מ"ש להתיר בנדון המעשה פ"ק שטערוויטץ שכתבתי נוסח שטר מכירה דימכור גם הבייטין של יום ו' לנכרי ועז"כ כיון דמוכר הגוראלניע לנכרי שוב הוי כבשל בשר שלי לצרכך דמותר. יפה אמר אך לפי האמת ז"א דאם לא ימכור הבייטין של יום ו' א"כ יהי' היי"ש הבא מהם של הישראל והוי לצורך ישראל וגם אם נאמר כדעתו דהוי לצורך הנכרי י"ל כיון דבאמת פרהסיא הוי דהוי במחובר ומה שמכרו לנכרי על שבת זה אינו מפורסם כלל ועדיין יש לחוש למ"ע רק בתשובה לטארנפאל כתבנו טעם ההיתר בזה דחשש מ"ע אינו מוטל רק על הישראל בדבר שהוא שלו מחויב שלא להיות נמשך ממנו מ"ע וחשדא אבל היכי דהוי של הנכרי אז אף דאיכא בי' מ"ע אין החיוב על ישראל לקנות ממנו ולסלק המ"ע הנמשך מן הנכרי וכעין זה כתב המג"א בסי' ח' דאינו מחויב לקנות מן הנכרי לסלק החשש שמא יחזור וימכרנו לישראל עיי"ש כן ה"נ אם מכרו לנכרי אינו מחויב לקנותו מן הנכרי לסלק המ"ע ולכך תינח אם הוי הכל של הנכרי אבל אם הוי של ישראל נהי דהוי כבשל בשר לצרכך מ"מ כיון דהוי בפרהסיא ויש חשש מ"ע דסברי דהוי לצורך ישראל צריך לסלק ולכך מחויב למכור הכל לנכרי כאשר כתבתי בנוסח השט"מ בזה: