חדר שביעי ובו יב חלונות ראיה מן התורה שכל "חכמה" [היא] אלהית, ושהיא על המנהגים שהן כפי חקי השם ב"ה. ראיה שניה מספר ירמיה מבאר שיש רבים מן המצווֹת שבתורה שהן עניני בינה. מופת ממצות קדוש החדש שהתורה מן השמים. מופת שני מפרשת בהמות וחיות טהורות וטמאות. ענין דרך אמונה. כל ספרי דברי הימים עדים נאמנים על התורה. השתלשלות הדורות וסדר הקבלה והזמנים שבתורה ובדברי הנביאים, עדות נאמנה על התורה. יושר המצווֹת לתקון הנפש ולתועלת הקבוץ המדיני הכתובים בתורה, מעידים על היותה אלהית. דעת הנפלאות שבתורה וסוד צבאיו ומשרתיו וכבודו וגדלו. עדות על היותה אלהית. מליצותיה משליה ויושר הוראת כל שרש ושרש כפי הענין שנכתב אצלו, מורים שהיא אלהית: כשתשגיח בדברי התורה והנביאים תמצא דבר זה מפורש, שהחכמה כולה מאת האלהים ואינה יוצאת מן השכל האנושי ובינת האדם. כי כשהזהיר אדוננו משה ע"ה ב"משנה תורה" על שמירת התורה והמצוה אמר (דברים ד, ה) "רְאֵה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני יי' אלהי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה". הודיע שהחקים והמשפטים שלמד לישראל לא הוציאם מלבו, ולא קבצם מבעלי החקים שהיו בעולם, אלא כאשר צוהו ה' כולם מפי הגבורה. והוא ב"ה צוה שיעשו ישראל החקים האלה. וחזר ופירש שאלו החקים והמשפטים הן הן החכמה והבינה. ואע"פ שלא יצאו משכל האדם ומבינתו ולא ימצאו מהן. גם הרבה מנגדים לטבע השכל והבינה הנטועות בנפש, בכל זאת הם החכמה והבינה הגמורה. ולכן אמר (דברים ד, ו) "ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". הודיע שישמרו החקים האלה בלב שלם ויעשו וינהגו על פיהן. כי אין החקים האלו שוים לחקים שחקקו כל עם ועם ללשונותם בארצותם, אלא חקי התורה הן חכמה ובינה לעיני העמים בעבור שצוה עליהם השם ב"ה. ואינם כמו חקי עם ועם שאינם חכמה ובינה כי הם מתחבולות בני אדם. ואין בכח האדם לחוקק חקי חכמה ובינה. ולכן אם ישמרו ויעשו חקי התורה יגדל שם ישראל לכבוד ולתפארת עד אפסי ארץ. כי אם ישמעו העמים החקים האלה שנוהגים בהם בני ישראל, כולם יודו ויאמרו שהוא גוי גדול מכל הגוים. ובעבור גדולתו הוא חכם ונבון מכל הגוים ונתנה להם לבדם החכמה והבינה למורשה. ושאר הגוים השפלים בערך ישראל, משפטים אלה בל ידעום. מבואר הדבר שחקי התורה הן החכמה הגמורה. והנוהג על פיהן הוא החכם.

ויפה אמר "חכמתכם ובינתכם", לפי שזרע יעקב לבדם הם מקבלי התורה, לא שאר האומות. וכמו שיתבאר (בחדר השמיני בעז"ה). ואם היתה הנחת שם "חכמה" על העיון, המופת ודרכי חקירות השכל, גם בשאר העמים היו חוקרים ופלוסופים כמו אריסטו וחבריו ודומיהן, שהפליגו לחקור בטבעיות ואלהיות כפי מחשבתם, והוכיחו ההשגות האמתיות בהקשים ונצוחים. ואיך אמר "אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה"? אם הכונה על עשות המופתים¹ על מה שלמדנו מן התורה בדרך קבלה, כבר הראית שחכמי הגוים גם המה הפליגו בחקירות האלה. ואם הכונה על הקבלה בלי מופת לא היה לו לתאר זה ב"חכמה" וב"בינה", ויודעיהן ל"חכמים" ול"נבונים". אבל הכלל שיסדנו נאמן ויציב שכל חכמה על חקים נודעים מן השם ב"ה שחקקן בחכמה והן הן חקי התורה. וישראל לבדם קבלום ונוהגים בדרכיהן. ועל קוטב זה סובבים דברי הכתוב וכמו שפרשנו. והנה פסוק זה יצא מן הכלל ללמד על כל המקומות שבספרי הקדש שנזכר [בהם] לשון חכמה, שהוא על חקי השם ב"ה שהן החכמה הגמורה. וכמו שתראה בחדרים הסמוכים בהביאנו כל כתבי הקדש ובפרושינו עליהם:

footnotes: ¹ הוכחות הגיוניות

וידעתי כי אנשי לבב יאמרו "אם הנחת שם 'חכמה' על החקים הבלתי מתבררים לאדם במופתי השכל. במה יִוָדַע לעמים אשר ישמעון חקים האלו שבעליהן עם חכם ונבון גוי גדול? ואולי ילעיגו עליהן כדרך הכסילים המרובים עם החכמים, והאוילים בוזים חכמה ומוסר?" הנה אין השאלה הזאת לבדה עלינו. כי גם המפרשים מלת "חכמה" על העיון השכלי ועשיית המופתים לא ימלטו, אחר שהכתוב מדבר על חקי התורה. ובכלל זה חזיר ושעטנז וכלאים ופרה אדומה, שהאומות מונין עליהן את ישראל.¹ ועליהן אמר "אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון וגו'. וכן ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם", כולל התורה כולה. וכבר נלחצו מזה מפרשי התורה ז"ל. ויאמרו הרב רבינו נסים ור' יצחק אברבנאל ז"ל, כי האומות לא ילעיגו עלינו בראותם כי המשפטים צריכים, והן המצווֹת שטעמם ידוע למשכילים, ומתוארים משפטים. וע"י כן ידונו שגם החקים והן המצווֹת שאין טעמם ידוע, גם הם צדיקים. כמו האדם שעושה פעולות רבות בתבונה ובדעת, כשיעשה דבר שאין טעמו נודע לדעת זולתו, ראוי לו לחשוב שגם זה כפי התבונה אלא שטעמו נעלם. כן יקרה למשכיל במעשה מצות התורה. ועל זה אמר הכתוב (דברים ד, ח) "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת" וגו'. הוסיף מלת "ומשפטים" לפי שהן עדות על החקים שהן צדיקים. ותחלה אמר "אשר ישמעון את כל החקים האלה" [עכ"ל]. ודברי הרבנים האלו נפלאו מדעתי. כי איך יעידו המשפטים על החקים? ומי יעיד על המשפטים? וגם עליהם יפטירו בשפה? כי כבר בארנו למעלה שאין על חקי החכמה מופתי הדעת. ובכלל זה החקים והמשפטים והמצווֹת והתורות והעדות. ומי שלא יקבלום בעבור יראת השם, יתוכח כנגדן. על דרך משל ממשפטי התורה, שהגנב ישלם שנים. היעלה על דעתך שישר המשפט הזה בעיני כל העמים. ושבעבור יושרו יתוארו הנוהגים בו עם חכם ונבון? והפך הדבר נראה לעין. כי רוב העמים לא בחרו משפט זה, (ואם) [למרות ש]הוא נודע להם. ותמצא שבמקצת המדינות ידון הגונב דבר מועט במשפט מות. ומשפטי קצת המדינות שיכוהו בשוטים (ויסמכוהו בברזל) [יכווהו בברזל מחומם] שהוא נבל. ובקצתן יסגר בכבלים וישב בבית הכלא מספר שנים. כי דעות המנהגים יתחלפו כפי מספר המעיינים כמבואר למעלה. וכן הוא בכל משפטי התורה. סרו כל העמים מן הדרך אשר צוה ה' ובחרו להם משפטים כפי העולה על רוח חכמיהם ונבוניהם. ואם כך הוא בזמנינו, יותר מזה היה בדורות שעברו שלא נגלתה כבוד התורה והיותה אלהית מוסכם ביניהם כמו עתה. הִפָּלֵא מאוד איך יאמר הכתוב על זה שיודו כל העמים כי אנחנו עם חכם ונבון? ויותר נפלא לומר שיקחו עדות מן המשפטים על החקים. ומי יערב שלא יקחו עדות מן החקים על המשפטים? כי בהיותם מתוַכחים על המשפטים אע"פ שאינן יכולים לברר שבושם וטעותם במופת,² יתאמרו בני נבל לומר שחֻקֵי העם הזה סרי טעם. כן משפטיהם. גם אין מלת משפטים על הדברים המתבארים לכל הדעות. ואין מלת חקים על דברים שהן נגד השכל והבינה, כמו שיתבאר במקומו בעז"ה. ואין ראיה מדברי הכתוב שאמר "חקים ומשפטים צדיקים". כי כן החל "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים". ומה שאמר "אשר ישמעון את כל החקים" ולא הזכיר המשפטים יתבאר מדברנו. סוף דבר הכתובים האלו צריכין להתפרש:

footnotes: ¹ רש"י על במדבר יט, ב; רמב"ם, הל' מעילה סוף פרק ח; ע"פ תנחומא חוקת פסקא ז ² בהוכחה הגיונית

ושמע עתה מה שאומר בפרושן: הנה אנשי דעת מן העמים המלעיגים עלינו ודוברים סרה על המצווֹת והחקים והמשפטים, הוא בעבור שאינן מאמינין שהתורה מכתב אלהים, ושהחקים האלה יצאו מפי הגבורה, ומיחסים הכל למעשה בני אדם. כי אם יאמינו שהתורה אלהית ושהן דרכי ה', בהכרח יודו שהן החכמה והבינה. כי בשקול דעת כל אדם מתברר כי השם לבדו אין קץ לתבונתו, ושהכל כאין נגדו. כדרך (איוב ט, ד) "חכם לבב ואמיץ כח, מי הקשה אליו וישלם". ויתבאר במקומו. ואם יאמינו שהחקים האלה אלהיים, ויקשו ערפם וישענו על בינתם, הנה הם בכלל ה"חכמים בעיניהם ונבונים נגד פניהם", משחיתים ומנאצים שבארנו ענינם. ולא דברה תורה במתים שבטל בהם צורת האדם, ולא יֵחָשְׁבוּ לפניו למאומה. עליהן נאמר (ישעיה מ, יז) "מאפס ותהו נחשבו לו", ויפה יתבאר בבית השלישי בעז"ה. אבל דברה תורה על העמים ההולכים בדרך שקול דעתם. וכשישמעון החקים האלו שאין להם מבוא בשקול דעת האדם, יתמהו ולא יאמינו שהן דרכי חכמה. כי מאין יתברר להם שהן דרכי ה' ושמוצאותן מפי עליון? והם לא ידעו ולא יאמינו כי ידבר אלהים את האדם. ולא שמעו ולא ראו נפלאות כאלה, כי לא נגלה כבוד ה' בין הגוים. וכמו שנאמר (דברים ד, לג-לד) "השמע עם קול אלהים וגו' כאשר שמעת אתה וגו' או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי" וגו'. ואם יסופר בין הגוים בדורות הבאים הנפלאות הגדולות שנעשו לישראל, ושכבודו שוכן בארצנו לא יאמינו ולא יאזינו. ואם לא יאמינו בנבואה ובהשגחה העליונה על האופן הנפלא הזה, אין עוד מקום לומר שיש בארץ חקים ומשפטים שקבלו בני אדם מן השם ב"ה. וכן יוכל להיות שקצתן יאמינו כי ידבר השם עם האדם וילמדהו דעת ודרך תבונה וחכמות ירונו. אבל לא יודו שתורת משה רבינו ע"ה היא התורה העליונה שיצאה מפי השם ב"ה. ואולי יעמוד ביניהם נביא שקר וחולם חלום, ויגיד דברים מלבו בשם ה'. והשומעים יכשלו בם ויחליפו אמת בשקר. או יאמר שהתורה הראשונה בטלה, ועתה באה תורה חדשה. אבל שידעו באמת שהתורה מאת השם ב"ה, ובכל זאת יקשו ערפם ויבטלוה בעבור השענם על דעתם ובינתם, אין ענין זה במציאות האדם במה שהוא אדם, רק במשחיתים שאין בהם צורת אדם, ועל אנשים כאלה לא תתפשט דעת התורה. כי (משלי ב, יט) "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים". ולפי שההוראה על יושר חקי התורה ומשפטיה תלויה בהתבררות היותה אלהית, הנה אם אפשר לאמת להם במופת שהיא מן השם ב"ה, והיה המופת חזק ואמיץ שאין בכח הדעת להכחישו, אין ספק שיודו כל רואיהן שדרכי התורה הן החכמה והבינה.

וברוב חסדי השם ב"ה עשה מופת³ זה לעיני כל ישראל גדוליהם וקטניהם. כי הביאם להר סיני ושם נגלה האלהים לעיני כל, ודיבר מן השמים ושמעו באזניהם קול אלהים חיים מדבר מתוך האש. וראו מופתים רבים ונפלאות גדולות במדבר ובארץ ישראל. וידעו כל הרואים בדעת ברורה שדברי התורה הם דברי אלהים חיים. ולכן אמר ב"משנה תורה" (דברים ד, לה) "אתה הראת לדעת כי יי' הוא האלהים" וגו'. כלומר הראת בחוש לדעת בברור אמתת הדברים. כי אין ברור יותר להמון בני אדם ממה שישיגו בחושים. ומה שדומה לזה הוא ענין שאפשר מציאתו בכל דור ודור. והוא אם נראה אנשים הנוהגים בדרכי התורה הזאת שהן אנשי מופת ובמעלת העליונים הנבדלים בעצם מבעלי החומר, בהכרח נודה שמנהגי האנשים האלו אלהיים ודרכם דרך ה'. ואולם המופתים האלו היו נראים בכל דור ודור באנשי התורה החכמים והנבונים. והיו המופתים מפורסמים לעיני כל רואה אי אפשר להכחישם ולכזבם. הן במופתים הנתלים בדעת ובתבונה, הן במופתים הנתלים במדות, הן במופתים הנתלים בפעולת הַגְוִיָה. כי בהיות תורת ה' החכמה הגמורה, וההולך בדרכיה תדבק בו השגחת השם ב"ה וישיג קרבת אלהים, אז יוכל לפעול בעליונים ובתחתונים כדרך (תהלים קמה, יט) "רצון יראיו יעשה". וכדרך (איוב כב, כה) "ותגזר אומר ויקם לך". כי השם ב"ה ימלא חפצם ומשאלותם, יעשה ככל אשר יקראו אליו באמת. ומזה המין העמיד יהושע חמה ולבנה ברקיע, מזה המין הוריד אליהו ז"ל אש מן השמים. מזה המין רפא אלישע צרעת נעמן והחיה את המת. וכמו שהעיד נעמן (עיין מל"ב ה, טו) כי יש אלהים בישראל. ומזה המין היו כל הניסים שעשו הנביאים והחכמים דור אחר דור. הכל באמצעות קדושת מנהגם ודרכיהם שהיו כפי התורה. ולא נמצאו כמותם בכל העמים, לפי שכל ענינם⁴ כפי הטבע הנהוג, לא יותר. וכן הבינה והשכל ורוח אלהים שנחה על אנשי התורה ונגלה עניניהם לכל רואה. כמו שתמצא ביוסף שפתר חלום פרעה ברוח הקדש, ונגלה ליועצי פרעה הסכלים כי רוח אלהים בקרב יוסף. ושמנהגיו אלהיים. וכן שלמה המלך ע"ה שלא היה דבר נעלם ממנו. ראה הודאת מלכת שבא (מל"א י, ט). וכל העמים שהיו באים לשמוע חכמתו ומוסריו (מל"א י, ו). כי פתר חידות והתיר קשרים ומצפונים שאין בכח השכל האנושי ובינתו להתבונן בהם. וכן דניאל (ד, ו) שכל רז לא אנס ליה. והודה נבוכדנצר הרשע ובלטשאצר הרשע (דניאל ה, יא) "די רוח אלהין קדישין ביה וגו' נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת אלהין השתכחת ביה". כי לא היה אפשר להם לכחש הדברים המושגים לחושיהם. וכן היו רבים בישראל לרבבות שהיה נגלה מהם הענין האלהי אלא שלא נכתבו עניניהם בספרי הקדש. ואם היה אפשר שכל ישראל יחד ישמרו התורה והמצוה כמו ששמרום אנשי הסגולה, יהיה נגלה הענין האלהי בכולם. כדרך (במדבר יא, כט) "ומי יתן כל עם יי' נביאים כי יתן יי' את רוחו עליהם", כמבואר במקומו בשרש "נוח" בעז"ה. וכמו שיהיה לעתיד במהרה בימינו. כדרך (יואל ג, א) "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר" וכמבואר למעלה (חדר ה' חלון ט'). כי יסוד הכל היא חכמת התורה. ולא יתהוו פעולות אלהיות הנשגבות מדרכי הטבע הנהוג רק ע"י אנשים שומרי תורה. ומזה המין כל הגבורות והמלחמות הקשות שנצחו מעטים את הרבים בדרך פלא, כמבואר בספרי הקדש. ומזה המין כל הנפלאות וההצלחות התלויות בזרע הארץ ובתבואות, בעדרים ובבקרים ובפרי בטן. וכיוצא באלה שהן למראה עיני כל אדם, והן נשגבות מדרכי הטבע. וכל הרואה אותם יודה שהן ענינים אלהיים. ובהיותם מוכרחים להודות שמעשה העם השומר התורה הזאת נשגב ונבדל ממעשה כל העמים שחקקו להם חקים מדעתם ובעצת חכמיהם, בהכרח יודו כי תורת העם הזה היא אלהית, וחוקותיה ומשפטיה הן החכמה והבינה. ושמשפטי וחקי שאר העמים הבל הם ואין בם מועיל. כי לולי כן מאין הגיע להם הענין האלהי. והם בצלמם ובדמותם בתכונתם ובגויותם שוים לצלם ודמות ותכונת וגוית שאר העמים. ואין הבדל רק בין המנהגים. כי עַם זה שומרים התורה הזאת. ועמים אחרים תורת כל אחד בידו. ואין מופת יותר גדול על התורה שהיא מן השם ב"ה. ושהיא "החכמה והבינה" ושעל כן הנוהגים בדרכים אלו, הם אנשי אלהים ושרי קודש:

footnotes: ³ כאן פירוש "מופת" הוא נסים ⁴ של הגוים

וכל זה דבר הכתוב אחר שהודיע שתהיה התורה חכמת ישראל ובינתם לעיני העמים, ויודו כולם שהם "עם חכם ונבון". חזר ופירש מה יביאם אל ההודעה הזאת אחר שדרכי חכמת התורה לא תִוָדַענָה להם במופתי השכל. ואמר (דברים ד, ז) "כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו". הבט אל המליצה היקרה הזאת. אמר אדוננו משה ע"ה, שוטטו מיָם עד יָם וראו בכל הגוים ההולכים איש בשם אלהיו. זה ישתחוה לשמש. וזה לירח. וזה לצבא השמים, היש אלהים קרובים אליו שיענהו בקראו אליו? וגם אם יאמין בה' אלהי השמים על דרך הגוים שקוראים אותו "אלהי אלהים" (עיין מנחות קי, א) וכמו שיתבאר בבית השלישי בעז"ה. ואפילו יאמין בו באמת כדרך שמאמינים בו בני ישראל. בכל זאת איננו קרוב אליו בכל משאלותיו. כי הגוים הצדיקים, כל שכר צדקתם ומעשיהם הטובים בדרך הטבע הנהוג לא יותר. על דרך משל שיהיה מטר בארצם, שיולידו בנים ובנות, שישמרו מן התחלואים ומן המלחמות וכיוצא כפי הטבע הנהוג. אבל לא למעלה מדרך הטבע. על דרך משל הניסים והנפלאות ורוח אלהים בתבונה ובדעת וכיוצא באלו לא ישיגום העמים וחכמיהם, זולתי עַם ה' שומרי התורה. ועל זה אמר "מי גוי גדול" כמונו בענין זה. כי ה' אלהינו קרוב אלינו בכל קראנו אליו. כל מה שישאל החכם מישראל שומר התורה מן השם ב"ה, ימלא משאלתו. דניאל היה צריך לדעת חלום נבוכדנצר, והודיעו השם ב"ה. וכן בכל דבר. וכראות העמים את מעשי העם הזה כי נורא הוא יאמינו כי תורתם עליונה מיד השם ב"ה. ולכן סמך ואמר (ד, ח) "ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת" וגו'. כלומר מענין קרבת האלהים שאמרתי נמשך שאין עוד גוי גדול כמונו בענין המנהגים. כי לנו חקים ומשפטים צדיקים. כי הם אלהיים, שקולים בפלס החכמה העליונה שהיא צדק ומישרים. ולכל העמים חקים ומשפטים שבדו מלבם אין בהם צדק ולא יושר. ולכן כשדבר על מה שישמעו העמים, הזכיר רק חקים לבד. להודיע שלא תהיה ההודעה בשכלם ובבינתם בעבור השיגם דרכי התורה, אלא אפילו החקים שאין לשכל מבוא בהם כלל, יודו עליהן שהן חכמה ובינה.

והנה דִבֶּר משה דברים אלו לישראל באותו הלשון עצמו שיאמרו העמים זה אל זה. והנה כל מה שדברנו מסכים עם המציאות המפורסם. כי בהיות ישראל שרויין אל אדמתם הולכים בתורת ה', וביניהם אנשי אלהים אנשי מופת, נלוו עליהם רבים מן העמים בשם ה'. כי בחנו וידעו כי תורת ישראל ומנהגיהם לבדם אמת. ובחדרים הסמוכים תמצא בענין זה ראיות ברורות מכתבי הקדש. וכאשר חטאו ישראל וגלו מעל אדמתם ונפלה עטרת ראשם, ואין עוד אתנו נביא ויודע עד מה⁵ ונתקיים בנו (דברים לא, יז) "והסתרתי פני מהם" וגו' וכיוצא מן הקללות המיעדות שפלותינו, ושלא תֵרָאֶה כבוד ה' עלינו, סרו המופתים הנאמנים המעידים על התורה הקדושה שהיא לבדה עליונה, ודרכי חכמת השם ב"ה. כי הנפלאות הקדומות לא יאמינו [בהם] הדורות האחרונים, ואם יאמינום יאמר שבטל זיו התורה הזאת, וְחַדָשָׁה מקרוב באה מן השמים. ולכן קמים בכל דור ודור מתחכמים מכל העמים ושולחים לשונם לחלוק על חכמי ישראל ומנהגיהם ונתחלל שם שמים, ועונותינו גרמו כל אלה. ומידינו היתה זאת לנו. בושנו מאד ונכלמנו. עד ישוב ה' לרחם עלינו ויַראנו נפלאות כימי צאתנו מארץ מצרים. אז יבושו כל חכמי הגוים ממועצותיהם, וידעו כי יש אלהים בישראל, ושאין חכמה ובינה במציאות רק חכמת התורה. ובהגלות דבר זה הגלות גמורה ע"י מופתים גדולים, יִוָדַע לכל שוכני ארץ האמת הברור, ויתנו כבוד לתורה. על העת ההיא נאמר (צפניה ג, ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם יי' לעבדו שכם אחד". ואילו שמרנו מצות ה' בימי שלוָתנו כבר היה מקויים הדבר הגדול הזה כי גדול הוא מאד, ואליו כִוְנָה החכמה העליונה. כי (תהלים קמה, ט) "טוב יי' לכל ורחמיו על כל מעשיו". והוא עצמו ענין הכתובים האלו שצוה לנו לשמור ולעשות דברי התורה הזאת. שלפי הנראה דבר לטובתנו, שעל ידה נהיה גדולים וחשובים בעיני העמים, שיודו כולם כי אנחנו לבד גוי גדול חכם ונבון. וכן אמת. אבל יש "תפוחי זהב במשכיות כסף".⁶ ועיקר הכונה על כלל העמים שישובו כולם ליראה את השם כעמו ישראל לעבדו שכם אחד, ושיכנסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, לא בעבור טובות העה"ז, רק בעבור שיתברר להם קדושת התורה ואמתת חקיה ומשפטיה. ואשרינו אם אנו גורמים זה בקדושתנו ובלכתנו בדרכי התורה. וכדרך אברהם אבינו ע"ה שנאמר עליו (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן". ודי בזה:

footnotes: ⁵ מליצה ע"פ תהלים עד, ט ⁶ משלי כה, יא

וכן בספר ירמיה הנביא ע"ה מבואר שאין חכמה במציאות זולת חכמת התורה. ושהנלוז מדרכיה, מן הנמנע שיתואר בתאר "חכם" גם אם יהיה בטבעו בעל שכל ובינה הרבה, ויודע חכמות למודיות וטבעיות וכל מלאכת מעשה. וכן מי שלמד חכמת התורה ואסף בנפשו חקי החכמה אלא שאינו נוהג בדרכיה, ואע"פ שנוכל לומר שיש בו חכמה, לא יתואר בתאר "חכם" כמבואר למעלה (חדר ב' חלון א'). שכן כתב (ירמיה ח' ח-ט) "איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת יי' אתנו? אכן הנה לשקר עשה עט שקר סופרים. הובישו חכמים חתו וילכדו הנה בדבר יי' מאסו, וחכמת מֶה להם?" פירוש. האנשים שדיבר הנביא כנגדם היו אנשי משחית, למדו התורה ואמרו שהיא מן השמים, ומאסו בחקותיה, ולא יתכן דרך ה' בעיניהם ונשענו על דרך לבם וחקירותיהם כפי שכלם ובינתם. ותארו עצמן "חכמים" בעבור ערמם ותחבולתם והדרכים שחקקו לעצמן, גם בעבור שלמדו חקי התורה, ואין השחתה גדולה מזאת כמבואר למעלה. וראייה לזה, כי לפני כן נאמר (ירמיה ח, ה-ז) "מדוע שובבה העם הזה ירושלים משובה נצחת? החזיקו בתרמית מאנו לשוב. הקשבתי ואשמע לא כן ידברנו אין איש נחם על רעתו לאמר מה עשיתי, כלה שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה. גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה, ועמי לא ידעו את משפט ה'". פירוש. הנביא תמה על עוצם השחתתם. מדוע נפלו במשובה נצחת שהיא נצח לא תפסק? מחזיקים בתרמית לבם שבחרו להם, מאנים לשוב בתשובה, וכאשר אני מקשיב ושומע דבריהם יום יום, תמיד ידברו דברים לא כנים. ואין איש מהם נחם על רעתו, לאמר "מה עשיתי?" כי דרכם נכון בעיניהם, וזה דרכי המשחיתים, כת "החכמים בעיניהם", כדרך (משלי כו, יב) "ראית איש חכם בעיניו, תקוה לכסיל ממנו". ובארנוהו למעלה (חדר ו' חלון יג).

וזה הַהֶשְׁחֵת העצום המנגד לשקול הדעת, כי הם מתקוממים נגד חקי השם, ממאסים בדבר השם ב"ה, ובוחרים שקוציהם לתארם בחכמה. וכמבואר למעלה (חדר ו' חלון ו'). ועל זה הוכיח הנביא ואמר כי הם נבזים מבעלי חיים האלמים. כי הם שומרים המנהגים הנטועים בם בהכרח, לא יסורו ממעשיהן. כי החסידה ידעה מועדיה. ותור וסיס ועגור שמרו עת בואנה. ואלה הרשעים מנגדים למנהגים הנטועים בם בהכרח שקול הדעת, כי דעת האדם תכריחנו להבין שאין שכל ובינת האדם נחשבים לכלום, נגד תבונת השם ב"ה שאין לה חקר. ושחוקי השם ב"ה אמת, וכל המנגד לחוקיו שקר. והם בזדון לא ידעו את "משפט" ה'. כלומר גדולת השם וחכמתו העליונה. כדרך (מל"ב א, ז) "מה משפט האיש אשר עלה לקראתכם?" כלומר ענינו ותאריו. וזה הפירוש נפלא ואמת. ויפה אמר (ירמיה ח, ח) "איך תאמרו חכמים אנחנו ותורת יי' אתנו?" כלומר איך תסבול הדעת דברים כאלו, שאתם אומרים שיש אתכם תורת ה'? הנה אתם מודים שחוקות התורה הן אלהיים. ואתם משקרים בה, ודרכיה לא יתכנו בעיניכם, ומאסתם בדבר ה'. וְהִמְצֵאתֶם מלבכם חקים לא טובים. "הובישו חכמים". כלומר חכמים כמותכם, ראוי לכם שתבושו ותכלמו וְשֶׁתֵּחָתוּ¹ ותלכדו בשחתותיכם. "הנה בדבר יי' מאסו". כדרך החכמים בעיניהם. "וחכמת מֶה להם", איך אפשר שתהיה בכם חכמה? או שיתוארו "חכמים" בעבור מנהגם בחכמה? ואין חכמה זולתי החקים האלהיים שהן דבר ה'. ואין "חכם" זולתי הנוהג כפי חוקות חכמת השם. והתברר מזה שכל חכמה שבעבורה יתואר האדם "חכם" איננו מה שיבארו השכל והבינה האנושיים או חכמות למודיות ומלאכת מעשה, זולתי חקי התורה שהן דבר ה'. כי כל חכמה [היא] אלהית, ואין חכמה אנושית במציאות כלל:

footnotes: ¹ לשון פחד ואימה

כמו שהתורה כוללת דרכי החכמה, שיש בכל ענין מהם דבר והפוכו, ודבריה ומצותיה מתפשטים על כלל המנהגים הכלולים בשלשה חלקי הנפש כבאור למעלה (חדר ו' חלון א'); כן היא כוללת דרכי הבינה והדעת, והן הדברים ששרשן ויסודן נטוע בדעת האדם. וכח הבינה תוציאם ותולידם מן ההקדמות הלקוחות משקול הדעת על דרך שבארנו (שם חלון ה'). ולכן אמר (דברים ד, ו) "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", כי כוללת דרכי חכמה ודרכי בינה. ואין בדרכי הבינה דבר והפך-הדבר במציאות. אלא דרך אחד אמת קבוע, אי אפשר לצייר הפוכו או בטולו וכמו שבארנו (חדר ב' חלון ד'). ומן המין זה מה שאמרה תורה (דברים ד, לט) "וידעת היום והשבות אל לבבך כי יי' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". וכמה מַדָעוֹת יקרות ודברי בינות תצאנה מן הכתוב הזה, ולא באתי לבאר פרטים כי אם כללים. ובמקומות רבים מספרנו זה תמצא ענינים נכבדים שנוציא מדברי הכתובים, דברי בינה, בדברנו על הלשונות הנכתבות בפסוק מן הפסוקים. ומקצת דברי פסוק זה יתבארו בעז"ה בדברנו על שרש "ידע". וכן מצות עשה (דברים ו, ד) "שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד". המדעות היוצאות מכתוב זה הן בדרך בינה. וכן מצות עשה (דברים ו, יג) "את יי' אלהיך תירא". כמבואר למעלה (חדר ו' חלון ז'). ופרטי היראה תהלות ה' ונוראותיו כולם מתבררים בדרך הבינה. וכן מצות עשה (דברים ו, ה) "ואהבת את יי' אלהיך" אע"פי שהאהבה ממנהגי החכמה, והיפוכה מדת השנאה. הנה האהבה המתפשטת בענינים האלהיים לאהבה שמו הגדול ב"ה ולאהוב דבריו ומצותיו, תכריחנה דרך המדע והבינה. וכמו שאמרנו אצל היראה שסעיף ממנה המתפשט ביראת ה' מוכרח בדרך מדע. וכן מצות עשה (דברים יא, יג) "ולעבדו בכל לבבכם", שהיא מצוה כללית ויש בה פרט והיא מצות התפלה. הנה הכלל והפרט מתבררים בדרך הבינה על דרך התולדות היוצאות מן האבות הנטועות בדעת. וכן מצות לא תעשה (שם ו, טז) "לא תנסו את יי' אלהיכם כאשר נסיתם במסה". והוא המנסה את השם אם יכול לעשות ענין מן הענינים, ולספק ביכלתו הבלתי בעל תכלית, כמו שחטאו ברפידים. כל זה נגד דרך המדע והבינה. וכן מצות לא תעשה (שם ז, כא) "לא תערוץ מפניהם" הוא בדרכי הבינה. כי יראת ה' ודעת גבורתו מדרכי הבינה. והירא את ה' לא יירא מגבורת הכופרים. (שם יח, כב) "לא תגור ממנו". מדרכי הבינה, כי הירא את ה' לא יגור מדברי המגזמים ומפליאים בדברים, בהיותם מִכַּת אנשי זדון, ויבטח בה' שלא יתנהו בידם. וכן כל הלא תעשה האמורים אצל ע"ז (שמות כ, ג-ה) "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני. לא תעשה לך פסל וגו' לא תשתחוה להם ולא תעבדם". כולם בדרכי הבינה. כי הדעת מכרעת שכל המעשים האלו הבל ואין בם מועיל, ומביאים חרון אף. וכן מצות עשה לקדש חדשים ולעבר שנים. וכפי סוד העבור שנמסר למשה ע"ה מהר סיני הכל בדרך בינה. והוא חשבון תקופות ומזלות, שנוכל לעשות עליהן מופתי השכל והבינה כמבואר למעלה (חדר ו' חלון ב'). כללו של דבר, תורת ה' כוללת החכמות והתבונות יחד. והדברים רחבים וגדולים. והכל תלוי בכח השכל והבינה שבאדם. ומי שחלק לו השם ב"ה חלק רב מן הכחות היקרות האלו יבין השרשים ויוציא ענפים רבים מן השרשים. ולא אאריך בענין זה. כי עיקר מקומו בספר "מעין גנים" בדברנו על שרש "בין". והבן:

כמו שהאותות והמופתים והנפלאות והגדולות והנוראות שתעשינה באמצעות האנשים החכמים מקבלי התורה, עדים נאמנים על התורה שהיא עליונה. וכל הרואים יכירו וידעו שמנהגי התורה ענינים אלהיים כמבואר למעלה (חלון ב'). כן אפשר להמציא מופתים אחרים להראות לכל העמים והשרים, שהתורה הזאת נתנה מן השמים מן השם ב"ה. ובהיות המופת נאמן שהיא אלהית, בהכרח המדע יודו כי חקותיה ומשפטיה הן החכמה והבינה. ואפשרות מציאות מופתים כאלו יהיה אם מליצות התורה ודבריה יעידו על עצמם שהן בכח אלהי. ויהיה זה בהמצא בהם ענינים אמתיים יתבררו במופת השכל. ויהיו אלו הענינים מסוג הדברים שאי אפשר שתפול עליהן שכל האדם ובינתו, ולא היו יכולים לְהִוָדַע לבני אדם לעולם. לולי שנודעו מפי השם ב"ה. ועתה שנודעו יש בכח בינת האדם לברר אמתתם במופת ברור. ובדרך זה תהיינה דברי התורה מעידים על עצמם שהן מן השמים. ואם נחפש במליצות התורה כבר נמצאו ביניהם לשונות כאלו. מהן מה שרמזה התורה על חדוש הלבנה. וצותה שיהיו מועדי ה' תלויים בסבוב הירח. אחרי כן צותה שנעשה המועדים לעתים ידועים התלויים במהלך השמש, והם דברים מקבילים זה לזה. כי הפסח צריך שיהיה בחדש הראשון. גם יהיה בעת האביב שנאמר (דברים טז, א) "שמור את חדש האביב". וחג השבועות לקץ חמשים יום, ויהיה בעת בכורי קציר חטים. וחג הסוכות בחדש השביעי. וצריך שיהיה בעת האסיף. ואלו העתים תלויים במהלכי השמש. וכבר ידעת כי יש י"א יום בין י"ב חדשי לבנה ובין שנת החמה. והנה אנחנו צריכין להשוות בין שנת החמה וחדשי הלבנה. ומשפט ההשויה הזאת, קשה מאד לבינת האדם ויתבלבל בה מאד. כי מי בכל חכמי הגוים מיום החלו בני האדם לחקור בתקופות השמים ומהלכי מאורותיהן, ומי בכל אנשי השכל והבינה, יודע מדת שנת החמה בחשבון מדוקדק ומצומצם בדרך מופת? והמופלאין שבהן וגדוליהן כמו בטולמיאו"ס¹ וחבריו, הודו ולא בושו שאין אתם יודע עד מה. וכן אין ביניהן יודע במופת ישר מדת החדש, וכמה בין מולד למולד אמתי, כי הפליגו בחשבונותיהם וטרחו ויגעו התבוננו והשכילו, וברוב הימים מצאו המדה הקרובה לא המצומצמת, כי אין זה בכח בינת האדם. אע"פ שהוא מדרכי הבינה כי גבול נתן ה' לבינת האדם לא יעברנה לעד, כמו שיתבאר בספר "מעין גנים", ובהיותינו מסכלים מדת שנת החמה ומדת חדש הלבנה, מן הנמנע להשוות חדשי הלבנה עם שנות החכמה בדרך קבוע לתקן המועדים באמת כמצות השם ב"ה. אבל לישראל מסר הסודות האלו. כי אלהי עולם ה' בתתו תורתו למשה גלה סודו לעבדו ומסר לו בנבואה אופן תקופות השמים והמאורות. והודיעו סוד העבורין והנלוה לזה. ומשה ע"ה מסר הכל לאנשי דורו כמו שאר הדברים שקבל בפירוש התורה ופרטיה מן השם ב"ה. ונשתלשלו הסודות האלו בקבלה איש מפי איש עד היום, כדרך כל דברי החכמה שהשתלשלו מדור לדור כמבואר למעלה (חדר ו' חלון א'). ולכן נאמר (דהי"א יב, לב) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל". והם היו הקובעים חדשים והמעברים שנים בעצתם ובבינתם. ואין ספק שהיו יודעים סודות רבים בחכמת תקופות ומזלות, לא יִוָדעוּ מדרכי השכל והבינה שבנפש האדם. אך בעו"ה מיום גלינו מעל ארצנו בטל זיו החכמה ממנו, כמו שאבדנו כל מחמדינו ותפארתנו.² ולא נשאר ממנה בידינו זולתי דברים מעטים הצריכים לתקוני המועדים. והוא המחזור של י"ט שנה שבמספר זה מן השנים ישתוו חדשי הלבנה עם שנות החכמה. וקבלה בידינו כמה עבורים, וכמה פשוטים וחסרים בכל מחזור ומחזור. וכן מדת החדש מכ"ט יום, י"ב שעות ותשצ"ג חלקי שעה מתתר"ף לשעה. ומדת שנת החמה משס"ה ימים ושעות ידועות, כמו שכתב ראב"ע בפירוש החומש (שמות יב, ב). והיתה קבלה בידם שלעולם יקבע בית דין שבע שנים בכל י"ט שנה, שהם רל"ה חדשים והם ו' אלפים יום, גם תתק"לט גם שתי שלישיות יום, גם תקצ"ה חלקים ואלו הם י"ט שנות החמה בלי תוספת ומגרעת. וכמה תמה בטולמיאו"ס על החשבון המצומצם הזה ממדת החדש וממדת השנה, ומקביעות המחזור של י"ט שנה, והודה שהוא ענין אלהי, וראיה על הנבואה שהיתה בישראל. וכמו שאמר דון יצחק אברבנאל ז"ל בפירוש התורה פרשת החדש הזה לכם. והנה העמים הרואים התבונות האלו שתכללם שתי התורות, ובא האות והמופת על אמתתן. וההודאה השכלית שלא נמצאו בכח בינת האדם אלא בנבואה מן השם ב"ה. וכמו שהודה בטולמיאו"ס התוכן הגדול, יביאום לדעת במופת שתורת משה רבינו ע"ה מן השמים ותכריח דעת האדם שכל חקותיה ומשפטיה הן הן החכמה והבינה הגמורה וכדרך שבארנו למעלה (חלון ב'):

footnotes: ¹ הוא תלמי, אסטרונום אלכסנדרוני, חי כחמשים שנה אחרי חורבן בית שני ² לשון רמב"ם: "לפי שאומתנו אומה חכמה שלמה, כמו שפירש ית' וכו' 'רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה'. אלא כאשר כילו טובותינו רשעי העמים הסכלים, והשמידו חכמותינו וספרינו, והאבידו חכמינו עד שחזרנו להיות סכלים" (מורה נבוכים ח"ב סוף פרק יא. והזכיר זאת בקצרה בח"א תחילת פרק ע"א)

על זה אמרו רבותינו ז"ל בתלמוד (שבת עה, א) "מנין שמצוה לחשוב בתקופות ומזלות? שנאמר (דברים ד, ו) 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים'. איזוהי חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הוי אומר לְחַשֵׁב תקופות ומזלות". ודבריהם חן ושכל טוב, שדקדקו דברי הכתוב האומר שתורת ה' הן חכמה ובינה לעיני העמים. ותפול השאלה ששאלנו כי אין על חקי התורה מופתי השכל. ומה יניע לב העמים להודות שהן חכמה ובינה? ואע"פ שהערכנו התשובה מן הפסוק הסמוך לו שאמר (דברים ד, ז) "כי מי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו". כל זה טוב לפרש למה יגדלונו וישבחונו העמים בעבור תורתינו. אבל לשון הכתוב שהחקים שיעשו ישראל, מעשייתן יראו בעיניהם שהן חכמה ובינה, יפה שאלו. איזה מצוה מכל המצווֹת המעידה על עצמה לעיני כל רואיה שהיא חכמה ובינה עד שיודו עליה העמים בעבור עצמותה? וכמו שאמרנו (חדר ששי חלון ב') שכל חקי התורה ומשפטיה יתוכח שכל האנושי כנגדן. והשיבו זהו לחשב תקופות ומזלות שהן חכמה ובינה. "בינה" להבין סוד העבור, מדת השנים והחדשים והמחזורים. ו"חכמה" לעניין ההנהגה, כי בהן תלויין מועדי ה' ימים האסורים במלאכה וימים המותרין, יום עונג ויום צום וכיוצא בדברים אלו. המנהגים שיש בכל ענין דבר והפוך-הדבר. וכן מנהג המנין. אם למנות לחמה לבדה כדרך אומות העולם. מה יועיל מדת החודשים? ואם המנין ללבנה, מה יועיל מדת שנות החמה? כמו שעושין הישמעאלים. ואם למנות לשתיהן? יתבלבל העם בעיניהן. וצותה תורת השם למנות לשתיהן. והודיע דרך בינה, להשוות ביניהן בחשבון מצומצם, כל שומעיו יתפלאו ויודו על אמתו. ולכן מצוה לחשב תקופות ומזלות לְפַאֵר כבוד התורה בעיני כל העמים ולנצח דעותיהם שיודו כי התורה מן השמים וכל דבריה חכמה ובינה. וישובו ליראה את ה':

ועוד אתן לך מופת שני מן התורה עצמה שהיא מן השמים. כתוב בתורה (ויקרא יא, ב-ג) "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ. כל מפרסת פרסה ושוסעת שסע פרסות, מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו". ובספר "משנה תורה" פרט שמות המינים הטהורים ואמר (דברים יד, ד-ה) "זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כשבים ושה עזים. איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר". והם עשרה מינים, וכולם בעלי שני סימנים טהורים, מפריסי פרסה ומעלי גרה. וכל המינים האחרים הרבים אין להם סימנים טהורים. וחזר והודיע טעם היתר עשרה מינים אלו, בעבור שהן מפריסי פרסה ומעלי גרה. ואמר (יד, ו) "וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות, מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו". והנה המוצא בהמה או חיה ואינו מכיר אותה אם היא מעשרה מינים טהורים, אין לו רק לבדוק אם היא מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות ומעלת גרה, בידוע שהיא מעשרה מינים טהורים. ואם אין בה שני סימנים אלו, בידוע שהיא מן המינים האסורים. אחר כן אמר שבכל מיני החיות והבהמות הרבות נמצאים ארבעה מינים שיש בשלשה מהן סימן טהרה אחד, שהם מעלה גרה. ובאחד מהן סימן טהרה אחר שהוא מפריס פרסה. ואסר אותם באכילה שנאמר (ויקרא יא, ד-ז) "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וממפריסי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא וגו' ואת השפן כי מעלה גרה הוא וגו' ואת הארנבת כי מעלת גרה היא ופרסה איננו מפריס. ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא" וגו'. ונכפלה האזהרה הזאת ב"משנה תורה". ואין לך מופת גדול מזה שהתורה מן השמים. כי לולי כן מי הודיע למשה רבינו ע"ה שלא נמצאו בכל המון החיות והבהמות שהן מקצה הארץ עד קצהו, ובאיי הים הרחוקים עד אפסי ארץ, רק ארבעה מינים שיש בהן סימן טהרה אחד? ואיך ערב לבו לכתוב בתורתו דבר כזה. ומחר יבא החולק ובידו מין חמישי, בעל שתי סימנים טהורים. או בעל סימן אחד. ויעיד החוש דבריו בטלים ח"ו? כי הארבעה שהזכיר שהן בעלי סימן טהרה אחד. והם גמל שפן ארנבת וחזיר, הם מן המפורסמות לכל. וכשיביאו מין חמישי שאיננו מהם, יתברר לכל כי מלבו הוציא דבריו ובאומד הדעת. האם תאמר שהיה משה ע"ה נוסע בכל המדינות והיערים והמדברות לארבע רוחות השמים ובדק את כל המינים? אין זה אלא דברי הוללת. ומאין ידע שמצא כולם? "ולא ראינו אינה ראיה" (עדיות ב, ב). ומיום נגלתה תורת משה רבינו ע"ה עד היום הזה, קמו מכל האומות אנשים זדים ממציאים טענות והיקשים לבטל דברי התורה. ואין ספק שבתוך המספר הרב מן הכופרים שהיו בכל קצוי ארץ ואיים רחוקים, היו מוצאים בהמה או חיה בעלת סימן אחד של טהרה. ומי היה יכול לעמוד כנגדם, אחר שהוא טענה שהחוש מעיד עליו? אבל עד היום הזה לא מצאו. ועד נצח לא ימצאו בהמה או חיה כזאת. כי אדון התורה ב"ה, הוא יוצר הכל ית' שמו, והוא יודע מספר מיני החיות והבהמות שיצר. דמותן ותבניתן סימניהן וסגולתם. וזה באמת מופת ישר על היות התורה מן השמים.

וכאשר עמדתי על דבר זה, אחרי כן מצאתי בדברי קדמונינו ז"ל, שגם הם עמדו עליו. והתנא האלהי החכם השלם ר' עקיבא בן יוסף ע"ה הזכירו. אמרו בספרי פרשת ראה (ויקרא יא, ד) "אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וכו' אמר ר' עקיבא וכי משה קניגי ובלסתר היה? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים". ע"כ. ופירושו ברור ממה שדברנו.

גם בגמרת חולין (ס, ב) אמרו "אמר רב חנין בר אבא, שסועה זו חיה שיש לה ב' גבין וב' שדראות. וכי משה קניגי ובלסתר היה? מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים". וכתבתי זה לפי שראיתי לרבותינו בעלי התוספות ז"ל פירוש רחוק בהלכה זו. כי חשבו ששאלת וכי משה קניגי ובלסתר שב על שסועה. והקשו דבפרק המפלת אמרינן בין לרב בין לשמואל שסועה נולדת מבהמה טהורה. והיאך מוכח שהתורה מן השמים? ושמא היה למשה ע"ה בהמה טהורה בעדרו וילדה לו שסועה? ונדחק רבנו תם ז"ל לתרץ שאע"פי שהיא נולדת מבהמה טהורה, אינו דבר מצוי. וזה מן התימה בעיני וכי בשביל שאינו מצוי יאמין החולק שהתורה מן השמים? ושמא שמע משה ענין השסועה מפי אחר כמו שהיה נודע לרב חנין בר אבא ולרב ולשמואל? ויותר תימה שבתורה לא נזכר חיה שיש לה ב' גבין וב' שדראות. ומיותרא דשסועה מפקינן לה, ופשטא דקרא בארבעה מינין שיש להן סימן טהרה א' קא מיירי, ובמפרסת פרסה ושסע פרסות עסיק. ולמי אנו משיבין? לאפיקורוס האומר אין תורה מן השמים, ופשיטא שלא יאמין בדברי חכמים שאמרו "שסועה" היא חיה שיש לה ב' גבין וב' שדראות. ואם כן "ערביך ערבא צריך".¹ ועוד דלרב דאמר שסועה בריה בעלמא ליתא. וכי אגמריה רחמנא למשה במעי אמיה אגמריה. אמאי לא מותיב עליה מדברי ר' עקיבא דאמר וכי משה קניגי ובלסתר היה. משמע דאינהו משכחי לה ביער ובמדבר. ושמע מיניה דשסועה איתא בריה בעלמא? ועוד תימה שיאמר רב חנין בר אבא שהוא אמורא בשמו דבר שנשנה בברייתא בשם ר' עקיבא. אבל עיקר הדבר שהן שתי שמועות בתלמוד, רב חנין בר אבא אמר שסועה היא חיה שיש לה ב' גבין וב' שדראות. והדר סתמא דתלמודא קבע הברייתא השנויה בספרי, וכי משה קניגי ובלסתר היה? ולאו אדרב חנין קאי. אלא מלתא באנפי נפשה ור' עקיבא היא. ומשום דעסיק בקרא דאך את זה לא תאכלו וכו', מייתי נמי הך דקניגי ובלסתר. ועל ד' מינין שיש להם סימן טהרה האחד קא מהדר. ושפיר הוי תשובה נצחת לאומרים אין תורה מן השמים וכדפרישית. וכה"ג אשכחן טובא בתלמוד. ולהכי קאמר התם אמר ר' יצחק ז"ל "כתוב באגדתך קניגי ובלסתר ופרשה". כלומר כתוב לך הברייתא הזאת בתוך האגדות היקרות שאתה כותב לעצמך, כי דבר יקר יש בה. ואתה תפרש דבר הברייתא ותגלה אופן המופת. לא כמו שפירוש רש"י ז"ל, שיכתוב קניגי ובלסתר לפי שהן לשונות צחות. וזה תימה. גם לא הבנתי מה צחות יש בלשונות הללו. ואם היו מלות הלקוחות מלשון הקדש החרשתי. אבל הצער הגדול שהן לשון לועז לשון עלגים. אחר כן מצאתי בספר הנקרא פסיקתא זוטרתי, חברו איש חכם וגדול בתורה ונזכר שמו כמה פעמים בתוך הספר, רבינו טוביה בר רבי אליעזר זצ"ל, שכתב: אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה. אמר ר' עקיבא וכי משה קניגי היה? אלא מכאן תשובה לאומרים אין תורה מן השמים. השסועה אמרו חכמים בשחיטת חולין² בריה שיש לה שתי שדראות וב' גבין. ע"כ. מסדר דבריו אתה למד שהבין השמועה בשחיטת חולין על דרך שפרשנוה. לא כדברי בעלי התוספות ז"ל.

footnotes: ¹ סוכה כו, א ² צ"ל אלו טריפות, עיין חולין ס, ב

ואמנם הזכיר לא תעשה על ארבעה מינים אלו שיש בהן רק סימן טהרה אחד. כדי לדון בקל וחומר לתת לא תעשה על כלל המינים שאין בהם סימן טהרה כלל. וכן אמרו בת"ורת כהנים ובספרי בלשון זה "אותה תאכלו ואין בהמה טמאה באכילה. אין לי אלא בעשה. בלא תעשה מנין? ת"ל הגמל והארנבת והשפן והחזיר מבשרם לא תאכלו. אין לי אלא אלו בלבד, שאר בהמה טמאה מנין? ודין הוא, ומה אלו שיש בהן סימני טהרה הרי זה בלא תעשה על אכילתן. שאין בהן סימני טהרה אינו דין שיהיו בלא תעשה על אכילתן! נמצאו הגמל והארנבת והשפן והחַזיר מן הכתוב. ושאר בהמת טמאה בקל וחומר. נמצא מצות עשה שלהן מן הכתוב. ומצות לא תעשה שלהן מקל וחומר. ע"כ. ועוד כמה טעמים ודרשות יוצאות מפסוק זה. וכמו שכוון לכל המַדָעוֹת האלו, כן היו כוונות השם ב"ה להזכיר בפרט בעלי הסימן האחד. לקבוע מופת ישר לכל חכמי תבל, למען דעת כולם כי דברי התורה הזאת הם דברי אלהים חיים ומלך עולם. ויתברר בשקול הדעת שדבריה וחקותיה הן החכמה והבינה:

הצגתי לפניך שני עדים נאמנים מן התורה עצמה, המעידים עליה לעיני כל העמים שהיא עליונה ואצולה ממרומים. ומי שנתן לו ה' לב לדעת יוסיף לקח ויביט נפלאות רבות בתורה. שֶׁבְּהִוָדְעָם יעידו כל שומעיהם שהן ענינים אלהיים ומופתים נאמנים על אמתת התורה. ועל זה בקש המשורר האלהי ואמר (תהלים קיט, יח) "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". ובעבור היות בם ענינים מופתים ימצאום חכמי לב, בקש (קיט, מג) "ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד". ובעבור שכל חכמי הגוים יודו על אמתתן ולא יתוכחו נגדן, לא יבוש פי המדבר אותם. אמר אחר זה (קיט, מו) "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש". ואין כונתי להאריך בדרושי התורה, רק לברר כל כלל וכלל במשל אחד או בשתים. ומן המבואר תקיש על הכל. והנה בְּהִוָדַע לאדם כי התורה עליונה, כבר יקבל החקים והמשפטים הכתובים בה ותהיינה בעיניו נאמנות יותר מן הדברים שלמד בחכמת למודיות ובחכמת מלאכת מעשה שבא על כל דבר ודבר מהן האות והמופת השכלי. ואע"פ שאין בכח בינתו לברר כל חוק וחוק במופת, ולא יוכל לפלס ארחות חיים, כמבואר למעלה (חדר ו' חלון ז'). ולאיש כזה הכל שוה בין דברי בינות הכתובים בתורה שהן מתבררים במופת מדעי כמבואר למעלה (חלון ד'), בין דברי חכמה הכתובים בה המתוקים לדרכי שכלו ובינתו, בין דברי חכמה הכתובים בה שאין לשכלו ולבינתו מבוא בהן כלל, בין לדברי חכמה הכתובים בה שהן נגד דרכי שכלו ובינתו. הנה יאמין בכולם ויקבלם בלב טוב, בעבור היותו יודע במופת על דרך כלל שהן דברי השם ב"ה. וש"אין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד השם".¹ ודרך זה נקרא בספרי הנביאים "דרך אמונה". ובדרך זה דָרכו הנביאים וחכמי לב, והיה השם קרוב אליהם כי נוצר אמונים ה'. ועל זה אמר המשורר האלהי (תהלים קיט, ל) "דרך אמונה בחרתי משפטיך שויתי". פירוש אינני חפץ לפלס בשכלי ארח חיים. כי אם כה אעשה אקבל החקים והמשפטים הטובים בעיני שכלי, ואשר לא ייטבו לי אניחם ואעזבם? וזה פשע גדול. אבל "דרך אמונה בחרתי" לקבל עלי את כל דברי התורה באמונת הלב, בעבור שידעתי שהן מן השמים ואני מאמין כי צדיק ה' וכל משפטיו צדק ואמת. ובלכתי בדרך זה "משפטיך שויתי". כולם שוין לי. בין אותן הנעימים לשכל, בין אותן שאין לשכל מבוא בהן, ובין אותם המנגדים לשכל, את כולם יאהב לבי:

footnotes: ¹ משלי כא, ל

מלבד דברי המופתים הנמצאים בתורה המעידים על היותה תורת השם ב"ה, יש עוד ענינים נכבדים לאלפים המחזקים אמונת החכם והמְאַמְצִים הלב הטוב, להאמין על צדקת המשפטים והחקים הכתובים בתורה, והכל בדרך אמונה כמבואר למעלה. כי כל אמונה קרובה לשקול המדעי. כי האמונה והמדע ענינים קרובים כמו שיתבאר בספר שני [של "גן נעול"] בדַבְּרֵנוּ על שרש "אמן". ובספר שלישי בְּדַבְּרֵנוּ על שרש "ידע" בעז"ה. כי אם תבחין הספורים הרבים שבאו בתורת ה', מה שקרה מיום כרת ברית את אברהם אבינו ע"ה ענין האבות הקדושים, מכירת יוסף ורדת בני ישראל למצרים, גלותם ועבדותם, צאתם לחרות באותות ובמופתים, לכתם ארבעים שנה במדבר במופתים גדולים, בואם אל ארץ צבי, והמלחמות הקשות עם ל"א מלכים שיעד עליו בתורה, רשתם את הארץ ושבתם בה תת"ן שנה, עניני המלכים שקמו בישראל. ומשפט הנביאים והחסידים והנזירים והכהנים והלוים. ובנין המקדש. צורותיו ותבניתיו וחדריו ואלמיו, גלותם מעל ארצם. היותם עבדים למלך בבל. צאתם מגלותם ברשיון מלך פרס, בואם שנית אל ארצם, שבתם בה ת"ך שנה, גלותם השניה, היותם עבדים למלכי הארץ עד היום הזה, תמצא שכולם מתאימות. אין סתירה ואין התנגדות בעניניהם לא באופני המקרים. ולא בזמני המקרים. וכל אלה הענינים קרו בפומבי לעיני כל. ולא תמצא חולק ומערער אליהם מכל העמים ללשונותם לגוייהם, אע"פ שהכופרים יכחישו מעשה הנפלאות ויאמרו שהיו מדרכי התחבולות ומעשה ידי אדם, עליהם להביא ראיה. כי כל דבריהם בלי טעם ובלי מופת, וכל משענתם על הֶשְׁחֵת צורתם, כי לא יאמינו כי השם משגיח על יצוריו ופועל ישועות בקרב הארץ. אבל לא תמצא מי שיביא ראיה שלא קרו הדברים האלו בזמניהם. ונהפוך הוא שכל דברי ספרי הימים הראשונים שהיו לאומות צור, הנקראות ווענעליער, ולכשדיים ולפרסיים ולרומיים מלאים ספורים המעידים על המאורעות שאירעו בימים ההם, על דרך שהם כתובים בספרי הנביאים. וכמו שהעתיק יוסף בן גוריון הכהן הרבה מדבריהם בספרו שכתב לרומיים. וכל המאורעות האלה נרמזו בתורת ה', מה שיקרה בכל דור ודור. וכמעט הוא ענין מופתי לא יוכל לבטלו, זולתי מי שבטל ממנו צורת האדם:

עוד תבחין כי תורת ה' תאיר עיננו, להודיענו סדר הזמנים מיום ברוא אלהים אדם על הארץ. ואחריה ספרי הנביאים, כולם משלימים הסדר עד יום גלות הארץ ולכתם לבבל ושובם לארץ. ומזכירים דור אחר דור הכל בסדר ישר ובקוצר נפלא, ותורת ה' לבדה תודיע זאת. כי המודיע הוא ראשון והוא אחרון ה' צבאות שמו. ולא תמצא בכל קצוי הארץ ספר דברי הימים הנכתב קודם מתן תורת משה רבינו ע"ה. גם אחרי כן לא היו כותבים עד בוא הצורים ואחריהם כשדים ופרסים, והיה זה לערך בימי מלכות דוד המלך ע"ה. ודעת האדם תכריחנו לרומם כבוד התורה ולהאמין בכל דבריה בעבור כל זה.

ועוד תבחין ענין הקבלה והשתלשלותה מדור לדור, שהיא חזקה מכל חזקת המופתים. כי נוכל לחשוב סדר הקבלה מימות משה ע"ה עד עכשיו.¹ כי עד עזרא הכהן מפורשים הדורות ואנשי הקבלה בכתובים. וממנו ואילך היה המקבל הראשון משיירי אנשי כנסת הגדולה שמעון הצדיק הכהן הגדול. ומלבד התפרסם ענינו בתוך האומה הישראלית, הנה כתוב [ענינו] על ספרי היונים.² ומה שקרה לו עם המלך הגדול אלכסנדר מוקדון בלכתו לכבוש את ירושלים (יומא סט, א) ואחריו אנטיגנוס איש סוכו. ואחריו יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים ושאר הזוגות המפורשים במסכת אבות.³ ואחריהם רבן יוחנן בן זכאי אחר החורבן, ואחריו חמשה תלמידים שהיו לו המפורשים באותה המסכתא.⁴ ואחריהם ר' עקיבא בן יוסף וחבריו. ואחריהן ר' מאיר ור' יהודה וחבריהן. ואחריהן רבינו הקדוש ובית דינו. ואחריהן דורות האמוראים המפורשים בתלמוד. ואחריהן דורות רבנן סבוראי. ואחריהן דורות הגאונים ואחריהן דורות הרבנים. כמו שכתוב הכל באמת ובצדק בספר קבלת הראב"ד ז"ל. והיה זה כמו לפני שמונה מאות שנה. ואחריהן חכמים בכל דור ודור, כמו הרמב"ם ז"ל, ואחריו בעלי התוספות ז"ל ואחריהן הרשב"א ז"ל. ואחריו הרא"ש ז"ל. ואחריו בנו ר' יעקב בעל הטורים, ואחריו תלמידיו דור אחר דור עד יום גלות ישראל מארץ ספרד. הכל כמו שכתוב ב"ספר יוחסין".⁵ ואחר כן דור אחר דור חכמים בארץ המזרח ובארץ פולוניא ואשכנז ובעהמען⁶ ועסטעררייך⁷ יש לנו ספרים שחברו. האחד מעיד על חבריו שהיו בדורו. כולם קבלו זה מזה עד למשה מפי הגבורה. והשתלשלות כזה חזקה כברזל. אין חולק על זה זולתי העז פנים ואיש משחית. ועוד תבחין כי התורה נאמרה לששים רבוא בני אדם חכמים וצדיקים גבורים ואנשי חיל, מלבד פחותים מבן עשרים, ויתרים מבן ששים, מלבד הנשים והטף. ואין האבות הרבים דור שלם מורישין שקר לבניהם אחריהם, ולא יקבלו כל בני הדור מפי משה דבר שהיו יודיעם בטולו ח"ו. ולפי שנכתבו בתורה האותות והמופתים שקרו לעיני כל ישראל במצרים ועל הים ובמדבר, אילו לא היו יודעים בני הדור ההוא שכן קרה להם באמת, איך היו מקבלים כולם כאחד דברים המפורסמים להם לשקר והיו מורישים אותם לבניהם? ויותר מכל הפליאה הגדולה ממתן תורה, הכתוב בתורה שלא היה בזה צד תחבולה ומעשה ידי אדם, כי שמעו קול אלהים חיים. ראו כבודו וגדלו, וההר עָשֵׁן ובוער באש. גם נחה עליהם הרוח הטוב להשכילם ולהבינם. ומשה אומר (דברים ה, ד) "פנים בפנים דבר יי' עמכם בהר מתוך האש". (ה, ג) "לא את אבותינו כרת יי' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים". שמא תעלה על דעתך שכל זה לא קרה? ואיך היו שותקים כל אנשי הדור ההוא, והיו סובלים [לשמוע] דברים כאלו והורישום לבניהם אחריהם? החושב כן בשגעון ינהג. אבל המעמד הנבחר שראו בעיניהם וידעו אמתו, קבלו עליהם ועל זרעם אחריהם להקים את כל דברי התורה שיצאה מפי הגבורה, ודור לדור הודיעוהו אב לבנים ספרוהו. כמו שנאמר (דברים ד, ט-י) "והודעתם לבניך ולבני בניך, יום אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב" וגו'. ומן האבות נמשך לבנים נשתלשל עליהם דור אחר דור עד היום הזה.

footnotes: ¹ כפי שהעתיק רמב"ם בפתיחה לספר"משנה תורה" עד זמן חתימת התלמוד ² ספרו של יוסיפון, על תולדות עם ישראל ³ בפרק הראשון ⁴ פרק שני ⁵ של ר' אברהם זכותא, דוס ראשון קושטא שכ"ו, אח"כ קראקא ש"מ ⁶ בוהמיה ⁷ אוסטריה

ומי שיש בו דעת אדם, יירא כבוד האבות שהיו בכל דור ודור עד האבות הראשונים שהיו כולם אנשים טובים וצדיקים, ומגמתם להטיב עם בניהם, ולהודיעם דברי אמת. וכמו שאמרה תורה (דברים לב, ז) "זכור ימות עולם, בִּינוּ שנות דור ודור. שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך". ועל משפטי התורה והמצוה והקבלה הנאמנה שבכל דור ודור אמרה (דברים יז, יא) "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". והמלך שלמה אמר ברוח הקדש (משלי א, ח) "שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". וכל זה בכלל (ויקרא יט, ג) "איש אמו ואביו תיראו". ו[כל אלו] בכלל סעיף היראה הנטועה בשקול הדעת כמבואר למעלה (חדר ו' חלון ז'). ואם ימצא איש אחד בדור, המעיז פניו נגד קבלת האבות והזקנים כולם בזדון, הוא משחית נפשו ומכחיש בשקול דעתו. ולפי שהוא ענין מדעי לבני ישראל שקבלו אמונתם מאבותיהם דור אחר דור. לכן אחר שהודיע [הקב"ה] שיהיה התורה חכמת ובינת ישראל לעיני העמים, בעבור שיראו העמים כי ה' קרוב אליהם בכל קראם אליו כמבואר למעלה, וידע כי לא יאריך הדבר הזה עד עולם. כי מַהֵר יסורו מן הדרך ויגלו מעל אדמתם, ויהיו בהסתר פנים. וחשש פן בדורות הגלות יעזבו בני ישראל את התורה, כי יאמרו מאין נודע לנו כי התורה עליונה ושהנוהגים בה [הם] חכמים ונבונים? הלא עינינו רואות כי תופשי התורה הולכים שבי לפני צר, ואין כבוד ואין הדר בישראל. חזר הכתוב לדבר עם ישראל, ואמר להם מה שאמרתי שהתורה תגדלכם ותרוממכם, וגדולתכם ותפארתכם יעידו על תפארת התורה שהיא עליונה. אין זה רק בעבור העמים, כי אם תישרו ארחותיכם, מלבד שאתם תהיו העם אשר בחר לו השם לכבוד ולתהלה, אבל גם העמים ישובו ליראה את ה' בראותם תפארת אנשי התורה הזאת, וכמבואר למעלה (חלון ב'). אבל אתם בני ישראל חייבין לשמור התורה וללכת בדרכיה, גם בעת שפלותכם ובצר לכם. כי אתם יודעים שהיא תורתי ושנתונה לכם מן השמים, שהרי פנים בפנים דברתי עמכם, כאשר ספרו אבותיכם הרואים לבניהם, ובניהם לבניהם עד עולם. ומי בכם איש דעת ידע זאת באמת. ועל כן סמך ואמר (דברים ד, ט-י) "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני יי' אלהיך בחורב". כלומר אע"פ שאמרתי מגדולתכם המעידה על התורה, השמרו לכם משכוח המדע הזאת שקבלתם מאבותיכם, והוא ששמעתם בחורב את דברי ובעבור כן תדעו שהיא עליונה. לא בעבור גדולתכם, כי אם תרדו מגדולתכם לא תשמרוה עוד, ואתם חייבים בשמירתה לעד לעולם, בעבור דעתכם כי היא תורת השם ב"ה. ולכן הזכיר אחרי כן פרשת (דברים ד, כה) "כי תוליד בנים ובני בנים". ונזכר הגלות והשפלות, והודיע שבכל זאת יתחזקו בתורת ה' כמו שאמר (ד, כט) "ובקשתם משם את יי' אלהיך ומצאת". כלומר שישובו לתורה ולעבודה. ונאמר אחריו (ד, לב-לה) "כי שאל נא לימים ראשונים וגו' השמע עם קול אלהים וגו' אתה הראת לדעת" וגו'. כלומר מדרך המדע חייבין אתם להיות מחזיקים בתורת ה':

ועוד תבחין הצווין והאזהרות הכתובות בתורה איך הם מתפשטים על כלל הדיעות המדות והמנהגים, לא חסר דבר, מה שאין הפה יכול לדבר ולא האזן לשמוע. דבר דומה לדבר. ודבר נלמד מדבר. כי מעשה אלהים הוא, אין חקר לתבונתו. וכל דבריה חן ושכל טוב, וכל אנשי דעת יודו שאין בתורת ה' דבר המנגד לשקול הדעת. אע"פ שאין על מצותיה מופתים מדעיים כמבואר למעלה הנה אין בה סתירה לדרך המדע. והחקים הנכתבים בה כמו שעטנז ופרה אדומה וכיוצא בהן, אינן נגד דעת האדם אבל רחוקים הם מן הדעת כי אין לבינת האדם מבוא בהן כלל. ולא תגיע מן המעשים שתצוה עליהן נזק לאדם, ולא חרפה ולא כלימה. ואיש הדעת יאמר "טעם מצוה זו נעלם מדעתי", לא שיאמר "סותר לדעתי". וכלל החכמים ובעלי השכל ימצאו בכל משפטי התורה ומצותיה טעמים יקרים ונכבדים מסכימים עם השכל הישר, מועילים לקיבוץ המדיני וחברת בני אדם, משמרים בריאות האדם הגוף והנפש. עד שהנלוזים מדרכי התורה והולכים בשרירות לבם הזונה, באחריתם ימצאו נגע וקלון ויתחרטו ממה שעשו. וכדרך שאמר המלך החכם (משלי ה, יא-יג) "ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך. ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי. ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני". ומזה המין הם כל טעמי המצווֹת שבארו חכמי ישראל דור אחר דור בספריהם, זכר כולם לחיי עולם הבא. כל טעמיהם יעידו עדות נאמנה על יושר משפטי התורה ומצותיה. כי מגמתה להטיב עם בני אדם, לתת להם אחרית ותקוה. היא תלמדם דרכי הקדושה והפרישות. היא תלמדם יראת ה' ואהבתו. היא תלמדם דרכי הענוה ויראת חטא. היא תלמדם דרכי שמחת הלב ומשוש הנפש. עמוד והתבונן בכל הספרים הרבים שחברו הפילוסופים הקדמונים שהיה ראשיתם בזמן החורבן הראשון, ואחריהם חכמי הגוים בכל מדינה ומדינה, המצרים והרומים והפרסיים והערבים. ואחריהם בעלי הדתות החדשות בני אדום וישמעאל וחכמיהם. ותראה שֶׁכִוְנוּ כולם לישר המדות והתכונות האנושיות ולהורות המעשים הנכבדים. וכבר בארנו (חדר ו') שכל דבריהם ישא רוח. כי אין בכח נפש האדם לחוקק חקי חכמה. ובכל זאת נשענו כולם על כל דרכי התורה, ודברו על המדות והתכונות הטובות שתצוה התורה עליהן. והזהירו על המדות המגונות שהזהירנו התורה מהם. והמעט שנמצא בדבריהם אמת וישר, גנוב הוא אתם מתורת ה' ומדברי הנביאים. כי מימים הרבים נעתקה התורה וספרי הקדש, והתפשטה בכל המדינות. והם ברוב חקירותיהם ונסיונותיהם, ראו כי דרכי התורה הן המעגלות הישרות לאדם, אלא שהוסיפו וגרעו כפי העולה על רוחם ביד שכלם ובינתם. ולפני זה היו בני האדם בתכלית ההשחתות, ודומים לפראים וחית השדה. כמו שנמצאים עד היום אומות גדולות הדומות לבהמות ולחית יער, כמו רוב אנשי האפריקא והאינדיאני ואין צריך לומר לפני ג' אלפים שנה. וכבר בעת ההיא זרחה אור התורה פתאום, תורה נפלאה מקובצת כל סגולות הדעות והמדות והמעשים הרצויים. ונבקעו כשחר המון החכמות והתבונות בשנה אחת, בצאת בני ישראל מארץ מצרים. וקמה גם נצבה למופת ולתפארת עד היום הזה וכן תעמוד לעד. וא"כ מי שיש בו דעת אדם ואזן לשמוע, איך יסבול לחשוב על התורה הזאת שיצאה מלב אחד מבני האדם. כל זה מנגד לשקול המדעי:

ועוד תבחין כי התורה תלמדנו דברים קדושים אלהיים. כמו מעשה בראשית וסוד השם ודרכיו. וענין הצבאות והמלאכים והנוראות והנפלאות וגלוי שכינה ומראה דמות כבוד ה', וכיוצא באלה לרבבות דברי מדע ובינה. יראו לבעלי האור, ויסתרו מן ההולכים בחשך. לא עטרה עטרות של דברי גוזמא לדבריה, ולא הפליאה הענינים מן הדעת. ולא דברה בלשון מדברת גדולות, אך הכל נכתב בלשון צח ובדרך ברור יבינום כל אדם, כל אחד כפי דרכו; החכם כפי חכמתו, המשכיל כפי שכלו, והמבין כפי בינתו, והנער והפתי והסכל והנשים והקטנים, כולם יקחו חלקם ממנה לטוב להם. כי היא כמראה מלוטשת ובהירה, יראה בה כל אחד צורתו. וזה מופת גדול שהיא ענין אלהי ושכוונת מחוקקה ית' היה להטיב לכל ההמון הרב גדולים וקטנים, כי כולם אהובים לו כי מעשה ידיו כולם. ויותר מזה יראה החכם והנבון שקבל דרכי התורה ומפתחותיה, והמדות שהיא נדרשת בהן, איך היא כוללת בדברים קצרים כל דברי תורה שבע"פ. אין קץ לחכמה. הדינים והמשפטים וההלכות הרבות. וכן כשיבין בסתרי הלשון הקדוש שנכתבים בו התורה וספרי הנביאים, המליצות העמוקות הנשגבות מכל שגיאה. ואיך השרש הנכתב במקומות רבים קבוע בכל מקום בדרך אמת. והוא עצמו מה שאנו מכַונין אליו לבארו בספרים אלו בחמלת ה' עלינו. אנא ה' הושיעה נא ותורתך חנני! וקיים בי מקרא שכתוב (שמות ד, יב) "ואנכי אהיה עם פיך והורתיך אשר תדבר". כי אם יעלה בידינו כהוגן, יהיה הענין הזה כמופת לרבים. כל רואה יעיד על קדושת המליצות העליונות שנכתבו בנבואה מן השם ב"ה.

ומלבד הבחינות האלו עוד יש בחינות רבות נאמנות, שבהקבץ כולם בלב החכם תהיינה מופתים מדעיים על כבוד התורה. לדעת כי היא מה' אלהי ישראל. ואנכי לא באתי לחבר "דרשות", רק להציג משָׁלים וראיות להבין מהן הכונה ולאמת הכללים שיסדנו ולכן יספיק המעט שכתבנו. ואחתום דברים אלו עם דבר-בינה שמצאתי כתוב בספר יוסף בן גוריון, שכתב לרומיים דבר בשם אומרו. כשמספר בספרו ענין בלעם ומה שנבא על ישראל, הוסיף מדעתו ואמר מן הענין הזה יעלה המופת כי לא כתב אדונינו משה ע"ה דבר מלבו. כי לא תמצא בכל התורה נבואות גדולות כוללות כל עניני האומה עד היום האחרון, כמו בדברי בלעם. ואם היה משה ע"ה כותב תורה לכבודו, מדוע כתב הנבואות היקרות האלו בשם בלעם הרשע, ולא כתבן משמו להיות לעצמו לכבוד ולתפארת לעד לעולם? אבל זה משה האיש עניו מאוד מכל האדם. וכתב התורה באמונה כאשר דבר ה' אליו. לא סר ימין ושמאל מכל אשר צוהו ה'. וזה מופת ישר שהתורה מן השמים:

כללו של דבר כל הענינים שדברנו בחלון זה, הן דרכי אמונה הקרובה לשקול המדעי כמבואר למעלה. ויוצא מזה כי החכמה נשענת על האמונה ועל היראה. ולכן על הדור הרע שעבדו ע"ז ומאסו בתורת ה' נאמר (דברים לב, כ) "כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם". וקודם לו נאמר (לב, יט) "וירא ה' וינאץ". לפי שהם מנאצי אל, וכמו שבארנו למעלה (חדר ששי חלון ו'). ומי שאין אמון בו לא תועילנו היראה. והאמונה יסוד הכל. אבל האמונה לבדה לא תועיל בהיותו עז פנים וסר מחקות השם בגאות לבו. וכדרך שאמר ירמיה ע"ה (ירמיה ח, ח) "איכה תאמרו חכמים אנחנו ותורת ה' אתנו", וכמו שפרשנו למעלה (חלון ג'). ולכן יסוד הלמוד והשמירה והעשייה היא היראה. וכמו שאמר (איוב כח, כח) "ויאמר לאדם הן יראת אדני היא חכמה". וכבר בארנו דבר זה, ובמקומותיהן יתבאר עוד בעז"ה. תמו דברי החדר הזה: