מלבד הכלל של אין איסור חל על איסור יש גם כן כלל של אין שבועה חלה על שבועה ואין שבועה חלה על איסור מצד מושבע ועומד מהר סיני, ולכאורה למה אנו צריכים להכלל השני הלא יש לבוא בשבועה על שבועה ובשבועה על איסור ג"כ מצד הכלל הראשון של אין איסור חל על איסור?

ע"ז כבר עמד הא"מ בתשובותיו (י"ב י"ד) ומתוך דבריו יוצא, שאמנם בזה הוא ההבדל, כי אאחע"א נאמר, כאמור, רק לענין הבפועל שבדבר, בעוד שמושבע ועומד מהר סיני נאמר על הבעצם שבדבר, איסור אחות אשה הבא על איסור אשת אח אי אפשר להגיד שעצם המציאות של אחות אשה איננו, אלא, כאמור, שבפועל אין עונש על כך, לא כן בשבועה על שבועה או בשבועה על נבילות וטריפות אנו תוספים שעצם השבועה לא חלה כלל מצד מושבע ועומד מהר סיני¹¹²⁰.

footnotes: ¹¹²⁰ והו"ד בהערות לעיל (אות ב), ועיי"ש באבני מילואים אם עכ"פ ישנו נפק"מ גם בשבועה על שבועה, ועיין עוד בחי' הגר"ש שקופ (נדרים סי' א) שנו"נ בדברי האבני מילואים, ושלדעתו במושבע ועומד לא שייך חלות כלל אף לא לגבי איסור קלוש, והוא סברת הגהמ"ח כאן.

וכמובן, שאין לזה סתירה ממה שאנו אומרים "אם נשאל על הראשונה שניה חלה עליו" (נדרים י"ז ע"א)? דבשאלה, כיון שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו, אז ממילא יש מקום להשניה לחול¹¹²¹.

footnotes: ¹¹²¹ כן הקשה ותירץ האבני מילואים שם (סימן יב), וראה מש"כ הגהמ"ח בספרו דרך הקודש (שמעתתא ב פרק יב).

ואמנם ההבדל הזה מפורש בהמשנה גופה האומרת "יש נדר בתוך נדר ואין שבועה בתוך שבועה, כיצד? אמר הריני נזיר אם אוכל, הריני נזיר אם אוכל ואכל חייב על כל אחת ואחת, ושבועה שלא אוכל, שבועה שלא אוכל ואכל אינו חייב אלא אחת" ועיין בר"ן ובשאר המפרשים הראשונים שהמכוון בזה הוא ש"כי אמר הריני נזיר, הריני נזיר, חייב שתי נזירות ומונה שלשים יום ומביא קרבן וחוזר ומונה שלשים יום ומביא קרבן, וקרי ליה להאי גווני נדר בתוך נדר, לפי שהנזירות שניה היא חלה בתוך הזמן של הראשונה, אלא שאי אפשר לו שימנה אותה עד שימנה את הראשונה, דאם איתא דלא חיילי השתא בשעת נדריה, איך תחול לאחר מכן, והרי אינו נודר באותו הזמן, כיון דלא חיילי השתא לא חייל נמי בתר זמנא, אלא ודאי מהשתא הוא דחייל, ומשום הכי קתני יש נדר בתוך נדר"¹¹²² - והדברים ברור מללו, דבנדר ובנזירות אין הכלל של "אין שבועה בתוך שבועה" שהשבועה השניה לא חלה בעצם¹¹²³, אלא שכל המניעה היא בפועל, שס"ס בפועל אין מקום להנזירות השניה לחול באותו הזמן של הנזירות הראשונה, אך מכיון שבעצם היא סוף סוף חלה, יש המקום גם בפועל אחרי שנגמר זמן הנזירות הראשונה¹¹²⁴.

footnotes: ¹¹²² וראה מה שכתב הגהמ"ח בספרו דרך הקודש (שמעתתא ד פרק ג) משיטת הר"ן הזו (וכן הוא בעוד ראשונים) כדעת המהרי"ט בגדר איסור נזירות, וראה לקמיה (אות טו). ¹¹²³ חסר כאן כמה מילים, וצריך לומר: "מה שאין כן בנדר ובנזירות שמצד ה'עצם' יכולים לחול זה בתוך זה". וע"ע במש"כ הגהמ"ח בספרו דרך הקודש (שם פרק ד-ה). ¹¹²⁴ וראה חי' הגר"ח (על הש"ס, אות רא, מהגרי"ז) וכתבי הגרי"ז (נזיר ג, א).