(רבינו הגאון חיבר ב׳ פרקים הראשונים ממס׳ זו למס׳ כלה והדבר למד מעניינו ומבואר בכמה ראשונים שמסכת ד״א מתחלת מפרק בן עזאי ועי׳ רש״י ברכות כ״ב א׳ ותוס׳ עירובין נ״ג ב׳):

ע״י אמה וע״י בתה וע״י אחותה (וברי״ף ורא״ש פ״ב דיבמות איתא לעולם אין אדם פוסל את אשתו ואפילו בא על אחותה או על אמה או על בתה):

שנאמר (במדבר ה) והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע״פ שנתפשה אסורה ואיזו היא כהנת ר׳ ישמעאל אומר והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שקדושיה קדושי טעות (עי׳ כתובות נ״א ב' וש״מ). נתגרשה ונתארסה ונבעלה בין באונס בין ברצון אסורה להזור לראשון דברי ר׳ יוסי בן כיפר משום ר״א בן שמוע וזה מדרש דרש ר׳ יוסי בן כיפר לא יוכל:

וזו בין באונס בין ברצון אסורה לו כל האסורות לו איסור ערוה שנשאן א״צ ממנו גט חוץ מאחות אשתו ואשת אחיו וכל העריות אין להם היתר אחר איסורן חוץ מאחות אשתו:

פסל לה בביאה ופסל לולד ואלו:

ובת אחיו ובת אחותו (וכ״ה ברי״ף ורא״ש פ״ב דיבמות):

בהמתך לא תרביע כלאים. שדך לא תזרע כלאים. ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך (ויקרא יס) ומשום לא תזרע:

ומשום ובכל בהמה לא תתן שכבתך ומשום ולא תחלל את שם אלהיך (שם יח) ומשום שפחה:

וכרת אחד שנא׳ (מלאכי כ) יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה' צבאות אם היה ישראל וחלל זרעו בשפחה ונכ׳ לא יהיה:

אליהו כופתו והקב״ה רוצעו:

הפסול פוסל:

וכל המסתכל בעקיבה של אשה גורם לו שיהיו לו בנים שאינם מהוגנים וכל: