מה נשתנה הלילה הזה. פ' ערבי פסחים (פסחים דף קי"ו ע"א) תנן וכאן הבן שואל אביו ואם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה ושם הש"ס מייתי בריתא דאם לאו הוא שואל את עצמו, וכתב הרא"ש בתשובותיו כלל כ"ד וז"ל וששאלת למה אין מברכין על סיפור ההגדה, הרבה דברים ציוה הקב"ה לעשות זכר ליציאת מצרים ואין אנו מברכין עליהן כגון הפרשת בכורות וכל המועדים שא"צ להזכיר בהפרשת בכורות שאנו עושים אותו זכר ליציאת מצרים אלא שציוה הקב"ה לעשות המעשה ומתוך כך אנו זוכרים יציאת מצרים, ולאו דוקא ההגדה בפה אלא אם ישאל מפרשין לו וזהו ההגדה לבד שזוכרין יציאת מצרים עכ"ל והרב המופלא המפורסם מהרי"ך נר"ו ריש ספרו הבהיר והמשובח שבח פסח העתיק לשון זה רק שכתב במקום מפרשין מפרישין, והדבר ברור שהוא ט"ס וכצ"ל ולאו דוקא ההגדה בפה אלא אם ישאל מפרשין לו כצ"ל, ואיברא שדעת הרא"ש בזה קשה קצת וכמו שהעיר הרב הנז' ותריץ יתיב, ואכתי לא איפרק הטב. וחזההוית להרב הנז' שכתב בדף ג' ע"ב וז"ל כתב הרא"ם בתשו' ח"א סי' מ"א שהשומע מאחר סיפור יציאת מצרים יוצא כאלו אמרו בעצמו דשומע כעונה והביאו כנה"ג סי' תע"א ומאי דפשיטא ליה לכנה"ג שדברי הרא"ם נאמרו גם לענין הגדת ליל פסח לדידי מספקא לי דדילמא הרא"ם מיירי דוקא בסיפור י"מ של כל השנה אבל לענין ליל פסח שהחיוב להגיד כמ"ש והגדת לבנד ועוד אמרו ז"ל שאף אם לבדו שואל את עצמו י"ל שלא יצא אא"כ יוציא הדברים בפה עכ"ל ואני הדל איני יודע מה נסתפק בדעת הרא"ם שהרי לשון הרא"ם שם כך הוא וכן כל המצות הקוליות כתבו כל הגדולים עליהם מ"ע לקרות ק"ש מ"ע לספר בי"מ ואעפ"י שהשומעים ק"ש ולא קראו והשומעים סיפור י"מ ולא ספרו יוצאים בשמיעתם כאלו קראו וספרו עכ"ל ולשון זה מוכח כמ"ש הכנה"ג שהרי לשון מ"ע לספר בי"מ לשון זה אינו אלא בליל פסח דבשאר ימים הוא מ"ע לזכור י"מ כמ"ש הרמב"ם וזה פשוט, גם הכי מוכח בהדיא מדברי הרב מהר"ם אלשקר והוא בתשובות הרא"ם שם סימן מ"ב דכשהשיב על דברי הרא"ם הללו כ' בתוך דבריו וז"ל וכן ספור י"מ נמי המצו' היא ההגדה בפה דכתי' והגדת לבנך וכו' ע"ש וצדקו דברי הרב כנה"ג לפי קוצר דעתי ודו"ק היטב.