בעשרה מאמרות כו'. ואלו הם בראשית. ויאמר אלהים יהי אור. ויאמר אלהים יהי רקיע. ויאמר אלקים יקוו. ויאמר אלקים תדשא. יהי מארת. ישרצו המים. תוציא הארץ. נעשה אדם. הנה נתתי. ופרו ורבו הוא ציוי. וברכה:

עשרה נסיונות. בפרקי ר״א פ' כ״ו. א' כשנולד אברהם אבינו בקשו כל גדולי המלכות להרגו ונחבא מתחת לארץ י״ג שנה שלא ראה שמש וירח, ואחר כך יצא מתחת לארץ מדבר בלה״ק, מאס אשרים ושקץ פסילים ובטח ביצרו.ב' כבשן האש. ג' לך לך. ד' רעב ה' ותלקח שרה. ו' בהלחמו במלכים. ז' דבר ה' אל אברם במחזה. ח' מילה. ט' גרוש הגר וישמעאל. י' העקידה. ע״ש ואדר״נ: (הוא לפי גי' הרמב״ם באדר״נ שם)

וברמב״ם המה מנויים כך: א' לך לך מארצך. ב' ויה' רעב בארץ. ג' ותלקח שרה. ד' בהלחמו במלכים.ה' לקיחת הגר לאשה.ו' מילה.ז' לקיחת שרה לאבימלר.ח' גרוש הגר. ט' גרוש ישמעאל. י' העקידה:

עשרה נסים כו'. שנצלו מעשר מכות ובכולם כתיב לבד מכנים. בדם. ולא יכלו מצרים לשתות. ובצפרדעים. ובכה ובעמך. ובערוב. והיפלתי כו' ושמתי פדות. ובדבר. והפלה ה' כו' וישלח פרעה כו'. ובשחין. כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים. בברד. רק בארץ גשן גו'. ובארבה. ומלאו בתיך ובתי כו'. ובחשך ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. ובכורות. ולכל בני ישראל גו' למען תדעון וראיתי את הדם ופסחתי עליכם גו' וכיוצא:

ועשרה על הים. באדר״נ. א' נעשה נקבים כמ״ש נקבת במטיו ראש פרזיו. הב' שנעשה בקעה. שנאמר בקע ים ויעבירם. כבהמה בבקעה תרד. הג' שנעשה גזרים שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים. הד' שנעשה חומר שנאמר דרכת בים סוסיך חומר מים רבים. הה' שנעשה מדבר שנאמר ויוליכם בתהומות כמדבר הו' שנעשה פירורים שנאמר אתה פוררת בעזך ים. הז' שנעשה סלעים שנאמר שברת ראשי תנינים על המים ואין משתברין אלא על הסלעים. הח' שנעשה יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים ונאמר הפך ים ליבשה. הט' שנעשה חומות שנאמר והמים להם חומה כו'. העשירי שנעשה נאדות שנאמר נצבו כמו נד נוזלים והיו יוצאין להם מים מתוקים כמ״ש ונוזלים מן לבנון:

ועשרה על הים. באדר״נ. הא' שהרעים עליהם בקולו נפלאות שנאמר (תהילים י״ח:י״ד) וירעם בשמים ה' ועליון יתן קולו כו'. הב' שנגלה בקשת שנאמר עריה תעיר קשתך'. הג' בחצים שנאמר וישלח חיציו ויפיצם. הד' וה' בחרבות ורמחים שנאמר ברקים רב ויהומם ואין ברק אלא חרב שנאמר חרב כו' למען היות לה ברק כו'.. הו' וז' במגן וצנה שנאמר החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי. הח' בחנית שנאמר לנגה ברק חניתך. הט' וי' בברד וגחלי אש שנאמר ממנה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש והוא במקום אבנים וקלעים:

עשרה נסיונות כו'. כמ״ש בערכין (ט״ו א') שנים בים א' בירידה המבלי אין קברים כו' וא' בעליה וימרו על ים כו' ונאמר וירא ישראל כו' ויאמינו. שנים במים במרה וברפידים שנים במן שנים בשליו בראשון ובשני בשבתנו על סיר כו' והאספסוף כו' בעגל ובמרגלים:

ולא הזיק כו' ולא אמר כו'. שנאמר (איכה ב') כלילת יופי משוש כו' ואמרו במ״ר איכה וסוף פקודי כפה של חשבונו':

עשרה דברים נבראו כו'. כמ״ש ואין כל חדש נאמר (שמו' י״ד) לאיתנו ואמרו לתנאו והכל בין השמשו' כמ״ש ויכל אלקים ביום השביעי והקשו והא נאמר וישבות ביום השביעי אלא בין השמשות ואמרו אדם שאינו כו' וז״ש כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות ר״ל לאחר זמן לעשותם עכשיו ברא בכניסת השבת

חכם אינו מדבר. כמ״ש (ויקרא ל״א) ויקצוף על אלעזר ואיתמר כו' וידבר אהרן כו':

ואינו נכנס כו'. כמ״ש בבני ראובן שאמר להם משה כה עשו אבותיכם כו' והמתינו עד שסיים. וכן בחבירי איוב ויען אליפז ויען כו':

ואינו כו'. כמ״ש באליהו (איוב ל״ב) הן הוחלתי לדבריכם אאזין כו':

שואל כענין. בנות צלפחד:

ומשיב כהלכה. יהודה:

ואומר כו' רבקה בת בתואל אנכי כו':

ועל מה שלא שמע כו' ומודה כו'. משה רבינו שנאמר למה נגרע והשיבן אין קדשים קרבים בטמא' ואמרו יזרוק כו' והשיב לא שמעתי עמדו ואשמעה כו':

ומודה כו'. כמ״ש וישמע משה וייטב בעיניו הודה ולא בוש:

ואמר שבעה כו' וכלל כל הן חמשה כמ״ש בספרי פרשת עקב וחרה אף כולו ונאמר שפך חרון אפי מה להלן חרון מחיה רעה ודבר אף כו' ומה כאן עצירת גשמים וגלות כולו אף כולו נמצא למידים כל מקום שנאמר חרון אף ה' מינים כו' ע״ש:

מקצתן כו'. כמ״ש (עמוס ד׳:ז׳) והמטרתי על עיר כו':

גמרו כו'. כמ״ש בפ״ב דשבת (ל״א) שנא' ציה גם חם יגזלו כו':

ושלא ליטול כו'. כמ״ש שם והפקדתי עליכם כו':

דבר כו'. כמ״ש אע״פ שד' מיתות כו':

חרב כו'. כמ״ש שם שנאמר והבאתי עליכם חרב כו' יען ובמשפטי מאסו:

חיה כו'. כמ״ש שני ואם באלה אל תקרי באלה אלא כו' וכתיב והשלחתי בכם את חית השדה כו' וכתיב וחללת ובחלול השם כתיב לא תחללו כו':

גלות כו'. כמ״ש שם כ״ו ונתתי את כו' ואתכם כו'. בגלוי עריות כתיב כי את כל כו' ולא תקיא כו'. בשפיכות דמים כתיב ולא תחניפו את הארץ אשר אתם יושבים בה כו'. בהשמטת הארץ כתיב אז תרצה הארץ כו'. עיין שם בפ״ב:

בארבעה פרקים. בשניהן בפירות שביעית ובמתנות עניים גוזל את העניים כמ״ש בשביעית (שמות) ואכלו אביוני עמך וכתיב (משלי כ״ב) אל תגזול דל כו' וקבע את כו':

שלי שלך ושלך שלך חסיד. כמ״ש (איוב א׳:א׳) וסר מרע ותרן בממונו היה כו' שהיה כו':

שלי שלי ושלך כו'. שכל אוהב בצע נקרא רשע כמ״ש (איוב ג׳:י״ז) שם רשעים חדלו רוגז כו' אלו הרודפים אחר הבצע וכמ״ש (קהלת) כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו גם כו':

וי״א כו'. כמ״ש בחלק (צ״ט א') באו ונשכח כו' שנאמר פרץ נחל כו':

קשה לכעוס ונוח כו'. כמ״ש ארך אפים ורב חסד. לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא הרי שפניהם ממדות החסד. ונאמר (ירמיהו ג׳:י״ב) חסיד אני לא אפיל פני בכם ולא אטור לעולם:

נוח כו'. כמ״ש (סוטה) כל הכועס אפילו שכינה כו' שנאמר רשע בגובע אפו כו' הרי שנקרא רשע ונאמר (עמוס א׳:י״א) עברתו שמרה נצח:

יתן ויתנו כו'. כמ״ש גדול המעשה כו' שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום וכמ״ש (הושע ו') זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד. צדקה תרומם גוי וחסד כו' ועיין בפ״ק דב״ב:

לא יתן כו'. כמ״ש (ב״ב) כל המעלים כו' שנאמר עם לבבך בליעל כו':

הולך כו'. ר״ל הלימוד והמעשה הם שני דברים, וכמ״ש בספרי פ' עקב כי אם שמור כו' לעשותם, למד אדם תורה הרי בידו מצוה, למד ועשה אין למעלה הימנה, וכן עשה ולא למד לא למד ולא עשה כמ״ש בסוף כתובות אר״א ע״ה אינן חיים שנאמר כי טל אורות כו' מצאתי להן תקנה מן התורה ואתם הדבקים כיוצא כו':

ספוג כו'. כמ״ש (משלי כ״ז ז') נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק. נופת זהו נפה כמ״ש בספרי פ' עקב. ונפש רעבה זהו משפך כל מר מתוק זה משמרת כמ״ש (ישעי' ה') שמים מר למתוק:

זו מחלוקת הלל ושמאי. כמ״ש (במדב' ל״א) את והב בסופה כו':

כל המזכה כו'. כמ״ש סוף יומא שנאמר (תהלים י״ז) כי לא תעזוב כו':

וכל כו'. שנאמר אדם כו':

עין טובה כו'. שנאמר (בראשית י״ד) אם אקח כו' ונאמר (שם) הנה נא ידעתי כו' וכמ״ש בפ״ק דב״ב ונאמר (שם י״ח) אנכי עפר ואפר:

ושלשה כו'. כמ״ש (במדבר כ״ד) וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן כו' ונאמר (שם) מאן ה' לתתי להלוך עמכם. ונאמר שם אם יתן לי בלק כו' ועיין רש״י שם:

להנחיל כו'. כמ״ש (ישעיה) זרע אברהם אוהבי (שופטים ז') ואוהביו כצאת השמש כו' העלובין ואינן כו':

אנשי דמים כו'. כמ״ש (במדבר ל״א) הן הנה היו בדבר בלעם כו':

לא יחצו ימיהם. כמ״ש בפ' חלק ע״ש:

הוי עז כו'. כמ״ש (תהילים קי״ט:מ״ו) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש וע' טור ש״ע א״ח סימן א':

וקל כו'. כמ״ש (שמואל ב') מנשרים קלו מאריות גברו:

רץ כצבי כו'. כמ״ש (תהלים שם) חשתי ולא התמהמהתי כו' ונאמר אחרי ה' ילכו כארי' כו' ונאמר (הושע ו׳:ג׳) נדעה נרדפה כו' חשבתי דרכי ואשיבה רגלי כו':

עז פנים כו'. כמ״ש (ישעי' ג') הכרת פניהם כו' אדר״נ:

ובושת פנים כו'. כמ״ש (שמות כ׳:י״ז) ובעבור תהיה יראתי על פניכם כו':

וכל שאין כו' ג' סימנים באומה זו כו' ביישנים כו'. יהי רצון כו'. ט״ס כאן וצ״ל בסוף הפרק כמ״ש למטה:

בן עשר כו'. בן ט״ו כו'. כמ״ש בפ״ק דחולין (כ' א') ומבן חמש ועשרים כו'

בן י״ג כו'. דאיש כתיב בעונשין ובכמה מצות ולא קטן, וי״ג נקרא איש שנאמר (בראשית ל״ד) ויקחו שמעון ולוי איש וגו' וי״ג שנה שהיה יעקב אצל לבן אחר הנשואין צא ג' עיבורין שכל א' ו' חדשים נגד זה שהה ח״י חדשים בדרך כמ״ש בספ״ק דמגילה:

בן כ' כו'. כמ״ש (במדבר א׳:י״ח) מבן עשרים ומעלה כל יוצא צבא כו':

בן שלשים. כמ״ש בלוים (שם) מבן שלשים:

בן ארבעים כו'. זכר לדבר א״ם לבינה תקרא:

בן חמשים כו'. כמ״ש ברפ״ב דחגיגה שר חמישים כו':

בן ששים כו'. כמ״ש (שמואל א') ולא יהיה זקן כו' והיינו פחות מס' כמ״ש בסוף מ״ק תבא בכלח כו' כעלות גדיש בעתו אלמא בן ס' הוא בעתו:

בן שבעים כו'. כמ״ש בדוד (מלכים א') וימת בשיבה טובה וכמ״ש (שמואל ב') בן שלשים שנה דוד במלכו וארבעים שנה מלך כו':

בן שמונים כו'. כמ״ש (תהלים צ') ואם בגבורות שמונים שנה:

בן תשעים כו'. דע״כ הוא בגבורות ולא יותר וכמ״ש (קהלת י״ב:ג׳) ביום שיזיעו שומרי הבית והתעותו אנשי החיל, וכמ״ש בס״פ כ״ג דשבת:

בן מאה כו'. כמ״ש (ישעיה מ״ה) הנער בן מאה שנה כו' לברכה:

הפך בה. כמ״ש (משלי ג') סלסלה כו'. וכמ״ש בפ״ב דמגילה לא ידעי רבנן כו':

והפך בה. כמ״ש (שם) דדיה ירווך וכמ״ש בפ״ב דעירובין מה הדד הזה כו':

ובה תחזי. כמ״ש (שם) ותורה אור וכמ״ש בפ״ג דסוטה (כ״א א') ועיין רש״י שם ד״ה הגיע כו' הגיע כו':

וסיב כו'. כמ״ש בסוף קידושין בזקנתו מהו אומר עוד ינובון בשיבה כו':

ובלה בה. כמ״ש בפ״ט דשבת אדם כי ימות באהל כו':

ומנה כו'. כמ״ש אל יליזו מעיניך נצור כו':

שאין כו'. כמ״ש (משלי י״ד) כל חפצים לא ישוו בה ואמרו אפילו מצות ומעשים טובים:

לפום כו'. כמ״ש שם בכל עצב יהיה מותר. (וכאן צ״ל י״ר שיבנה כו', וכן בסוף תמיד, וכאן לפי שהוא כלל התורה משה קבל כו' ואין תורה בלא בית המקדש כמ״ש איכה א' מלכה ושריה בגוים אין תורה, אמר י״ר שיבנה כו' ותן כו' כמ״ש (ישעיה י״א) ומלאה הארץ דעה את ה'):