**מחייבין לאוזופי כו' דכתיב וכי ימוך אחיך וגו'.**עיקר מ"ע דהלואה תניא במכילתא פ' משפטים עה"פ אם כסף תלוה את עמי רי"א ה"ז חובה או אינו אלא רשות ת"ל העבט תעביטנו וגו' ורבינו רמז עלה פרשה ראה סי' קמ"ז וכ"כ הרמב"ם במנין המצות ובריש הלכות מלוה ולוה. אלא משום דרבינו קאי בפ' זו אשכח רמז גם בזה הפרשה. אלא שזה קשה למה ליה להמכילתא להכריע דחובה מהא דכתיב העבט תעביטנו בפ' ראה תיפוק ליה מהאי קרא דכתיב והחזקת בו. וי"ל דפשטא דקרא קאי על צדקה. להכי מביא מדכתיב העבט תעביטנו שהוא משכון. והשתא מתפרש גם על הצדקה גם על הלואה וכמש"כ הרמב"ם הלכות מתנות עניים פרק ז' ע"ש. וע' מש"כ בסי' הנ"ל:

**רבעא מיניה כו'.**בגמ' אי' לענין גזל ואליבא דרבי דס"ל רשות יורש כרשות לוקח דמי. ואינו חייב להחזיר אלא בדבר מסויים. ואע"ג שאין הלכה כרבי בגזל. הוציאו רבינו וה"ג שהביא גם הוא הלכה זו. לענין רבית וזה פשוט. מיהו בהא דמסיימו ומ"ש ממעות. מעות ליתנהו בעינייהו הני איתנהו בעינייהו. לכאורה אינו מדוקדק. הא אפי' יש למעות בעינייהו אינם מסויימים כשולחן ואוכל עליו מטה ומיסב עליה. שהרי כתב רבינו טעמייהו דהני מאני משום דמשתמשי בהו עיילין ונפקין וחזי להו כו'. משא"כ מעות. וי"ל דהא ודאי בשעה שהמעות בעין ואינו עושה סחורה ודאי א"צ לחזור. שהרי אינם מסויימים. אבל בשעה שעושה בהם מסחור. ואין לך דבר מסויים יותר מזה שנתעשר ממעות רבית לעשות מקנה וקנין. ע"ז משני דמ"מ ליתנהו בעינייהו. וא"צ להחזיר אלא דבר מסויים. והוא בעין: