Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 22
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**לצלויי בבי כנישתא דמייחדי לצלויי כדאשכחן ביעקב כו'.**היינו דאי' בחולין ד' צ"א ב' כי מטא לחרן אמר אפשר שעברתי על מקום שהתפללו אבותי ואני לא התפללתי כו'. מיהו לכאורה קשה למאי נצרך רבינו להביא ראי' שלא נזכר בגמרא. והרי בגמ' ברכות ד' ו' אי' תני' אבא בנימין אמר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ שנ' לשמוע אל הרנה ואל התפלה במקום רנה שם תהא תפלה. וממילא יש ללמוד דצריך לעשות הכי כמש"כ רבינו לעיל סי' ח' ומתבעי לי' לצלוי בהדי ציבורא דאר"י משום רשב"י אין תפלתו ש"א נשמעת אלא עם הצבור איברא למדנו רבינו מוסף על הא דאבא בנימין. דמהתם למדנו דרנה תחלה ואח"כ תפלה. וכדאי' בד' ל"א א' לענין סתם סדר תפלה יכול ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל כבר מפורש ע"י שלמה שנ' לשמוע אל הרנה ואל התפלה כו'. וה"נ דמפרש בא"א מדכתיב שני פעמים אל. והכי מיבעי לשמוע אל הרנה והתפלה. להכי דריש אל הרנה של הצבור כפרש"י ששם אומרים הציבור שירות ותשבחות בנעימות קול ערב. והיינו משום שדרך ומצוה לומר שיר והלל על גאולה מצרת רבים. ואח"כ אל התפלה שכל יחיד מתפלל. ורבינו הוסיף דאפי' לא אמרו עדיין שם שירה ברבים. אלא המקום מיוחד לתפלה וכדאי' בש"ע א"ח סי' קנ"ג ס"ח לענין קדושת בהכ"נ דכיון שהתפללו בו אורחים לפי שעה כיון שהמקום מיוחד לתפלה הרי הוא קדוש. וה"נ העלה רבינו שמצוה ומוכשר להתפלל בו וראי' מיעקב אבינו שהקפיד לצלויי על מקום הר המורי' מקום שהתפללו אברהם ויצחק באקראי בשעת עקידה. אלא משום שאותו מקום הי' מיוחד למקום בהמ"ק ואברהם ויצחק כבר התפללו בו פ"א. נעשה מקום מוכשר לתפלה. ובה"ג ה' תפלה העתיק דברי רבינו כהוויתם והביא גם הוא דאבא בנימין בהדא וראיתי בערוך ערך אזכיר בזה"ל צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה שנא' בכל המקום אשר תזכור לא נאמר אלא אזכיר. והוא בירושלמי ברכות פרק ד' ה"ד:
**וצורבא מרבנן מיתבעי לי' לצלויי היכא דיתיב וגריס.**שינה רבינו לשונו ולא כתב בר ישראל. אלא צורבא מרבנן. והיינו כמש"כ סי' י"ט אות א' דקביעות מקום לתורה לא שייך אלא לצורבא מרבנן דעסיק בעומק הלכות ופלפולה של תורה. ולא לכל אדם:
**דודאי הדר דלאו שאלה היא לאדכורי בש"ת.**כבר הובא דעת רבינו בשמו בהגהמ"י ה' תפלה פ"י אות ו'. ולזה הסכימו הפוסקים. אלא בירו' ברכות פרק ה' ותענית פ"א אי' להיפך ר"ז בשם ר"ח אם לא שאל בברה"ש אומרה בש"ת. ודכוותא אם לא הזכיר גבורת גשמים בתה"מ אומרה בש"ת. מה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בש"ת אזכרה שהיא מרויח לא כש"כ [והנה להלן אי' מאמר זה בזה"ל אר"ז אר"ה לא שאל בברה"ש או שלא הזכיר בתחה"מ אומרה בש"ת. ונראה דטה"ד הוא. דאי אמר הכי בפי' לא היו נצרכין לדין ק"ו] מיהו הרי"ף וש"פ לא הסכימו להירו' עפ"י גירסתם בגמ' ד' כט א"ר תנחום אר"א טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתה"מ מחזירין אותו. שאלה בבה"ש אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בש"ת. הרי מבואר דלא כירו'. וכ"כ הרי"ף תענית פ"א. מיהו רבינו ובה"ג לא גרסי בדר' תנחום הכי כאשר יבואר בסמוך בס"ד. וא"כ קשה מנ"ל לרבינו לחלוק על פשיטותא דירו'. ואולי גרסי בירו' אזכרה שהוא מריוח לא בדא. והוא תשובה על השאלה אם דכוותא בהזכרה שאם טעה אומרה בש"ת. ודחה. מה אם שאלה שהוא מדוחק אומרה בש"ת אזכרה שהיא מרווח לא בדא. פי' אינו כן. וסוגי' הירו' בכ"מ הכי. וע"ע מש"כ להלן אות ה' ישוב אחר:
**דא"ר תנחום אר"א טעה ולא אמר שאלה כו'.**וכבר הזכרנו דרי"ף גריס טעה ולא הזכיר גבורת גשמים בתה"מ מחזירין אותו שאלה בבה"ש כו' וכ' תר"י והרא"ש שיש שני גרסאות בזה. ולכאורה קשה טובא גי' הרי"ף. שהרי ס"ד דהש"ס טעמא דר' תנחום משום שיכול לשמוע מש"ץ ובצבור איירי. וא"כ מ"ש שאלה מ"ש הזכרה. וע' בצל"ח שעמד ע"ז ולא העלה דבר מתקבל. והנראה שהוא עפ"י מש"כ הרמב"ם שם ה"ב אבל אם טעה הש"ץ כשהוא מתפלל בלחש אני אומר שאינו חוזר ומתפלל פעם שני' מפני טורח צבור. אלא סומך על התפלה שמתפלל בקול רם. והוא שלא טעה בג' ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר עכ"ל. ונושאי כליו ז"ל לא עמדו על מקור דין זה. וע' בכ"מ שהסכים לנוסחא אחרת ברמב"ם והלח"מ תמה ע"ז. ומכ"מ הביא נוסחא זו בש"ע סי' קכ"ו אלא שלא נודע טעמו. וברור הדבר שלמד ממימרא זו. שהרי עיקר שכ' הרמב"ם בש"ץ שטעה בלחש נראה לו ז"ל ללמוד מיחיד שטעה ואפש' לשמוע מש"ץ שאינו חוזר כש"כ ש"ץ עצמו שטעה בלחש. שיכול לצאת במה שיתפלל בקול רם ואע"ג שלכתחילה אסור להתפלל בקול רם. ה"נ לכתחילה אין לצאת בתפלת ש"ץ כדאי' שלהי מ' ר"ה. אבל בג' ראשונות למדנו שיחיד שטעה אינו סומך על תפלת הש"ץ וה"נ ש"ץ עצמו שטעה בלחש אינו סומך עצמו על תפלה שבקול רם. מיהו כ"ז לגירסת הרי"ף ז"ל אבל לגי' רבינו ובה"ג לא שמענו זה הדין. ואין בין ג' ראשונות לשאר טעות שבתפלה. ובכולם אם טעה יכול לשמוע מש"ץ. והיינו מש"כ בה"ג לענין טעה ולא הזכיר דר"ח מצי לשמוע מש"ץ והובא בתו' בד' כ"ט ב' וע' מש"כ לעיל סי' ח' אות א' בס"ד והתו' שלהי מ' ר"ה כ' דבה"ג הוציא זה הדין מהא דר"ג דאמר כך מוציא את הבקי. ולפי זה אין מקום לחלק בין ג"ר לשאר התפלה אבל כבר הקשו המפרשים על התו' דהיאך אפשר ללמוד מכאן הא בשאר יה"ש אין הלכה כר"ג. ונראה דס"ל דלפי פרש"י שהביאו דנ"מ בין עם שבשדות לשבעיר דהני אניסי ולא מצי לשמוע מש"ץ. ודבעיר יכולין לשמוע. הא בשמיעת הש"ץ ודאי יצא. א"כ עיקר מחלוקת ר"ג וחכמי' בדלא שמעי מש"ץ הא בשמיעת הש"ץ לכ"ע יצא אפי' בשאר ימות השנה ואפי' בקי. כר"ג. לכאורה ע"כ צ"ל כן דאי איתא דעיקר מחלוקתם אפי' בדשמעי מש"ץ. א"כ מנ"ל לר"ש חסידא דר"ג פטר בעם שבשדות אפי' לא שמעי כלל. אלא ע"כ כל מחלוקתם בדלא שמעי לחוד. וכ"ת א"כ מה הקשו חכמים לר"ג לדבריך למה צבור מתפללים. הא לדבריהם ג"כ ק' ישמעו מהש"ץ. הא ל"ק דכיון דבעי לשמוע מהחל ועד כלה נוח לכתחילה להתפלל בעצמו. ולפי זה אין מקום לחלק בין ג"ר לשאר התפלה. כ"ז דעת התו' לבה"ג. אבל הרי"ף שפי' ג"כ דהנ"מ בין עם שבשדות לדבעיר בדלא שמעי. ומכ"מ פי' עיקר מחלוקתם אפי' בדשמעי כמבואר במש"כ בזה"ל ר"ה צפוראה בשם ר"י אמר הלכה כר"ג באלין תקיעת' והוא שישבו שם מראש התפל' הרי דפלוגתייהו בדשמעי. וכ"ת מנלן דעם שבשדות יצא לר"ג אפי' בדלא שמעי י"ל דהוכיח ר"ש חסידא מדאמר ר"ג לחכמים לדבריכם למה ש"ץ יורד לפני התיבה. וליקשי לדידי' ג"כ כיון שכבר נהגו שהציבור מתפללים בלחש. למה ש"ץ יורד לפני התיבה. אלא לר"ג ש"ץ מוציא למאן דלא שמע. וחכמים פליגי אפי' בדשמעי. מדהקשו לר"ג למה צבור מתפללין. הא לדבריהם ניחא דלא יצאו בשמיעה. והשתא דפליגי בתרתי. והלכה כחכמים בשאר ימות השנה. לא יצא אפי' בשמע. וכן פסק הרמב"ם ה' תפלה פ"ח הל' ט"ו. אזיל הוכחת בה"ג מכאן. ולא נשאר אלא ההוכחה מהא דר' תנחום. וא"כ לפי גירסתם בדר"ת יש נ"מ בין ג"ר לשאר התפלה. ועדיין לא עמדנו על טעמו ש"ד להרי"ף ורמב"ם ז"ל. ונראה דבהא תליא מחלוקת הראשונים ז"ל אם אפשר לומר ג' ראשונות ולהפסיק התפלה. וכ' הב"י סי' רל"ב בשם רבינו האי גאון ז"ל דציבור דדחיקא להו שעת' בבי שמשי אית להו לצלויי כולהו בלחש כדין ואח"כ אומר הש"ץ ג"ר וסדר קדושה ומפסיק. וכן פסק בש"ע שם ובסי' ס"ט לענין פורס ע"ש והכל ענין אחד. והרמ"א חולק וס"ל דצריך לסיים כל התפלה. והשתא נימא בפשיטות דכיון דהא דא"צ לחזור וסמך עצמו על ש"ץ. משום טרחא יתירא. ודעת הרי"ף ורמב"ם כרה"ג ז"ל דג"ר אפשר לומר בפ"ע. ולא הוי טרחא יתירא. ומסוגי' זו עצמו למד רה"ג זה הדין. ויש להוסיף דמש"כ הטור והב"י סי' קכ"ד בשם הרא"ש שאם אין בבהכ"נ תשעה ששומעים הברכות מש"ץ קרוב להיות ברכה לבטלה. ולא נתבאר יפה מקום הספק. אבל הענין דודאי כל שמוסיף ומחדש בתפלתו אינו לבטלה. וא"כ הרי הש"ץ מוסיף סדר קדושה. ואין לך הוספה גדולה מזה. מיהו אי נימא דאפשר לסיים ולהפסיק בג"ר. א"כ הא שמסיים הש"ץ כל התפלה אינו אלא להוציא לשאינו בקי כדאי' שלהי מ' ר"ה. ואנן דכולהו בקיאים לא נתבטל מנהג הקדום כמו בקדוש היום שבבהכ"נ ובברכה א' מעין ז' כמש"כ הב"י בשם שו"ת הרמב"ם ז"ל. מיהו א"כ בעינן שיהא מיהא באותו אופן שהי' אז שהיו אינן בקיאים שומעים מהש"ץ התפלה מלה במלה כדי לצאת י"ח. אבל באין שומע הוי ברכה לבטלה. וכ"ז אם אפשר להפסיק בג"ר וזהו דעת הטור סי' ס"ט ע"ש. אבל אי נימא דא"א להפסיק שוב אין חשש ברכה לבטלה שבע"כ צריך לסיים תפלתו שהתחיל בשביל הקדושה. הן אמת אם היו מעולם כולהו בקיאים לא הנהיגו חז"ל להחזיר התפלה בשביל הקדושה. אלא היו מפסיקים בתוך תפלת הלחש. וכמו דס"ל לכמה ראשונים להפסיק לתקיעות בתוך תפלה שבלחש. מיהו עכשיו שנשאר מנהג הקדום שהי' ש"ץ מתפלל בקול רם כדי להוציא לשאינו בקי. ולומר סדר קדושה בזו התפלה. שוב אין בזה משום ברכה לבטלה. וכ"כ המג"א סי' נ"ה סק"ח בשם מהרי"ל דלא נהיגין כש"ע בזה. ואין חוששין לברכה לבטלה. והיינו משום דנקטינן כהרמ"א דאסור להפסיק בג' ראשונות ואין כאן ברכה לבטלה. והוא ע"פ נוסחת רבינו ובה"ג דלא גרסי בדר' תנחום הא דאם לא הזכיר גבורות גשמים בתה"מ מחזירין אותו. וראוי לדעת דאע"ג שנשתוו הרמב"ם והרא"ש בהא דבעינן שיהא שומעים חזרת הש"ץ. והוא ע"פי גרסתם כמש"כ מיהו בהא פליגי. דהרמב"ם כ' בה' תפלה פ"ח דרוב שלא התפללו יחיד מוציא אותם בצרוף מועט שכבר התפללו כמו דמצטרפין לברכו וקדושה וכדומה. וא"כ אין צריך אלא ששה שומעים מש"ץ חזרת התפלה. וכ"כ הב"י בשם רבינו שיכולים להתפלל בשביל יחיד ע' ב"י סי' ס"ט. אלא שלא נמצא דברי רבינו לפנינו בזה. מיהו פשיטא דמשוו דין קדושה וברכו להוציא י"ח תפלה אלא דפליגי אי גם בקדושה וברכו בעינן רוב מנין או אפי' בשביל יחיד סגי. כ"ז דעת הרמב"ם וסיעתו ז"ל אבל דעת הרא"ש ז"ל אע"ג דלקדושה וברכו ס"ל דסגי בא' שלא שמע כמבואר בטור שם. ומכ"מ כ' הטור סי' קכ"ד בשם הרא"ש דבעינן תשעה שישמעו מהש"ץ. הרי דס"ל דלהוציא י"ח תפלה לאין בקיאים בעינן עשרה שלא התפללו. והיינו שכיון בשו"ת הר"י מינץ סי' ט"ו בדעת הטור וגם כי הי' לפניו נוסחא בטור בזה"ל והאמת שלא יעשו זו בפחות מעשרה. ובל"ס כוון לפירושו של הר"י מינץ והוא מדעת אביו הרא"ש ז"ל. ולא כמג"א סי' ס"ט סק"ד שדחה דברי הר"י מינץ בשתי ידים ע"ש:
**הדר בברכת פרנסה.**וכ"כ בה"ג הילכך אי אידכר קודם ש"ת אומרה בש"ת ואם לאו הדר לרישא. והביאו הרא"ש פ' תפה"ש. ופי' הדר לרישא לברכת השנים שהוא רישא דידהו. וכן פסק הרמב"ם וש"ע סי' קי"ז. וגם בזה אי' בירושלמי להיפך. ר"ז בשם רב הונא אם לא שאל בבה"ש אומר בש"ת. והא תני' אם לא שאל בבה"ש כו' מחזירין אותו. א"ר אבא מרי' אחוה דר"י בשלא אמר בש"ת להיכן חוזר רשב"ב בשם ר"י בר"ח אם לא עקר רגליו חוזר לעבודה אף הכא אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לא עקר רגליו חוזר לש"ת והכי פסקי התו' ותר"י ורשב"א בשם רה"ג ז"ל. וכ' הרא"ש טעמא דבה"ג משום דאמרינן בד' ל"ג לענין הבדלה טעה בזו ובזו חוזר לראש. ור"ל דכמו בהבדלה שעיקרה בתפלה כמבואר בסוגיא ומה תפלה דעיקר תקנתא היא כו'. והא דמסקינן המבדיל בתפלה צריך שיחזור ויבדיל על הכוס קאמר רבא הטעם כי קדוש כו'. אבל עיקר תקנתא בתפלה. ומש"ה אם טעה בזו ובזו חוזר לעיקר התקנה. ה"נ דעיקר התקנה של שאלה הוא בברכת השנים. אלא שאם טעה יכול לאומרה בש"ת. והשתא שטעה בזה ובזה חוזר לעיקר התקנה זהו דעת בה"ג בסברת ש"ס דילן והיא דעת רבינו. והירו' פ' אין עומדין קאמר גבי הבדלה ע"ז ר"י בשם שמואל אמרה בכוס אומרה בתפלה. אמרה בתפלה אומרה בכוס. הדא אמרה שעיקרה כאן וכאן. וא"כ חולק ודאי על הא דטעה בזו ובזו חוזר לראש כיון שעיקרה בכוס כמו בתפלה. וה"נ אפשר לומר דס"ל להירושלמי דעיקרה של השאלה הוא בש"ת כמו בברכת השנים. אלא שאין לשאול שני פעמים בתפלה א'. אבל אם לא שאל בברכת השנים. עיקרה של השאלה בש"ת גם כן. ולהכי אם טעה חוזר לש"ת. והנה בירושלמי שם ושם איתא עוד בנינוה צריכין למיעבד תעניתא אחר פסחא. פי' תענית גשמים. אתון שאלין לרבי א"ל רבי לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע ש"ת. איכן הוא אומרה ר' ירמי' סבר מימר אומרה בש"ת. א"ל ר' יוסי לא כן אמר ר"ז בשם ר"ה אם לא שאל בבה"ש או שלא הזכיר בתה"מ [ע' מש"כ באות הקדום] מחזירין אותו בש"ת ומר לכון רבי לכו ועשו ובלבד שלא תשנו ממטבע ש"ת. ע"ד דר' יוסי איכן הוא אומרה בשש שהוא מוסיף. עד כדון צבור שיש להן שש. יחיד שאין לו שש מנין אר"ח לא כן אמר ר"ז בשם ר"ה יחיד שואל צרכיו בש"ת ואלו צרכיו. משמע דש"ץ אין לו להתפלל ותן טל ומטר בש"ת. וכ"כ בקה"ע בתענית שם. והכי דקדק הט"ז סי' קי"ז מפרש"י ע"ש. אבל נראין הדברים דתלי' בנידון דילן דלהירו' דס"ל דעיקר התקנה בש"ת כמו בבה"ש א"כ מיקרי שנוי מטבע ש"ת. והכי ס"ל לרש"י בתענית ד' י"ד לפי דקדוקו של הט"ז והוא כדעת התוספות וסייעתייהו דנקטי כהירושלמי. אבל לדעת רבינו וסיעתו דחוזר לברה"ש וס"ל דעיקר התקנה בבה"ש וש"ת אינו אלא שלא להטריח ולחזו' אם טעה. וא"כ לא מיקרי בזה משנה ממטבע תפלה ויכול הש"ץ ג"כ לומר ותן טל ומטר כמו נוסח אחר. ומעתה אחר שהלכה פסוקה בש"ע כרבינו שפיר נהגו לומר ותן טל ומטר בש"ת. ומנהג ישראל תורה היא. ואפשר לומר דגם הא דאי' בירו' דהזכרה שייך לש"ת מק"ו ג"כ תליא בהא. דידוע שאין יחיד שואל בג' ראשונות ואחרונות. וכן אין מוסיף שבח באמצעית. אבל נוסח השייך לצבור מצינו תפלות בראשונות ואחרונות. ושבחי' באמצעית. והשתא דהירו' ס"ל דמטבע תפלה של צבור הוא אפשר דכמ"כ טבעו שבח בש"ת משא"כ לדילן דס"ל דכהוספת יחיד דמיא. ולא שייך שבח בש"ת אלא בקשה:
**אבל בעשרה לא צריך למיהדר כו'.**כבר הובא ברא"ש פ' תפה"ש בשמו של רבינו ובה"ג. ולמדו מהא דס"ד ליישב הא דר' תנחום אר"א דמיירי בצבור ומפני ששומעה מש"ץ. ואע"ג דהדר בי' הש"ס. מכ"מ לא הדר מעיקר הדין. וטעמא דמילתא דכל שמצא בשעת הדחק כמו לשמוע מהש"ץ שתקנו לשאינו בקיאים. ה"נ חזרה כשעת הדחק דמי. וע' מש"כ לעיל ס"ח אות א' דמכאן למדו ה"ג והרי"ף להקשות בהא דטעה ולא הזכיר ר"ח בתפלת ערבית א"ח משום שאין מקדשין אה"ח בלילה. הא בשבת ויו"ט חוזר והקשו הא ת"ע רשות והתו' יישבו דמכ"מ מצוה איכא. וכ"כ הרי"ף בפי'. ובודאי גם ה"ג מודה לזה. אלא דמכ"מ הקשו שפיר דכיון שאין בזה חובה א"צ לחזור ולהתפלל אם טעה. כמו שלא תקנו חזרת התפלה בש"ץ לתפלת ערבית להוציא את שאינו בקי. והיינו משום דת"ע רשות וכיון שאינו יכול הוי כשעת הדחק וא"צ לחזור על הש"ץ שיוציאנו י"ח. וה"נ מי שכבר התפלל פ"א וצריך לחזור. אי ת"ע רשות א"צ לחזור: