**לא מגנא עלוי' זכותא כו'.**במשנה דנדרים אי' שלא נתלה למשה הצדיק עליו מלא שעה. והי' במשמע שמענשין עלה מיד שעוברין עלה והרי אנו רואים כמה רשעים שאין נענשים עליה מיד. ואע"ג שדרכיו ית"ש שגבו ממנו ואין לנו להקשות על כללי הגמרא בשכר ועונשוכמש"כ הרמב"ן בשער הגמול לענין הכרת תכרת מכ"מ ארווח לן רבינו בלישני' לא מגנא עלי' דמשמע דמיירי בראוי לבא עליו יסורין לולי מצות ומע"ט שהם כתריס בפני הפורענות כדאי' בסוטה ד' כ"א דזכות דמצוה מגנא מן היסורים ע"ש. וה"נ הי' משה רבינו בדרך בחזקת סכנה כדאי' בירו' ברכות ר"ש בר אבא בשם ר"ח כל הדרכים בחזקת סכנה ר' ינאי כד הוי אזיל גבי אכסני' הוי מפקיד גו ביתי'. ומש"ה נתיירא יעקב על בנימין פן יקרנו אסון בדרך וכדאי' בב"ר פ' צ"א מכאן אראב"י שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה וה"נ הי' משה בדרך אלא דהרבה זכיות היו לפניו להגין עליו ומחמת שנתרשל במילה לא אגנא עליו זכותא וניזוק בדרך. ובברייתא דנדרים שם תני' שכל זכיות שעשה משה רבינו לא עמדו לו כשנתרשל מן המילה. ופי' לא עמדו להגין עליו מן הפורעניות הראוי לבא בטבע המקום שהשטן מקטרג וכיב"ז כ' התו' ב"מ ד' נ"ח ב' ד"ה חוץ ע"ש:

**על תריסר מהולאי דהוו בנהרדעא.**בגמרא ליתא הנך תרי מילי. ורבינו החזיק בזה הראי' דאע"ג דנהרדעא אתרא דשמואל הוי. ורב עצמו לא היקל באיסורי באתרי' דשמואל שלא כהוראתו כדאי' בחולין ד' נ"ג ב' לענין ספק דרוסה ובכ"מ. מכ"מ כאן משמיא אוכיחו דלית הלכתא כשמואל. והתו' כתבו הראי' בפשיטות מדאמר ראב"א תיתי לי דעברי אדרב. ש"מ דהלכה כרב ולטעמייהו אזלי שכ' בע"א ד' כ"ט א' דהלכה כר"מ מדאמר ר"ח תיתי לי דעברי אדר"מ. אבל הראשונים פסקו דלא כר"מ. ולית להו הוכחה זו. מש"ה הוצרך רבינו להמתיק ההוכחה כאן. ובעיקר הענין בפסק רבינו והפוסקים הבאים אחריו ז"ל כבר כתבנו בס"ד בסי' יו"ד אות א'. ויש להעיר דהנוסחא שלפנינו עד דשוי' כ"ש. ופרש"י שהם לא רצו למיהלו ומלו ראב"א בעצמו. והכי הנוסחא בדברי רבינו לעיל. אבל כאן אי' ושויוה משמע שהמוהלים עשו הכי. ונ"מ בזה. לענין מה שדקדק בשו"ת מהר"י ברונא סי' מ"ב אי מי שלא מל מעולם רשאי להתחיל למול בשבת והביא מראב"א ולפרש"י:

**ועו"ג פסול למימהל בר ישראל.**ע' מש"כ שם בס"ד אות ב' מחלוקת בה"ג ורמב"ם בזה:

**וישראל שמתו אחיו מ"מ כו'.**ע' מש"כ שם אות ג' וד' עומק דעת רבינו באורך לשון זה:

**מנין לשאר הנימולים כו'.**בגמרא אי' מנין לרבות תשעה ועשרה וי"א וי"ב ת"ל וביום. ורבינו העתיק לשון הברייתא בשלימות לעיל סי' הנ"ל והוסיף ושאר כל הנימולים וע"ש מש"כ אות ח' מה שלמדנו מזה. ואילו לא תני אלא מנין לשאר כל הנימולים הי' ס"ד דוקא דנימול לשמיני דהיינו קטן בר ישראל שהי' עליו מצות שמיני אלא שנדחה. והשתא דמפרש והדר תני שאר כל הנימולים. הרי דגרים ועבדים בכלל וכמש"כ שם באורך בס"ד. וכאן קיצר רבינו בדבר:

**אבל נשים לא כו' מ"ד אעו"ג מהול כו'**כצ"ל:

**א"נ מיפסק הילכתא בנולד כשהוא מהול כרב.**ע' מש"כ שם אות ה':

**אבל בתר דאימהיל כו'.**ע' מש"כ שם אות ט' בס"ד:

**מהא דתנן כלל אר"ע כו'.**כצ"ל וע' מש"כ שם אות ו' ואות ט' בס"ד. ושם סדר אחר בדברי רבינו: