החדר השביעי ובו י"ב חלונות. יבאר כל לשון "עצה" הסמוך אצל השם ב"ה המונחים על הנהגתו אצל בריותיו כפי דרכיהם. יביא כל הכתובים שהן נזכרין בהם, ויפרש כולם על פי הכללים שהקדים. "עצה" הסמוך אל השם ב"ה גם היא על ההסכמות ההחלטיות והגזרות העליונות לעשות מפעלות אלהים בארץ כאשר יגזור בארחות חכמתו העליונה ובתבונה שאין לה חקר. והוראתה תמיד כי הגזרה היעוצה תחול על אלו שנאמרה עליהם הגזרה, להודיענו שלא נאמרה על תנאי, ושאפשר שתשתנה בהשתנות המקבלים מטוב לרע ומרע לטוב. אבל נאמרה בעצה גמורה שיש אחריה המעשה. וזאת היא הכונה בחדר זה להביא כל הכתובים שנזכר בהם אחת הלשונות של "עצה" אצל השם ב"ה הנאמרים בנבואה על הגזרות העתידות לבוא על אומה מן האומות או על איש מן האנשים, ושהן כולם הולכים בדרך ישר מסכימים עם הכללים שיסדנו עליהן, ואלו הן.

"וידעו מה יעץ יי' צבאות על מצרים" (ישעיה יט, יב). פירוש. ענין זה הזכיר בנבואה שנבא על מפלת מצרים בימי סנחריב מלך אשור, ואמר כי חכמת חכמי פרעה שהתפארו שהם יודעים להגיד העתידות בכשפים או במלאכת השמים, והם אינם יודעים מה יעץ ה' על מצרים, שתפול ביד מלך אשור. כי אילו ידעו שיצאה הגזרה בהחלט שיהיו נופלים ביד אשור לא היו נותנים עצה נבערה לצווֹת אליו למלחמה ולמרוד בו. אבל לפי שסכלו עצת ה', התגאו שיתיצבו כנגדו. ואעפ"י שבדרך הטבע גבורת מצרים כאין נגד גבורת סנחריב מלך אשור ומחנהו, והיה להם לתת עצה לפרעה שישלים אותו ויכנע מפניו, אבל השם ב"ה הטה דעתם לתת עצה נבערה-מדעת למען יפלו ביד מלך אשור. וכמו שאמר "יי' מסך בקרבה רוח עועים" (ישעיה יט, יד) כמפורש למעלה (חלון י"ב). ולפי שראה הנביא בנבואה שנגזרה מפלת מצרים ביד מלך אשור [תהיה] בפועל, ולא נאמרה על תנאי, כמו שקרה באמת וכנזכר בספר מלכים, לכן תאר בהסכמה העליונה בתאר "עצה" מטעם המבואר.

"מפני עצת יי' צבאות אשר הוא יועץ עליו" (ישעיה יט, יז). גם בפסוק הזה נזכר באותו ענין. וראש הכתוב "והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא, כל אשר יזכיר אותה אליו יפחד". ואמר רש"י ז"ל "כשישמעו הנותרים במצרים משבי סנחריב את מפלתו שיפול בארץ יהודה בלא שום מלחמות זרוע בשר, ידעו כי יש שכינה בישראל, ומושיעם חזק וייראו ויפחדו מפני אדמת יהודה וכו', מפני עצת ה' אשר הוא יועץ עליו להפילו ביד סנחריב, ויהודה ימלט מידו", ע"כ. ואם כך הפירוש, היתה נבואת הנביא בעת ההיא סתומה וחתומה והשומעים לא ידעו מה היא העצה אשר יעץ ה' על יהודה? כי אם היו מבינים שבעבור כן תהיה אדמת יהודה לחגא ולהפחיד למצרים לפי שיפול שם אשור לא בחרב אדם, למה חרד ופחד חזקיה ועַמו בבוא סנחריב על ירושלים? וכבר נודע להם מפי הנביא מזמן רב שיפול אשור בארץ ישראל! גם לא היו יראים פן נאמרה הנבואה על תנאי והחטא יגרום שלא תתקיים ההבטחה ההיא, שהרי המסירה בלשון "עצת יי'", שהיא ההסכמה ההחלטית בלי תנאי כלל. אך מצינו נבואות רבות בדברי ישעיה המפורשים שיפול אשור בארץ יהודה, וא"כ ידעו מה היא עצת ה'. ויש לפרש כך. כשיבוא אשור על אדמת יהודה שהיא מצרנית למצרים, אז יחוגו וינועו לבב מצרים בקרבם, כי יראו כי עתה קרוב מחנה מלך אשור אל ארצם וכלתה אליהם הרעה. וכשישמעו כי מלך אשור שטף ועבר את כל ארץ יהודה עד ירושלים, ולא עמד איש בפניו, יפחדו וייראו ממנו. וכן היה, כמפורש בספר מלכים שכאשר צר סנחריב בארץ יהודה יצא אליו מלך כוש להִלָחֵם בו. ואז הכה [סנחריב ל]כוש ומצרים והנהיגם שבי, לפי שלקחו עצה נבערה לעלות עליו למלחמה טרם בואו אל ארצם. ולכן אמר "אדמת יהודה", כי סנחריב בא אל אדמת יהודה לא אל ירושלים, ומלחמתו ביהודה החריד לב מצרים. וכל המזכיר עניני אדמת יהודה ומה שקרה בה יפחד. ואמר "מפני עצת ה'" ואינו שב על מה שיעץ על מצרים, אבל רומז למה שיעץ ה' על יהודה והוא שישטוף סנחריב וחילו את כל אדמתם עד ירושלים. ולא [נבא] כלל על מפלת סנחרב לפני ירושלים. ובשאר הפרשיות שהזכיר מפלתו לא נכתב לשון "עצה" המורה על ההסכמה ההחלטית אלא נאמרה הנבואה סתם, וזה על תנאי אם יהיה דור צדיק. ולכן כשבא אשור על ירושלים פחדו חזקיה ושריו שמא יגרום החטא. עד שנבא ישעיה בשם ה' ונתן לו אות שתחול הגזרה על סנחריב ועמו. ואולם הודיע השם ב"ה את הנביא שיעץ בהחלט על מפלת מצרים ביד סנחריב לטעם גדול. והוא למען ידעו בני ישראל כי מצרים "משענת קנה רצוץ"¹ והנשען עליהם יכשל עמם. ובבוא מלך אשור בארצם לא יבטחו על עזרת מצרים, ולא יֵרדו שם לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים.² אבל ידעו כי אין מי שיוכל למלטם מכף מלך אשור זולתי השם ב"ה וישובו אליו בכל לב ויתפללו ויתחננו לפניו. ועל כן הודיע שהגזרה שנגזרה על מצרים איננה על תנאי אלא בעצה גמורה ושתחול על כל פנים. והנך רואה שבכל זאת היו אנשים מבני ישראל שסרו לבם מה' והלכו בעת ההיא למצרים לחסות בצלם, והם שאמר עליהם "הוי בנים סוררים נאם יי' לעשות עצה ולא מני" (ישעיה ל, א), ופרשנוהו למעלה. ואולי רמז במליצתו "ולא מני" שלא קבלו עצת ה' אשר יעץ, והוא שיפול מצרים ביד אשור, הנשמע להם מנבואת ישעיה ע"ה. והם השליכו דברי הנביא עצת ה' מנגדם והלכו במועצותם הרעה, והבן.

footnotes: ¹ מלכים-ב יח, כא ² מליצה ע"פ ישעיה ל, ב

"נשבע יי' צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום" (ישעיה יד, כד). הנביא ישעיה נבא פרשה גדולה על מפלת מלכות בבל החזקה והעצומה, וחתם דבריו באמרוֹ "והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם יי'. ושמתיה למורש קיפוד ואגמי מים, וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יי' צבאות" (ישעיה יד, כב-כג). ולחזק נבואתו אמר "נשבע יי' צבאות וגו' לשבור אשור בארצי ועל הָרַי אבוסנו וסר מעליהם עֻלוֹ, וסובלו מעל שכמו יסור" (יד, כה). זה מתמיה כי הנבואה [הזאת היא] על בבל, ואין ענין להזכיר עתה את [מפלת] מלך אשור ומחנהו.

מה שכתב רד"ק שאמר הנביא "עבר במקום עתיד, כלומר כמו שחשבתי על מלך אשור כן היה. וכאשר יעצתי היא הגזרה, כן תקום. ומה היא העצה? לשבור אשור בארצי היא ארץ ישראל, כי שם קרוב לירושלים נפל אשור, כי יצא מלאך ה' והכה מחנהו. 'כי יי' צבאות יעץ ומי יפר?' (יד, כז) כיון שהוא רוצה אין מי שיפר עצתו. אם כן דברו קיים, כמו שאמר על ידי נביאיו כן יהיה וכן יקום" ע"כ¹

footnotes: ¹ עד כאן לשון רד"ק

ו[כן] מה שאמר [רד"ק] "כי עצה הוא תקון הדבר ובירורו" (יד, כד) ע"כ. לא אוכל לקבל דבריו. כי כבר בררנו היטב הנחת לשון "עצה" היא על ההסכמות ההחלטיות שאחריהן המעשה. ומה טעם לומר על השם ב"ה שמתקן הדבר ומבררו? אם כבר הזכיר מלת ["וכאשר יעצתי היא תקום"] שהיא המחשבה העליונה, ומחשבותיו ית' לא כמחשבותינו, כי הם בארחות חכמתו העליונה מתוקנים ומבוארים בלי חקר ותכלית, כמו שבארנו למעלה. חקור בדברינו ותראה כמה רחוקים דבריו ז"ל בענין זה. ויותר תמה אם השם ב"ה נשבע שיפול אשור על הָרֵי ישראל וחלילה חלילה שלא יקיים שבועתו אשר נשבע לישראל! א"כ מה כל החרדה והפחד שחרד ושפחד חזקיה ועַמו כשצר סנחריב על ירושלים? האם היו מסופקים בדברי הנבואה? ואנו רואין כי היו צדיקים וישרי לב ובטחו על דברי הנביא כשנבא בשעתו על מפלת סנחריב ועמו.

והאמת כי פרשת דבר ה' איננה נבואה אחרת על אשור, אבל היא סמוכה אל הענין כולו שהוא נבואה על חרבן בבל. ומלת "היתה" (יד, כד) איננה עבר במקום עתיד,² אבל היא עבר ממש ונאמרה הנבואה הזאת אחרי מה שקרה מפלת אשור לפני ירושלים. ולפי שנתקיימה הנבואה על סנחריב, עשה ממנה מופת שכמו כן תתקיים הנבואה על בבל. וקרוב לזה אמר רש"י ז"ל "כאשר דמיתי באשור כן היתה. אתה נבוכדנצר ראית שנתקיימו דברי נביאי ישראל בסנחריב" ע"כ. ובזאת תדע כי "אשר יעצתי עליך גם היא תקום". וכבר אמרנו שבנבואותיו על אשור ומפלתו לא הזכיר גם במקום אחד לשם עצה, כי לא אמר ה' עליו שיפול על הרי ישראל לפי שלא השביע ה' לנביאו שנגזרה הגזרה עליו בהחלט ושתחול על כל פנים, אבל נאמרו כל הנבואות סתם. ויוכלו כולם להתפרש על תנאי אם ישוב הדור ההוא שיזכו לנפלאות האלו. והטעם כי העלים ה' מנביאו העצה הגמורה למען ייראו ויפחדו ישראל בבוא מלך אשור, ויתנו לב לשוב אל ה' למען יקים ה' את דברו הטוב אשר דבר עליהם לשבור אשור בארצם ולקיים שאר ההבטחות הטובות שנאמרו על הדור ההוא. ולפי שלא הודיע ה' עצתו על אשור לנביאיו, אמר במקום זה "אם לא כאשר דמיתי כן היתה" (יד, כד), ולא אמר "כאשר יעצתי". כי הנביא המדבר הנבואה, והשומעים דבריו, לא ידעו כי היא עצת ה', אבל חשבו שכן חשב ה' על אשור על תנאי אם לא ייטיבו מעשיהם. אבל חורבן בבל שהודיע ה' לנביאיו גלה אזנם שכן יעץ בהסכמה החלטית ושתחול הגזרה על כל פנים, וכמו שיתבאר. ועל כן אמר אם מפלת אשור שלא אמרתי לכם "שיעצתי" כן, ואם לא היתה הנבואה מתקיימת לא היה לכם פתחון פה על נביאי, כי נאמרה על תנאי ובהשתנות המקבלים השתנו מחשבות ארחות החכמה העליונה לעומתם, ואעפ"כ כן היתה. ונפל מלך גדול ומחנהו העצומה בחרב לא איש, והציל ישראל החלושים מידו, כל שכן שתבטחו על דברי נביאַי המבטיחים אתכם שתחרב בבל ותמחה מלכותם מתחת השמים ושתתקיים נבואתם. כי הודעתים שכן יעצתי בהסכמה החלטית. ואת "אשר יעצתי כי היא תקום" (יד, כד), כי "עצת יי' לעולם תעמוד" (תהלים לג, יא). לא בעבור נבוכדנצר אמר זה כמו שחשב רש"י ז"ל, אלא לחזק לב ישראל הגולים בבבל שיבטחו על דבר ה' שיפקדם ויוציאם מגלותם בנפול בני עַוְלָה, מלכות בבל המרשעת, וכמו שיתבאר עוד. והבן.

footnotes: ² כדברי רד"ק הנ"ל

"זאת העצה היעוצה על כל הארץ, וזאת היד הנטויה על כל הגוים" (ישעיה יד, כו). פירוש. כמו שיעצתי על בבל שתאבד מלכותה וממשלתה, העצה הזו עצמה יעוצה והוסכמה אצלו ית' על כל הארץ וממלכותיה שתעמודנה בארץ אחר בבל. והיד העליונה המכה את בבל היא הנטויה להכות את כל הגוים הזדים. והנה יסוד הנבואה הזאת להבטיח את ישראל שכל הגוים וכל הממלכות שתעמודנה בארץ יהיו להכרית. ולכן אחר שהזכיר מפלת בבל וצאתם מגלותם בעת ההיא, רָמַז כי יֵצאו לגלות פעם שני ושימשלו כמה מלכיות על ישראל. אל ירך לבבם, כי השם ב"ה יעץ בהסכמה גמורה שעל כל פנים תאבדנה הממלכות כולם. "ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים" (מיכה ד, ח). וזהו ענין ארבע ממלכות שנבאו עליהם הנביאים כמו זכריה ודניאל. והראה זאת השם ב"ה לנבוכדנצר בחלומו הצלם, והודיעו הפתרון ביד עבדו דניאל ע"ה שרומז על מלכיות שימשלו בעולם. ובאחרית מלכותם ישבר על ידי "אבן די לא בידין" (דניאל ב, לד) ויכה את הצלם על רגליו, וישא אותו רוח ולא ימצא לו עוד מקום בעולם.¹ ואז ימחו הממלכות האלו כולם ותבוא המלוכה לישראל, כמו שמפורש שם. וכן במראה שראה דניאל ממלחמת ארבע חיות² שנזכר בה כי יקרב ה' למשפט וימחה את הממלכות כולם מן העולם, ותהיה המלוכה לקדושי עליונים.³ והיא מלכות השם בארץ. ולטעם גדול הודיע ה' לנביאיו "שיעץ" ושלא נאמרה הנבואות האלו על תנאי, הוא [כדי] שלא ייראו ויפחדו ויאמרו "אבדה תקותנו נגזרנו לנו" (ע"פ יחזקאל לז, יא). כי ראו כל הנביאים כי ימים רבים יֵשבו בני ישראל בגלות "אין מלך ואין שר" (הושע ג, ד). וכמה צרות ורעות יפגשום, וביותר תחת יד המלכות הרביעית החזקה המאריכה בממשלתה העצומה. ולכן הודיע השם ב"ה לנביאיו מראשית, קודם עמוד ארבע המלכיות בארץ, "שיעץ" השם בגזרה החלטית שבאחרית הימים יחדיו יסופו ובזה [ינחם] הלבבות הנשברים ולא יתייאשו מן הגאולה, ולא יבושו מפשעיהם וחטאתם שהם מרבים בימי גלותם לאמר "כי בחטאתם לא תתקיימנה הנבואות הטובות שנאמרו עליהם". אלא בין עושין תשובה בין אין עושין תשובה, על כל פנים תחול הגזרה העליונה להעביר הממשלות והממלכות של כל הגוים מן הארץ.

footnotes: ¹ דניאל ב, לד-לה ² דניאל ז, א-יד ³ דניאל ז, פסוקים יח, כז

וכן אמר דניאל⁴ איש חמודות "ויקבלון מלכותא קדישי עליונין" (דניאל ז, יח). ועל כן אחר שהזכיר ענין המלך המשיח [בגאולה] האחרונה בפרשת "ויצא חוטר מגזע ישי" (ישעיה יא, א) ונצפה⁵ הנבואה, כי לימים רבים נאמרה הנבואה הזאת, ושקודם לה יעמדו עוד ארבע מלכיות בארץ שישתעבדו בישראל וְיָרֵעוּ אותם. הזכיר אחריה פרשת "משא בבל אשר חזה ישעיה בן אמוץ" (ישעיה יג, א), וכתב בה מפלת מלכות בבל העצומה שהיא תהיה הראשונה לארבע מלכיות. והודיע כי גזר השם ב"ה בעצתו העליונה שתאבד מלכותה, ואחר כן הזכיר נבואות רבות על שאר הגוים מואב ומצרים ודמשק ופלשתים שהן שכני ישראל הרעים, השוכנים סביבות כל ארץ ישראל, וגם הם הרעו עמהם תמיד. ואמר כי גם עליהם תעבור כוס הפורענות, ותחול עליהם הגזרה העליונה על כל פנים. ועל זה הזכיר "זאת העצה היעוצה על כל הארץ וידו הנטויה על כל הגוים" (יד, כו) וכמו שפירשנו. ובסוף כל הנבואות הזכיר מפלת מלכות אדום העצומה והחזקה כדברי רז"ל⁶ בפרשת "קָרבו גוים לשמוע" (ישעיה לד, א).⁷ והאריך⁸ בסיפור חורבנה ושממותה כמו שהאריך בנבואה הראשונה⁹ בסיפור חורבן בבל ושממותה. כי אדום אחרונה לד' מלכיות, והיא החריבה את ארצנו בפעם השניה ושרפה היכלו והגליתנו מארצנו; והגזרה תחול עליה על כל פנים, כדרך "זאת העצה היעוצה על כל הארץ". ולא הוזכרו ענין חורבן פרס ומדי, וחורבן יון, שהן שתי המלכיות האמצעיות. לדעתי לא חפץ השם ב"ה שינבא עליהן ישעיה הנביא שהיה כמו מאתים שנה לפניהם בעולם. והטעם לפי שעל ידו נכתב הקמת מלכות פרס ומדי, ושהם יחריבו את מלכות בבל, ושיהיה כורש המלך הראשון שיתן רשיון לישראל לצאת מגלותם ולבנות העיר והקדש, ויספר בשבחו. והנבואות האלו אמצו את לבב כורש לשלח את ישראל ולהחזיק בידם, כמו שכתוב בספר עזרא. ואיך יתכן שהנביא הזה עצמו יסמוך לזה סיפור חרבנו ומפלתו ביד יון, וירך לבב כורש כשמעו את דברי האלות הכתובים עליו בספר? גם לא היה צריך בעת ההיא להודיע ענין אבדן מלכות פרס ויון, כי קודם להן קמה מלכות בבל, וכאשר נשברה בבל ועמדה מלכות פרס, הקים ה' את דניאל להודיע את עמו כי גם היא לא תעמוד, ושתקום אחריה מלכות יון, וגם היא לא תעמוד, ותקום אחריה המלכות הרביעית.

footnotes: ⁴ דניאל ט, כג ⁵ הצופה ראה את הנבואה ⁶ שמות רבה כא, א "רותה בשמים חרבי" ⁷ "כי רותה בשמים חרבי, הנה על אדום תרד, ועל עם חרמי למשפט" (לד, ה) ⁸ בפרק ל"ד ⁹ בפרק י"ד

וכן לא צמח קרן ישועה וגאולת ישראל באבדן פרס ויון, כי כשהושפלה מלכות פרס, היו תחת יד יון. כשהושפלה מלכות יון, באו תחת עול המלכות הרביעית. ומטעם כל זה לא נבא ישעיה ובחר בו השם להגיד ישועת ישראל רק על מפלת המלכות הראשונה והאחרונה, כי [במפלת] בבל יצאו ישראל מגלותם ובנו העיר ירושלים. וכאשר תרד אדום ממעלתה יֵצאו ישראל מגלותם פעם שניה, ולא יוסיפו בני עַוְלָה עוד לענותו.¹⁰ ומעצמו שמענו שהמלכיות שיקומו בין הראשונה והאחרונה לא תעמודנה. והנה החל ישעיה לנבא על בבל והגוים ואדום אחר תבוסת סנחריב מלך אשור ומחנהו על הָרֵי ישראל. כי אשור היה חפץ להשמידנו ולהחריב ארצנו ולהגלות אותנו בין העמים ולא עלתה בידו. כי נלחם השם ב"ה עמו בזרועו החזקה ובידו הנטויה, וכאשר נפל שָׁדוּד, אז נבא שבעון יהודה יקומו עוד ד' מלכיות בארץ והם יעשו הרעות לישראל ויצליחו. אבל אחריתם תהיה לאבדון. ועל כן עשה ממפלת מלך אשור מופת¹¹ נאמן על מפלת שאר הממלכות כמבואר למעלה. ואולם אשור הגלה את ישראל את עשרת השבטים, כמו שכתוב בספר מלכים,¹² ועדיין לא שָׁבוּ מגלותם, ולא סבלו עול ד' מלכיות שקמו אחר מפלת אשור, ויהודה לבדו סבל עוּלָם. ועיקר נבואת ישעיה היה על יהודה וירושלים כמו שכתוב בראשית ספרו. ועל כן אחר שהשלים הנבואות שקרו בימיו מביאת סנחריב על יהודה וירושלים, החל להזכיר חדשות אשר תצמחנה בארץ אחרי הדור ההוא, והוא ענין ארבע מלכיות וְאָבְדוֹנָם ותשועת ישראל באחרית הימים. ואחר שספר מפלת המלכות האחרונה, נבא על תשועת ישראל וגאולתם גאולת עולם, כמו שכתוב בפרשת "ישושום מדבר וציה" (ישעיה לה, א). ואחר כן כתב ענין סנחריב ואיך נפל על הָרֵי ישראל בחֶרֶב לא איש, להודיע שכאשר נבא עליו כן היה, לא נפל דבר מכל דבריו אָרְצָה. ואחר כן החל לנבא על מעלת ישראל וגדולתם באחרית הימים, והטובות שתקראנה להם לעולם הבא. ונבא על זה נבואות רבות. תחלתן פרשת "נחמו נחמו עמי" (ישעיה מ, א) עד סוף הספר. ולא העלים השם ב"ה מלב נביאיו שיעץ בעצה גמורה שתאבדנה מלכות הגוים מן הארץ, למען¹³ יפחדו ישראל ויתנו לב לשוב אל ה', כמו שהעלים עצתו בענין סנחריב כמו שביארנו למעלה. כי אין הענינים דומים. כי נבואותיו על סנחריב קרו בימיו, אבל מה שנבא על מפלת ד' מלכיות הוא לימים רבים ורחוקים. ולולי מה שיעץ השם ב"ה להאבידם מפנינו היינו נואשים מן הגאולה וכמו שאמרנו. וזה שאנו יודעים עצתו ית' אין זה ממה שיסיר לבנו מן ה', ושנהיה מתעברים ובוטחים בישועתו, כי לא הודיענו קץ הימין, ומי יודע עד מתי? ובכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו,¹⁴ ומי האיש הירא את ה' אי אפשר שלא ישפוך [בקשות] רחמים ותחנונים לפניו ית' שימהר לגאלנו ויחיש קץ ישועתנו, כדרך שדרשו קדמונינו ז"ל (סנהדרין צח ע"א) על פסוק "אני יי' בעתה אחישנה" (ישעיה ס, כב). הנה השמעתיך בקצרה ועל דרך כלל כונות הנבואות הנכתבות בספר ישעיה בן אמוץ. ואם תדרוש ותחקור בספרו תראה כי "מִפְתַּח שפתי מישרים" (משלי ח, ו), ויספיקו הרמזים הקצרים להעמידך על אמתת הענינים כולם.

footnotes: ¹⁰ מליצה ע"פ שמואל ב ז, י ¹¹ סימן להוכחה ¹² מלכים-ב יז, ו ¹³ כלומר היה ראוי להעלים הבטחה גמורה זו למען ישובו ישראל בתשובה מתוך פחדם ¹⁴ ניב לשון מן הגדה של פסח, פסקא "והיא שעמדה"

"כי יי' צבאות יעץ, ומי יפר? וידו הנטויה, ומי ישיבנה?" (ישעיה יד, כז). פירוש. עתה שהגדתי לכם כי העצה הזאת יעוצה על כל הארץ, תדעו ותאמינו כי אחרית כל הגוים וכל הממלכות אפס ותהו. כי ה' צבאות הוא היועץ והמסכים הסכמה הזאת לעשותה, ומי יעצור בעדו להפר עצתו? כי האדם היועץ ומסכים הסכמה החלטית, פעמים רבות תופר עצתו ולא תצא אל הפועל, כדרך "עוצו עצה ותופר" (ישעיה ח, י) ובארנוהו למעלה. והנה מכל מקום תתואר [מחשבת אדם] בתאר "עצה", כי הוא המסכים בהחלט והיה עושה כעצתו, לולי כי מנע ה' ממנו הכח להשלים עצתו, וכדרך הכלל שבארנו למעלה. ואין כן עצתו של השם ב"ה יתברך ויתרומם עלוי רב מזה, כי הוא אלהי הצבאות עליונים ותחתונים, כולם עבדים משרתים לפניו, והוא מחיה את כולם, ומי יפר עצתו? ולכן כשאמרתי "זאת העצה היעוצה", כבר התבשר כי כן יעשה ה' בארץ. ואם תאמרו שמא יתנחם מדרכי טובו? אם כן תהיה הנבואה על תנאי, והוא ב"ה אמר אלי כי יעץ והסכים על זה בעצה החלטית. ו"לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם" (במדבר כג, יט). והנה הפרת העצה תוכל להיות שלא יוכל בעל העצה לעשות כמעשהו. על דרך משל שיחלה או יקומו עליו אנשים המונעים ממנו המעשה. וכל זה לא יתכן בעצה העליונה וכמו שאמרנו. ולפעמים לא תופר אבל יעשה כעצתו, אך לא תצלח. על דרך משל שנועץ להלחם עם פלוני, ועשה כעצתו ואחרי כן התגבר עליו הנלחם ממנו, והסיר עֻלוֹ מעליו. וגם זה לא יתכן אצלו ית', כי אין מציל מידו. וּכְשַׁחַק מאזנים נחשבים גבורות כל הגוים נגדו. ועל זה אמר "וידו הנטויה, ומי ישיבנה?". כלומר ידעתם כי לו ב"ה היד הנטויה והחזקה לעשות כאשר חפץ בשמים ובארץ, ומי ישיבנה מעליו? היוצא מזה, כי מה שהבטחתי אתכם היא הבטחה גמורה שלא נשאר אחריה ספק וטענה, כי הוא ב"ה יעץ, ודאי כי כן יעשה, כי לא יתנחם ואין מי יפר העצה. ויעשה כעצתו כי יאבדו הגוים והממלכות כולם, כי לו ב"ה היד הנטויה ומי ישיבנה? והבן.

"לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום, ומחשבותיו אשר חשב אל יושבי תימן, אם לא יסחבום צעירי הצאן, אם לא יַשִׁים עליהם נְוֵהֶם" (ירמיה מט, כ). פירוש. הנביא מבטיח לישראל כי הסכים השם ב"ה בעצתו העליונה להשמיד מלכות אדום, והיא המלכות הרביעית ושלא נאמרה הנבואה על תנאי. ובאותה הפרשה אמר "כי בי נשבעתי נאם יי' כי לְשַׁמָּה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בָצְרָה, וכל עריה תהיינה לחרבות עולם" (ירמיה מט, יג). והשבועה היא הבטחה אשר לא תבטל, ובארנוהו למעלה (חדר ה חלון ו). והנה דברי הנבואה הזאת דומים לדברי ישעיה (יד, כו) שאמר "זאת העצה היעוצה על כל הארץ" . וכתב חורבן אדום וכל מכותיה בספרו. ואמר "ונהפכו נחליה לזפת וגו' לזפת בוערה. לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה" (ישעיה לד, ט-י) וכדומה לזה המפורש בספרו. והכונה כמו שבארנו למעלה.

ומה שחפצתי להודיע הוא המקרא הנאמר לפניו שמליצתו קשה מאד. אמר "הנה כאריה יעלה בגאון הירדן אל נוה איתן, כי ארגיעה אריצנו מעליה, ומי בחור אליה אפקוד, כי מי כמוני ומי יועידני, ומי זה רועה אשר יעמוד לפני" (ירמיה מט, יט). פירש רש"י ז"ל כמו אריה העולה מן הירדן שהוא מקום אריות, כן יעלה האויב¹ אל נוה איתן. וכי ארגיעה, שאקרב את הרגע. אריצנו מעליה. פתאום ובהצלחה יחריבנה, וישוב לו ברגע קטן אל מקומו. ואני אומר אריצנו מעליה, ממעל לה שיהא מתגבר עליה ועליון לה, וכן 'מעל לרקיע' (בראשית א, ז), 'ממעל לו' (ישעיה ו, ב), 'מעל לְמַדָיו'" (שמואל א יז, לט), ע"כ.² ודבריו נכונים בפשט הכתוב. ודברי רד"ק ז"ל שאמר "כי ארגיעה אריצנו מעליה, כאשר אשקיט וארגיע לישראל, אריץ אותו מעל ארץ אדום שהוא שם בגלות" ע"כ. ולדעתי מלת "ארגיעה" כמו "עורי רָגַע וַיִמָאֵס" (איוב ז, ה). וענינן הבלבול והכריתה והטרוף, וגם רד"ק ז"ל הזכיר הפירוש הזה.³

footnotes: ¹ הוא אדום ² עד כאן לשון רש"י ³ על איוב ז, ה ("עור בשרי נתבקע ונמס")

ובכונת הכתוב אודיעך חדשות בפרשת יואב.⁴ הכתוב "לכן שמעו עצת יי'" (ירמיה מט, כ), כי הוא הנותן טעם ומפרש דברי הכתוב שלפניו. דע כי הנביאים אמרו שתחרב ארץ אדום ויושביה בחרב שונאיהם. וכמה פסוקים נכתבו על זה בכל נבואותיהם. כי בפרשה זו נאמר "שמועה שמעתי מאת יי' וציר בגוים שלוח. התקבצו ובאו עליה וקֻמו למלחמה" (ירמיה מט, יד). בישעיה כתיב "כי רִוְּתָה בשמים חרבי, הנה על אדום תרד וגו' חרב ליי' מלאה דם הודשנה מחלב וגו' כי זבח ליי' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום" (ישעיה לד, ה-ו). וכן בספר יחזקאל בנבואה על הר שעיר אמר "לכן חי אני נאם אדני אלהים כי לדם אעשך ודם ירדפך" (יחזקאל לה, ו). ובספר עובדיה מפורש יותר, אמר גם הוא "וציר בגוים שֻׁלָח קומו ונקומה עליה למלחמה וכו'. וחתו גבוריך תימן" (עובדיה א פסוקים א, ט), וכמו שבארנו בבית השני (חדר יב, חלון ג). ונאמר עוד "ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל" (יחזקאל כה, יד), כל אלו הכתובים וכיוצא בהם מורים שתהיה חורבן אדום בחרב שונאיהם ובית ישראל.

footnotes: ⁴ מלכים-א יא, טו

וענין שני הודיעו הנביאים כולם, והוא סותר להודעה הראשונה כי אמרו שתהיה חורבן אדום ביד ה' ובדרכי נפלאותיו ברעם וברעש ואש וברד וכיוצא. כי בפרשה זו כתוב "והיתה אדום לְשַׁמָּה, כל עובר עליה יִשּׁוֹם וישרוק על כל מכותיה. כמהפכת סדום ועמורה ושכניה אמר יי', לא ישב שם איש ולא יגור שם בן אדם" (ירמיה מט, יז-יח). ובספר ישעיה מפורש הענין "ונהפכו נחליה לזפת, ועפרה לגפרית וגו' וירשוה קאת וקפוד" (ישעיה לד, ט-יא) ויתר הדברים הכתובים בפרשה ההיא. וכל דבריהם אמת ודבר ה' יקום לעולם. כי ראשית חורבן אדום תהיה במלחמה, ויפול לפני שונאיו מן העמים לבושת ולכלמה, ומלאו תבל חללים. גם ינקמו מהם ישראל, ויעלו מן הארץ ויקחו את ארצם מידם, וישבו בה זמן מה. ואחר כן יפקוד ה' על ארצם בכל חטאותיה ויביא עליה את כל הקללה הכתובה על ידי נביאיו לשום הארץ הזאת לְשַׁמָּה ולשממות עולם, כמו שעשה לסדום ולעמורה. למען תהיה הארץ הזאת לאות ולמופת כל ימי עולם לכל [דורות] הבאים לקחת מוסר השכל ולזכור הארץ ההיא לקללה ולחרפה. כי יראו בעיניהם ארצה בוערת תמיד ועשנה יעלה לעולם, כמו שנאמר "לילה ויומם לא תכבה, לעולם יעלה עשנה, מדור לדור תחרב לנצח נצחים אין עובר בה" (ישעיה לד, י). וְיִוָסְרוּ כל העמים ויורו שכם אחד לקבל עליהם עול מלכותו לעולם עולמים. ולכן הזכירו הנביאים כל פעם תחלה ענין המלחמה והחרב והדם. ואח"כ המהפכה והרעש והאש והשממון. והנה כבוא עונש הארץ ישלח השם ב"ה את העם היושבים עליה שלא יספו בחטאת הארץ ההיא. כמו שעשה בימי קדם בהפוך את סדום ועמורה ששלח את לוט מן הארץ ההיא טרם בערה בה אש ה', וכן יקרה לעתיד בארץ אדום. ועל זה אמר הנביא לבאר שתי הנבואות מן המלחמה [והעונש] הנראים כסותרים זה את זה. ואמר "הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן". כלומר תחלה יעלה האויב עליהם ויתגבר מאד, כמו העולה מגאון הירדן, מְעוֹן האריות. ויבוא אל נוה איתן וחזק להרסו ולהחריבו, כי האריה גבור שבחיות ונאמר עליו "ולא ישוב מפני כל" (משלי ל, ל), כן יבוא על אבוד אויב חזק ויעלה על נְוֵהֶם, ואם⁵ איתן מושבו ובסלע קנו, וכמו שאמר עליו "שוכנִי בְּחַגְוֵי הסלע תּוֹפְשִׂי מרום גבעה" (ירמיה מט, טז). ומשם יורידהו וישחיתהו כי לא יעמוד לפניו, כמבואר בנבואת עובדיה. ואחר כן אמר "כי ארגיעה אריצנו מעליה" (מט, יט), כלומר וכשיבוא הזמן הנזכר שארגיעה אנכי את אדום, לשים אותה שמה ושוממה בכל נפלאותי אשר אעשה בארצו, אז אריץ מנחיל⁶ ארצה מעליה, כי אצוה לעם היושבים בה שנחלו את ארצם שימהרו וירוצו מעליה לבל יספו בכל מכותיה, כמו "ויריצוהו מן הבור" (בראשית מא, יד). וכאשר יסורו היושבים בה מעליה, הנני מפקד בכלי מלחמתי אש וברד ורעם ורעש את הארץ ההיא ולשום אותה שממות עולם. ואפקוד עליה החיות הטורפות תנים ובנות יענה⁷ קאת וקפוד יַנשוף ועורב⁸ ציים ואיים ושעירים ולילית⁹ עם שאר בעלי-החיים הכתובים בנבואת ישעיה ע"ה שישכנו בארץ ההיא עד עולם כמו שאמר "כי פי הוא צוה ורוחו הוא קבצן, והוא הפיל להן גורל, וידו חלקתה להם בקו, עד עולם יירשוה לדור ודור ישבו בה" (ישעיה לד, טז-יז). ועל זה אמר "ומי בחור אליה אפקד" (ירמיה מט, יט), כלומר אשר בחרתים לירש הארץ ההיא [וישבו] עליה אחרי הָרְגִיעָה שארגיעם. ואלה הבחורים נודעו כבר מחזון ישעיהו ע"ה. ועל כל אלה אמר "כי מי כמוני" (שם). וזאת המליצה על הנפלאות שיעשה השם ב"ה בארץ אדום; המהפכה והשממון, שהן אות ומופת שהוא ב"ה אדון-עולם רב ושליט להפוך טבעֵי היצורים כרצונו.

footnotes: ⁵ למרות ⁶ כלומר עַם ישראל שנחלו את ארץ אדום, כאמור לעיל ⁷ ישעיה מג, כ ⁸ ישעיה לג, יא ⁹ ישעיה לג, יד

וכן כתוב בתורה אצל מכת הברד שהיה הפלא ופלא "ואש מתלקחת בתוך הברד" (שמות ט, כד), שאמר "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ" (שמות ט, יד), ונכבדות דברתי על זה בספר "רוח חן"¹⁰. ואמר "ומי יועידני" (ירמיה מט, יט) וזאת המליצה¹¹ על הגזרות הגזורות שתבא כל אחד במועד הקצוב בארחות חכמתו העליונה. כאומר אם תראו אנשי אדום הולכים ומצליחים דורות רבים, גם זה גזרתי אני כי עת לכל חפץ בחכמה, וכמו שכתוב בשירת האזינו "הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי, לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם, כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו" (דברים לב, לה). ואני קצבתי מועד שבו יפלו אדום בחרב מלחמה, וגם קצבתי מועד אחר שבו תהיה ארצם מהפכה שַׁמָּה ושוממה. ואמר "ומי זה רועה אשר יעמוד לפני" (ירמיה מט, יט), וזאת המליצה על מפלת אדום בחרב שונאיהם, כי כן יעצתי אני. ומי זה אשר "יעמוד [לפנַי"] להפר עצתי, כי לא תועיל להם חכמתם ותבונתם וגבורתם, כמבואר בספר עובדיה ופירשנוהו בבית הראשון. ועתה בא להודיע כי שני הדברים, המלחמה והמהפכה, הם בגזרה ובשבועה, לא נאמרו על תנאי אבל יתקיימו במועדם. ועל זה אמר "לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום" (מט, כ), כלומר אחר שהגדתי ברמז משל מן האריה הרומז על המלחמה, וכן "ומי בחור אליה אפקוד" הרומז על השממון ושתהיה מָדוֹר לחיות הטורפות, הנני מודיעם בביאור שכן יעץ ה' על שתיהם. על הראשונה, "אם לא יסחבום צעירי הצאן" (מט, כ), כלומר כל כך יהיה אדום חלוש ושבור ובלי כח מרוב חלליו ומורך לבו, שיסחבום גם צעירי הצאן. ואם עד הזמן ההוא היו גבורים כאריות ונמרים וכל החיות לא עמדו לפניהם, עתה יסחבום גם צעירי הצאן, וצאן הם בעלי-חיים החלושים מאד, וצעיריהם יסחבום ויקחו פגריהם. ועל השניה, "אם לא יַשִּׁים עליהם נְוֵהֶם" (מט, כ). ומלת "יַשִּׁים" לשון יחיד ושָׁב על השם ב"ה. ופירוש "יַשִּׁים" יעשה שממה. ומלת "נְוֵהֶם" הם בתיהם וארמנותם וארצם, כמו "נוה איתן" מט, יט), כלומר אחר כן יעשה השם ב"ה נְוֵהֶם שממה מאין יושב. הָבֵן הפירוש הזה כי מלבד שהוא מפרש לשון "עצה" הנזכר בכתוב הזה, גם הוא מפתח להבין דברי הנבואות הסתומות הנכתבות על ענין אדום, ומה שנכתב עוד, ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן, אבאר אותו בבית זה בעז"ה.

footnotes: ¹⁰ חכמת שלמה, פרשה טז מקראות טז-כב, בנדפס עמ' 298-307 ¹¹ מלשון עידן ועת

"לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ אל בבל ומחשבותיו אשר חשב אל ארץ כשדים, אם לא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוה" (ירמיה נ, מה). פירוש הפסוק הזה דומה ממש לפירוש הפסוק שכתבנו בחלון הקודם. הודיע שגם פורענות בבל נגזרה בגזרה החלטית ובעצה עליונה, ולא נאמרה על תנאי. למען הַבטיח את ישראל שיצאו מגלותם ומתחת יד בבל הגדולה והמרשעת. וכמו שנבא ישעיה ע"ה "וכאשר יעצתי היא תקום" (ישעיה יד, כד), ופרשנוהו למעלה. ומזה שכתבנו בפירוש אותה העצה היעוצה תבין הטעם למה הודיעו הנביאים על שתי האומות האלה עצת ה'. ותמצא כי דברי הנביאים פֶּה אחד, כולם מרועה אחד. והנה חורבן בבל דומה לחורבן אדום, כי גם על בבל נגזרו שתי הגזרות. האחד, שיפלו גבוריהם בחרב שונאיהם, ותחת שהיו גבורים ומושלים על כל העמים ונמשלים לאריות ולכפירים, בבוא קץ אידם יהיו רכי הלב ולא יעמדו לפני החלשים שבבני אדם, כמו שכתוב בנבואת דניאל "ולבב אֱנָשׁ יהיב לַה" (ז, ד). ובדברי ירמיה נאמר "והיו לנשים" (נ, לז). וכן מפורש בנבואת ישעיה בן אמוץ.¹ והגזרה השניה, שיעשה השם ב"ה ארצם שממה ומהפכה, כמו שנאמר "והיתה בבל צבי ממלכות תפארת גאון כשדים, כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה. לא תשב לנצח וגו' ורבצו שם ציים" (ישעיה יג, יט-כא). "ושמתיה למורש קיפוד ואגמי מים, וטאטאתיה במטאטא השמד" (ישעיה יד, כג). והמלחמה תהיה בראשונה. ואחר שתהיה נכבשת מאויביה תֵּהָפֵךְ ביד ה' וירוצו יושביה מעליה שלא יספו בחטאתיה. ועל זה נבא ירמיה ואמר "צאו מתוכה עַמי,² ומלטו איש את נפשו מחרון אף ה'. ופן ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ, ובא בשנה השמועה, ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ, ומושל על מושל" (ירמיה נא, מה-מו). והשמועה הראשונה היא חורבן מלכות בבל בחרב מלחמת כורש. ונתקיימה עליה כל הנבואות, כי עשה בה חורבן מופלג שרים וזקנים נער וטף ונשים, ולא עמד איש בפניו וְהַרָגָם באכזריות רבה. והשמועה בשנה השניה היא חורבן הארץ ושממותה ביום חרון אף ה', ונתקיימו אז כל הנבואות שנהפכה עיר בבל כמהפכת סדום ועמורה עם שאר הקללות. וישראל מלטו את נפשם ורצו מעליה וכן שנינו ב"סדר עולם" (פרק כח)³ בשנה ראשונה כבש אותה כורש. והרג כל גבוריה וּמָלַך עליהם, ובשנה השניה כמהפכת סדום ועמורה [נהפכה].ָ

footnotes: ¹ ישעיה כז, יא ² שהיהודים שבבבל ימלטו ממנה בטרם בוא הפורענות ³ עיין במהד' הרב דב רטנר, הערה ל"ח, הביא בזה גירסאות שונות, וכדברי רבינו

וכן אמר רש"י ז"ל "ובא בשנה השמועה. שחרבה בבל מאליה מן השמים שנאמר 'והיתה בבל וגו' כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה'" ע"כ. ולפי שנדמה ענין בבל לאדום בכל צד, שבשתיהן נזכרו מלכות שנהפכה, והקדים הנביא הפסוק עצמו שאמר על אדום "הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה אריצנו מעליה, ומי בחור אליה אפקד, כי מי כמוני ומי יועידני, ומי זה רועה אשר יעמוד לפני" (ירמיה מט, יט; וכן נ, מד). ואינני רואה צורך לפרש המליצה פעם שניה, כי היא התפרש ממה שדברנו למעלה. ואין הבדל בין שני הכתובים רק מלת "אריצם" שהוא לשון רבים, ואצל אדום נכתב "אריצנו" לשון יחיד. והטעם אצלי, כי על אדום נאמר "ולא יהיה שריד לבית עשו" (עובדיה א, יח), וטרם ההרגעה⁴ והמהפכה לא יִוָתֵר מהם עד אחד. ובעת ההרגעה ירוץ ממנה העם היושב בה שכבשו ארץ אדום. והוא האריה הנזכר בתחלת הכתוב שיעלה עליה. ועל זה אמר "אריצנו" בלשון יחיד כי הכנוי שָׁב על אריה הנזכר. ואין כן בחורבן בבל כי נשארו כשדים הרבה פליטים מן החרב שמָלך עליהם דריוש, כי לא גזר השם שלא ישאיר להם שריד. וכשיבוא עת ההרגעה ירוצו מעליה הפרסים ורבים מהכשדים גם זרע ישראל שהם עדיין בעת ההוא בבבל תחת יד מלך פרס מדי. ולפי שאין מלת "אריצם" שבפסוק שב על האריה הנזכר בתחלתו אבל שב על היושבים בארץ בעת ההיא אמר "אריצם" לשון רבים, כי רבים ששמעו הגזרה מפי הנביאים ירוצו מבבל למלט את נפשם מחרון אף ה'. וההבדל השני הוא מלת "נָוֶה" שהוא בכתוב זה (נא, מה) בלשון יחיד, ואצל אדום "נְוֵהֶם" (מט, כ). ואולי רומז על היכל מלך בבל היקר והמפואר שהתגאה עליו נבוכדנצר, כמו שכתוב בספר דניאל (ד, כו), ורמזו עליו קדמונינו ז"ל באמרם אסור לעמוד בהיכל של אותו הרשע. ואחר שהזכיר הכתוב שתי הגזרות, חזר ופירש "לכן שמעו עצת יי'" וגו', כמו שפרש בנבואת אדום. וטעם אחד בשתיהם ואין צורך לפרשו פעם שנית, והבן.

footnotes: ⁴ פירושו שיהיו נמאסים, כדלעיל

"מי יעץ זאת על צור המעטירה, אשר סוחריה שרים, כִּנְעָנַיהָ נכבדי ארץ. יי' צבאות יְעָצָהּ לחלל גאון כל צבי, להקל כל נכבדי ארץ" (ישעיה כג, ח). אמר מי הסכים כן על צור המעטירה, לחלל יפיה ועשרה וכבודה. הלא היא היתה רוכלת כל העמים כמבואר בספר יחזקאל (כז, ג), ואליה הלכו האניות מכל הגוים מלאות מכל מיני סחורות המצויות בכל המדינות, ומכרו סחורותיהם בעיר צור, כי שם היו הסוחרים הגדולים עשירים ונכבדים ושמם הולך בכל הארץ. והיו ממדינות האחרות שולחים אניותיהם לצור לקנות שם הסחורות הרבות המובאות אליה מכל הארץ, ולהביא שם סחורה מארצם למוכרם לסוחרי צור. ואלה הסחורות היו נמכרות לאנשי מדינות אחרות, והיו כל המדינות צריכות אליה לענין הקנייה ולענין המכירה. ועל זה אמר "אשר סוחריה שרים, כנעניה נכבדי ארץ". ואם היתה מהוללה ונכבדה בעיני כל הגוים, יתמה מי מכולם יעץ עליה להשחיתה? ואמר "יי' צבאות יעץ" העצה הזאת, מטעם הכמוס עמו חתום באוצרותיו. והוא "לחלל גאון כל צבי", כלומר כן גזר בחכמתו לחלל גאון הארץ ההיא בעבור חטאותיה. וארץ ישראל קרויה "ארץ צבי", כמו "ובא בארץ הצבי" (דניאל יא, מא), "צבי היא לכל הארצות" (יחזקאל כ, ו) ודומיהם. וכן כתב בתורתו שנאמר "ושברתי את גאון עוזכם" (ויקרא כו, יט), "והשמותי אני את הארץ" (ויקרא כו, לב). וצור וצידון וכל גלילות פלשת הם בכלל ארץ ישראל מארץ כנען. ואעפ"י שיוצאי מצרים לא כבשום, הם עתידים להכבש בימי המשיח. גם נצטוו אז להורישם, כמו שכתוב בספר יהושע "מן השיחור אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה, לכנעני תֵּחָשֵׁב, חמשת סרני פלשתים העזתי וגו' כל ארץ הכנעני מערה אשר לצידונים עד אפקה" (יהושע יג, ג-ד). וצידון היה מבני כנען שנאמר "את צידון בכורו" (דהי"א א, יג). וכן צור מגלילות פלשתים. וכן אמר לעתיד "וגם חמת תגבל בה, צור וצידון כי חכמה מאד" (זכריה ט, ב). כלומר שינחלום ישראל ותהיינה בתוך גבול הארץ הקדושה. ולפי שהיא בתוך נחלת צבי והוא ב"ה גזר כשיחטאו ישראל שיחלל נחלתם, על כן נגזרה גם על צור שתספה עתה בכל חטאותיה. ומטעם זה נכתבה הנבואה על צור אחרי זכרון חורבן ירושלים ויהודה. כי בפרשה שלפניה נבא על החורבן והיא פרשת "משא גיא חזיון" (ישעיה כ ב, א) [הסמיך] הנבואה על צור שגם היא תחרב חורבן החלטי. כי אם תשאר בגדולתה אחרי חורבן ארץ יהודה, תהיה מקצת ארץ כנען חרבה, ומקצתה בישובה, וזה נגד העצה העליונה שיעץ לחלל גאון כל צבי. ומטעם זה צידון תחרב, ולפי שהיא יושבת בארץ כנען, וכמו שאמר "יי' צוה אל כנען לשמיד מעוזניה" (כג, יא). פירוש. ה' צוה להשמיד את כל ארץ כנען, ולכן [נכללו] גם צור וצידון שהם מארץ כנען. ועל כן סמך ואמר "לא תוסיפי עוד לעלוז, המעושקה בתולת בת צידון כתים קומי עֲבוֹרִי גם שם לא ינוח לך" (כג, יב). פירוש מימים רבים שִׁחֲתְּ מַעֲשַׂיִךְ והארכתי לך. אבל עתה שחרבה יהודה וירושלים לא תוסיפי לעלוז בגבולך. וכן העיר "המעושקה בתולת בת צידון כתים קומי עבורי" (כג, יב) כי תצאי בגלות.

וראיתי בפירוש רש"י ז"ל שפירש ה' צוה אל כנען לשמיד מעוזניה "צור וצידון מִשֶׁל כנען כמו שנאמר 'את צידון בכורו'" ע"כ. ודבר ה' אמת בפיו. לא כדברי רד"ק ז"ל שפירש "לא יהיה זה פלא בעיניכם אם ה' צוה להחריב צור, כי כן צוה ונטה ידו על הים בטביעת פרעה ומצרים וכו' והוא שציוה להשמיד כל המעוזים ההם. וישראל במצותו וברצונו כבשו הכל, לא היתה קריה אשר שגבה מהם" ע"כ. ואיני רואה טעם להזכיר זה, וגם מי לא ידע כי הוא ב"ה לא יפלא ממנו דבר? והנה חורבן ירושלים קודם לחורבן צור, ועליה נאמר "לא האמינו כל מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים" (איכה ד, יב). ואם עיר ה' נחרבה, כל שכן שיאמינו כי תוכל צור ליהפך לאיים. ומה צורך להזכיר קדמוניות מכבישת ארץ כנען? וכבר אמרנו שכל "עצה" במשפט החכמה והתבונה, ועל כן לפי שרצה להוכיח טעם הגזרה, ושהוסכמה בתבונת השם ב"ה בארחות חכמתו כמו שכתוב בתורה, על כן תאר ההסכמה בתאר "עצה". כי הודיע ה' לנביאו שנגזרה הגזרה בהחלט, ושאיננה על תנאי. וכמו שקרה כי נחרבה צור גם צידון ביד נבוכדנצר, והוא שטף אותה והיתה לשריפת אש, כמפורש בספר יחזקאל¹ ולטעם זה הודיעו שכן יעץ, למען ידעו כי דבר אלהינו יקום לעולם. [וקיום] העצה הכתובה בתורה שכשיחטאו ישראל תהיה הארץ כולה לשממה בעבור חטאותיה ושממו עליה יושביה, וכמו שבארנו.

footnotes: ¹ פרק כח, פסוקים טז, יח

"אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה" (ישעיה מו, י). פירוש. הכתוב הזה נכתב בנבואת ישעיה על בבל, ונבא כשתאבד מלכות בבל שיֵצאו ישראל מתחת ידם, ואמר "מגיד מראשית אחרית" (שם). ומקדים "אשר לא נעשו", כלומר אני ה' מגיד מראשית-דבר אחריתו מה יהיה. וכן אני מודיע מקדם מה נעשה בכל דור ודור, כי אני הוא היועץ והמסכים על כל הדברים, ואני מצוה שהענינים שהסכמתי עליהן יקומו. לא כדרך בני אדם שמסכימים, ואחרים יפרו עצתם; אבל עצתי תקום לעולם. גם בן אדם אם יעשה כעצתו, פעמים רבות לא ישיג חפצו ולא יצלח במעשהו על פי עצתו. ואני ה' "כל חפצי אעשה", כלומר כשאעשה כעצתי אשלים חפצי כאשר חפצתי. ולכן הגדתי עצתי על בבל מראשית, כי מי יתיצב כנגדה להנצל מגזרתו? וכבר בארנו זה למעלה.

"קורא ממזרח עיט, מארץ מרחק איש עצתי" (ישעיה מו, יא). פירוש. כמו שאני קורא ממזרח עיט והוא עוף השוכן במדבר, ודרכו לבוא על הפגרים והנבלות, שכתוב במראה בין הבתרים "וירד העיט על הפגרים" (בראשית טו, יא), והוא בא בקלות-רב ממזרח אל מקומות רחוקים, כן אני קורא מארץ מרחק איש שיעצתי והסכמתי עליו שיעשה רצוני בבבל. ורומז על כורש שיבוא קל חיש מארץ רחוק על בבל, והמשילוֹ לעיט הבא על הפגרים. והנה יושבי בבל תהיה נבלתם סרוחה, וחשובים לפניו ית' כפגרים מתים, ולכן היורד עליהם לכלותם נמשל לעיט. והוא המשל עצמו המפורש בתורה אצל ברית בין הבתרים שהמשיל המלכיות לפגרים, וישראל מתקיימים לעולם המשילם לתור וגוזל. ואמר "ואת הצפור לא בתר" (טו, י). וכן אומר רש"י ז"ל "רמז שיהיו ישראל קיימים לעולם".

"האומרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה, ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה" (ישעיה ה, יט). פירוש. הנביא מוכיח אנשי העון ועקשי הלב, שהיו טוענים על דברי הנביאים המיעדים הפורענות בעבור חטאותיהם. וכשרואים רשעים מצליחים ואין הפורענות באה, חשבו מחשבות עון בלבם כדרך שאמר קהלת (ח, יא) "אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, על כן מלא לב בני האדם בהם לעשות רע". כלומר לפי שגזרת הפורענות ותשלום על המעשים הרעים אינם באים מיד כשנעשה הרעה, לכן לב בני האדם בהם לעשות רע. לכן לב בני האדם מלא טענות שוא ומדוחים להסכים לעשות כחפץ היצר הרע הנטוע בה. כי מלת "לב" בלשוננו הקדוש על השכל והבינה בנפש כמבואר בבית הראשון (חדר ה חלון א), והוא כנוי לשכל ולבינה כשהולכים במעקשים כמו שבארנו פעמים רבות. ועל הכַּת הזאת דִבֶּר הנביא פה. ולכן החל "הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה" (ישעיה ה, יח). ומלת "עון" על הֵעָוּת השכל והבינה בטענותיהם, והוא בהפך מן "ישר". וגם זה בארנוהו. ומלת "חטא" על דרכי הציורים הנטועים בטבע הנפש, שיש בכל אחד מהן דבר והיפך-הדבר. והעושה הרעה דומה לחוטא מן הדרך הטוב. ומלת "שוא" על ההעדר והאפס שאיננו במציאות. וזה על מחשבת השכל והבינה כי הם חושבים ומציירים דברים שאין במציאות, כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ז חלון ד). שאין בדרכי הבינה דבר והיפך-הדבר במציאות, אלא האחד אמת והשני שוא. כאילו תאמר שהם חושבים שאין השם ב"ה משגיח באדם או עזב את הארץ וכיוצא בזה, ועל ידי המחשבות האלו יסכים הלב לעשות רע תמיד. ואין כן החוטא. וכמו שבארנו למעלה בפירוש "אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד" (חדר ב חלון יח). והנה הם מוסיפים כל עת חטא על חטא. ולכן אמר "הוי מושכי העון בחבלי השוא" (ישעיה ה, יח). כי הם מושכים בשכלם עונות בחבלים של שוא ותהו, מחשבות שאינן במציאות. וע"י כן "וכעבות העגלה חטאה", כי חוטאים חטא על חטא. ומפרש דבריו שהם אומרים "ימהר יחיש השם מעשהו שמודיע ע"י נביאיו למען נראה שכן הוא, כי על ידי שהוא מאריך ואינו עושה מהרה לִבֵּנוּ מלא לעשות רע". ועל כל פנים תקרב ותבוא "עצת קדוש ישראל" (ה, יט), כלומר הפורעניות והמעשים שהסכים עליו לעשותן. כי אחר שאינן על תנאי, ולפי דברי הנביאים יתקיימו בהחלט, מדוע אֶחֱרוּ לבוא? ואם תבאנה אז נדעה כי אמת בפי הנביאים. אבל עתה לא נוכל להבין ולהאמין כי יעץ כן עלינו. ולפני זה הוכיח כת משוקעי התאוה מושחתי הדעת בסכלות ובהוללות. ואחר זה הוכיח כת ה"חכמים-בעיניהם ונבונים נגד פניהם". וביניהם מוכיח לכַּת המסופקים אנשי העון. ותבין כי כל כתה רעה מחברתה. ולא אאריך יותר בזה, כי לא היתה הכונה רק לבאר מלת "עצה" הנזכר בכתוב שהיא על ההסכמה ההחלטית שהודיע השם ב"ה לנביאיו שהסכים על הפורעניות.

"רבות מחשבות בלב איש ועצת יי' היא תקום" (משלי יט, כא). פירוש. אין תועלת לבני אדם בדרכיהם בהיותם נלוזים מדרך החכמה, כי מאז הסכים השם ב"ה בעצה העליונה מעשה השכר להולכים בתמים, ופירעון העונש לרשעים; ואם ה' יעץ מי יפר. והנה האדם ההולך בדרכי יצרו וכל צורה יוליד בו מחשבה חזקה לעשות מעשה להיות לו להועיל לפי מחשבתו, על דרך משל שיחשוב לעשות כך או כך ואומר שעל ידי כן יעשיר. יצלח ויעלה לגדולה וכיוצא בזה והוא טועה, כי בהיותו נוהג בסכלות לא תצלח מעשהו. כי עצת ה' וכאשר הסכים השם ב"ה כן יהיה, טוב לטובים ורע לרעים. ולכן ראוי לך לקבל מצותיו וללכת בחכמה למען ייטב לך והארכת ימים. ועל כן בפסוק שלפניו כתוב "שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך" (יט, כ). כלומר אין לך לבקש רק הַהֶרְגֵל בדרכי החכמה, ואם תחכם אז ינוחו ברכות עליך, כאשר יעץ ה' על חסידיו. ואם לא תעשה כן לא תצליח, כי על כל פנים "עצת יי' היא תקום". ועוד יתבאר בעז"ה בבית זה.

"עצת יי' לעולם תעמוד, מחשבות לבו לדור ודור" (תהלים לג, יא). פירוש. מה שמסכים עליו השם ב"ה לעשות, והן כלל גזרותיו לטוב ולרע, כל אחת מהן לעולם תעמוד כדרך "כי יי' צבאות יעץ, ומי יפר?" (ישעיה יד, כז). ובארנוהו למעלה (חלון ד). אבל מה שמסכימים עליו הגוים ברשעתם לא תעמוד. כדרך "עוצו עצה ותופר" (ישעיה ח, י) ובארנוהו למעלה (חדר ב חלון ט). ומה שאמר לפניו "יי' הפיר עצת גוים הניא מחשבות עמים" (תהלים לג, י) מבואר למעלה (חדר ג חלון ג).

"והמה לא ידעו מחשבות יי' ולא הבינו עצתו, כי קבצם כעמיר גורנה" (מיכה ד, יב). פירוש. העמים שיבואו אז למלחמה לא הבינו מה שהסכים השם ב"ה עליו בעצתו העליונה, כי כן הסכים¹ שיבואו כולם למלחמה, והוא עצמו טעם חכמת העצה. ולמען יקבצו כולם אל מקום אחד, כעמרים המקובצים שם, והם יפלו שם כולם, וגם הפסוק הזה יתבאר עוד בעז"ה.

footnotes: ¹ הקב"ה

"עצות מרחוק אמונה אומן" (ישעיה כה, א). פירוש. העצות שיעצת מזמן רחוק והסכמת להפיל ממלכות הארץ, הם אמונה אומן נאמנים וקיימים. כי עתה ראינו כי עשית נפלאות הגדולות שיעצת עליהם לעשותם משנים קדמוניות. הפסוק הזה מדבר על לשון השבים לעתיד מן הגלות ורואים מעשה ה' הגדול והנורא שיעשה אז. וראשית הכתוב "יי' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא" (כה, א). כלומר הנביא שראה בחזיונו הקורות שיקרו לעתיד היו בעיניו כאילו הם עשוים כבר, וכאילו הוא מאנשי הדור העתיד-לבא שיראו בעיניהם צאת העצות לפועל. ויתנו תודה לה' וירוממוהו בקהל עם בעבור עשותו הנפלאות הגדולות שיעץ עליהם מזמן רחוק ביד עבדיו הנביאים הראשונים, ועל זה אמר "כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אומן". כי השם ב"ה הודיע מאז לנביאיו שעל כל פנים יעשה אתנו באחרית הימים ככל נפלאותיו, להאביד הגוים והממלכות ולהשיב הממלכה לישראל, כדרך "זאת העצה היעוצה על כל הארץ" (ישעיה יד, כו) ובארנוהו למעלה. וכן "לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ אל אדום" (ירמיה מט, כ) וכאשר בארנו למעלה. והדור האחרון יודו לה' חסדו שמִלֵא את עצתו. ולכן סמך "כי שַׂמְתָּ מֵעִיר לגל קריה בְצוּרָה למפֵּלה, ארמון זרים מעיר, לעולם לא יִבָּנֶה" (כה, ב). וזה על חורבן [צוררינו מן] העמים כולם, והבן.

"מִהֲרוּ שכחו מעשיו לא חִכּוּ לעצתו" (תהלים קו, יג). פירוש. מלת "חִכּוּ" על ההמתנה בדרך הבטחון, כמו "וחכיתי ליי' המסתיר פניו מבית יעקב וקויתי לו" (ישעיה ח, יז). פירוש. אני ממתין על ישועת ה' המסתיר עתה פניו מבית יעקב. וההמתנה הזאת בארח חכמה ובטוב טעם, כי ידעתי כי הוא אֵל גומל טוב לעושי רצונו. ואם רגע באפו חיים ברצונו, והיא התקוה, כדרך "וכשכיר יקוה פָּעֳלוֹ" (איוב ז, ב). ורמזנו על זה למעלה (חדר ו חלון יד). ואיננו כפל ענין במלים שונות כדברי רד"ק ז"ל. וכן "לא חכו לעצתי". לא המתינו לעצת ה' שיעץ עליהם להושיעם. והגיד גודל סכלותם כי השם ב"ה נשבע שיהיה להם למושיע והם יהיו לו לעם, ושייטיב עמהם בכל הדרך אשר ילכו. והיא העצה ההחלטית שאיננה על תנאי, וכמו שעשה כי קרע להם את הים ושִׁקַע אויביהם בתוכו. והנה ראו את מעשה ה' הגדול והנורא, וְשֶׁמִלֵא עצתו שדִבֶּר ביד משה עבדו. וראיה, כי אז האמינו בו ושרו לפניו, כמו שכתוב "ויאמינו בעבדיו ישירו תהלתו" (תהלים קו, יב). והנה עשו שתים רעות. האחת, כי שכחו מעשיו הנפלאים והטובים שראו בעיניהם, שהן אות ומופת כי עצותיו אמונה אומן. והשני, כי לא חכו לעצתו, כי היו להם להמתין על ישועתו בארח חכמה ובטוב טעם, אחר שלא היו הנבואות על תנאי כי אם בעצה מוחלטת, ואם ה' יעץ, מי יפר? והם לא עשו כן, אלא כל פעם שחסרו דבר זמן מועט, מיד סרו מדרך ה' ורבו והלינו נגדו, וכמו שמספר והולך "ויתאוו תאוה במדבר, וינסו אֵל בישימון וגו' ויקנאו למשה וגו'. יעשו עגל בחורב וגו' וימאסו בארץ חמדה וגו' ויצמדו לבעל פעור וגו' ויקציפו על מי מריבה" (תהלים קו, יד-כח). סוף דבר תמצא מסיפורי התורה שכל פעם שחסרו דבר לא המתינו על ישועת ה' שֶׁדִבֶּר לתת להם כל הטוב, אך קצרה נפשם וְהֵלִינוּ ורבו, והבן. וראב"ע ז"ל אמר "לא חכו לעצתו, כי עצת השם היתה טובה להם שלא יאכלו בשר תאוה" ע"כ. ולא מצאתי העצה הזאת כתובה בתורה. ולא אמר להם לאכול בשר כי כן כתוב "איש איש אשר ישחט שור או כשב וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו" (ויקרא יז, ג-ד) והמצוה שישחטו בפתח אהל מועד, לא שיאסור להם הבשר. ולא נענשו על תאותם רק בעבור שבאו בעלילות דברים ומאסו במן, ודברו תועה ולפירושו זה אין טעם למלת "לא חכו", ויאמר "לא שמעו עצתו". ולמה קרא ענין זה "עצה"? ורש"י ז"ל פירש "לא חכו לעצתו. לא קוו לו" ע"כ. ואם תסתכל מה שפירשנו תבין כי פירושו ישר.

"ועצת מלאכיו ישלים" (ישעיה מד, כו). פירוש. הנביאים נקראים "מלאכים" כדרך "ויאמר חגי מלאך יי' במלאכות יי' לעם לאמר" (חגי א, יג). והנה הנביאים פה אחד נבאו על מפלת בבל ותשועת ישראל. כי הם מגידים לכם מה שיעצתי אני,¹ כי כן הסכמתי בהסכמה מוחלטת שתמשך אחריה המעשה. ותדעו כי אשלים העצה שהודיעו בנבואתם, כי בזמנו אעשה כאשר יעצתי. כמו שפסק ואמר "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, האומר לירושלים תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יהודה תבנינה וכו'. האומר לצולה חֳרָבִי ונהרותיך אוביש. האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים" (ישעיה מד, כו-כח). ואם תרצה תפרש "מלאכיו" שלוחיו. ורומז על כורש ואנשיו שהיו שלוחי השגחת השם למלאות גזירתו להחריב את בבל, ולתת רשיון לישראל לבנות את ירושלים. והודיע כי ימלא השם העצות שיסכימו עליהן כורש ואנשיו במלחמותיהם על בבל כדרך "וכל עצתך ימלא" (תהלים כ, ה), ובארנוהו למעלה. ונזכר "עצה" סתם כדרך הכלל שיסדנו כי סתם עניני עצה היא טובה להשגת המבוקש, ונכתב אצלו הענין ללמד על איזו מין עצה מדבר, שהוא על העצות בדרכי המלחמה להצליח, שאמר לאמר: (ישעיה מד, כו) "האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה". ואם יהיה הפירוש כך יבוא הפסוק הזה במספר הכתובים שנזכר בהם לשון "עצה" אצל אדם, ובארנוהו למעלה.

footnotes: ¹ אלו דבריו של הקב"ה

"ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך, כי עשית זאת ולא שמעת לעצתי" (דהי"ב כה, טז). פירוש. אחר שהוכיח הנביא את אמציה בדבר ה' שיעזוב גילוליו, וענהו בגאוה "הליועץ למלך נתנוך? חדל לך למה יכוך?", ובארנו למעלה כי חָטָא אמציה חטאה גדולה בתשובתו, כי בתורה נאמר "והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר² בשמי אנכי אדרוש מעמו" (דברים יח, יט), והמלך השוה דברי הנביא לדברי אחד היועצים בדרך חכמה. וְסִפֵּר הכתוב "ויחדל הנביא", פירוש חדל מלדבר עוד ועשה כאשר צוהו המלך שאמר "חדל לך", ולכן נחשב חלילה כי מיראת המלך חדל מדבר עוד. והרי זה ככובש נבואתו. לכן פירש הכתוב "ויאמר ידעתי כי יעץ אלהים להשחיתך" (כה, טז), כלומר חדל להוכיחו, ואמר למלך אל תאמר בלבבך כי מיראתי אותך אני חדל מדבר אליך עוד, אבל ידעתי בנבואה שבאה עלי כי יעץ אלהים, והסכים הסכמה גמורה, להשחיתך על רוב חטאותיך. והשם צִוַנִי שלא אדבר עוד אליך. אך אעזבך לעשות מה שאתה חפץ כי נגזרה עליך ההשחתה. ואם תאמר ואם יעץ עלי להשחיתני מדוע באת אלי להוכיחני? דע כי כשבאתי אליך עדיין היתה הגזרה על תנאי, ואם הייתי משיב כהוגן "חטאתי ליי'" וכיוצא בזה היה השם מוחל לך עון העבודה זרה. אבל עכשיו הוספת פשע על עוניך לבעט בנבואה, וע"י כן נתמלאה סאתך, ונגזר עליך בעצה שתשחת. ועל זה אמר³ "כי עשית זאת", כלומר שהשתחוית לגילולי אדום; "ולא שמעת לעצתי" (שם), כלומר ובעבור שלא שמעת למה שיעצתי אותך בנבואה, והבן. והנה כאשר יעץ השם כן היה לו, כי נתפש במלחמה ואחרי כן הרגוהו עבדיו כמפורש בכתוב. כי (תהלים לג, יא) "עצת יי' לעולם תעמוד". ורש"י ז"ל פירש דברי הכתוב לענין אחר. ובמה שפרשנו המליצה מתוכנת פה.

footnotes: ² הנביא ³ יש כאן שני ענינים שונים

"גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו" (ירמיה לב, יט). פירוש. אתה ה' בעל העצה הטובה, [ומפני] זה אתה יועץ בגדולות ובנפלאות, כי אתה מסכים לעשות גדולות ונוראות. כל שומעי עצותיך יפלאו ויתמהו, כדרך "ולגדולתו אין חקר" (תהלים קמה, ג) ובארנוהו בבית השני (חדר יב חלון טו). ועל אמרת "גדול העצה" דומה למליצת "וגדל כח" (נחום א, ג) "וגדל חסד" (תהלים קמה, ח). וכן אתה ה' רב העליליות והמעשים, ומי יאמר לך מה תעשה? [לכן] כל עצותיך תקומנה כי תוכל למלאות עצתך כדרך "כי יי' צבאות יעץ, ומי יפר?" (ישעיה יד, כז) ומבואר למעלה. והזכיר הנביא התיאורים הללו במקום זה, לפי שצוהו השם ב"ה שיקנה השדה מאת חנמאל כמו שנזכר שם בפרשה (לב, ח). ובעת ההיא היו כשדים נלחמים על ירושלים, והיה בעיר החרב והרעב והדֶּבֶר, וכבר היתה כנתונה ביד הכשדים. ותמה הנביא איך יקנה עתה השדה, וזרים באים ואוכלים אותה? והנה ראה בעיניו כי נתקיימו הגזירות שגזר השם על ירושלים, כי עד הֵנָה חשב שנאמרו על תנאי, ושישובו [לשורש]¹ ותתבטל הגזרה, כמו שאמר פעמים רבות בספרו. ואין כן בעת שבאתהו הנבואה שיקנה השדה שידע כי יעץ ה' להשחית את יהודה וירושלים. ולכן אמר "גדל העצה ורב העליליה", כלומר הנך גדל עצה גם רב העליליה להשלים חפץ עצתך, כאשר עינַי רואות שהכשדים קרובים לתפוש את העיר כאשר יעצת, וכמו שאמר בסוף דבריו "הנה הסוללות באו העיר ללכדה, והעיר נִתְנָה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר – כלומר לפי מראה עיני יעצת בהחלט להחריב בת ירושלים, כי באו הסוללות. גם גָבְרוּ בעיר החרב והרעב והדבר, והרי העיר כנתנה ביד הכשדים, ועל זה ?אמר "ואשר דברת היה והנך רואה" (לב, כד), כלומר עתה התברר כי יעצת לעשות כן, ואין לחשוב עוד שנאמרו הגזרות על תנאי, ולא נעלם ממך מלחמת הכשדים על העיר, כי אתה משגיח ממכון שבתך ורואה תחת כל השמים, וא"כ למה צויתני לקנות השדה? ועל זה אמר "ואתה אמרת וגו' קנה לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים" (לב, כה), כלומר לפי מחשבתי כבר נתנה העיר ביד הכשדים. ויפה תמה הנביא והיה מחריש לדעת² אולי יעצהו ה' שבכל הצרה הזאת ירחם על יהודה וירושלים ולא יתנם ביד הכשדים? כי לא יפלא מה' דבר. והנביא היה מקוה לשמוע כן. אבל השם ב"ה ענהו שאל יפלא הדבר בעיניו, כי אעפ"י שתנתן העיר ביד הכשדים, עוד יבוא זמן שישובו ישראל ויקנו שדות בארץ. ולא היה זה נעלם מן הנביא, אבל לפי דעתו חשב כי בשוב ישראל מן הגלות לא יהיה עדיין חי, כי ימים רבים יעברו בינתים, והודיע השם ב"ה ענין הגאולה האחרונה ותחיית המתים, ושובם אל אחוזתם, ודי בזה.

footnotes: ¹ אפשר שצריך לקרוא כאן: לטובה ² מליצה ע"פ בראשית כד, כא

"ויקרא שמו פלא יועץ אֵל גיבור אבי עד שר שלום" (ישעיה ט, ה). פירוש. הילד היולד לנו הוא המלך חזקיה יקרא שמו של הקב"ה "פלא יועץ אל גבור". והנה כתוב בבית הראשון (חדר ח חלון א) פירוש פסוק "ואין כמוך יי', גדול אתה וגדול שמך בגבורה" (ירמיה י, ו). ואמרנו כי מלת "שם" בלשון הקדוש מונח על הכח הנגלה הנודע, שבו יתואר בעל הכח ההוא בתאר מן התוארים. וכמו שיבין אחד ממנו מעט ממפעלותיו ומגדולותיו של יוצר הכל ית', כן יקראנו בשם. והנה בימי חזקיה נעשה הפלא הגדול שיצא מלאך יי' והכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף בלילה אחת (ישעיה לז, לו). כי השם ב"ה הסכים לשבור את אשור על הָרֵי ישראל. והיתה ההסכמה באופן נפלא למעלה מדרך הטבע. ולכן יקרא חזקיה שמו של הקב"ה "פלא יועץ" שמסכים לעשות נפלאות וכמו שהסכים כן יעשה, כי עמו הגבורה הבלתי בעל תכלית, ומי יפר עצתו? וכדרך "גדול העצה ורב העליליה", ועל זה יתארנו "אל גיבור" להשלים מועצותיו. וזה נגד מפלת אשור, ועל מה נקרא "אל גיבור". ועל ההצלה שעשה השם ב"ה לחזקיה ומלכות בית דוד והטובות שהטיב עמהם בימיו, יתארנו "אבי עד שר שלום", כלומר הוא ב"ה אב לעדי עד לכן הוא "שר שלום". כי כן אמר השם ב"ה על זרע בית דוד "אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן" (שמואל ב ז, יד). והמשורר אמר "הוא יקראני אבי אתה, אלי וצור ישועתי" (תהלים פט, כז). ו"שר שלום" הוא הנגיד אשר שלום והשקט בימיו, כי כן אמר³ "כי יהיה שלום ואמת בימי" (מל"ב כ, יט). וּקְרָאוֹ במקום זה "שר" בעבור אמרו "ותהי המשרה על שכמו" (ישעיה ט, ה) והוא השררות. ונתפרסם לחזקיה כי הוא ב"ה עודנו כאָב לזרע בית דוד. ולא הזכיר לשון מלכות בכתוב זה, מפני כבוד תארי השם ב"ה הנזכרים בכתוב.

footnotes: ³ חזקיה

אבל לא יתכן בעיני לפרש "שר שלום" תאר של השם ב"ה כי לא מצינו לשון שררה אצל השם ב"ה בכל המקרא, לפי שהשַׂר הוא תאר למי שיש לו נחלות במדינה וממשלה ידועה, והוא שר למלך. ולא יפול התאר הזה על האדון במדינה כולה שאין על גביו אדון מבני אדם. אך "שר שלום" תאר לחזקיה שהוא שר בארץ הקדושה, ועל גביו המלך של כל הארץ, כדרך "כי לי כל הארץ" (שמות יט, ה). ואין "ועל שר שרים יעמוד" (דניאל ח, כה) מוסב על השם ב"ה כמו שיתבאר במקומו בעז"ה. והנה הפירוש כמו שאמרנו, כי השם ב"ה "אבי עד של שר שלום" ותמיד הוא לו לאב וחומל עליו ומטיב עמו. וכן מורה טעם המקרא, כי המפסיק תחת [מלת] "גיבור", ו"אבי עד" סמוך בנגינה ל"שר שלום". ואמר "למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה" (ט, ו). הפסוק הזה מפרש למה תֵּאֵר חזקיה בתאר "שר שלום". לפי שיקרא חזקיה בשם ה' "פלא יועץ אל גבור אבי עד" בעבור שהסיר מעליו עול מלך אשור, ושלום והשקט נתן לו, והגדיל שררותו ורבנותו. ועל זה "למרבה המשרה" כלומר הוא תֵּאֵר כן את השם ב"ה המרבה המשרה והנותן שלום אין קץ על כסא דוד ומלכותו. ולפי שקבל השררה והשלום מן השם ב"ה, כי לא במלחמה לקח השררה אלא מאת השם ב"ה שהשמיד שונאיו מפניו, והוא ישב בשלום, לכן נקרא חזקיה "שר שלום" במקום זה. ורש"י ז"ל פירש "ויקרא שמו" (ט, ה) על השם ב"ה, וכך הפירוש "ויקרא שמו, השם שהוא מפליא עצה ואל גבור ואבי עד, קרא שמו של חזקיהו 'שר שלום', כי שלום ואמת יהיה בימיו". וכן פירש רד"ק ז"ל. וראב"ע ז"ל פירש שכל אלה היו שמות הילד, ודבריו זרים, כאשר תראה בספרו. ועוד אמר רש"י ז"ל⁴ אפשר כי שר שלום ג"כ משמותיו של הקב"ה. וענין "ויקרא שמו אינה לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה כמו 'וּקְרָא שם בבית לחם' (רות ד, יא)" ע"כ. והוצרך לזה כי אם "שר שלום" ג"כ משמותיו של הקב"ה, לא נזכר השם שקרא לילד. [ועוד] על "למרבה המשרה", פירש למי יקרא השם השם הזה? למי שהוא מרבה משרה של הקב"ה על עצמו לירוא מפניו. וכן פירש על "ותהי המשרה על שכמו" (ט, ה).

footnotes: ⁴ בפירושו על "למרבה המשרה", פסוק ו

כל הפירושים הללו רחוקים, כי היה לו לומר "ויקרא פלא יועץ אל גבור אבי עד שמו שר שלום". עכשיו שכתוב "ויקרא שמו פלא" וגו' אין לפרש רק כמו שבארנו והוא שהילד יקרא שמו של הקב"ה בכל התוארים הללו, להזכיר הגבורות והחסדים שנעשו עמו. ו"שר שלום" כמו "לשר שלום" וכמו שאמרנו. והבן. ובזה נשלם כל החדר הזה, כי קבצנו בו כל לשון "עצה" הסמוך אל השם ב"ה המונחים על ההסכמות העליונות הנודעות לנביאים בעניני ההנהגה לחסד ולמשפט. והתבארו כולם בטוב טעם ודעת, עפ"י הכללים שיסדנו עליהן.