חכם מה הוא אומר מה העדות כו'. אפשר לו' כמ"ש בזוה"ק דכשהיו ישראל במצרים כד בעא קוב"ה לקרבא לון לגבי' יהב לון אתר דלחם עני דאיקרי מצה נוקבא בלי דכורא אתקריבו לגבי מצה בקדמיתא כיון דקריבו יתיר עייל לון קוב"ה בדרגין אחרנין ואתחבר דכורא בנוקבא וכדין מצה איקרי מצוה עיין דבריו הקדושים באורך פ' ויצא הנה כי כן זו שאלת חכם דכמה דינים מינים ממינים במצה בקצירה וטחינה ולישה ועריכה ואפיה וסדר אכילתה וכל אלו הדינים השייכים למצה לא שייך גבן דאחר צאתנו ממצרים זכינו לאתר דאיקרי מצוה, וא"כ מה העדות והחקים והמשפטים אשר ציוה ה"א אתכם דייקא והלא כל זה היה שייך לאבותינו בארץ מצרים דשם זכו לבחינת מצה לא לכם ולנו דאח"ך זכינו למצוה ולמה כל הדינים בדיני מצה, ויאמר אביו כהלכות הפסח כלו' הבט ימין וראה הלכות הפסח והלא הפסח היה לבזות לאלוה של מצרים טל"ה תניא והכי אמר רחמנא משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן, והאידנא לא שייך גבן כל זה, אלא דהוא זכר לק"פ שעשו אבותינו, ותו דינא אין מפטירין אחר הפסח כדי שישאר הטעם והכל זכר לק"פ של מצרים שיהי' הטעם בפינו ליפרד מכל מחשבת פיגול, והשיב לו ע"פ דרכו, אמנם בעיקרו של דבר לא דק דה' ציוה לעשות מצה והיינו מצוה ג"כ, וזה דקדוק אף אתה אמור לו ומה הלשון אף אתה דמשמע תוספת, אלא רמז דהחכם בעצמו בשאלתו לא דק כי הוא עצמו תירץ לחקירתו באומרו אשר ציוה ה"א וא"כ הוא מצוה מאת ה' ומאי בעי, לכך אמר אף אתה אמור לו כלומר מלבד דהתירוץ בשאלתו עצמה דה"א ציוה, עוד השב תשיב כהלכות הפסח כו' ככל אשר דברנו ודוק היטב. [ובטעם המצוה הזהר הקדוש ביאר דצריך בכל שנה לזכור ימים אלו ולאכול מצה וכבר רבינו האר"י זצ"ל שנה ופיר"ש דברים העומדים ברומ"ו של עולם והדברים עתיקים].