ועוד יש להקשות דבתשובת רמב"ן סי' קל"ט כתב וז"ל הנה כתבתי לך כי לדעת הגאון וממה שנראה מפשטא של סוגית הגמרא בפ' בתרא דנדרים (צא.) בטוענת בפירוש אינו יורה כחץ אין אנו כופין לגרש לפי שאינה נאמנת אלא יעשו דרך בקשה. ובטוענת אינו יכול כלל לשמש נאמנת וכופין אותו לגרש. אבל לפירוש השני אין כופין אותו לגרש אפי' בטוענת אינו יכול לשמש כלל. ודע כי אפילו במקום שהיא נאמנת ורוצה להתגרש אומרים לה למה את רוצה להתגרש ומה לך לבנים והלא אינך מצווה על פריה ורביה שהאיש מצווה ואין האשה מצווה ואם היא טוענת שאע"פ כן היא רוצה להתגרש לפי שהכל יודעים כלה למה נכנסה לחופה אין משגיחים בדבריה כמו שמוכיח בפ' אף על פי (כתובות סד.) גבי כותבין אגרת מרד על ארוסה ואם טוענת אני רוצה לבנים כדי שיסייעוני לימי הזקנה או כדי שיתעסקו בי בקבורה שומעים לה כמו שמפורש בפ' אף על פי וביבמות סוף פרק הבא על יבמתו עכ"ל. הרי להדיא דאף בטענת אינו יכול צריכה לבוא מחמת טענה. וזה סותר למה שכתוב בתשובת רמב"ן סי' קמ"א.