והנה יש הבדל בין איסור זמני שהאיסור נסתלק ע"י איזה מעשה ובין איסור זמני שבגמר הזמן ההיתר בא ממילא, שבראשון אנו אומרים בסתמא שזהו איסור בעצם והמעשה בא בתור מתיר, ולא להיפך, שכל האיסור הוא מפני שלילת המעשה, כמו, למשל, איסור אשת-איש, שכאמור זהו בכלל "קדושת הגוף לא פקעה בכדי"¹¹⁸⁶; או, למשל, איסור חדש, שאין אנו אומרים שכל האיסור הוא רק מפני העדר ההקרבה של העומר אלא, אנו תופסים להיפך, שהאיסור הוא באיסור עצמי אך הקצירה, קצירת העומר, משמשת בתור מתיר¹¹⁸⁷.

footnotes: ¹¹⁸⁶ ראה נדרים (כט, א) בסוגית בר פדא, וע"ע ציונים לתורה (כלל לט); קובץ שיעורים (קידושין אות נג ואות סה, וח"ב סימן כז) שהאריכו בביאור הסוגיא ובחילוק שבין קונם פרטי לכללי ושבין קנינים לקידושין, עיין שם. ¹¹⁸⁷ עיין אור שמח (הל' חמץ ומצה פ"ו ה"ז) שדן בזה אם איסור חדש הוא איסור לעולם שהעומר מתירו ואז הוי איסור חפצא, או שהוא איסור לזמן והוי רק איסור גברא וכתב שנחלקו בזה הבבלי והירושלמי

וזה מוכח ג"כ מהא דמנחות (ה' ע"ב), שאמרינן שם: "מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושיריה אינן נאכלין עד שתבוא מנחת העומר אחרת ותתירנה". ומקשינן שם: "מיקרב היכי קרבה ממשקה ישראל מן המותר לישראל"? וכבר ביארנו¹¹⁸⁸, שזה לא שייך רק כשיש איסור בעצם וש"מ שאנו תופסים שאיסור חדש הוא איסור בעצם והקרבת העומר משמשת בתור מתיר, ומכיון שבאופן שכזה לא התיר העומר ממילא נשאר החסרון מצד "ממשקה ישראל", כנ"ל¹¹⁸⁹.

footnotes: ¹¹⁸⁸ לעיל (אות יז-יט). ¹¹⁸⁹ במקום אחר (הל' מאכלות אסורות פי"ז הכ"ז) עמד האור שמח על קושיא זו, דלכאורה לא אמרינן ממשקה ישראל היכא שאיסור דבר אחר גרם לו, אכן בלא"ה קשיא מאי טעמא מחלקת הגמ' בין איסור דאורייתא לדרבנן, הא גם בדאורייתא מצינו איסור דבר אחר גרם לו (והגהמ"ח עמד על זה לעיל וציין שבספרו דרך הקודש כתב ישוב על זה, וראה שם בהערות). ואיסור דרבנן גרידא לא מהני שהרי בטבל דרבנן איכא חסרון דממשקה ישראל.ועיין שם באור שמח שדרך אחרת לו בזה ולדעתו איה"נ דכל שאסור מדאורייתא ולא חזי לאחריני לא מהני מה דאיסור דבר אחר גרם לו, ורק דילפינן מקרבנות יוה"כ דהיכא דחזי לאחריני כגון לקטנים וגם איסור דבר אחר גרם לו (שאיסור יוה"כ תלוי בזמן) בכה"ג ליכא להחסרון דממשקה ישראל, וממילא איסורים דרבנן שמותר לספות לקטן, אם רק יהיו מחמת דבר אחר (כגון איסור דרבנן התלוי בזמן), תו ליכא בזה דינא דממשקה ישראל. ואיסור חדש נהי שתלוי בזמן אבל לא חזי לאחריני וע"כ יש בזה החזרון דממשקה ישראל.וע"ע שיטה מקובצת למנחות (מהדורת הרב אילן ה, א) בהערות שם שהוציא מדברי האור שמח דגם בלא"ה לא קשיא ממנחות הנ"ל משום שעיקר קושית הגמ' היא ממה דאיתא שאם הביא קודם לעומר פסול אף בנסכי יין שלא נאסרו להדיוט קודם לעומר, ועל כרחך דהוי מתיר, ומשני דהאיר המזרח מתיר וזה בסגנון הגהמ"ח, ודו"ק. וע"ע בדומה לזה בזרע אברהם (לופטביר, שו"ת סי' יג סקי"ד)