Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 113
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**וזבוני ליה בטפי ממה דשוי.**כצ"ל וכ"ה בכת"י:
**אין לו עליו אונאה וכן לוקח שאמר למוכר חפץ זה שאני לוקח ממך במנה יודע אני בו שהוא שוה מאתים אלא ע"מ שאין לך עלי אונאה אין עליו אונאה.**כ"ה בגמרא ובכת"י.
**ורשותא בידיה ההוא דטעי דאי בעי כו'.**וכ"כ בה"ג. ומבואר דעת רבינו ובה"ג כר"ת בדף נ' ב' דפי' בדרבא שתות קנה ומחזיר אונאה. היינו אם רצה וכמשמעות מימרא דר"ח ב"ב פ"ח מכר לו שוה ה' בו' לוקח יכול לחזו' בו כו'. ומש"ה איצטריך להלן לדקדק מסוגית הש"ס דפחות משתות הוי מחילה לאלתר. ולשיטת רש"י וסיעתו דשתות קנה בע"כ אלא דמחזיר אונאה א"כ עיקר הנפקותא בין פחות משתות לשתות אינו אלא דפחות משתות הוי מחילה לאלתר ושתות הוא בכדי שיראה וא"כ לא נצרך להביא ראיה ע"ז. אלא רבינו ובה"ג כר"ת ס"ל וא"כ עיקר הנפקות' בין שתות לפחות משתות הוא בקיום המקח ומש"ה הוצרך להביא ראיה דפחות משתות לאלתר הוי מחילה. ובאמת יש ראיה לשיטת רבינו ובה"ג ע"פ נוסחא ב"ב דצ"ה א' דאי' שם ת"ש האונאה פחות משתות נקנה מקח יותר משתות בטל שתות קנה ומחזיר אונאה אמאי ליהדר עד פחות משתות ש"מ כל היכא דבעי להדורי כולה מהדר ובסמוך הביאו רבינו ובה"ג בזה"ל מדמותבינן ת"ש דאמר רבא האונאה פחות משתות כו'. ואי איתא ליהדר ליה פורתא עד בציר משתות ולהוי אידך מחילה. וקשה לנוסחא זו אמאי מקשי מדרבא ולא מהברייתא דרבי נתן עצמה וכיב"ז הקשו התו' שם ד"ה דתני רבין. אלא ע"כ מן הברייתא אפשר לדחות דקנסא הוא משום דשתות ידע מוכר ומטעה במזיד משא"כ ברובע טינופות מי יימר דערובי עריב וכיב"ז דחי הש"ס שם על כמה פשיטות. מש"ה מקשי מדרבא. דאי משום קנסא סגי דלא ליהני מעשיו ויכול לחזור בו ממקחו. אבל אי אינו חוזר ממקחו אמאי בעי להדורי והיינו דדייק הש"ס לפי נוסחא זו ולהוי אידך מחילה פי' נהי דשפיר מצי לחזור בו. אבל אם אינו חוזר להוי מחילה הרי מבואר דרבא רצה קאמר. ומה שקשה על שיטה זו ממה שאמר רבא באותו לשון דר' נתן בברייתא ב"מ שם ומשמעו קנה ומחזיר אונאה שא"י לחזור בו.. ועי' מש"כ בתוס' ב"מ ע"ז ויש להוסיף דס"ל לרבותינו דלר' נתן דס"ל שאינו יכול לחזור ממקחו אלא לתבוע אונאתו לא שייך זמן כדי שיראה לתגר או לקרובו. שכיון שאין לו אלא תביעת מעות. אפילו שהה יותר אין הוכחה שמחל לו אלא הא בי דינא קיימי ויתבענו אח"כ. משא"כ לרבי דס"ל שיכול לחזור לו מקחו ע"כ יש ליתן לו זמן שלא יחזור בו בזמן שלא ימצא למי למכור עוד וכדומה. וממילא אם שהה יותר מחל לגמרי. והיינו דתנן במשנה עד מתי מותר להחזיר עד כדי כו' דפירושו חזרת המקח כפרש"י ולא קתני עד מתי יכול לתבוע. אלא עיקר שעור זה בשביל חזרה ניתן. וממילא כשפירש רבא וזה וזה בכדי שיראה כו' הרי דס"ל שיכול לחזור בו כרבי ופי' קנה אם רצה. אבל ר' נתן לא פירש וזה וזה בכדי שיראה כו' שפיר מוכח דר"נ קנה בע"כ משמע. כ"ז יש להסביר דעת רבינו ובה"ג ועיין עוד בסמוך. והתימא על הרמב"ן שכ' דקבלת גאונים כרש"י כמבואר בש"מ והרי רבינו ובה"ג מראשי הגאונים ולא קבלו הכי. אבל מכ"מ כבר קיימו וקבלו הפוסקים שיטת רש"י והיא ג"כ שיטת הרי"ף ושארי ראשונים דרבא כר' נתן ס"ל:
**ואיתמר רב כהנא אמר רב.**ובכת"י אי' רב הונא אמר רב. ובבה"ג ורי"ף אי' רב כהנא אמר ולא כדאי' בגמ' רב אמר. ומש"ה הוצרך הרי"ף לומר והילכתא כשמואל דתניא כותיה ולא סמך על הכלל הילכתא כשמואל בדיני כמש"כ רבינו להלן. אלא משום דתלמידי דרב מיירי הכא. ולא מתן הכלל הילכתא כשמואל בדיני אלא לגבי רב. ואע"ג דר"כ תלמידיה דרב הוה. מכ"מ אין מזה הוכחה דמכש"כ אין הלכה כוותייהו גבי שמואל בדיני. וכמש"כ בסי' כ"ד אות י'. וע' רא"ש חולין פ"ג סמ"ז שהעתיק דברי הרי"ף בזה"ל הא איכא ר' ינאי שהיה רבו של ר' יוחנן ובכ"מ הלכה כמותו באסורי נגד ר' יוחנן וכש"כ נגד רב וכיון דבעינן מקום מיוחד נקטינן כשמואל דמחמיר טפי וכתב הרא"ש ודבריו תמוהין כי הוא דחה דברי רב ור"י בשביל ר' ינאי כו' ושוב פסק כשמואל עכ"ל הרא"ש והכי תמה הרשב"א שם. אבל דעת רבותינו הראשונים ז"ל שלא לדון ק"ו זה. ולא בגדלות תלוי זה שהרי רב גדול מר' יוחנן ור"י קרי ליה רבינו שבבבל. מכ"מ אין הלכה כמותו נגד ר"י וא"כ אפשר דמכ"מ ר' יוחנן ותלמידי דרב הלכה כתלמידי דרב וכן ר' ינאי ור' יוחנן הלכה כר' ינאי שהיה רביה דר' יוחנן ומכ"מ אפשר דשמואל ור' ינאי הלכה כשמואל. אלא שהביא הרא"ש לשון הרי"ף וכש"כ נגד רב. וא"כ שפיר הקשה. אבל באמת אין בספרי הרי"ף הכי ובאור דברי הרי"ף אכ"מ. הא מיהא דכש"כ כיב"ז לית להו לרבותינו הראשונים ז"ל:
או תן לי מה שאוניתני מכר לו שוה שש בחמש מי נתאנה מוכר יד מוכר על העליונה רצה א"ל תן לי מה שאוניתני או תן לי מקחיכ"ה בכת"י ובגמ' ובה"ג:
**ואי שהה טפי מהאי שיעורא אמרינן מסביר סביר כו'**כ"ה בכת"י ובה"ג:
**טעה טפי מדנקא בטל מקח ושניהם חוזרין.**משמע דממילא המקח בטל וכאילו לא מכר כלל וזה דעת התו' ד"ה ואילו בישוב הראשון ומדמי ליין ונמצא חומץ. אבל בכת"י ובה"ג אי' ביטול מקח הוי. ושניהם חוזרין. משמעו דלזה קרו חכמים בטול מקח. ודינו דשניהם חוזרים. אבל כ"ז שלא חזרו המקח קיים. וא"כ אפשר כישוב השני שבתוס' שם שאין המאנה חוזר אלא א"כ תובע אונאתו:
**דאמר שמואל.**בגמ' ובה"ג ובכת"י אי' אמר רבא. והכי מבואר להלן שכ' רבינו מדמותבינן ת"ש דאמר רבא האונאה כו'. והכי יש להוכיח מהא דאי' בב"ב ד' צ' אמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות מ"ט אי לימא כי היכי דלא להוי ביטול מקח והאמר רבא כל דבר שבמדה ומשקל ומנין אפי' פחות מכדי אונאה חוזר. וליקשי טפי מדשמואל עצמו דס"ל דאפי' בשתות הוי ביטול מקח להמתאנה. אלא ודאי עיקר הגי' רבא. והא דלא מקשה מהאי מימרא דרבא דאמר אפי' בשתות יש בטול מקח להמתאנה. ל"ק כ"כ שהרי פלוגתא דתנאי היא. ואפשר דשמואל ס"ל כר' נתן. להכי מקשה מאידך דרבא שאין עלה חולק:
**ת"ש דאמר רבא וכה"ע.**בכת"י אי' מדמותבינן ת"ש דאמר רבא ואמאי ליהדר ליה פורתא עד דבציר משתות ולהוי אידך מחיל' ואי ס"ד דפחות משתות נמי בכדי שיתראה מאי מותבינן וכ"ה בה"ג והיינו הך. וע' מש"כ אות א' דנוסחת ש"ס דילן בב"ב ד' צ"ה א' בא"א. ולפי נוסחא דילן דליתא ולהוי אידך מחילה היה אפשר לדחות הראיה של רבינו ונימא דקושית הש"ס מהא דיותר משתות בטל מקח ליהדר ליה עד פחות משתות. ולא מצי למיהדר בי'. מיהו לשיטת הרי"ף וסיעתו דס"ל דבשתות נמי לא מצי הדר א"צ לראיה ע"ז כמש"ש ע"ש.
**אבל מוכר כל אימת דמדכר הדר.**בגמרא אי' מוכר דלא נקיט ליה מקחיה בידיה עד דמתרמי ליה זבינתא כזבינתיה. והוציאו מזה הרי"ף ורמב"ם וש"ע סי' רכ"ז דאי ברור שכבר אתרמי ליה באמת א"י לחזור בו. וגי' רבינו לא נראה הכי אלא כל אימת דמידכר הדר. וכבר ערערו הרשב"א על דעת הרי"ף כמבואר בש"מ:
**וכמאן דמפרש כו'.**כ"ז הביא רש"י בשמו של רבינו. דבלא טעמו של רבינו ס"ד הטעם משום דעיקר דין אונאה לא כתיב אלא בכלי העומד למכור. דכי תמכרו ממכר כתיב. וממכר מיותר וכבר נדרש בת"כ אין לי אלא קרקעות שבהם דיבר הכתוב. דבר המטלטל מנין ת"ל ממכר [וע' רמב"ן עה"ת] ור"ל דמטלטלין עומדין יותר לימכר דאי לא מזדבן הכא מזדבן במתא אחריתי. וא"כ ס"ד ממכר משמע סחורה העומדת לכך ולא כלי בעה"ב והכי משמע לכאורה מקושיית הש"ס והא אנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר. ואי כפירוש רבינו דהטעם משום דהוי כמפרש. וא"כ לר"מ דס"ל מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל לא מהני מפרש וה"ה בעה"ב יש לו אונאה. וא"כ מאי קושיא לימא מתניתין ר"מ. ותו קשה טובא קושיית התו' מאי מקשה הש"ס דילמא מתני' באונאת המוכר מיירי דומיא דתגר. ובלא פי' רבינו ניחא. כיון דהטעם משום שאין אונאה אלא בסחורה העומד למכור. א"כ אין נ"מ בין אונאת מוכר לאונאת לוקח. אבל רבינו לימדנו דלא זהו הטעם אלא משום דהוי כמפרש וע' אותי' ונ"מ לענין מש"כ הרא"ש שאם הלוקח לא ידע שהוא בעה"ב או קנה מן הסרסור יש לו אונאה. ועוד נ"מ לכמה דברים. עוד יש להוכיח מדברי רבינו דמפרש שיש בו אונאה מהני אפי' לא פירש שוויו. אלא אמר יודע אני שיש בו אונאה ע"מ כו'. וזהו דעת הט"ז בח"מ סי' רכ"ז ולא כסמ"ע ס"ק ל"ט ע"ש:
**וכן א"ר אלעזר והא כו'.**נוסחא מיושרת היא דכל זה אמר רב דימי. מיהו בגמרא וכן אמר ר"א יישר וכ"ה בה"ג ורי"ף ובכת"י:
אמר רב פפאכצ"ל וכ"ה בה"ג ורי"ף:
**אע"ג דקיי"ל הילכתא כשמואל בדיני כו'.**ר"ח פסק כרב מטעם אחר דפלוגתא דאיסורי הוא. וקיימא לן הילכתא כרב באיסור ולא דמיא הך פלוגתא לפלוגתא דפליגי רב ושמואל בגזל בכמה דוכתי דקיי"ל כשמואל בדיני. ולא נתבאר במאי פליגי רבינו ור"ח אי מיחשב פלוגתא דא דאיסור או דממון. ומ"ט דר"ח מ"ש הך איסור אונאה מאיסור גזל. ונראה דתליא בספיקא דהרא"ש סי' כ' אי פחות משתות דהוי מחילה שרי לכתחילה לאנות דדרך מו"מ הכי או דילמא אסור לאנות אפי' שוה פרוטה. אלא שאם כבר הונה אותו ודאי מחיל ע"ש. והכא נמי המתנה שאין לו דין אונאה. יד בעל התנאי על התחתונה כדאי' בכתובות ר"פ הכותב. וא"כ אמרינן דכוונת הלוקח שלא יהא לו דין אונאה אלא דין פחות משתות. והשתא ר"ח סובר דפחות משתות שרי לכתחילה. וא"כ פליגי בעיקר האיסור שבתורה לא תונו. משא"כ גזל לכ"ע אסור לכתחילה לעשות איזה עוולה לחבירו ולא פליגי אלא בתשלומין מש"ה הוי דבר שבממון. אבל דעת רבינו דלכתחילה אסור אפי' כדי מחילה. ולהכי אפילו התנה אסור לאנותו. ולא פליגי אלא בתשלומין והיינו דיני ממונות. והא שלא כתב ר"ח טעמא דרבינו. כבר יש בתו' ובחי' ראשונים טעמים ואופנים לפרש הברייתא אליבא דשמואל ע"ש:
**דאי ר"מ בכולהו תנאו בטל.**התו' כתובות ד' נ"ו הקשו מדתנן בפ' החובל קרע את כסותי שבר את כדי ע"מ לפטור פטור. ור"ל דלא מצינו למימר דהך משנה דלא כר"מ. דהא הש"ס ס"פ הפועלי' מוקי מתני' דמתנה ש"ח להיות פטור כו' כר"מ. אלמא דלא סתים בהא דלא כר"מ. ויישב הר"א דדוקא באומר ע"מ שאין לך דין אונאה או דין נזק. אבל אם אמר ע"מ שתפטרני לכ"ע תנאו קיים. דמחילה היא ולא תנאי. וכן הא דפליגי רב ושמואל מיירי שאמר ע"מ שאין לך עלי דין אונאה. אבל רבינו הרי כ' דזו הברייתא דלא כר"מ. אלמא שאינו מחלק בדבר. שהרי בברייתא לא תני לשון דין ונוכל לפרש דלא אמר דין ואתי ככ"ע דבסתם לא מהני משום דלא ידע דמחיל אפילו לר"י ובמפרש מהני אפי' לר"מ. ובאמת לכאורה קשה על הר"א מסוגיא דס"פ הפועלים. דמקשה בהא דתנן מתנה ש"ח כו' ומשני. והרי לא נזכר כאן לשון דין. ודילמא הכי קאמר דמתנה על מנת שתפטרני משבועה אלמא דל"ש. ואולי דעת הר"א לפרש הכי הא דמשני הש"ס משום דמעיקרא לא שעביד נפשיה. הא מיהת דעת רבינו אינו כן. והתו' כתובו' יישבו דלא אמר ר"מ אלא בדבר שאינו מתחלק כמו ע"מ שאין לך שאר כסו"ע. וא"כ דוקא באומר ע"מ שאין לך עלי אונאה. והוא לא ידע. מיקרי מתנה על מה שכתוב בתורה. שהרי אינו נותן לו מאומה. אבל במפרש דיש בו אונאה הוי כמתנה ואפי' ר"מ מודה. וכמ"ש הריטב"א ב"מ ד' נ"א וע"ע חידושי ריטב"א ס"פ הפועלים. וא"כ אפשר דהברייתא כר"מ. ומדכתב רבינו דהך ברייתא כר"י אלמא שאין דעת רבינו לחלק בדבר. ומה שהקשו מפ' החובל. י"ל דלפי מסקנת הגמרא שם דאי אתי לידיה בתורת קריעה פטור בלא תנאי לכ"ע שהרי לא קבל לשמירה ולא בעי תנאי ואפי' קרע בידיו פטור ע"ש א"כ י"ל דהתנאי מסלק השמירה ודומה כמו שלא קיבל לשמור כלל. ולכאורה קשה לדעת רבינו דמפרש הא דבעה"ב אין לו אונאה היינו משום דהוי כמפרש כמש"כ באות ז'. וא"כ לר"מ באמת יש לו אונאה. ומאי מקשה הש"ס ע"ז מהא דתנן כשם שאונאה להדיוט כו' דילמא אתי כר"מ דלא מהני מפרש. ול"ק מידי דודאי לא סתם תנא בהא כר"מ דבדבר שבממון תנאו בטל. ואע"ג דמיישב הש"ס משנה דס"פ הפועלים כר"מ ה"פ אף כר"מ וכן פירש"י התם אפי' תימא רישא ר"מ כו'. אבל ודאי אתי כר"י ג"כ בהא דבדבר שבממון תנאו קיים: