Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 19
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**דמיתבעי לי' לצורבא מרבנן כו' דיתיב בה וגריס.**עי' סי' ז' אות א' שביארנו דגריס היינו עומק פלפולה של תורה שבע"פ שמביא לידי מעשה ומש"ה דייק רבינו לצורבא מרבנן. ולא קאמר לאינש ישראל וכיב"ז. וזהו דיוק מאמרם ז"ל כל הקובע מקום לתורתו. וכדאי' בע"א ד' י"ט בתחלה נקראת על שמו של הקב"ה שנאמ' כי אם בתורת ה' חפצו. ולבסוף נקראת על שמו שנאמ' ובתורתו יהגה יומם ולילה. פי' אחר שהוגה ועל שפתיו יוסיף לקח מיקרי תורתו. ויליף ר"י משום רשב"י מהאי קרא דכתיב ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו וגו' וקאי ג"כ על תורה שבע"פ כדאי' בחגיגה ד' ג' עה"פ דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים ע"ש ובמ"ר פ' נשא וקהלת. וזהו נוסח הברכה וחיי עולם נטע בתוכנו כמבואר בש"ע א"ח סי' קל"ט. וגם לפי הפשט דמקום לעמידת ישראל קאמר. ג"כ בזכות התורה וכדאי' במכות ד' י' ע"א מ"ד עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים. מי גרם לרגלינו שלא ימוטו במלחמה. שערי ירושלים שעוסקים בתורה. ושערי התורה היינו פלפול החברים. וכ"ז דלא כמש"כ בתר"י בזה"ל ואפי' מי שאינו יודע אלא מעט יש לו לקבוע באותו מקום כו' ולא מההוא קרא מוכחא הכי. וע' סי' כ"ב אות ב' בס"ד:
**ומיתבעי לי' לצעורי נפשי'.**כדאי' בב"ב ד' י' א' אשבעה בהקיץ תמונתך אלו ת"ח שמנדדים שינה מעיניהם כו' ובכתובות ד' ס"ב א' אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהן כו' וע"ע ביאורי הגר"א יו"ד סי' רמ"ו ס"ק נ"א:
**כל בית שאין נשמעין כו'.**לפנינו אי' כל בית שנשמעין בו ד"ת בלילה שוב אינו נחרב. ואינו מדוקדק כ"כ דהיאך אפשר שלא תיחרב לעולם. וכמה בתי ת"ח וצדיקים נחרבו. אלא ה"ק דבית שאין נשמעין כו' ממהרת ליחרב. והכי הוא בסנהדרין ד' צ"ב כל בית שאין נשמעין בו ד"ת בלילה אש אוכלתו כו':
**למיגמר מיני' תורה.**ר"ל דוקא ללמוד מרבו מחוייב לילך אף למדה"י. אבל להקביל פני רבו אע"ג שהוא מצוה וכבוד הרב. וגם א"א שלא יקבל ממנו הלכה א'. מכ"מ אינו מחוייב למסור נפשו ע"ז יותר משאר מצות שבתורה. והכי משמע בחולין ד' צ"ה ב' דלא אסכימו משמיא דליזיל ר' יוחנן וליטרח כולי האי להקביל פני שמואל רבו. אלא משום שלא הי' הולך ללמוד לפניו. וע' באות הסמוך. ועיקר פי' רבינו על מימרא דר"ד בר חמא לא מעבר לים הוא שאפי' היא מעבר לים צריך אתה לעבור אחריו. ופי' רבינו לענין מי שיש לו רב במדה"י שצריך לילך אחריו לא נתבאר בגמרא. ואדרבה בגמרא למד ממימרא זו לענין הא דלקמי' דדריש ומודע לבינה תקרא יעשה מודעים לתורה. פי' סימנים ותחבולות כדי שתתקיים בידיך. אלא דרבינו מפרש כמ"כ לענין רב. וכבר שנינו באבות פ"א עשה לך רב. ושהוא עיקר לת"ת והיינו שמוש ת"ח כידוע. ואפשר להסביר. דודאי לא בחנם נקיט קרא שני משלים ודמיונות לא בשמים היא ולא מעבר לים היא. אלא ההפרש דבר שהוא בשמים מדבר שהוא מעבר לים. דדבר שהוא בשמים לא משום רחוק מקום. דא"כ איך יאמר מי יעלה לנו השמימה וגו' ושנלמוד דצריך לעלות לשמים. והרי הוא דבר שא"א. אלא לענין קדושה שהוא קדוש וגבוה במעלה וקשה להשיגה אלא במעלה קדושה וטהרה. ודבר שהוא מעבר לים. אינו רחוק במעלה. אלא הטרחה של העברה רבה. והמשיל דבר שהוא שכלי ועמוק לדבר שהוא בשמים. ללמד אפי' הוא כ"כ גבוה משכלך כמו שהוא בשמים. צריך אתה לעלות ולהשיגה. והיינו ע"י מודעים ותחבולות להעמיק מעט מעט עד שישיג על בורי' וזהו דכתיב ומודע לבינה וידוע דבינה הוא עמקות להוציא דבר מדבר. וא"כ מיירי בטרחות השכל ויגיעה בעיון. ואח"כ קאמר ולא מעבר לים היא. שצריך להטריח את גופו ולהרחיק נדוד ללמוד גמרא מפי רבו. ומפרש הגמרא קרא דלא בשמים היא שהוא כדרשה דלקמי' מדכתיב ומודע לבינה תקרא. ורבינו מפרש כמ"כ קרא דלא מעבר לים היא היכא דאית לי' רב כו'. ודע שלא נזכר זה הדין ברמב"ם וש"ע ה' ת"ת. ולא עוד אלא שהרמב"ם פ"ג מה' ת"ת כ' דרשה דלא בשמים היא לענין גסות הרוח. ולא מעבר לים הוא ולא במהלכי עבר לים וכדרשה דרבא שהביא רבינו בסמוך. וע"ש ה"ח. והזהיר על העדון ותענוגים שם ה"ט והי"ב. אבל מדרשות אחרות המפוזרות בגמרא ולא מהאי קרא וכדרשה דר"י שהביא רבינו. ודרשה דר"ד לא הביא כלל. והנראה דנקיט דרשה דרבא שהוא בתרא לעיקר וא"כ אין הלכה כרב דימי בר חמא. ואין חיוב ת"ת אלא כשאר מ"ע. שלא מצינו שמחויב להטריח עליהם מעבר לים. ובזה נכלל עוד נ"מ לענין הא דאי' בבכורות ד' כ"ט ומנין שאם לא מצא בחנם שילמד בשכר ת"ל אמת קנה. והובא ברמב"ם שם פ"א. ולא ידענו שעור הבזבוז שמחויב לת"ת. ובשאר מ"ע מפורש בא"ח ה' לולב סי' תרנ"ו שא"צ לבזבז יותר מחומש. ומעתה בבזבוז לת"ת תליא במחלוקת דלר"ד ודאי גם זה נכלל בדרשה אפי' היא מעבר לים. והרי הדרך מרבה היציאות ומבזבז ממונו. ומכ"מ מחויב לעבור אחרי'. וס"ל לרבינו דלא פליגי רב דימי ורבא. ומר דריש הכי ומר דריש הכי. ותרוויהו אמת. והרמב"ם ס"ל דפליגי והלכה כרבא. וראוי לדעת שלא דברנו אלא בחיוב ת"ת. אבל באהבת התורה למי שחפץ בה אין קץ. וכבר אמרו על ר' יוחנן אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר"י את התורה בוז יבוזו לו כדאי' בחזית. וע' תנחומא פ' צו. ושלמה ע"ה אמר באהבתה תשגה תמיד. פי' ואפי' יותר משיעור המחויב לת"ת. ואינו דרך כבושה להולכי תורה ומש"ה מיקרי שגיאה. כמי שהולך בדרך עקלקלות. מכ"מ אשרי שוגה עבורה ובאהבתה. ואפי' שאר מצות הגון לקבל א' מהן להזהר יותר מהחיוב. כדאי' במכילתא בשלח עה"פ אז ישיר. רנ"א כל המקבל עליו מצוה א' באמנה כו' ובירו' קידושין ספ"א כל העושה מצוה א' כו' אר"י בר"ב מי שיחד לו מצוה ולא עבר עליה מעולם. ובמדרש קהלת אוהב כסף לא ישבע כסף כו' שכל מי שאין לוקח לו מצוה א' למנה שמוסר נפשו עליה גם זה הבל. והיינו דאי' בשבת ד' קי"ח אבוך במאי זהיר טפי. וכ"כ בס' חרדים סוף ה' א"י. ומכש"כ מי שלוקח תורה למנה שאין לך מדה טובה הימנה:
**או למקום תורה דלא למיגמר לי' בלחודי' כדתנן כו'.**לא כ' רבינו לעיל דמחייב למיזל למדה"י למקום תורה דלא למגמר בלחודי' כדתנן כו' אלא משום שאין בזה הכרח כ"כ כמו ללמוד תורה מרב דבל"ז ה"ז ע"ה. וכדאית' בברכות ד' מ"ז ב' אפי' קרא ושנה ולא שמש ת"ח ה"ז ע"ה. משא"כ אם כבר למד כ"צ. אלא שטוב להגות בתורה ברבי' ולהתחכם במרבה ישיבה וכדתנן הוי גולה כו' ואל בינתך אל תשען. ואין מעלת לימוד חבירים כ"כ כלפני הרב וכמש"כ לעיל סי' ז' אות ה'. וא"כ א"א ללמוד מקרא דלא מעבר לים הוא. ומכאן ג"כ ראי' למה שדקדקתי לעיל דדוקא למגמר קמי' רבי'. ולא להקביל פני רבו לחוד. והכא אשמעינן רבינו דלענין למדחי מצות כ"א יש להסתפק בין כדבעי למיזל קמי' רבי'. בין למקום תורה להתחכם יותר:
**דהא הוא עדיפא מכל מעשה.**ואע"ג דמצוה עוברת וא"א להעשות ביד אחרים דוחה לת"ת. מכ"מ מצות כבוד דומה למצוה שאינה עוברת או אפשר להעשות ע"י אחרים שהרי מצות כבוד אינו דוחה ל"ת וכדאי' ביבמות ד' ו' א' יכול אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר אבידה יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבים בכבודי. וא"כ אפשר דת"ת ג"כ עדיף מינה וע' כתובות ד' מ' א' אבל הכא אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. וה"נ אי אמר האב לא בעינא כו'. ומכ"מ בעינן קרא כמו התם דבעינן קרא דולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו. ומכאן ראי' לישוב הג' שבתו' ד"ה ניתי ע"ש. דלאינך תירוצים דלא בעינן קרא מהאי טעמא דאי אמרה כו' קשה מאי בעינן קרא בכיבוד אב ויש ליישב עפ"י סוגי' דב"מ ד' ל"ב א' דלהכי ס"ד דדחי ל"ת ועשה משום דהוקש כבודם לכבוד המקום. וה"נ י"ל דלהכי ס"ד דדחי אע"ג דתלי' בדעתיהו ואכ"מ להאריך יותר:
**או דילמא כו'.**וא"ת הא הוא ואביו חייבים בת"ת שלו. שהרי אביו חייב ללמדו תורה. בשלמא כבוד אמו ניחא. אבל אביו מא"ל. וי"ל דהא מסקינן בקידושין ד' ל' שאין אביו חייב אלא ללמדו מקרא. וכן כתב הרי"ף שם עד היכן חייב אדם ללמוד בנו תורה ת"ש דתני' למדו מקרא אין מלמדו משנה כו'. והכי יש לפרש דעת הרמב"ם פ"א מה' ת"ת ה"ז ומש"כ וחייב ללמדו בשכר עד שיקרא תורה שבכתב כו'. אין לדקדק הא בחנם מחויב אפי' משנה וגמרא. אלא קמ"ל דאפי' בשכר חייב. מיהו הטור בשם הרמ"ה לא כ"כ וכן משמע דעת הש"ע סי' רמ"ה ס"ו ועי' ביאורי הגר"א סק"ז וט"ו. וע' בלח"מ פ"א שם. והכי משמע דעת רבינו סי' קמ"ב כמש"כ שם אות ח'. וא"כ הק"ל פשיטא דת"ת דוחה כיבוד אב וי"ל דמכ"מ שפיר הספק בכיבוד אב לענין למיזל למקום תורה להתחכם יותר. דזה ודאי אין חיוב על האב. וכמש"כ שם דרבינו לא גריס בהא דזבולון בן דן גמרא. אלא מקרא משנה הלכות ואגדות. אבל גמרא דהוא תלמוד ופלפולה ש"ת לכ"ע אין חיוב על האב כלל:
**וארחב"א אר"י כו'.**כך נוסחת רבינו. והביאה רבינו ללמד דעיקר הלמוד הוא ממימרא דר"י שאמר דלא נמנו שנותיו של ישמעאל כו' וע"כ ללמד איזה דין קאתי. דאי לא מאי נ"מ לדעת מתי נתברך יעקב. ובלא מימרא דר"י הייתי אומר דמה שלא נענש יעקב אלא כ"ב שנים הוא משום די"ד שנים שעבד בשתי בנות לבן ברשות אביו ואמו הי' ומש"ה לא נענש עליהם. אבל א"כ מאי קמ"ל קרא במנין שנות ישמעאל. אלא לאשמעינן שהא שלא נענש י"ד שנה. הן המה י"ד שנה שהי' בבית עבר. אבל י"ד שנה שעבד בבית לבן נענש עליהם. שהרי לא הרשו אותו לשבת שם משום הבנות. אלא כדי שתשוב חמת אחיו. וכיון שכבר נשתהה י"ד שנים בבית עבר כבר עברו ימים אחדים שהרשה רבקה אותו. ושוב לא הי' לו רשות אלא לבקש מלבן לתת לו אשה ולשוב לבית אביו: