ואע"פ ששנינו בית מלא פירות סתום ונפחת נוטל ממקום הפחת דאוקימנא באודרא דליבני דשרגינהו ואקצינהו ואפילו הכי לא הוו להו פירות מוקצה מחמת איסור כיון דאיסורא דרבנן הוא שאני התם לפי שאפשר לו לבית שיפחת מאיליו אבל טבל שא"א שיתקן מאיליו מסתמא מוקצה הוא להכי עדיף לן כח דהיתרא ודייקינן ממתני' להיתרא ולא דייקינן לאיסורא:

[דף לה ע"א] והא דאמרי' שבת לאפוקי מדהלל בדין הוא דהל"ל לאפוקי מדר"א ומדר"י דס"ל שבת קבעא וכדאמרינן לעיל בגמרא אלא הא עדיפא ליה לאשמועי' דאיכא תנא דס"ל כר"י מדקתני הלל עצמו אוסר אלמא חלוקין עליו כל בני דורו וכן תרומה לאפוקי מדר"א מדקתני וחכמים מתירין אלמא ר"י דאמר כרבנן וכן מקח לאפוקי מת"ק דר"י ור' יוחנן דאמר כר"י וכסתם מתני' דהלוקח פירות מעם הארץ וה"ג מקח כדתנן הלוקח פירות מעם הארץ:

[שם ע"ב] עד כמה אמר רבי זירא אמר רבי אסי כאותה ששנינו מפנין ד' וה' קופות של תבן ולא כתבה הרי"ף ז"ל ולי נראה שהלכה היא ואף על גב דאקשי' עלה ודילמא לא היא לא דחי' מימרא ברירא בדילמא ובכלהו בעיא דמבעיא לן עלה בגמרא כיון דחזינן בהדיא במימרא דרבי זירא דיליף להו מהדדי ולא חייש לדחויי ולאפרושי בין שבת ליו"ט הם הכי נמי נקיטין בכולהו:

והא דאמר ר' יצחק אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת ברור הוא שאין הלכה כמותו ולא מן הטעם שכתב בו הרי"ף ז"ל ובמסכת שבת בפרק כירה פירשנוהו: