החדר האחד-עשרה ובו ששה חלונות יבארו כל לשון "מחשבה" הסמוך אל השם ב"ה. ושהן כולם על הסכמות עליונות [בדרכי] החכמה העליונה וכולן על תנאי. מביא כל הכתובים שהן כתובים בהם ומפרש כולם ע"פ הכללים שהקדים. הנה בארנו (חדר ב' חלון ו') במקומו ההבדל העצמי המבדיל בין לשונות של "עצה" הסמוכים אל השם ב"ה ובין לשונות של "מחשבה" הסמוכים אליו ית'. ואמרנו כי ההסכמות העליונות כְּשֶׁיִוָדְעוּ לנביאים בנבואותיהם מבלי הודיעם שתחולנה הגזרות הרעות והטובות על כל פנים, לא יתארום בתארי ה"עצה", כי כל לשון "עצה" על הסכמה שאחריה המעשה. וההסכמות האלה אפשר שלא תמשך אחריהן מעשה, בעבור שנאמרו על תנאי אם יאריך המקבל במצבו שהיה בעת הגזרה. אבל כשישתנה מרע לטוב או מטוב לרע תשתנה הגזרה לעומתו כמו כן, והכל בסוד ארחות החכמה העליונה, מבלי שינוי רצון¹ חלילה וכמו שרמזנו על זה במקומו. ותארו הסכמות כאלו בלשונות של "מחשבה". והקדמתי זה בקצרה להיות לעיניים לחדר זה שבו נציג כל הכתובים שסמוכים בהן לשון "מחשבה" אצל השם ב"ה ואלמדך שכולם יתפרשו על נכון ויורו על אמתת הכללים שהקדמנו בעז"ה, ואלו הן.

footnotes: ¹ לא שהקב"ה משנה את רצונו, אלא המקבלים שינו את מצבם ולכן הגזירה תתבטל

"אולי ישמעו וישובו איש מדרכו הרעה, ונחמתי אל הרעה אשר אנכי חושב לעשות להם מפני רוע מעלליהם. ואמרת אליהם כה אמר יי', אם לא תשמעו אלי ללכת בתורתִי וגו'. ונתתי את הבית הזה כשילה" (ירמיה כו, ג-ו). מפורש בדברי הנביא שיעד לה הפורענות על תנאי אם לא ישמעו, אבל אם ישמעו ינחם ה' על הרעה. ולפי שהעלים ה' מלב נביאו דרכי בחירתם, באתהו נבואה זו בלשון "מחשבה", כי איך יאמר "אשר אנכי יועץ" שהוא על גזרה החלטית שאחריה המעשה בפועל, ויהיה המאמר סותר עצמו? אבל "חושב" נופל על הסכמה בדרכי החכמה מדבר שכן יקרה לעושה כך, ובתנאי אם לא יחפוץ לשוב. וכן "חושב" שיקרה להיפך למי שישוב מדרכו הרעה, ושתיהן המצאות חזקות. אבל שתיהן תנאי שמסופקות לנו בהתעלם ממנו אופן בחירתנו, והבן.

"אולי ישמעו בית יהודה את כל הרעה אשר אנכי חושב לעשות להם, למען ישובו איש מדרכו הרעה וסלחתי לעונם ולחטאתם" (ירמיה לו, ג). גם בכתוב זה הודיע שהגזרה על תנאי אם לא ישובו והוצרך לומר "אשר אנכי חושב". והכלל, כל הנאמר בלשון זה ענינו כמודיע דרכי ה' לבני אדם. כלומר דעו כי מדרכי חכמת ה' ומחשבותיו להעניש ולְהִפָּרַע מאנשים החוטאים חטאים כמו שאתם עושים. ומזה נשמע שאם לא ישובו ייעץ ה' להענישם, כי מחשבת ה' תקום ולא תשתנה זולתי בהשתנות המקבל וכמבואר.

"הנה אנכי יוצר עליכם רעה, וחושב עליכם מחשבה. שובו נא איש מדרכו הרעה והיטיבו דרכיכם ומעלליכם" (ירמיה יח, יא). פירוש. לפי שהשמיע השם ב"ה דברו לנביא בבית יוצר-החֶרֶשׂ כמו שכתוב בפרשה, והראהו מלאכת היוצר על האבנים, שהיה [נשחת] הכלי שעשה תחת ידו, ושם יעשה מן החמר כלי אחֵר כאשר ישר בעיניו. ואמר לו בנבואה "הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל" (יח, ה), כלומר כמו שהיוצר עושה כלים מכלים שונים, הכל כפי שיסבול החמר, וכפי דרכי חכמת היוצר כן בני אדם ביד ה' כי נוהג עמהם כפי הכנתם, והכל בחכמה. אם הם בעלי דרכים ומעללים טובים [ימשול] החכמה העליונה להטיב עמהם. ואם הם רעים, משורת החכמה להרע עמהם. ולכן אעפ"י שעד הנה היו בטובה, הנה כאשר הרבו לפשוע תחול עליהם הרעה, כפי הכנתם. ועל זה אמר "הנה אנכי יוצר עליכם רעה" (יח, יא), וזה דוגמא למשל היוצר שהזכיר. וכמו שהיוצר משַׁנה החמר מכלי אל כלי, כן הדוגמא בישראל אם ישובו מאולתם, תשתנה עליהם ארחות החכמה העליונה מרעה לטובה. ועל זה אמר "וחושב עליכם מחשבה", כלומר אני משגיח עליכם בארחות חכמתי. והרשות בידכם אם תשמעו אלי תהיה מחשבתי עליכם לטובה, ואם לא תשמעו להיפך. על כן אמר "שובו נא איש מדרכו הרעה" וגו' כדרך שאמר בתורה "ובחרת בחיים" (דברים ל, יט). ומבואר הדבר שנאמרה הנבואה על תנאי, ומטעם זה נזכר לשון "מחשבה".

"רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוש ולנתוץ ולהאביד. ושב הגוי ההוא מרעתו אשר דברתי עליו ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו. ורגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע. ועשה הרעה בעיני לבלתי שמוע בקולי, ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להיטיב אותו" (ירמיה יח ז-י). המאמר הזה עד נאמן על הכלל אשר יסדנו, והוא שהגזרות העליונות הנודעות בנבואה לנביאים כולם על תנאי אם לא ישתנה מצב המקבל מטוב לרע או מרע לטוב; זולתי כשיודיע השם ב"ה להם ש"יעץ" על הטובה או על הרעה. והיא ההסכמה ההחלטית שתחול על כל פנים. אבל אם יעלים מהם "עצתו" יהיה המאמר על תנאי. ויתואר בלשון "מחשבה". ומטעם זה אמר "ונחמתי על הרעה אשר חשבתי לעשות לו". אכן קדמונינו ז"ל העתיקו שהנבואה הטובה תחול על כל פנים. וכן אמרו "מעולם לא יצא מדה טובה מפי הקב"ה אפילו על תנאי וחזר בו"¹. גם בדברי ירמיה לחנניה בן עזור שאמר "הנביא אשר ינבא לשלום, בבוא דבר הנביא יִוָּדַע הנביא אשר שְׁלָחוֹ יי' באמת" (ירמיה כח, ט) אמרו ז"ל (רמב"ם, הל' יסודי התורה, פרק י ה"ד, ומקורו בירושלמי, סנהדרין פי"א ה"ה) אמר ירמיה, אני מנבא פורענות אם לא יבוא, איני שקרן שהקב"ה נחם על הרעה. אבל אתה שאתה מנבא לשלום, אם לא יבוא דברך, שקרן אתה. ולפי הנראה דבריהם סותרים דברי הכתוב שאמר "ונחמתי על הטובה אשר אמרתי להטיב אותו" (ירמיה יח, י). אבל אינו כן, כי הכתוב הזה מדבר על "מחשבות" השם בה בארח חכמתו העליונה לטוב ולרע בינו לבין עצמו, והם משתנים כפי מצב המקבלים. וקדמונינו ז"ל דברו על הנבואות הבאות על הנביאים. ובהם יש הבדל שכשהקב"ה מיעד טובה תחול על כל פנים. וזהו דרך כבוד שלמעלה, כי טוב ה' ורב חסד ומקיים הבטחתו. ואם לא יקיים יאמרו הרשעים מבלתי יכולת ה', כמו שטען אדוננו משה ע"ה במדבר (במדבר יד, טז). ולכן אמרו "מעולם לא יצא דבור מפי הקב"ה לטובה וחזר בו" (שבת נה ע"א), שהוא דבר ה' לנביאים, אבל כשמיעד רעה בנבואה חוזר [בו] כמו באנשי נינוה. "ורגע אדבר" איננו הדבור לנביא, כמו "ויאמר יי' אמחה את האדם" (בראשית ו, ז) שלא היה דבור לנביא. ואין צורך לדברי רד"ק ז"ל שאמר (יח, ט) "'לבנות ולנטוע', שכבר עשה כן. וכאשר יעשו הרע לא תעמוד הטובה". ע"כ. ואין לשון הכתוב [סובל] הפירוש הזה. ומה שנסתייע מלשון הכתובים שאמר אצל הרעה "חשבתי", ואצל הטובה "אמרתי", אין להבדל זה יסוד. כי "אמירה" ו"מחשבה" שתיהן בלי מעשה. וראיה, "וינחם יי' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמות לב, יד). הנה לא עשה ואמר "דבר לעשות". ואולם ההבדל המבדיל ביניהן אם יעזרני השם ב"ה אחקור עליו במקומו כשנגיע לפרש שרשי "אמר" "דבר" וכיוצא, אבל פה אין הכונה רק להבדיל בין שרש "יעץ" לשרש "חשב".

footnotes: ¹ עיין שבת נה ע"א, ושם אין המלים "אפילו על תנאי"

אך ראוי [להסביר] שאצל הרעה אמר "ושב הגוי ההוא מרעתו". הודיע שאם ישוב מן הרעה שנפל בו, ינחם השם על הרעה אשר חשב לעשות לו, אעפ"י שלא יתקן אשר עות ע"י מעשים טובים חדשים. ואצל הטובה אמר "ועשה הרעה בעיני לבלתי שמוע בקולי". הודיע שמלבד ששב מן הדרך הטובה שבעבורה נגזר עליו הטובה גם החל לעשות רעה. וכשהוכיחום הנביאים לא אבו שמוע בקולו, אז ינחם על הטובה. להורות כי מדה טובה מרובה וגדולה, ולכן הזכיר שם בפרשה שכן עשו ישראל. מלבד שסרו מדרך ה', גם עשו הרע וקטרו לבעלים, וכדרך "כי שתים רעות עשה עמי" (ירמיה ב, יג), שעל כן נחם ה' על הטובה אשר אמר לעשות להם. ובאופן זה מן הרע אפשר שגם מן הטובה חוזר אפילו הגיד לנביאים, כי נראה לכל ששאר המקבלים ראויין לטובה. ודברי קדמונינו ז"ל על עזבם הטובה לבד, ואז אפילו על תנאי אינו חוזר, והבן.

"כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאום יי', מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיה כט, יא). דע כי הנבואה הזאת נאמרה ג"כ על תנאי אם ישובו אל השם בכל לב. ואם היו עולי הגולה עושים כן, היתה גאולתם שלמה, והיה השם ב"ה מקבץ נפוצותיהם מארבע כנפות הארץ. גם היו חוזרים למקומם כל הטובות אשר דִבֶּר ה' על ישראל, כמו השכינה והנבואה ואורים ותומים וכיוצא. אבל ישראל חטאו ולא הִטָּהַרוּ מעונותיהם, על כן כל ימי בית שני היו בצוק העתים. גם לקץ שבועים שבעים¹ נחרב העיר והקֹדש פעם שניה, וזהו שאמר "וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי, ושמעתי אליכם. ובקשתם אותי ומצאתם, כי תדרשוני בכל לבבכם" (ירמיה כט, יב-יג). ואין הכתובים הללו הבטחות שיהיה כן, כי בעונותיהם לא עשו כן ולא דרשו השם בכל לבבם. אבל ענין הכתובים למצוה ולתנאי, כלומר תעשו כן. כי מעין הדבר הזה אפקוד אתכם לקץ שבעים שנה, להביאכם פעם שניה אל אדמת ישראל, לתת לכם מנוחה כדי שיהיה לבבכם פנוי להתפלל אלי ולדרוש אותי בכל לבבכם. ואם תעשו ככה אז אקים את דברִי הטוב אשר אני חושב עליכם, להיטיב עמכם כאשר הטיבותי עם אבותיכם ולהשיב שבותיכם לעיניכם, כמו שאמר "ונמצאתי לכם נאום יי' ושבתי את שבותכם, וקבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות" (כט, יד). שמענו כי אם היו שבים בתשובה שלמה היתה גאולתם גאולת עולם. ולפי שלא קיימו התנאי ולא שבו,² לא נתקיימה בהם מחשבת השם ב"ה הטובה, ובאו בצוק העתים ובגלות שניה. ולפי שמיעד על תנאי נזכר לשון "מחשבה" ולא לשון "עצה". ובספר זכריה הזכיר את הנבואה הזאת, ושם מפורש יותר התנאי, כי כשהשלים לספר טובות הבית השני חתם דבריו באמרו "והיה אם שמוע תשמעון בקול יי' אלהיכם" (זכריה ו, טו). הא למדת שנאמרה נבואת הטובה על תנאי.

footnotes: ¹ "שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך, לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עולמים" (דניאל ט, כד) ² בתשובה

"אשרי אדם לא יחשוב יי' לו עון ואין ברוחו רמיה" (תהלים לב, ב). פירוש מלת "עון" יתבאר במקומו והוא נופל על הֵעָוּת הלב והוא השכל והבינה הנטועים בנפש והוא ההופך ישר למעקשים; ומי שאינו עושה כן אשריו. ועליו אמר "אשרי אדם לא יחשוב יי' לו עון", כלומר שאיננו נעוה לב, ואין לעומתו מחשבה עליונה להענישו בעבור עונו. וכבר רמזנו (חדר ג' חלון ט') על מלת "עון" בבית זה קחנו משם. ועל כן בסוף הפסוק "ואין ברוחו רמיה". ומלת "רמיה" נופל על תחבולת השכל בארח רע, וזה פירוש "לא יחשוב יי' לו עון" לפי שלא עולה על רוח לבו רמיה. ובעבור שהוא ישר לב השם נוהג עמו בחסד. ויהיה אור ושמחה בנוהו, כדרך "אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה" (תהלים צז, יא). וכמו כן חתם מזמור זה "שמחו ביי' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב" (לב, יא). ולכן אשריו כי נכון לבו ואינו מפחד מעונש. ויש אחֵר שעלה על רוחו רמיה וכבר חטא והעוה, והנה צריך לפחד ולדאוג מן הפורענות, כי לעומת עונו ה' יחשב לו מחשבת עונש על עונו. אך יוכל לתקן את אשר עות בתשובה, ואז לא תחול עליו מחשבת הגזרה, כי השם ב"ה "נושא עון ופשע וחטאה" ככתוב בתורה (שמות לד, ז). ועל זה אמר "חַטָּאתִי אודיעך וַעֲוֹנִי לא כסיתי, אמרתי אודה עֲלֵי פשעי ליי', ואתה נשאת עון חטאתי סלה" (לב, ה). הודיעו שאיננו מִכַּת המאושרים,³ אבל כבר חטא והעוה והוא דואג מן הפורענות. ועל כן הסכים לשוב בתשובה ולהתוַדות לפני ה', ואז ישא עון חטאתו. ולפי שמחשבת עונש העון תשתנה בהשתנות המקבל, כי כשישוב מעונו יסלח לו ה', על כן נזכר בלשון "מחשבה". ואולם טוב מזה ואשריו אם ה' לא יחשוב לו עון כלל, והוא איש ישר לבב, והבן.

footnotes: ³ אינו מכת השמחים במצבם, אלא הוא דואג על עונותיו

"כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי, נאם יי'" (ישעיה נה, ח). אמר ראב"ע זצ"ל "אתם חשבתם שאגמול לכם רע אעפ"י שתשובו אלי. על כן לא מחשבותי מחשבותיכם, כי במחשבותי להטיב לכם. וככה לא דרכיכם דרכי, כי דְרָכַי ישרים הם" ע"כ. וכבר רמזנו שמלת "דרך" נופל על ארח קבועה בחכמה, כמו שתאמר מדת החסד, מדת החנינה, מדת הרחמים וכיוצא. ומלת "מחשבה" נופל על פרטי הענינים המסתעפים מכל דרך ודרך, ומבואר בבית זה (חדר שני חלון א). והנה לפי פירוש הרב ז"ל יהיה ענין הכתוב מאמר אחד, שעל כן מחשבותי לא כמחשבותיכם, לפי שאין דרכיכם דרכי. ואני התבוננתי בפירוש הפסוק [יש] שני מאמרים, ועתה אפרש. הנביא מוכיח שתי כתות רעות, כת הרשעים וכת אנשי און, שכן אמר "יעזוב רשע דרכו, ואיש און מחשבותיו" (תהלים נה, ז). ומלת "רשע" נופל על בעל הציורים הרעים, ועל פיהן מסכים להרשיע. וציורים המושלים בלבו כולם הפוכים מציורי החכמה. וכבר רמזנו עליו (חדר י' חלונות ב-ג) בבית זה. ותאר "איש און" בדעות ובאמונות, בדברים שאין בהם מעשה, וגם על זה רמזנו למעלה. והנה יסוד רשעת ה"רשע" בעבור דרכיו הפנימיים. על דרך משל, שמושל בלבו מדת הגאוה, מדת הכעס, מדת האכזריות, מדת העזות וכיוצא באלו שמסתעפים מהן כל הרשעיות. אבל יסוד רוע "איש האון" איננו בנוי על הדרכים והציורים הפנימיים, כי הוא חושב מחשבות נגד שִׁקול הדעת שאין להם יסוד בנפש שיסמכו עליו, כי כל מחשבותיו ענינים שכליים ואם¹ הוא תועה מדרך השכל. וכבר הודיע סדר זה עצמו הנביא מלאכי (ב, יז), כי הזכיר ג"כ בספרו דברי אנשי און, וְסִפֵּר שאומרים "כל עושה רע טוב בעיני יי' ובהם הוא חפץ, או איה אלהי המשפט?". וְסִפֵּר עוד שאמרו "שוא עבוד אלהים, ומה בצע כי שמרנו משמרתו? וכי הלכנו קדורנית מפני יי' צבאות. ועתה אנחנו מאשרים זדים, גם נבנו עושה רשעה, גם בחנו אלהים וימלטו" (ג, יד-טו). ואלה הם דברי אנשי האון שבראותם רשעים יפרחו ויציצו כל פועלי און, וצדיקים ישיגו יגון ואנחה; יחשבו על ה' תועה וידברו סרה: "עולם של הפקר הוא, ואין יי' רואה". או שהוא משַׁנה מדרך לדרך חלילה, פעם אוהב צדיקים, פעם אוהב רשעים.² יתברך ויתרומם עילוי רב מזה, כי הוא ב"ה איננו בעל שנוי מרע לטוב, ומטוב לרע כדרך האדם שמחשבותיו משתנות בכל עת ובכל רגע. אבל שופט כל הארץ כל דרכיו משפט, הכל בארחות החכמה, והם קבועים לעד לעולם. ולא אאריך כי היטב בארנוהו בבית הראשון. והתשובה הזאת עצמה השיב הנביא על דבריהם ואמר "הנני שולח מלאכי וגו' וקרבתי עליכם למשפט" (מלאכי ג, א-ה), כלומר לא כמו שאתם סבורים שנשתנו דרכַי, אלא אני אני הוא, ומה שגזרתי עליו מראשית כן אעשה. ואמר בפירוש "כי אני יי' לא שניתי" (ג, ו), הודיע שאינו משתנה מרצון לרצון, ומה שאהב מקדם יאהב לעד, וכן מה ששנא מקדם ישנא לעולם. ויפה אמר רש"י ז"ל "אעפ"י שאני מאריך אפי, לא שינה דעתי עלי מבראשונה לאהוב את הרע ולשנוא את הטוב" ע"כ. והודיע הנביא כי יבוא יום לה', ובו יראו בעיניהם שכר הצדיקים ופורענות הרשעים. והעריך על זה פרשה בפני עצמה, ואמר בה "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע" (ג, יח).

footnotes: ¹ ואעפ"כ ² עד כאן דבורי אנשי און

והנה דבר ה' אמת בפי כל נביאיו, כי הנביא ישעיה ע"ה באר פה ג"כ ענין זה, אלא שהוא בסגנון אחר, כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד³ לעולם. כי אחר שהודיע ענין הטובות שישיגו ישראל באחרית הימים, וראה בנבואה כי יִמָצְאוּ בכל דור ודור אנשים רשעים בוזי חכמה ומוסר, ובעבור רוב פשעיהם הם מתיאשים מן הרחמים, והיאוש הזה גורם שאינן שבים בתשובה. והטעם שהן מתיאשים לפי שלבם מלא רע והוללות, ומושלים בו ציורי רֶשַׁע כמו השנאה והקנאה והאכזריות וכיוצא. ולכן לא יאמינו בטוב ה', ושדרכיו ית' רחמים וחסד וחנינה, ושהוא אֵל טוב וסלח, כי כדמות הציור המושל בלב כן יבין בזולתו. ורמזנו על זה בבית השני (חדר יא, חלון ב)⁴ אצל האשה התקועית, ויתבאר יותר בבית הד' בעז"ה.⁵ וכן ראה בנבואתו הכת השניה שהן אנשי און, והם החושבים נגד שקול הדעת בדעות ובאמונות. וכשיראו צרת הצדיקים ושַׁלְוַת הרשעים, יחשבו תועה שהוא ב"ה משתנה ממחשבה למחשבה וכמבואר. ולכן עָרַךְ תוכחתו נגד שתיהן, ל"רשע" אמר "יעזוב רשע דרכו" (ישעיה נה, ז), כלומר שיעשה תשובה, ויעזוב דרכו הרע ולא ירשיע עוד, כמו שאמרנו למעלה שיסוד רשעת הרשע בנוי על דרכיו הפנימיים המושלים בלבו. ול"איש האון" אמר "ואיש און מחשבותיו", כלומר שיעזוב מחשבותיו הנשחתות ויהיה איש אמונים. וכמו שאמרנו למעלה שאין רוע איש האון בנוי על דרכים פנימיים, אלא במחשבות הרוח לפי שכלו התועה. אחר כן אמר "וישוב אל יי' וירחמהו, ואל אלהינו כי ירבה לסלוח" (ישעיה נה, ז). וזה [נאמר] לשתי הכתות שיאמינו כי דרכי ה' טובים, ואם ישובו ירחם עליהם ויסלח להם. ובא בכתוב שלאחריו לפרש דבריו, והחל באחרון לאמר "כי לא מחשבותי מחשבותיכם", והוא נגד מחשבות "איש און" החושב כי השם ב"ה משתנה ממחשבה למחשבה ח"ו. אמר שאין הדבר כן כי לא אדם הוא להתנחם,⁶ כי מחשבות השם ב"ה בארחות החכמה קבועות לעד לעולם, והוא אוהב טוב ושונא רע גם עתה כמקדם. ונגד ה"רשע" אמר "ולא דרכיכם דרכי נאום יי'". כלומר איננו נוהג כמנהגי בני אדם שיצר לבו רק רע, נוקם ונוטר בעל חמה ואכזר. אבל דרכי ומדותי נשגבות עד להפליא ואני רחום וחנון ורב חסד כמו שנזכר בתורה ובספרי הנביאים. ועל כן הנני מצוך שתשוב אלי בתשובה ואז טוב לך.

footnotes: ³ סנהדרין פט ע"א ⁴ וכן הזכיר שם בחדר ב חלון ו' ⁵ כאן הזכיר רבינו כי בדעתו עוד לכתוב בית רביעי, בספרו זה ⁶ ע"פ שמואל א טו, כט

"כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם" (ישעיה נה, ט). פירוש. פן יאמר "איש האון" אם אמת הדבר שמחשבות השם ב"ה עומדות לעד ואיננו משתנה מרצון לרצון, למה יקרה עתה לצדיקים כמקרה הרשעים, ולרשעים כמעשה הצדיקים? כאשר עינינו רואות בימי גלותינו המר הזה. ופן יאמר ה"רשע" איככה אוכל להאמין שהשם ב"ה יסלח לאשר הִרְבָּה להרשיע כמוני? על זה השיב השמרו לכם להשוות¹ ולהדמות דרכי השם ומחשבותיו לדרכי ומחשבות האדם. והחל באחרון ואמר "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם", כלומר אין השָׁווּת ודמיון כלל בין דרכי ומחשבות השם ב"ה לדרכי ומחשבות האדם. ומה שאנו אומרים "דרך ה', מחשבות ה'", למשל נאמרו הדברים, להסביר אזן שומעת. אבל כפי האמת לא יקבצם סוג אחד ומין אחד. והנני ממשיל לכם ענין זה כפי יכולת האדם עם דבר נראה לעינים, והוא ענין שמים וארץ. הנכם רואים בעיניכם את השמים ואת הארץ שניהם נמצאים ונבראים. הביטו כמה גבהו שמים מארץ, ואיני מדבר על גבה המקום והמדה, אלא גבה המעלה והרום, כמו "ירום ונשא וגבה" (ישעיה נב, יג). וכאשר נתבונן בזה נמצא שני הבדלים עצומים המבדילים בין עצם השמים לעצם הארץ שהן כדמות שתי ההבדלים העצמיים שיבדלו בהן דרכי ומחשבות השם ב"ה לדרכי ומחשבות האדם. ההבדל הראשון הוא כי עצם השמים טהור ומאיר ונבדל בעצמו מעצם הארץ החשוך והעב והמזוהם. וכדמות זה יבדלו דרכי השם ב"ה מדרכי האדם. כי דרכי ה' ישרים וטהורים נבדלים מכל רע, כי טוב וסלח רב חסד רחום וחנון ואמת וכיוצא. ודרכי האדם חשוכים ומזוהמים, כדרך "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא). וההבדל השני הוא כי עצם השמים וחלקיו כל מאורי אור עומדים לעד ולא ישתנו, כדרך "ויעמידם לעד לעולם, חק נתן ולא יעבור" (תהלים קמח, ו). וכדרך שתקנו ז"ל "חק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם" (ברכת חידוש הירח). ונבדלים בזה מעצם הארץ שהוא משתנה בפרטיו, "דור הולך ודור בא" (קהלת א, ד) גשם ועוצר, ברכה ומארה, טוב ורע וכיוצא. וכדמות זה יבדלו מחשבות השם ב"ה ממחשבות האדם. כי מחשבות השם ב"ה עומדים לעד ולא ישתנו, ומחשבות האדם המה מהבל יחד² ומשתנות מרצון לרצון, מטוב לרע, ומרע לטוב בלי טעם ובלי חכמה. ואם נרמוז שני הבדלים עצמיים כאלו בשמים ובארץ הנבראים שניהן, ומחומר קורצו יחד; ומה תחשבו על ה' הנשגב משִׁקוּל דעת כל יצור? ואיך תהבילו הבל גדול להדמות ולהשוות בצד-מה דרכיו ומחשבותיו לדרכי ומחשבות האדם? ולכן ראוי לכם לדעת כי מאד עמקו מחשבותַי ומאד גבהו דרכַי ואינן מובנים לבינת אדם כלל. ודי לכם אם תאמינו כי צדיק וישר אנכי בדרכַי ובמחשבותַי, ושאני טוב לשבים אֵלַי ואוהב מעשה צדיקים, ושונא מעשה הרשעים, הכל כמו שכתבתי בתורתי.

footnotes: ¹ צ"ל מלהשוות ² מליצה ע"פ תהלים סב, י

"כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ושמה לא ישוב כי אם הרוָה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם, כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו" (ישעיה נה, י-יא). פירוש. אחר שהמשיל כבוד ורוממות [בוראנו]³ ומחשבותיו לכבוד השמים נגד הארץ, הזכיר עוד לומר: אתם יודעים מעלת השמים כי הם מורידים הגשם והשלג על הארץ, וע"י כן יש זרע לזורע ולחם לאוכל. ואם יעצרו השמים יִגְוַע כל בשר יחד על הארץ. כן אנכי ה' אַחֲיֶה את כל הנמצאים מראשית עד אחרית, שהשמים יתנו רביבים ולא ישובו אליהם ואינן מקבלים מאומה מן הארץ. כן גבהו דרכי מדרכיכם, כי האדם ההולך בדרכים טובות יקבל ברכה מן השם ב"ה. אבל הוא ב"ה נוהג בדרכיו הטובים בנדבה גמורה, כי אינו צריך לזולתו והכל שלו. והמשל נכבד, כי הארץ כל מה שתתן תשוב אליה, כדרך "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר" (קהלת ג, כ), אם טוב ואם רע. וכן האדם כל דרכיו [וארחותיו] שָׁבִים אליו אם טוב ואם רע, כדרך "אם חכמת חכמת לך, ולצת לבדך תשא" (משלי ט, יב). וכמו שהשמים פועלים פעולתם ודאי כי הגשם כשירד ירוה את הארץ והולידה והצמיחה, ואי אפשר שירדו ותעדר הפעולה הזאת; כן גבהו דרכיו ית' מדרכנו. כי כל אשר חפץ וכל אשר יצוה כן יקום וכן יהיה. ואין כן הארץ שלא תוכל לפעול מאומה זולתי ע"י משטר חקות השמים, וכן האדם אי אפשר שישלים דרכיו וחפציו זולתי בחפץ השם ב"ה. ולכן אם הוא ב"ה מחיה את המציאות כולו, ובכחו עושה כחפצו בשמים ובארץ דרכיו נשגבים וטובים, ומחשבותיו עומדות לעד בלי שנוי, תצא התולדה שהוא ב"ה לעד אוהב צדיקים ושונא מעשה הרשעים, ויתן שכר טוב לצדיקים ויפרע מן הרשעים שלא שבו בתשובה. וכן יהיה כאשר יגיע הזמן. ועל זה אמר "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון" (ישעיה נה, יב), כלומר עוד יבוא העת שאמלא דברי אשר דברתי ביד עבדי הנביאים כולם, כי לא ישוב דברי ריקם, וכל אשר אמרתי כן יהיה. גם אחת דברתי ולא אשנה.

footnotes: ³ המלה מטושטשת וכתבנו לפי השערה

ואולם מה שהפצתי אתכם בגוים וסבלתם בגלות רעות רבות, הכל כפי ארחות חכמתי העליונה. וכאשר כתבתי לכם בתורתי מאז, כי העידותי בכם את השמים ואת הארץ⁴ כי אבוד תאבדון ושאסתיר פני מכם בעבור עונותיכם. ואם תשובו וקראתם אותי ותשמרו חקותי ומצותי, אז אגאל אתכם. כי לעמת השתנות מצבכם תשתנה לעומתו המחשבה העליונה בארח חכמה, והנה הגאולה והטובה בידכם. ועל זה אמר "כה אמר יי', שמרו משפט צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות" (ישעיה נו, א). כלומר מה תצעקו? ומה תחשבו רעה אל ה'? והוא עודנו חפץ חסד לבית ישראל, רק אם תשמרו משפט ותעשו צדקה, כי אלהֵי משפט ה' ואין משוא פנים לפנים. ולפי שמדבר נגד הרשעים ואנשי און, והודיעם שישובו וישתנו הגזרות העליונות לעומתם, על כן הוצרך להשתמש בפרשה זו בלשונות של "מחשבה", והבן.

footnotes: ⁴ דברים ח, יט-כ

"וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל ב יד, יד). פירוש. המאמר הזה אמרה האשה התקועית לדוד. ובארנוהו בבית השני (חדר יא, חלונות ב-ה). ורק נבאר הצריך לעניננו, והוא שהודיעם שאין נכון לשפוך דם האדם במשפט אם אין הדין מחייב כן על כל פנים, כי השם חפץ חיים, למען יאריך האדם תחת השמש לשוב בתשובה. ולכן הִרְבָּה מצוות ודקדוקים הרבה בדיני נפשות כדי [לחקור]¹ אם אין המות טוב להם. ולכונה זו צריך שני עדים והתראה וחקירות ודרישות הרבה וכדומה. ואם כפי ארחות החכמה העליונה ימות, יסבב השם ב"ה שיהיו עדים והתראה וכיוצא כדי שיתגלגל הדבר ויומת במשפט. ואם רואה השם שאין המות טוב לו יסבב שלא יהיו עדים מעידים עליו כדין, למען הַצִילוֹ. ועל כן אמרה למלך שלא נכון דרכו להרוג את [אבשלום] או בְנָהּ המכה את אחיו לפי שבדין תורה פטור, וכן מדיני המלוכה כמו שבארנו שם. ולפי שיש סיבות רבות [בענין] לחיים ולמות, ומתהפכות כפי דרכי חכמת השם ב"ה, לכן תארה כולם בשם "מחשבות". והודיעה כי השם ב"ה חשב מחשבות ומסבב הסיבות לבלתי ידח ממנו נדח טרם זמנו. והנה אעפ"י שהם מצווֹת בתורה לא תארום בלשון "עצה" כמו שבארנו בבית זה, לפי שהיתה כונתה להודיע שהמצווֹת הכתובות בתורה בענינים אלו זה לעומת זה כפי המחשבה שחשב השם ב"ה מקדם, כפי דרכי חכמתו. ועל כן במקום אחד ציוה "מות יומת הרוצח" (במדבר לה, טז), ובמקום אחר ציוה "והצילו העדה" (לה, כה). וציוה על ערי המקלט מפני גואל הדם, וציוה "על פי שני עדים וכו' יקום דבר" (דברים יט, טו). וציוה על הדרישה ועל החקירה, וכל זה "לבלתי ידח ממנו נדח".

footnotes: ¹ מלה מטושטשת, וכתבנו לפי ההשערה

"והמה לא ידעו מחשבות יי' ולא הבינו עצתו" (מיכה ד, יב). כבר פרשנו בקצרה מקרא זה למעלה (חדר ב, חלון ט) ועתה נרחיב בביאורו. הנה בארנו בבית השני (חדר א חלון ד) שאין על חֻקי החכמה מופתי הדעת, ולא יבינום זולתי השם ב"ה לבדו שהוא אדון החכמה וממנו נאצלה. ואלו החֻקים הנפלאים הן הן המחשבות העליונות כמו שבארנו פעמים רבות, וכל מחשבותיו ית' עומדות לעד לעולם, וכמשפטם נוהג עם בריותיו. וברחמיו ית' הודיע דרכיו לישראל, כמו שאמר המשורר האלוהי "יודיע דרכיו למשה לישראל עלילותיו. רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד" (תהלים קג, ז-ח). יש מחשבות הרחמים והחנינה לטובים, ויש מחשבות ודרכים הפוכים מאלו, כמו שכתוב "אל קנוא ונוקם יי', נוקם יי' ובעל חימה, נוקם יי' לצריו ונוטר הוא לאויביו" (נחום א, ב). ואלו הן מחשבות דין ועונש לרעים. והנה ישראל יודעים דרכיו ית', אעפ"י שאינן מבינים סוד הדברים במופתי הבינה, לפי שסודן נעלם מעין כל חי. אבל הרשעים ובוזי החכמה אינן יודעים דרכי ה', ולא יאמינו שהוא ב"ה נוהג עולמו בחכמה, טוב לטובים ורע לרעים, וכמו שאמר "פן יאמרו ידינו רמה ולא יי' פעל כל זאת" (דברים לב, כז), ואמר "לוּ חכמו ישכילו זאת" (לב, כט), ובארנוהו בבית השני (חדר חמישי חלון א). ואולם אעפ"י שסוד מחשבות החכמה העליונה נשגבה מבינת האדם, הנה הפעולות והגזרות היורדות מן השמים לטוב ולרע, היודעים דרכיו ב"דעת אלהים" ובאמונת הלב, יבינו על מה הָטְּבְּעוּ אדני המפעלות הללו או רובן, וכדרך שבארנו בבית הראשון בְּדַּבְּרֵנוּ על סוד דרכי ההנהגה העליונה. על דרך משל...

[עד כאן הגיע כתב היד בחלק זה של הספר].