העם נהגו לומר לאפויי ולבשולי ולאטמוני לאדלוקי שרגא וכן משמע לקמן בפרקין. וי"מ דערוב מתיר הדלקת הנר. אמנם בירושלמי אינה מזכיר רק לאפויי ולבשולי והכי גרסינן בירושלמי ערובי תבשילין כך היא בביצה ותבשיל כזית ואומר בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות ערוב ומתנה ואומר בדין יהא שרי לנא לאפויי ולבשולי מי"ט לחברו ומי"ט לשבת ולמי שסומך על ערוב זה עד מוצאי יום טוב האחרון אכלו או שנאבד צריך לערב בי"ט האחרון עכ"ל הירושלמי והשתא שמעינן מל' הירושלמי די"ט דסוכות מועיל גם לימים טובים האחרונות ובלבד שיאמר בפי' עד מוצאי י"ט האחרון. והא דקאמר בירושלמי פת כזית פליג אתלמודא דידן דמשמע שיעור כזית ולא מפליג בין פת לתבשיל והא דקאמר בירושלמי מי"ט לחברו פי' ראבי"ה כגון אם חל י"ט בע"ש אז צ"ל מיום טוב לחברו דהיינו נמי מי"ט לשבת מרדכי פ"ב דביצה ורבי' יצחק בר יהודה השיב דפת בלי תבשיל לא סגי אבל תבשיל בלי פת סגי אבל מורי נוהג בפת ותבשיל וכן הוא בה"ג וכן ר"ת ורבי' ישעיה לא הצריכו אלא תבשיל אבל בפת לבד אינו מועיל אלא לפת והביא ראיה מן הירושלמי וכ"כ בעל הדברות דבתבשיל סגי אפי' לאפות פת וכן איתא בתוספת' וכ"כ רב אלפס והר"ר זרחי' בעל המאור כתב הא דתנן ב"ש אומרין שני תבשילין וב"ה אומרים תבשיל אחד בין לצלי בין לחמין בין לקדירה ושלוק הכל בכלל תבשיל. אבל לאפות דברי הכל אין אופין אלא על האפוי וכל א' מביא ראיה על סברתו ונסתבכו על אלו הדברים מאד והנכון בעיני והמצות מובחרת לערב בפת ותבשיל וכן נהגו ועדיין אני אומר דסגי בתבשיל לחוד שבה"ל: