וציור לזה שהמחשבה על דבר העתיד תהיה כבר דין בהוה, אפשר לראות למשל בקדשים לר' יהודא שס"ל שמחשבה כמעשה בזבחים (לב, ב), שבשביל כך הוא פוסל ג"כ בחשב להניח דמו או אמוריו למחר.

וכבר ביארנו את זה במדת "מציאות ודין"⁵⁹⁶ שכיון שמחשבה כמעשה הנה יש עוד יתרון להמחשבה על המעשה, כי המעשה הוא לאחר זמן, בעוד שהמחשבה היא כבר עכשיו, וע"כ אע"פ שאם הניח אמוריו ממש למחר הזבח כשר כפי שמקשים בתוס'⁵⁹⁷, בכ"ז בחשב על זה כן נפסל כפי שביארנו שם עי"ש⁵⁹⁸.

footnotes: ⁵⁹⁶ מדה יא (אות קי). ⁵⁹⁷ זבחים לו, א ד"ה שיאכלוהו. ⁵⁹⁸ דאם נתפוס דהמחשבה כמעשה הוא במציאות ממש, לפ"ז, אפילו אם חישב לעשות איזה פסול למחר, הנה הפסול מתהוה תיכף, כי ס"ס המחשבה היתה היום כנ"ל, יהיה לנו תרוץ מרווח על הקושיות הנ"ל, דהא באמת קי"ל כר' יהושע דאמר אם אין בשר אין דם, כמבואר, ובקדשים הנאכלים ליום ולילה אם יניח את האימורים למחר לפ"ד תוס' הנ"ל אז יופסל גם האימורים וגם הבשר, אלא שכמובן שאחרי הזריקה שכבר הוכשר לא איכפת לן, אבל אם היה ציור שהפסול הזה על הנחת אימורים למחר היה לפני הזריקה, אז היינו צריכים להגיד באמת ש"אם אין בשר אין דם", אלא שבמעשה כמובן לא יצוייר זה, דבמעשה הרי תמיד הזריקה קודמת להכשרת אימורים, אבל כשחשב בהזריקה להניח אימורים למחר, הלא סוף סוף אותו הפסול שיש בהנחת האימורים מתהוה תיכף היום, וממילא אין בשר אין דם ואין כפרה. עכ"ד שם.