מלפנים ממצרים גאלתנו ה' אלהינו וכו'. אפשר לפרש במ"ש בזהר הקדוש דהאלהים עשה שהשבטים ימשלו ביוסף ושוב יוסף משל במצרים וא"כ העבדים הם המצריים לשבטים שהם אדוני יוסף שהוא אדוניהם, ומשו"ה יצאו ישראל ממצרים ולא היה להם שליטה עכ"ד גם כתבנו בכמה מקומות מרז"ל כי היה מקום לומר דכל המכות שלקו המצרים היינו יען אשר התריס ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו וסרב מאד לפטור את ישראל ועל כן נגזר עליו גזרות רבות אמנם אם היה משיב כהוגן בתחינה ובקשה עדיין אפשר דהיה מניחם בעבדות אצל פרעה ומצרים. והמופת לגמר ברורן של דברים הוא שאם בצאת ישראל ממצרים הקב"ה מרחם על ישראל ולא זז מחבבם, אז למדנו דכל מה שעשה הקב"ה היה בשבילם, אך בצאת ישראל ממצרים אם עזבם ונטשם, בא האות כי כל מעשה מצרים הכל היה בעבור שהתריס פרעה ברשעו נגד ה', ואולם עין בעין ראו כל הגויים מעשה ה' כי נורא הקיפם בענני כבוד וה' הלך לפניהם ומן ובאר ונתבאר כי היה הכל בשביל ישראל הבן יקיר. ובזהנבא אל הביאור. מלפנים ממצרים גאלתנו כלומר ממצרים ששולטים בה השרים הראשונים לכל הע' שרים גאלתנו והיא הבטחה גדולה לגאולתינו עתה מיד שאר השרים אשר אינם באותה מדרגה וכמ"ש מז"ה בחס"ל, ונתן טעם לגאולת מצרים מבית עבדים פדיתנו דלכי תדוק הם היו עבדים לנו כי הם עבדי יוסף והשבטים שלטו בו ונמצא דהם עבדי השבטים ולא היה להם בנו שום קנין ולכך לקו מאד, ואם כה יאמר האומר כי פרעה ברשעו גרם לו ולעמו מכות נמרצות ולהוציא ישראל כי התריס נגד ה' ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו וכהנה שטיות גדולות חס"ר תבונות כי אמר פרעה איה אפה מנחה ששלח אלהיכם וכיוצא ועוד סרב"ת המכוה להחזיק בם, אך אם פרעה הנה זה בא בשפל קול התחנה והוה מסדר המערכה לפני אל חי לא היתה כזאת ועדיין ישראל נשארים שם, לז"א לא היא וסברא גרועה היא דהא לא זז מחבבנו דהרי ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו והתמדת חסדיו מוכיחים הדברים כי לכבוד ישראל עשה הכל.