[דף סה ע"ב] ה"ג לא ראי ארבה כראי סלעם ולא ראי סלעם כראי ארבה לא ראי שניהם כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי שניהם ויש ספרים שכתוב בהן לא ראי ארבה כראי חרגול ולא ראי חרגול כראי ארבה ולא ראי סלעם כראי שניהם ונראה כי שבוש הוא דהא אסיקנא דסלעם קרא יתירא הוא דמארבה וחרגול אתו ומכלל ופרט וכלל ררבי ישמעאל ואייתר ליה סלעם לרבויי ראשו ארוך דדמיין להגך בד' סימנין וא"ת מה ראית לרבות ראשו ארוך ולמעט שאינו דומה בד' סימנין איפוך אנא למעט ראשו ארוך ולרבות שאינו דומה בד' סימנין כגון שאינו דומה לאלו בד' כנפים או שאינן חופין את רובו אמרת צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו דכתיב אשר לו כרעים ממעל לרגליו לנתר בהן על הארץ וכשם ששני הסימנין המפורשין בכתוב שהם הקרסולים עם ד' רגלים מסייעין אותו לקפץ כך שני הסימנים שהם ארבע כנפים וחופין כנפיו את רובו הכל מסייע לקפיצת העוף אבל סימן של ראשו ארוך אינו מעלה ואינו מוריד לפיכך נתרבה רבוי מסלעם:

[דף סז ע"ב] וקוקאני פי' ה"ר שלמה ז"ל תולעים שבכבד ובריאה שבבהמה וקשיא לן דהא בהדיא תניא לה בברייתא לרבות דרנין שבבהמה ופרישנא לטעמיה משום דבהמה בת שחיטה היא והני דלא מהניא להו שחיטה לא משתרו בהדה ונראין דברי הרי"ף ז"ל שכתב תולעים שבמעי הדגים ויש ספרים שכתוב בהן בפירוש מינם נאים כוורא ועיילי ליה באוסייה: