין ענין של חכמה ובין ענינים של שכל בינה ודעת, כי זהו הצריך לפנינו. ואתן לך משלים להבין כונתינו. כשיסתפק עליך אם העניו יתואר בתאר חכם או משכיל או מבין וכיוצא. ואם הענוה מחקות החכמה או מעניני הבינה והדעת. צא וראה אם יש דרך הפוך ממנה נמצא בנפש במציאות קיים. ואם יש, תדע כי הוא מחקי החכמה, שבעליו יתואר "חכם". והדרך ההפוך מן הענוה ידוע והיא הגאוה. הרי ששתי הדרכים נטועים בנפש, ונמצא שבכל אחד מהן חכמה וסכלות. הנוהג בענוה עם הטובים נוהג בחכמה. והמתנהג עמהן בגאוה נוהג בסכלות. והנוהג בגאוה עם רשעי ארץ ומנאצי ה' נוהג בחכמה. והנוהג עמהן בענוה ומשפיל עצמו לפניהן נוהג בסכלות. כי בהיות שתי דרכים במציאות, תורֶה החכמה באיזו דרך ילך כפי העת והמקבל. וכן הבושת והעזות. הנדיבות והכילות, וכיוצא בכל אלה. שיש בכל דבר ב' דרכים זה לעמת זה, הכל תחת סוג החכמה. וכן בכחות פועלות בגויה כמו האכילה והצום. שהן שני דברים הפוכים נמצאים במציאות. והנה האוכל בשבתות ומועדי ה' נוהג בחכמה. והצם בהן נוהג בסכלות. והצם ביום הכפורים נוהג בחכמה. והאוכל בו נוהג בסכלות. וכן הקדושה והטומאה בעריות, וכל כיוצא בזה הכל תחת סוג החכמה. בהיות בכל דבר שני דרכים הפוכים זה מזה במציאות ומתחלפים כפי העתים במשפט החכמה. וכל ענין שלא תמצא בו רק דרך אחד ואין הפוכו במציאות כלל.¹

footnotes: ¹ היא לא נקראת "חכמה"

זה לך המשל. כשיברר לך האדם שהארץ עגולה. ותסתפק אם הגיד לך דבר חכמה או דבר בינה ודעת, צא וראה אם יש דרך הפוך ממנו במציאות או לא. ואם אין, תדע כי הוא מדברי בינה. ושבעליו יתואר "מֵבִין". והנה אין בענין זה דרך הפוך במציאות קיים. שהרי אי אפשר שיהיה לארץ כי אם תמונה אחת. וכשעלה בידך המופת שהוא עגול אי אפשר שיהיה ג"כ בתמונת המשולש או המרובע או שטוח כקערה. ואין הדרך הזה במציאות כלל. ואם יבא אחר ויאמר שהוא משולש או מרובע לא דרך בדרך כלל אלא דִמָה מה שאינו ישנו, וחשב שוא ואפס. ולכן הוא דבר בינה. וממציאו "מבין" ולא "חכם". ומזה תקיש על כל החקירות שהן בנמצאים שמתחת לגלגל הירח. שכל הנודע באמת מענינם הן דברי בינה. וממציאם "מבין". וכן בחקירות תכונת השמים ומהלכי המאורות. תמיד כשנמצא האמת בחקירתנו נאמר "אנחנו מבינים זה" או "יודעים זה". לפי שאין בכל אלה דרך הפוך במציאות כלל. וכן הדבר הולך ונוהג בכל הצבאות הרבות בשמים ממעל, שהן כולן ענינים שאינן תלויין בבחירתנו, ונוסדים על מציאות קיימת שאין לה תהפוכות והתנגדות. וכן הדין בהשגת הענינים האלהיים, בהשגות בצחות בעולמות הנבדלים. וגבוה מעל גבוה אדון הכל ית' שמו. על דרך משל לדעת שהוא מצוי מציאות אמתי. שהוא אחד אמת. שאינו גוף ולא כח בגוף. שיכלתו בלתי בעל תכלית. וכל כיוצא באלו הדעות הטהורות והנאמנות שהן כולם עניני בינה ודעת, לפי שאין הפך מכל אלו נמצא במציאות. כי המכחיש באחת מכל אלו לא תוכל לומר שדרך בדרך סכלות. כי לא הלך בדרך כלל. אבל דִמָה דבר שאינו נמצא כלל. וחשב מחשבות און ואפס. ומזה תקיש על הכל:

מדברי הכלל שהנחנו תשכיל שכל לשון חכמה שנכתב בספרי הקדש תמיד הכונה על ענינים שיש בהן שתי דרכים במציאות, והן המנהגים התלוים בבחירת האדם שיש בכל דבר מהן שתי דרכים. וזה הפך מדברי ר' יצחק אברבנאל ז"ל שהבאנו בחדר הא'. וכבר בארנו בבית השני כל כתבי הקדש שנזכר בהם לשון חכמה בפירושים מספיקים, והוכחנו שכולם הולכים על דרך הכלל שיסדנו. והענין נפלא מאד. ועוד אודיעך שעל פי דברי הכלל הזה תבין משָׁלים ומליצות עמוקות שהשתמשו בהן המדברים ברוח הקדש. ועל דרך כלל תדע שבעבור היות בכל ענין של חכמה שתי דרכים, המשילו אותן לימין ולשמאל. כי יש לכל האדם ב' ידים להיות כלי מעשה. והאדם יוכל להשתמש באיזו מהן שירצה. אלא שהימנית נכבדת, ואליה נמשל דרך החכמה הטובה. ודרך הסכלות שכנגדה [נמשל] אל השמאלית. ועל זה אמר דוד ע"ה (תהלים טז, ח) "שויתי יי' וגו' כי מימיני בל אמוט". ויתבאר בספר "מעין גנים". וקהלת אמר (קהלת י, ב') "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו", ויתבאר בבית השני. ולא תמצא המליצה הזאת על הבינה והדעת בעבור שאין בעניניהן שתי דרכים כמבואר למעלה. וכן הניחו כתבי הקדש על החכמה לשונות "צדק וצדקה". ועל הנליזה ממנה לשונות "חטא וחטאה". והניחו על הבינה לשונות "ישר ומישרים". ועל הנליזה ממנה לשונות "עון ומעוות". והטעם לפי שיש בכל דבר חכמה ב' דרכים. והחכמה העליונה חקקה חקים צדיקים את הדרך אשר ילך בו האדם וכמו שצונו (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". והנה יסודותיה צדיקים. ובלכת האדם בדרך שחקקה החכמה הולך בדרך הצדק. ואם הולך בדרך שכנגדה הרי הוא סר מן הדרך. ועל זה נופל לשון "חטא" כמו (שופטים כ, טז) "קולע וגו' אל השערה ולא יחטיא". פירוש לא יחטיא מדרך הנכון מנקודת קלעו אל נקודת השערה. וכן כל לשון "חטא". מה שאין כן בבינה ודעת שאין בענין מעניניהן רק דרך אחד, ואין דרך שני במציאות. והנלוז מן הדרך איננו הולך על דרך כלל, אלא הוא מקלקל הדרך האמתי עצמו. כי האומר שהשמים מרובעים קלקל המציאות עצמו במה שהוא נטבע עליו. ואין כן הסָר מדרך החכמה שמניח הענין כפי מה שהוא אלא שבוחר בדרך אחר. על דרך משל, החכמה תצוה "אכול מצה בפסח ואל תאכל חמץ". הנה הנלוז יאמר "אין רצוני באכילת המצה ואני אוכל חמץ". החכמה תצוה "התנהג בענוה נגד פלוני". ויאמר הנלוז "אני אתגאה", וכיוצא בזה. תמיד יניח דרך החכמה כמו שהוא, אלא שֶׁיַטֶה מעליו וילך בדרך ההפוך ממנו. לכן אין לשון "חטא" נופל אלא על דרכי החכמה ולא על עניני בינה ודעת. ונהפוך הוא בלשון "ישר" ו"עון" שנופלים לבד על עניני הבינה והדעת. כי המבין האמת אות [היא] שהלך במישרים על דרך הבינה ועל כן מצא נקודת האמת. ומי שאינו מבין האמת לא הישיר לכת אלא קלקל ועוות הדרך הנכונה, וְהָפַך הנכון. וכדרך המשל שכתבנו מן החושב שהשמים מרובעים. ולכן יתכן להניח על זה לשון עון ועוות. ועתה תבין למה השָׁב בתשובה יזכיר בודוייו החטא והעון, בעבור שחטא בדרכי החכמה, ועיות דרך הבינה. ועל זה באה המליצה (איוב לג, כז) "ויאמר חטאתי וישר העויתי". והדברים נעימים למבין, ועוד נדבר בזה. וכן כל לשון "שקר" הניחו על דרך הסכלות הנמצא במציאות, והוא המנגד לדרך החכמה שהיא אמת. וכל לשון "שוא" הניחו על הקלקול בדרך הבינה. כי השוא הוא על ענין דמיוני שאיננו מצוי במציאות. ודע שההולך בחכמה באחריתו יקבל רוח בינה ממרומים. כדרך (איוב לב, ח) "ונשמת שדי תבינם". ופקודי ה' הם דרכי החכמה, ועל זה באה המליצה (תהלים קיט, קד) "מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל ארח שקר". ומלת אתבונן בהתפעל יש בה הוראות עמוקות. וכתבנום בספר "מעין גנים" בדברינו על לשונות בינה ושכל. "ואתבונן" האמור בפסוק זה הוראתו אזכה לקבל רוח בינה ממרומים. וכל זה בזכות שלמדתי ושמרתי פקודיך שהן דרך אמת, דרכי החכמה. ולכן שנאתי כל ארח שקר שהוא דרך הסכלות. כי ההולכים בו יבערו ויכסלו. ועל כן נאמר "מפקודיך אתבונן". ואם היה הכוונה על ההתבוננות והחקירה להבין הפקודים היה ראוי לומר "בפקודיך אתבונן". כמו (דניאל ט, ב) "בינותי בספרים", (משלי ו, ו) "אבינה בבנים". והענין עמוק ונשען על הכללים שהקדמנו לשרש "בין" ולשרש "שכל". ופה אינני רק רומז רמיזות קצרות. ונאמר עוד (תהלים קיט, כט) "דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני". וחקי התורה הן החכמה הגמורה כמו שיתבאר למטה במופתים ברורים. ובמקומותיהן יתפרשו בעז"ה כל הכתובים שנזכרו בהם אחת מן המליצות והלשונות שזכרנו, אז יתברר לכל כי יסודנו יסוד אמת, ושעליו תסובינה ותעמודנה המליצות והמשלים כולם. ובמקום הזה לא נזכיר רק אחת מהנה, ויתבאר בחלון הסמוך.

אזכיר הצעות קטנות להעמידך על כונת מליצה אחת הכתובה בספרי הנבואה, למען תקיש ממנה על כולן. ואלו הן ההצעות. א'. החטאים נטועים בנפש כל אדם. ותבין זה מן המבואר למעלה שבנפש כלנו נטועות כל הכחות וכמו שיתבאר עוד. ואין חטא אלא הסרה מדרך חכמה ללכת בדרך ההפוך ממנה. כמו הנוטה ממנהג הענוה ונוהג בגאוה. והנה ב' הדרכים נטועים בנו. הצעה ב'. כפי רוב (הֶמְשֵׁל) [ממשלת] ציור הכח בלב כן תסתעפנה ממנו פעולות ומעשים. וזה ידוע ורמזנו עליו (חלון א') למעלה. הצעה ג', נטיית האדם מדרך החכמה הוא על דרכים שתים. הא' מאמין כי ראוי לאדם ללכת בחכמה. ונוטה ממנה לפי שיצרו תקפו. והב' הוא החולק על חקי החכמה. כמו אלו שאמרו (יחזקאל ט, ט) "עזב יי' את הארץ ואין יי' רואה", וכיוצא באלו המחשבות הזרות ורעות. ומי שנוטה מפני תוקף היצר לא יחטא רק לפרקים ואח"כ יתחרט, ולעתים יתגבר הוא על יצרו. ועי"כ לא יתגבר ציור החטא בלב. אבל הנוטה במחשבת און יחטא בכל עת. כי נקל בעיניו לחטוא והותרה לו הרצועה. ועי"כ יתגבר בלבו ציור דרך החטא וממשלתו. וכמעט אין תקנה ואין תקוה להסירו ולהשליכו מעל פני נפשו. הצעה ד'. כבר בארנו שהמחשבות כאלו הם תחת סוג הבינה. לפי שאין בהן דרך הפוך במציאות. והמקלקל באלו הענינים איננו חוטא אלא מעוות. הצעה ה' בארנוה גם היא. והוא שעל קלקול זה הונח לשון "שוא". בעבור כי איננו במציאות. ואחרי ההצעות הקצרות הללו פקח עיניך וראה מליצת התוכחה היקרה שהוכיח הנביא לבעלי מחשבת און שעשו הרע בעיני ה'. ואמר (ישעיה ה, יח) "הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה". פירוש הוי ואבוי על כת החוטאים שאינן עושין לבד מתוקף היצר, אלא בעבור שמשכו על נפשם מחשבת און לומר הותרה הרצועה אין ה' רואה וכיוצא בזה. ואלו המחשבות משכו על עצמם "בחבלי השוא". כי טענותיהם ומופתיהם שוא ואפס, שאין כדברים הללו במציאות כלל. וע"י כן "כעבות העגלה חטאה". שנעשה החטא הנטוע בנפשם כפול עב וחזק כעבות העגלה לא ינתק בנקל. כמו גן גבר בלבם (הֶמְשֵׁל) [ממשלת] ציור החטאה שבחרו בו, ולא יכלו להסירו עוד. וכל זה לפי שמשכו תחלה העון עליהם, וכמבואר בהצעה ג'. ולכן המשיל חוזק ממשלת חטאם לעבות העגלה, בעבור הוכיחם על מנהגם הרע שחטאו וסרו מדרך ה' ובחרו לנהג בסכלות. ודומה לנוהג בעגלה ללכת אל מחוז לא ידוע, וקושר בה הסוסים בעבותים חדשים כדי שלא ינתקו הסוסים וילכו על דרך אחר. כן חטאם ומנהגם הרע כ"כ חזק שלא יוכלו לבוא עוד בדרך ישר וטוב. ובפסוק השני פירש דבריו מהו "מושכי העון" ומה דברו ב"עקלקלותם". ואמר (ישעיה ה, יט) "האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה" וגו'. פירוש כשהוכיחם הנביא על רוע מעלייהם ושהשם ב"ה יפרע מהן, השיבו "מי יתן ימהר ויחיש להפרע ממנו, למען נראה בעינינו שכן הוא. כי כל עוד שאין עינינו רואות אין אנו מאמינים בכמו אלו". וכן "ותקרב וגו' עצת קדוש ישראל ונדעה". כלומר כשתקרב עצתו שיעץ עלינו אז נדע כי אמת בפיך. והמשכיל יבין. והנה בארנו מעט מהרבה מענין זה. וממה שבארנו תלמד שיש בנפש כח החכמה. ונושאי החכמה. ומה היא החכמה. ומי המתואר חכם. וְשֶׁכֹח החכמה הוא הלוח הנפשיי המקבל ציורי החכמה שרואה וששומע ושלומד. ונושאי החכמה הן הכחות הנפשיות. והחכמה היא מחוץ לנפש והן החקים והמשפטים שחקקה החכמה העליונה. והחכם הוא מי שאסף אלו החקים ונוהג בהן. וזאת היא חכמת הנפש:

ועוד כלל גדול תדע שההנהגה העליונה שבה מנהיג השם ב"ה את עולמו מתוארת גם כן בספרי הקדש בלשון "חכמה". והשם ב"ה שהוא המנהיג עולמו מתואר בתאר "חכם". כי כמו שהונח לשון "חכמה" על מנהגי האדם כפי העתים והמקבלים כשהן כפי דרכי החכמה, בעבור שיש בכל מנהג דבר והפך-הדבר במציאות, ככה יונח על מנהגי השם ב"ה. לפי שכל מנהגיו שבהן מנהיג עולמו הן במדת החכמה, ועל פיה ישפוט תבל בצדק, וישלם לאיש כמעשהו. כי כל התמורות מתחת השמש הן גזרות היורדות מן השמים כפי דרכי המדות העליונות שיתארו בהן הנביאים את היוצר ב"ה, כמו "רחום חנון ארך אפים רב חסד" וכיוצא. וכן תארי דיניו ומשפטיו כמו אלהים אל קנא, נוקם מצריו נוטר לאויביו וכיוצא. שיש בכל אחד מהן דבר והפך-הדבר. פעם לחסד. פעם לשבט. ובכלל זה כל הברכות והטובות. וכנגדן כלל הקללות והרעות. וכל אלו הדברים נוהגים כפי מדת חכמתו העליונה. צדק ומשפט ומישרים. והמלך שלמה גלה סוד זה ברוח הקדש ואמר (משלי ח, כב) "יי' קנני ראשית דרכו". כלומר מדת החכמה היא ראשית הדרכים, ועל פיה פועלים כולם. כאלו תאמר החסד והרחמים והחנינה והדין והעונש וכן כולם פועלים פעולתם בעולם כפי גזרת החכמה. ועל כן אמר (משלי ח, יד) "לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה". ונכבדות דברנו על זה בדברנו בבית הג' מספר זה על שרש "יעץ" ועל שרש חשב ועל שם דבר תושיה. ועל זה שנה ר' עקיבא במשנתו (אבות, ג) "ובטוב העולם נדון". במאמר הקצר הזה כלל מה שדברנו. כי מדת הטוב הוא מדת החכמה העליונה. ועל כן כל מעשה בראשית שנעשו במדת החכמה כמו שנאמר (תהלים קד, כד) "מה רבו מעשיך יי' כולם בחכמה עשית". לכן הזכיר במעשה כל יום (בראשית א, ד') "וירא אלהים כי טוב". וכן כשגלה השם ב"ה למשה סוד דרכיו העליונים, הקדים (שמות לג, יט) "אני אעביר כל טובי על פניך". ובפרושינו למסכת אבות¹ דברנו הרבה בזה. והנה החכמה העליונה חקקה חקים לכל דרך ודרך, איך יפעול פעולותיו כפי המקבלים וכפי מעשה בני האדם.

footnotes: ¹ יין לבנון, סוף פרק ג (מהד' תשס"ג עמ' 243-244)

אלו החקים עומדים לעד ולא ישתנו. שכן נאמר (מלאכי ג, ו) "אני יי' לא שניתי". לא כמו שאמרו הנלוזים (שם ב, יז) "כל עושה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ או איה אלהי המשפט". ודע כי מלת "תמים" נופל על הדבר הקבוע בלי השתנות. כמו שבארנו זה (ברחבה) [בהרחבה] במקומו. וכמו (בראשית י, ט') "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". פירוש אע"פי שחי דורות הרבה היה תמים בכולם, צדיק קבוע בלי השתנות בשום זמן. וכן (דברים יח, יג) "תמים תהיה עם יי' אלהיך". לא פעם מאמין, ופעם סר ונלוז. ומלת משפט נופל על גזרה בחכמה. וזה הרבה. ויש בזה כללים גדולים כתובים במקומם. ולכן אדונינו משה ע"ה כשרצה להודיע הקורות שיקרו לישראל עד היום האחרון. וראה כי עתים לטובה ועתים לרעה, ככל הכתוב בשירת האזינו. גלה בתחלה שאין בזה שנוי מרצון לרצון ח"ו אלא הכל בגזרה עליונה בצדק וביושר כפי שורת החכמה. ואמר על זה (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט". פירוש כל מפעלות הצור ב"ה בין טוב בין רע "תמימים", קבועים לעד ולא ישתנו. כי כל דרכיו בין לחסד בין לשבט הכל במשפט כפי משפט החכמה העליונה, שמכונותיה צדק ומשפט ומישרים. ולכן "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". ואין השנוי אלא במקבלים, שנויים ותמורות לרבבות עד אין מספר. ולו יקרה שיהיו שני בני אדם שוין בצמצום, במעשיהם ובמחשבותיהם לטוב ולרע, והאחד חי בדור הראשון, וחברו בדור האחרון, ודאי שיהיו קורות שניהם אחת. כי חקי החכמה וגזרותיה לא ישתנו לעד לעולם. ולפי שההנהגה העליונה הזאת תפעל בדרכיה דבר והפך-הדבר, יכנו אותה הנביאים בלשונות של "חכמה". והיוצר ב"ה המנהיג כולנו יתארו בתאר "חכם". לפי שנוהג בחכמה כמו (ישעיה לא, ב) "וגם הוא חכם ויבא רע". (איוב ט, ד) "חכם לבב ואמיץ כח" וגו'. ואולם הכל בדרך משל להסביר אזן שומעת. כי הוא ב"ה נשגב מכל התוארים שיתואר בו, והוא אדון החכמה ומאצילה, ית' שמו לעד:

וכמו כן כל מעשה ה' הגדול אשר עשה בששת ימי בראשית יפול עליהן לשון "חכמה", בעבור שעשה כל מעשיו בחכמה. ותבין זה ממה שבארנו למעלה, והוא שההנהגה העליונה היא כפי מדת החכמה. וכבר נודע כי הגזרות העליונות לטוב ולרע כולם יוצאים לפועל באמצעות הנבראים. כי השמים והארץ וכל אשר בהם הם כלי אומנותו של יוצר בראשית ב"ה. והכל בידו כחומר ביד היוצר, ועל ידיהן יחולו כל הגזרות. על דרך משל (מל"א ח, לז) "רעב כי יהיה". "ועצר את השמים". ולהפך (תהלים סח, י) "גשם נדבות תניף אלהים". וכן (תהלים נה, ט) "מרוח סועה מסער". רעש, דם וחיה רעה וכיוצא. ולכן הכין השם ב"ה כל הנבראים כפי משפט החכמה, במדה ובמספר ובמשקל, כפי הצריך להנהגת הבריות. ועל ידי ההכנה הזאת והקצב הנפלא שיש בכל נברא תשתלם הכונה העליונה הנשגבת מבינת האדם. כי באמצעות התמורות שיש בכל אחד לטוב ולרע, יקבל כל אדם גמולו לטוב ולרע כפי מצבו וזכותו במשפט החכמה. ולעומת זה יסד השם ב"ה ערך העולם ורחבו, נופיו הנבדלים בטבעם, מקומות הימים הנחלים והמעיינות, הדוממים והמחצבים ומקום מוצאותן, מיני הצמחים טבעיהם וסגולותיהן, מיני בעלי החיים טבעיהם וסגולותיהן ותכונותיהן, תמונת כל דבר, תכונת כל דבר. וכן כל משפחות האדמה בארצותם לגוייהם. כללו של דבר הכל כאשר לכל נעשה כפי שורת החכמה העליונה הנוהגת כל המעשים כפי מדתה. ואם יאמר החכם לדעת סודה במופת הבינה לא יוכל. כי כל הדברים הכלולים בחכמה, אין גם על אחת מהן ידיעה במופת זולתי ליוצר הכל ית' שמו, וכמו שרמזנו למעלה. הן חכמת מנהגי האדם שהן כפי עצת עליון. הן בחכמת ההנהגה העליונה. הן בחכמת המעשים שעשה יוצר הכל בחכמה. ועל זה יסד שלמה בחכמתו ספר קהלת, שענינו עמוק מאד, ובעזרת השם ב"ה באו רוב דבריו ומליצותיו בספר זה. ובארנום כפי פשטן על פי יסודותינו. ולכן אין בעל לב טוב שואל למה נעשה דבר על תמונה זאת ולא על תמונה אחרת? ולמה במשקל זה או במדה זו או במספר זה? כי כל המעשים עשויים בחפץ החכמה העליונה שנעלם סודה מלב כל חי. וכנגד התמורות הללו העשויים בחכמה לעמת סדר ההנהגה העליונה לשלם לאיש כמעשהו, שנה ר' עקיבא במשנתו (אבות, ג) "הכל נתון בערבון". ובמליצתו דברו מפרשי המשנה ז"ל. ולפי דברנו יתבאר כפשוטו. והוא שמלת "ערבון" הוא משכון לשלם החוב. כמו (בראשית לח, יז) "אם תתן ערבון עד שלחך". ומלת "נתון" בינוני פעול. כמו (אסתר ג, יא) "הכסף נתון לך". וכך פירושו, לפי שכל טובות העולם ניתנו על תנאי אם ישמרו חקי ה' ומצותיו. ואם לא ישמעו צריכין לשלם מה שנהנו מן העולם, ואלו הן העונשים והתוכחות לחוטאים. ולכן נעשו כל הנבראים בעלי תמורות להפרע על ידיהן מן העוברים. וזהו "הכל נתון בערבון". כלומר כל מה שנברא בששת ימי בראשית נתון תמיד בערבון משכון לבני עולם, שאם לא יפרעו חובם, יפרע מהן בעל חובם ע"י המשכון שבידו. ובפרושנו למסכת אבות¹ כתבנו הרבה בכל דברי זאת המשנה. ופה בקצרה נלך. ויפה קבע משנה זו אחר משנת "הכל צפוי" שזכר בה "ובטוב העולם נדון". כמבואר למעלה (חלון ז'):

footnotes: ¹ יין לבנון (מהד' תשס"ג, עמ' 245-249)

ובספרי הנבואה מפורש הענין. אמר ישעיה (מ, יב-יד) "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ. מי תכן את רוח יי' ואיש עצתו יודיענו. את מי נועץ ויבינהו וילמדהו בארח משפט". הודיע תחלה שנבראו כל הדברים במדה במספר ובמשקל. אח"כ אמר שהמדידה והמשקל והספור היו במדת החכמה. ועל זה באה מליצת "עצה" שהנחתה על הסכמה בחכמה. כמו שכתבנו בבית הג' (ברחבה) [בהרחבה]. גם אמר "בארח משפט". וגם זה על גזרת החכמה כמבואר למעלה. המלך שלמה אמר (משלי ג, יט) "יי' בחכמה יסד ארץ" וגו'. ויש בפרשה זו ענינים עמוקים ובארנום בספר "מעין גנים". ואמר (משלי ח, כב) "יי' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז" וגו'. (ח, כז) "בהכינו שמים שם אני" וגו'. וכבר רמזנו למעלה שמטעם זה נכתב במעשה ששת הימים "כי טוב". גם המשורר האלהי כשהזכיר בשירו מעשה בראשית אמר (תהלים קד, כד) "מה רבו מעשיך יי' כולם בחכמה עשית". פירוש המעשים הרבים והתמורות הנפלאות שאנו רואים, כולם עשית בחכמה. והדברים עתיקים:

ודע כי גם בעבור אלה יתואר היוצר ב"ה בתאר "חכם". אע"פ שבערכנו אין דבר והפוכו באחד מהן. כי תמונותיהם וטבעיהם עומדים תמיד על מצב אחד, לא ימירו ולא יחליפו. והיודע תמונתם ותכונתם יתואר בתאר מבין. לפי שהלך בדרך בינה וכמ"ש (חלון ד') למעלה. הנה בערך היוצר ב"ה יש בכל מעשה ומעשה דבר והפוכו. כי כמה דרכים היו פתוחים לפניו לברוא את העולם, ולא יבצר ממנו מאומה. ואילו חפץ היה עושה את השמים על תבנית אחר, וכן המאורות ומהלכם, הארץ וכל צאצאיה. אלא שבחר לברוא אותו על דרך שבראו שהוא כפי מדת החכמה. ולפי שהיה בכל ענין דרך והפוכו, והוא ב"ה בחר בדרך החכמה ונהג כן במעשיו, יתואר בעבור זה בתאר "חכם". ואם בדרך משל יאמרו הדברים כמבואר (חלון ז) למעלה. ועל זה שנה ר' עקיבא במשנתו (אבות, ג) "חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה", שבו נברא העולם. תאר מדת החכמה כלי חמדה. לפי שבדרך זה חמד היוצר ב"ה לברוא בה עולמו. ודרכי התורה הם דרכי החכמה העליונה. ובפירוש מסכת אבות² בארנו הכל. דרוש וחקור כי קצרנו הרבה:

footnotes: ² יין לבנון,פ"ג משנה יד (מהד' תשס"ג עמ' 235-239)

וכן היא כוללת כל החכמות הלמודיות הנודעים בין בני אדם. כמו חכמת המספר וההנדסה, חכמת מלאכת השמים והוא ידיעת מהלכי המאורות הככבים והמזלות, חכמת הניגון והשיר, חכמת הלשון וההגיון, חכמת הנתוח, והוא ידיעת הרכבת בנין האדם ובנין שאר בעלי החיים, חכמת הרפואה, חכמת הטבע והוא ידיעת טבע הדברים שהן בעולם וסגולתם. על דרך משל צמח זה קר. וזה חם. דבר זה לח. וזה יבש. זה קל. וזה כבד. זה ספוגיי. וזה מקשה. זה חזק. וזה רפה. חכמת הכימ"יאה. וכיוצא באלו. וטעם היות אלו בסוג החכמה. בעבור שכולן הטבעו במעשה בראשית בטבעיהן שהן עליו. על דרך משל שבחפץ השם הטביע בשמש שיסוב גלגלו בשס"ה ימים ורביעית יום, והירח כ"ט יום ואיזה שעות, וכן כולם. ושתהיה מהלך השמש תחת אפודת המזלות כל ימי עולם וכיוצא בזה. וכן הטביע במיתרים שבעוגב שיתנו קולות משונות ע"י האויר והתנועה, שבהתאחדם ייטיבו נגן, וקולם ערב לאזן שומעת. וכן כולם הטבעו על טבעם בחפץ השם שגזר כן בחכמה, וכמו שבארנו (בחלון ו'). ואילו חפץ ה' היה השמש מאחר או ממהר במסבתו. וכן הירח ויתר הככבים. וכן כל הטבע כולו, אם היה חפץ היה יכול לעשותו על תכונה אחרת. והנה יש אצל השם ב"ה בכל אלו דבר והפוכו וכמו שיראה לפרקים בעת הרצון, שהוא מפליא לעשות ומשנה היצורים ממתכונתם. כמו אש מתלקחת שבערה במצרים בימי הגשם והברד, והמן שירד לישראל, בשלו בפרור ולא נמס מן האש, כמו שבארנו בספר "רוח חן".¹ ולפי שהטביעם על המתכונת הזאת, כי כן גזר בחכמתו, על כן כל אלו תחת סוג החכמה:

footnotes: ¹ סוף הספר, עמ' 360

וכן היא כוללת כל חכמת מלאכת מעשה. כמו חכמת הבנאים, חכמת המלחים מנהיגי האניות, חכמת הצורפים, חכמת הלוטשים, חכמת הרוקמים והאורגים, חכמת החרשים, חכמת עושי כלי מלחמה ובוני מבצרים, וכיוצא באלה. וגם אלו בסוג החכמה מטעם המבואר. כי היוצר ב"ה הכין בטבעי הדברים כל המלאכות האלו. ורצה שבני אדם יעמלו לעשות מן הדברים הטבעיים ענין מלאכותם והכין כל ההכנות להשלים המעשים האלו. לפי שהטביע היוצר ב"ה כל זה במעשה בראשית, והכל לתקון העולם ולמלאת חפץ החכמה בענין ההנהגה. כמו חכמות הלמודיות שבארנום למעלה שגם הם לתקון העולם ולהשלמת הנהגת השם את בריותיו. ואילו חפץ השם היה מטביע במעשים תכונות אחרות הפוכות מאלו, ולא היו האמצעיים לענין הבנין ראויות לו, ולא היו הימים ראוים למעבר הספינות, או היו הולכים על מנהג אחר, וכן בכולם. והנה יש בכל אלה אצל השם ב"ה דרך והפוכו. אלא שגזר על ההויה כמו שהיא לעינינו כפי ארח חכמתו העליונה. לכן יתוארו כל אלה בתאר החכמה:

עמוד והתבונן שאע"פי שההנהגה העליונה מתוארת בתאר חכמה, וכן כל מעשה ה' מתוארים בחכמה, וכן הלמודיות ומלאכת כל מעשה. הנה לא יתכן לתאר מְאַסֵף הידיעות האלו בתאר "חכם". אין צריך לומר שאין נכון לתאר כן ליודע דרכי ה' ולמד עלילותיו. שכבר בארנו שלא נוכל לתאר את האדם בתואר מן התוארים, רק שהוא נוהג בדבר שנתארהו. וזה אי אפשר, כי ליי' המלוכה ומלכותו בכל משלה, והוא לבדו אדון העולם ומנהיגו. ואם תאמר שיוכל האדם ללכת בדרכיו כמו שנאמר (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו", אין זאת רק בדרכי התורה והיא חכמת הנפש והנוהג כן הוא המתואר "חכם". ואנו מדברים מדרכי ה' הנפלאים, בתתו מטר על פני ארץ ומוציא רוח מאוצרותיו, ומעלה נשיאים מקצה הארץ וכיוצא, שהן מפעולות תמים דעים. וכן היודע ענינים רבים במעשה שמים וארץ, ולמד מדידת הארץ ותכונתה ויודע ארכה ורחבה, ונופיה וימיה ונחליה, ומיני בעלי החיים, והצמחים והדוממים (הכל מבואר בחלון ו') גם הוא לא יתואר בתואר "חכם", מטעם הנאמר למעלה. לפי שאין בידיעת האלו דרך הנהגה לאדם שיפול עליו התואר הזה. אלא גם היודע החכמות הלמודיות וחכמת מעשה והוא נוהג בהן, על דרך משל שהוא יודע בשיר ושר שירים, יודע בחכמת הרפואה והוא רופא, יודע בחכמת הנתוח והוא מנתח, יודע חכמת המַלָחִים והוא רב החובל, יודע חכמת הצורפים והוא צורף זהב וכסף, כל אלו ג"כ לא יתוארו בתאר "חכם". לפי שאין שֵׁם חכמה נופל עליהם רק בערך יוצרם ומטביעם, בעבור שביכלתו הבלתי בעל תכלית היה בכחו להטביעם על תכונה אחרת, והטביעם על דרך זה כפי סוד החכמה. אבל בערך האדם שאין בידו לשנות דבר ממנהגו, וכל דבר מהם יש לו בערכו טבע קיים לא ימירנו ולא יחליפנו, ואין בהן דבר והפוכו שנוכל לומר זה מתנהג בהן בחכמה, וזה בסכלות. לכן לא יפול על המשתמש בהם תאר חכם. ואם בעבור שיוכל האדם לשבת בטל? אין זה דבר והפוכו. כמו שתבין מדברַי (בחלון הד'). וכן בחכמת ההנהגה העליונה ובמעשה השם בשמים ובארץ, כל אלו אינן בטבע נפש האדם דבר והפוכו:

זכינו לדין כי אין בכל הדברים ענין שבעבורו יתואר האדם בתאר "חכם" רק חכמת הנפש. והוא ההנהגה שינהג האדם בכוחות הנפשיות. לפי שיש בכל אחג [מהם] דבר והפוכו. והרשות נתונה לאדם לבחור בדרך שחפץ בו. ואם בוחר במנהגים טובים המתוכנים במשפט החכמה ונהג בהם ההוא יקרא "חכם". וכבר אמרנו שכל חכמה תאסף מחוץ אל הנפש, לפי שאין בכח האדם לחוקק חקי חכמה, זולתי היוצר ב"ה שהוא אדון החכמה כולה והוא יודע את מקומה. ואם האדם מקבל חקי השם בכח החכמה ונהג בדרכיהן, אשריו וטוב לו, וזה כל האדם. ולפי שהדבר כן הוא, כל מקום שתמצא בתורה ובנביאים שם דבר "חכמה", יורה תמיד על ההנהגה בחכמה אין יוצא מכלל זה. קצתם סמוכים אצל השם ב"ה ומורים על הנהגתו את עולמו בצדק ובמישרים, כפי משפט החכמה, או על מעשה השמים והארץ וצאצאיהם שהם עשוים בחכמה כפי צורך ההנהגה כמבואר למעלה. והכתובים אצל האדם, קצתם מורים על היותו מאסף מדרכי ה' והנהגתו את עולמו, טוב לטובים ורע לרעים, שהן דרכי ה' שנאמר עליהן (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (שבת קלג, ב) "מה הוא רחום, אף אתה הֶיֵה רחום. מה הוא חנון, אף אתה הֶיֵה חנון" ע"כ. ואי אפשר לאדם לצייר בנפשו הדרכים האלו אם לא הביא נפשו תחלה למוסר החכמה שהיא חכמת הנפש, וכמו שיתבאר. וקצתם מורים שאסף לנפשו חקות החכמה מן התורה ומן החכמים. וכל מקום שתמצא בתורה ובנביאים שם התואר "חכם" יורה תמיד שהמתואר כן נהג כפי החכמה שבנפשו, בצדק ובמשפט ובמישרים. והוא ההולך בדרך ה', כי השם ב"ה נוהג עולמו בחכמה. וכן "חכמים, חכמה, חכמות", כולם על הנוהגים כפי החכמה. וכן כל מקום שתמצא בתורה והנביאים גזרות בניני השרש הזה, הן בבנין הקל, הן בבנין הכבד¹ ובכבד הנוסף² תדע שהנחתו על ההנהגה בחכמה, כמו שם התואר "חכם". ושמור הכלל הזה וכתבהו על לוח לבך, כי הוא אמתי בכל פרטיו. ואין בכל כתבי הקדש פסוק אחד יוצא ממנו וכמו שתראה בחדרים הסמוכים:

footnotes: ¹ פִּעֵל ² הפעיל או התפעל

מיסודות הללו שיסדנו תבין ראשית דברינו שדברנו למעלה שאין שם "חכמה" נופל על ההשגות המופתיות באלהיות והוא המין הראשון שהזכיר הרמב"ם ז"ל. כי אין בכל אלו דבר והפוכו. כי הם ידיעות קבועות, לא ישתנו בזמן מן הזמנים. והפוכיהן הבל ושוא ואינו במציאות, וכן אין שם זה נופל על ההשכלה והתבוננות בדבר מן הדברים, אלא על הדברים האסופים ע"י החושים החיצונים מן החוץ אל כח החכמה הנטוע בנפש. לפי שכל השגת מופת¹ איננו רק בשכל ובבינה, לא יבוא תחת סוג החכמה. וכן יוצא מזה שאין שם זה נופל על הערמה והתחבולה במעשים מגונים ובדעות מגונות. (והוא המין הד' שהזכיר הרמב"ם ז"ל) לפי שכל ערמה ותחבולה בשכל ובבינה, וכמו שיתבאר בספר השני. כי אע"פ שבעל הערמה ובעל התחבולה השתמש בכחות היקרות האלו לענין רע. מכל מקום התחבולה מוצאה מכח הבינה. וכבר אמרנו שאין שם "חכמה" נופל על ההשכלה וההתבוננות. וכן יוצא מדברינו שאין שם זה נופל על ידיעת המלאכות (והוא המין הב' שהזכיר הרמב"ם ז"ל) כי בערך האדם לא יתוארו כן. והעושה במלאכה ינהג כפי הטבע שהוטבע בדרך ההוא. ועוד יתבאר זה בעז"ה. אבל יפול שם זה על מעלת המדות (והוא המין הג' שהזכיר הרמב"ם ז"ל). ולא שהזקנה הכנה לקבל מעלת המדות, אלא בחכמה יבנה בית המדות. וההולך בחכמה יתקן כל מדותיו במשפטיה. ולא המדות בלבד אבל גם כל מעשה בני אדם טוב ורע יפול עליהן שם "חכמה". כי כל מעשה בנוי על כח פנימי, ויש בכל ענין דבר והפוכו וכמו שהתבאר (בחלון ד'). ולא על המדות והמעשים בלבד, אבל גם על מנהגי כחות השכל והבינה והמדע יפול שם "חכמה". לא על ההשכלה וההתבוננות עצמן אלא במנהגיהן, איך ישתמש בכל כח מהן. כי חשק ההשכלה וההתבוננות נטוע בנפש. ויש נכסף להשכיל ולהבין בתורה, והפוך ממנה כח הממאס והבוזה ענין מן הענינים. ובו יבוז להשכיל ולהבין ולהמציא ערמות ותחבולות רעות. והנוהג בסכלות נעשה להפך, יכסוף להמציא ערמות ותחבולות, ויבוז חכמה ומוסר. וכיוצא בהן ענינים רבים לאין מספר, דברים והפוכי הדברים שהן תחת סוג החכמה. בינה זאת:

footnotes: ¹ הוכחה

וכן תראה שאין להניח שם "חכמה" ותואר "חכם" על הסבות העצמיות והמתיחסות שהן תחת השמש כמו שחשב רלב"ג ז"ל. כי אין בכל אלו, בערך האדם, דבר והפוכו. כי החוקר עליהם ימצא שיש בכל דבר טבע קיים לא יוכל לשנותו ולהחליפו, כמבואר למעלה. וכן סרו דברו ר"י אברבנאל ז"ל שהניח החכמה על העיון בדברים שאינן תלויין בבחירת האדם. וכפי יסודנו הוא להפך. כי כל עיון בשכל ובבינה לא יתכן לתארו חכמה. וכל חכמה יש בה דבר והפוכו, והבחירה ביד האדם במה יבחר. וא"כ אין להכניס תחת סוגה דברים שאינן תלויין בבחירת האדם. ולא נשאר מכל דבריהם מה שראוי להחזיק בו, זולתי דברי ראב"ע ז"ל שבאר פרט אחד מכח החכמה. ולא באר דבר מהנחת שם "חכמה" עצמה. ובפירוש הפסוקים תראה כי גם הוא הניח שם חכמה ותאר חכם על ההשכלה ועל ההתבוננות, ולכן לא נקבל דבריו. אבל דברי רש"י ז"ל שנבעו ממקור האמת מדעת חכמינו ז"ל יעמדו במקומם. ועוד תשוב ותראה כמה מן העומק יש במאמרו הקצר, וכמו שרמזנו למעלה:

וכל מקום שהונח שם "חכמה" ותואר "חכם" על בעל חכמות למודיות ומעשה וההתעסקות בהן, שמו כתבי הקדש הבדל אצלו להבדילו משם חכמה ומתואר חכם הנאמר על חכמת ההנהגה. כי נכתב אצלו באיזה ענין הוא מדבר או שיזכירוהו בכנוי, המורה שאינו חכם באמת, וכמו שיתבארו כולם בספר זה. אבל כל מקום שנזכר "חכמה" ו"חכם" סתם, ואין אצלו זכר פרטי ולא כנוי, כולם על חכמת הנפש בהנהגה ישרה, או חכמת ההנהגה העליונה שהיא בצדק ובמישרים. כַּתֵּר לי¹ ואציגה לפניך כל הפסוקים שנזכרו בהם לשונות של חכמה. ואבארם אחד לאחד בפירושים נכונים וישרים למבין, בעזרת החונן לאדם דעת. וזה מה שרצינו לבאר:

footnotes: ¹ כלומר: הַמְתֵּן לי