אראב"ע הרי אני כבן ע' שנה וכו'. אפשר בהקדים הקדמה יקרה שכתב מז"ה בחס"ל עין הקורא נהר נ"ז וז"ל אחר שיצאו ישראל ממצרים מה עשה הקב"ה חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וציוה לכל ישראל בכל שנה ושנה שיעשו ימי הפסח בהשבתת חמץ ואכילת מצה וסוד הענין הוא כי היותר רשע שבישראל אעפ"י שהרבה להרשי' ולפשוע א"א ליכנס בהיכל ן' ש"ט עד שירשיע ויפשיע ת' יום רצופים זה אחר זה ובכל שנה ושנה שלשים יום קודם הפסח הקב"ה עושה להם משוא פנים ברוב חסדיו ומתחיל להוציא נפשותם מהיכלות הטומאה מעט מעט שעור חלק א' משלשים בכל לילה באופן שבליל בעור חמץ כל פושעי ישראל עומדים בפתח היכל החיצון מהן' שיעור חלק א' מל' משעור הכמות שהיו נכנסים ליל שלשים וא' קודם הפסח ובליל פסח אין נכנסין כלל ועיקר וכלם פטורין ובני חורין וכו' עכ"ל והוא ענין יקר ונפלא. וישמי ששאל כי דבריו אינם מובנים כי הוא אמר שאין רשע שהרבה לפשוע שיכנס בהיכל ן' עד שיהא רשע ת' יום רצופים והיכי משכחת לה שיהיה ת' יום רצופים כיון שבכל שנה בחסד עליון מוציא נפשות ישראל בל' יום חלק א' בכל לילה עד שבליל פסח הם בני חורין ותו לא משכחת ת' יום רצופים, ונראה דאם בל' יום אלה הולך בפשעו ומוסיף טומאה על טומאתו אין בזה התקון הכללי ולא ניתנה להוצאה נפשו מש"ט בל' חלקים, והרי זה דומה למ"ש הרב המקובל מהר"י צמח ז"ל ששמע שבימי רבינו מהרח"ו זלה"ה ליל פסח נטלע אדם מישראל ושאלו לרב דהכתיב ליל שימורי' והשיב דבלילה ההיא עשה עבירה אחת עכ"ד וה"ה נימא דאם בלילות ל' יום קודם לפסח היה מרבה לפשוע הבדילו לרעה ולא יצא והשלים ת' יום, א"נ דגם הוא נאחז בשב"ח ישראל והקב"ה גם הוא הוציא חלקיו וליל פסח היה בן חורין אך אם עבר עבירה גדולה בליל פסח או סמוך לו, תשוב נפש החוטא' למדרגתה שהיתה בליל ל"א קודם הפסח ואח"כ הרבה לפשוע והשלים ת' יום כי ל' קודם הפסח לא מעלין ולא מורידין ולא הפסיקו החשבון כי ע"י מעשיו תכף חזר לכמות שהיה קודם הל' יום. ומתוךזה אפשר לתת טעם למה שראיתי להרב המופלא מהרח"א בר דוד ז"ל בקונטרס שבסוף ס' אשדות הפסגה שכתב דף י"ח ע"ד ושמעתי משם חכם גדול א' מפורסם מאד בחכמת הקבלה ההוא אמר דלאו דוקא באיסור חמץ עושה האדם פגם בחג הקדוש הזה כי גם על כל שאר עבירות הנכשל בהם בחג הקדוש הזה עושה פגם גדול יותר משאר הימים רחמנא ליצלן עכ"ל וחוץ מדרכנו אפשר לתת טעם לזה כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל שע"ה פוגם בעשיה אך בשבת קדש שהעולמות נכללים זה בזה גם הע"ה פוגם באצילות, ולפ"ז בלילה הקדושה זו המאירים אורים גדולים יתר מאד ויש זיווג עליון וקדוש הפגם הוא גדול בערך גודל הקדושה, ואחר יום א' של פסח הוא בחינות דין כנודע ולזה הפגם גדול, אמנם עפ"י הקדמתנו אפשר דהקב"ה ברוב רחמיו הפליא חסדו מאוד להוציא ממסגר אסיר עד כי בליל פסח אנו בני חורין, וכשבימי הפסח עושה עבירות הפגם גדול כי כביכול הפליא לעשות חסד לנקות ולטהר נפשו והוא נסוג אחור כי השבע השביע שבע תועבות נפשו, ואפשר שזה רמז ושמרתם את המצות וא"ר יאשיה אל תקרי המצות אלא המצוות שאם בא מצוה לידך אל תחמיצנה ובודאי שהוא דבר כללי תדיר אמנם נרמז זה אצל ושמרתם את המצות לומר שביותר צריך ליזהר בימי הפסח שאז יש סיוע וכלפי ליא הפגם גדול אם יבטל כדבר האמור. ומעיןדוגמא אפשר לומר במ"ש גורי האר"י זצ"ל כי הנזהר מחמץ בפסח בכל שהוא מובטח לו שלא יחטא כל השנה וזה רמז ושמרתם את המצות ושמרתם את המצוות שאם תזכו לשמור המצות כהלכות הפסח בטחו בה' לבלתי תחטאו ושמרתם את המצוות ואם באת מצוה אל תחמיצוה. ואולםבעיקר ההקדמה האמורה מפי כבוד מז"ה הנז' הנה זאת חקרנו' על כסא דוד (דרוש כ"ב) מה טעם דבר שבמנין שלשים יום ורמזנו בעניותנו כי הוא רמז לשם המיוחד גימט' כ"ו וד' אותיות הם ל' ע"ד שכתב מרן בא"ח סי' ס"א לענין ט"ו ווין שבאמת ויציב והנה כי כן בכח שמו הגדול מדת רחמים העולה במספר ל' ע"ד הנז' בל' יום יוצאות נפשות ישראל מתוך הסט"א. ואפשרשזה טעם שרצה ה' שהמלכות יהי' מיהודה שהוא גימטרי' ל' רמז למנין שם המיוחד ולזה דהע"ה מלך בן שלשים שנה שנשפע כמו מספר יהודה מל' חלקי מספר שם המיוחד, וזה רמז פ' בצאת ישראל ממצרים, כך בימים ההם בזמן הזה בית יעקב מעם לועז מהסט"א יוצאות נפשות ישראל בל' יום שהם חלקי מספר שם המיוחד, וזה טעם היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו כי יהודה מספר שמו הגדול. וזהרמז דרך אפשר פ' ליני הלילה אות ל' גדולה רמז לה שתזכה להעמיד דוד המלך ע"ה שיהי' מלך בן שלושים שנה מיהודה העולה ל' ושאר אותיות ליני חוץ מן הלמד גימטריא ע' רמז לדהע"ה שיחי' ע' שנה, וזה רמז שהמלכות בל' מעלות כמספר יהודה שהוא גימטרי' השם המיוחד, ואפשר לרמוז בתיבת ליני הלילה כי תיבת ליני גימט' ק' וכתוב בזהר חדש במדרש רות סוף דף קי"ד שאם דוד הע"ה היה חי ק' שנה היה מתקן תקון שלם ולא נחרב בית המקדש ע"ש באורך וזה רמז נאם הגבר הוקם על משיח אלהי יעקב הכונה נאם גי' דויה אדני יחוד קבה"ו וזהו הגבר הוקם ע"ל גימטרי' ק' שאם חי ק' שנה אז הוא יהיה ממש משיח אלהי יעקב ולא יחרב הבית ויטהרו ישראל כמקוה אותיות הוק"ם, וזה רמז ליני גימטריה ק' שאם הי' חי דהע"ה ק' היה תקון עולם אך בעוה"ר חסר ל' שלא חי אלא ע' ולכך הלמד גבוה כי שגבה ממנו ולכן ליני הלילה בגליות והיה בבקר וכו' ויתכן לרמוז הרמזים הללו וכן יתר רמזים שכתבנו בדרוש הנזכר לפי הקדמה הלזו עם הקדמה אחרת שאמרו בזהר הקדוש כי יהודה הוא גימטריא הוי' והד' רמז לשכינת עזנו והוא יחוד קב"ה ושכינתיה ולזה בא המ' מיהודה והמ' בל' מעלות ודוד מלך בן ל' שנה, ולכן שלשים יום קודם לפסח מתחיל יציאת נפשות ישראל מסט"א בכח קובה"ו שם הויה וד', ובמצרים הי' מקחו מבעשור שכבר הי' הארת כ"ו גימטרי' שם המיוחד ונשאר ד' לבחי' נוקביה, ומשו"ה קודם בריאת העולם שהיתה אות אלף במילואה אף הטיל ל' ונעשה אלף כמשז"ל כי ל' רומז לקבה"ו, וזה רמז ושמרתם את המצו' כי מצה רומז לנוקבה ומצוה איכא דכורא בהדה כמ"ש בזוה"ק וזהו ושמרתם את המצות בחי' נוקבא ואל תקרא מצות אלא מצוות שצריך ליחד קבה"ו. ומןהאמור נבא לפרש מאמר ראב"ע הרי אני כבן ע' שנה רמז לדוד הע"ה שחי ע' שנה וכשם שמלך בן שלשים ואתי משבט יהודה גימט' ל' רמז לשם המיוחד כו' כן ל' יום קודם הפסח ישועת ישראל ואני מחזיק בטעם זה למאי דצריך להזכיר י"מ בלילות כי גדולים מעשי ה' בלילות שלשים קודם פסח להוציא ממסגר אסיר נפשות ישראל משערי סט"א ומסתברא לי לזכור י"מ בלילות ולא זכיתי שתאמר שתשתבח י"מ בעבור לילות אשר בכל שנה ושנה והוא פלא עד שדרשה בן זומא מקרא כל ימי חייך הלילות ויש טעם כעיקר כי בלילות בלכת הנפשות אז ירדו לשערים מסט"א הוא ברחמיו מוציא אסירים תדיר בכל שנה והוא פלא ולכן דין הוא להזכיר יצ"מ בלילות.