הט"ז בסי' תע"ה הקשה בשם מהר"ל מפראג דנימא כל שישנו בזה אחר זה ישנו בבת אחת וכל שאינו בזאח"ז אף בב"א אינו וכו'. הנה כבודם במקומם מונח וכאן נעלם מהם דברי התוס' בזבחים (דף למ"ד ע"א) שהעלו שם להדיא בהוכחות ברורות מן הש"ס דלא אמרינן כלל זה רק באם בזאח"ז הראשון חייל שפיר והשני לא חייל מחמת חלות הראשון בזה לא מהני אף בב"א אבל בדבר שבזאח"ז אין שניהם חלין כלל נמצא שאין חלות השני בשביל חלות הראשון בזה ישנו שפיר בב"א. ולפ"ז אין התחלה כלל לקו' המהר"ל מפראג דבמצה ומרור להלל אם יאכלם בזה אח"ז אין בהם שום מצוה לא בראשון ולא בשני וא"ש ודבר זה הוא כלל גדול בכמה דברים. אך באמת קו' המהר"ל לא הוי על כורך מצה ומרור רק על שני זיתי מצה והפמ"ג ביאר כוונתו ולפ"ז יפה הקשה והתירוץ שכתבנו הוא נכון רק שתימא שלא הביאו דברי התוס' בזה עיי"ש: