תם מה הוא אומר מה זאת וכו'. אפשר דלפי תומו ראתה עינו דגם הנשים אומרות הגדה ולכך שאל מה זאת שהיא מ"ע שהזמן גרמא ולא דמי למצה דאיכא הקישא דכל דישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, ויאמר אביו בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים הוציאנו אנשים ונשים ואף הן היו באותו הנס ומזה חייבות מדאורייתא כדמשמע ממ"ש התוס' במגילה דף ד' משם ה"ר יוסף איש ירושלם, א"נ בחזק יד הוציאנו לכלנו וחייבות מיהא מדרבנן ואתי כתירוץ ראשון של תוס' שם דבמ"ע דאורייתא איכא שאף הן מדרבנן, והרב בית דוד א"ח סי' רנ"ז פטר לנשים מההגדה והרב המופלא מהרח"א בר דוד זלה"ה בקונטרס שבסוף ס' אשדו' הפסגה השיגו מדברי הרב החינוך פ' בא ע"ש וק"ק אמאי לא מייתי מתוס' מגילה הנזכר והתוס' בסוכה דף ל"ח שהבאתי אני בעניי בס' הקטן ברכי יוסף או"ח סי' תע"ג ושם הבאתי דברי הרב החינוך הנזכר ג"כ ע"ש באורך, ועמ"ש בעניותי בס' הקטן מחב"ר ובקונטרס אחרון שם סי' תע"ג ובדברים אחדים בסופו דף קפ"ד ע"ש. והרבהגאון מהר"א מקראקא ז"ל בס' מעשה רקח מס' בכורות פירש בחקירה אחת דכיון שמתו הנקבות שהיו בכורתות במצרים כמ"ש בש"ר א"כ אמאי אינן טעונות הנקבות פדיון וניחא לי' להרב ז"ל דהזכרים היתה מדה"ד מקטרגת עליהם כמ"ש ז"ל והיו בסכנה הבכורות למות אך הנקבות לא הי' קטרוג עליהן דבזכות נ"ץ נגאלו ישראל ממצרים וכיון שלא היו בסכנה אינם חייבות בפדיון וז"ש מה זאת אחר שאמר בבניך תפדה בניך ולא בנותיך כאן הבן שואל מה זאת ויאמר אביו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים שלא היינו ראוים דמה אלו אף אלו וא"כ הזכרים היו מסוכנים ולא הנקבות זהת"ד הרב ז"ל וכבר הבאתי דבריו בקונטרס זרוע ימין והובא בפני דוד ע"ש וצ"ל לדברי הרב ז"ל דאף בהמות ישראל היו בסכנה שימותו בכורות הבהמות של ישראל דמדה"ד הי' מקטרג על גופם וממונם ומשו"ה כל פטר רחם בהמה קדוש שמדה"ד היה מקטרג על בהמות ישראל להפסיד ממונם, לא כן נקבות ישראל שהי' צדקניות ולא הי"ל סכנה ח"ו. ואניהדל עמדתי בחקירה זו בקונטריס שמחת הרגל וחתרתי לישב, ועתה נראה בעיני דאעיקרא אין כאן חקירה כי הנה העבודה היתה בבכורות, ובצאת ישראל ממצרים הוקדשו הבכורות לעבוד עבודת ה' כמו כהנים וכן פ' משפטים כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות והם הבכורות כמו שפירש"י שם. ואח"ך חטאו בעגל ונפסלו הבכורות ונבחרו הכהנים ולקח הלויים תמורת הבכורות כמ"ש פ' בהעלותך והבכורות העודפים על הלוים נפדו בה' סלעים וז"ש פ' בא וכל בכור אדם בבניך תפדה דהיינו אח"כ שחטאו ולקח הלויים תמורתם כמו שפי' המפרשים, ומעתה כיון שהבכורות נתקדשו להקריב לזה לא הוקדשו הנקבות דהם פסולות לעבודה ולא נבחרו והפדיון נמשך אחר שחטאו לזכרים שהיו קדושים, והנקבות מעיקרא לא קדשי ואינן טעונות פדיון, וזה נראה פשוט והרי הוא כמבואר.

ועודאפשר לרמוז בשאלת התם במ"ש בזהר הקדוש דבמצרים לא זכו ישראל אלא לבחינת השכינה מצה אות ה' ואח"ך בצאת ישראל ממצרים זכינו למצוה בחינת דכורא ונוקבא ע"ש וזו שאל מה זאת אם במצרים שלא זכינו עדיין למצוה נצטוינו לאכול מצה, עתה אחר שזכינו למצוה מאי שיאטה דמצה, ויאמר אביו בחזק יד הוציאנו וכו' כי לא הי' מדה"ד נותנת שיגאלו דמה אלו אף אלו והקב"ה ברב רחמיו הטה אלינו חסד וקרבנו ולזכור זה אנו אוכלים מצה לזכור כי הפליא הוא ית' חסדו לנו והיה מקרבנו לאט לאט ובתחילה זכינו לבחינת מצה.