מעשה בר' אליעזר וכו'. ראיתי להרב המופלא כמהר"ח ב"ד אבואלעפיא זלה"ה בפירושו הנדפס בסוף ס' אשדות הפסגה שדקדק אומרו שהיו מסובין וכו' דמה נ"מ, ועוד עד שבאו וכו' ק"ש של שחרית ופירש ע"פ מ"ש פ"ק דברכות דב"ש ס"ל דק"ש של שחרית מעומד, ופ' היה קורא דר' היה מעביר ידיו וקורא פ' ראשון, והרואה גדולי ישראל שאין מפסיקים לק"ש אפ' דסברי כר' דבפ' א' סגי ובהעברת ידיהם אמרו פ' א' אך הא ניחא אי ס"ל כב"ה אמנם רובם כב"ש ר"א כב"ש ור"ט כב"ש וראב"ע אמרו פ"ק דף י"א שעשה כב"ש. ואין שום אדם יכול להפסיקם דדילמא עבוד כר' אך תלמידיהם שידעו דסברי כב"ש והם היו מסובין אמרו הגיע ק"ש של שחרית וצריך שתעמדו זהת"ד. ועמו הסליחה דר' טרפון היה נוהג תמיד כב"ה כמ"ש בירושלמי ריש פ"ד דשביעית [ואפילו בק"ש לא היה כי אם פעם אחת שעשה כב"ש ודו"ק] ור"ע היה מבית הלל כמ"ש התוס' בבתרא דף קנ"ח וגם שכתבו דרש"י סבר דהיה מתלמידי ב"ש יש לישב דבריו כמ"ש במ"א וראב"ע אין ראיה מהש"ס פ"ק דברכות דף י"א דסבר כב"ש רק דבהא נפיק גם לב"ה, והמסתכל יפה שם ובירוש' יש קצת הוכחה דראב"ע לא משום דסבר כב"ש עשה כן, ור' יהושע הוא פשוט כבית הלל כנודע וא"כ ליכא אלא ר' אליעזר דסבר כב"ש.