עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה:

ויכסהו הענן למשה לקדשו זה:

וישכון כבוד ה׳ מר״ח:

להר ולא למשה ויקרא:

משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא:

שיתקדש ויהא:

לא בא הכתוב אלא:

שאירע ל״ג:

דומין למקנאין:

כל התורה:

משה. בינו:

שמש את שבעת ימי המלואים ועשה שמן:

וא״ר אליעזר גדולה משיחה זו שאהרן ובניו נתקדשו שהיא לדורות שנאמר:

אלעזר שרף פרת החטאת שממנו טמאים מטהרים לדורות:

מזקנים [וכ״ה בס״א]:

יגנזו שהם:

האלהים במשפט ד״א הוו כצ"ל והשאר נמחק:

את משה צוה ולא אותי:

הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסר מעל בה׳ על דבר פעור ותהי המגפה בעדת ה׳ מאי בדבר בלעם הרשע זו עצה וכו':

מה גרם להם בלעם:

שבחכמים:

ממכשילה ועשה סייג לדבריך:

ואף איוב עשה סייג לדבריו ואף נביאים וכתובים וחכמים כולם (וכסדר הזה מפרש לקמן בפ"ב):

בתורה מה שעתידין לומר. איזהו סייג:

כשם שנגעת ואי את מתה אף אם תאכלי אי את:

ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל:

הרבה ארבה אלו שתי טיפות דם:

מכאן אע״פ שצריך ארם לעשות סייג לדבריו לא יעשה הסייג מרובה על העיקר שא״כ אין יכול לעמוד ר׳ יוסי אומר:

סנדלבונים:

להזיק:

רשב”א אמשול (ושבנתיים צ"ל למטה וכמו שיתבאר):

השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש ביום הראשון היו אומרים. וכן למטה בכולם צ״ל ״היו אומרים" במקום מהו אומר:

על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו:

שחילק מעשיו ומלך עליהם:

שברא:

ונקוו המים למקומם:

שברא:

שברא:

שגמר:

עמד איש א':

והוציא אותה מה:

קרא שמות בו ביום:

עלו למטה שנים וירדו ארבעה ריב"ב אומר בו ביום עלו למטה שנים וירדו שבעה:

כיצד נברא אדה״ר. שעה ראשונה הוצבר עפרו. שניה נעשה גולם. שלישית נתקשרו אבריו ונתפתחו נקביו. רביעית נתנה בו נשטה. חמישית עמד על רגליו. ששית קרא שמות. שביעית נזדווגה לו חוה. שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה. תשיעית הכניסו לג״ע. עשירית צוהו. אחד עשר סרח. שתים עשר נטרר והלך לו:

י׳:

י׳:

י':

הרבה ארבה:

והרונך:

לעת ערב ראה אדה״ר:

מזבח:

כולם קרנותיהן קודמות לפרסותיהן:

כאן צ״ל מ"ש למעלה השיר שהלוים היו אומרים כו׳ עד כמלאכי השרת:

אלמלי:

כפיך שקנאו בו מלאכי השרת ונטלו: