Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 39
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**וצריך למיעבד בי' צדקה וצריך לאלבושי' כו'.**סתם צדקה הוא שאר צרכי אדם בית לדירה ותיקון דירתו בכלים המשמשים כפי ערכו והכרחי הוא כמזונות וכסות כמבואר להלן בזה"ל ברם צריך ה"מ היכא דבעי למילי אחרנייתא כגון לדירתא או לאתקוני דמעיינין בי'. היכא דבעי לתזוני א"נ לבושי' וכסויא מי משהינן לי' או לא כו'. ונפקא לן מהכתוב שהביא רבינו הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית היינו שיבנה לו בית לדור בו. ומבשרך אל תתעלם לכל מה שנצרך ונפשו ירעה לו. וז"ל הרמב"ם בפי' המשניות פיאה פ"א שכשאדם רואה שבוים שחייב לפדותם או רעבים או ערומים שהוא חייב להשביעם ולכסות מערומיהם כמו שאמר די מחסורו אשר יחסר לו כו' יתן עד חמישית מן הקרן אבל אם לא יזדמן דבר מאשר זכרנו יוציא חומש מן הרווח ולא מן הקרן עכ"ל. הרי שחלק בין הנך תרי מילי מזונות וכסות ופדיון שבוים משאר צרכי בני אדם. והכל בכלל צדקה:
**תרעתים שהיו מתריעים ונענים.**שמעתים ששמעו קול תרועה בסיני. סוכתים שהי' יושבים בסוכות שנא' ונשב וגו' כצ"ל. וכן הוא במכילתא יתרו פרשה ב' שהעתיק רבינו משם. ובספרי בהעלותך פ' כ' דרשו הרבה בזה ואכ"מ. ופי' מתריעים ונענים. שבעת צום ותענית ר"ל המה היו המתפללים ומתריעים בענינו או בשופרות ונענים:
**לא נחלקה מלכות ב"ד.**בגמרא ליתא. וצריך באור מה זה ענין לזה שביקש לחם מאחימלך. וצ"ל עפ"י דאי' בשבת ד' נ"ו בשעה שאמר דוד למפיבושת אתה וציבא תחלקו את השדה. יצאה ב"ק וא"ל רחבעם וירבעם יחלקו את המלוכה. וידוע דכ"ז הגיע מחמת שמת יהונתן ונשאר מפיבושת נכה רגלים שנפל בשעה שבא השמועה הרעה של הר הגלבוע. ולולי כן הי' יהונתן שני למלך. או מפיבושת שלם בגופו ויצא עם דוד מירושלים כאשר ברח מאבשלום. דבאמת לבבו שלם עמו. ולא הי' בא דוד לידי לשה"ר ולא נחלקה מלכות ב"ד. ואף דזה שנצרך ללחם הי' סיבה רחוקה לדבר ומי יודע איזה ענין הי' מזדמן ומגיע לכך גם בל"ז. מכ"מ כך דרכו של המוסרי כמש"כ ריש סי' כ"ז. ובשמות רבה פ"א תלו מוסרי הזה בדבר אבשלום שלא יסרהו דוד ויצא לתרבות רעה ובקש להרוג את אביו כו' וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף וכוונו על מחלוקת בית דוד שהגיע ע"י שברח דוד ממנו והטעהו ציבא למפיבושת. והא והא גרמו לדבר:
**ומציעין לו מטה ואח"כ משיאין לו אשה.**בגמרא אי' ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו שנא' די מחסורו זה בית אשר יחסר זה מטה ושלחן לו זו אשה וברי"ף הגי' אשר יחסר זו מטלטלין משמע שמכינים לו צרכי פרנסתם. וקשה דמאי שייך פרנסה לנשיאת אשה שבא היתום לפנינו. ואם הוא עני המחזר עה"פ או יש לו מקום בבית בעה"ב להסב. אשתו ג"כ תוכל להתפרנס בכאלה. אלא עיקר הגי' ברי"ף אשר יחסר זו מטה. וכ"ה ברא"ש ובגמרא שלחן הוא טה"ד. או יש לו איזה שייכות למט' ותשמישיה והא דתני' מציעין לו מטה וכל כלי תשמישו. היינו תשמישי המטה. ולא תשמישי הבית. וכל זה נכלל בנוסחת רבינו שוכרין לו בית ומציעין לו מטה היינו תשמישי המטה וחדר מיוחד לאשה. וכן לא נזכר ברמב"ם ופוסקים אלא מטה וכלי תשמישו:
**גרמא לי' מלתא ואזיל כל מאי דאית לי' כו'**כצ"ל:
**ואמור רבנן כי אתי לקמן עני' כו'.**הוא עפ"י דאי' בכתובות ד' ס"ח בואו ונחזיק טובה לרמאין שאלמלא כן היינו חוטאים בכל יום שנאמ' וקרא עליך אל ה' והי' בך חטא. ויותר מזה מבואר בירו' פיאה פ"ח אר"א צריכין אנו להחזיק טובה לרמאין. שאלולי הרמאין שבהם הי' א' תובע צדקה מן האדם ולא נותן לו. מיד נענש. וסתם צדקה הוא כל דבר הנצרך כמש"כ אות א' ועפ"י זה אמרו בב"ב ד' ח' בודקין למזונות או לכסות כאשר מבאר רבינו והולך. ואע"ג דיליף התם מקרא הלא פרוס בדוק ותן לו. מכ"מ קרא גופא משום רמאי קאמר. וכיב"ז דרשו בב"מ פרק ב' עד דרוש אחיך עד שתדרוש את אחיך אם אינו רמאי:
**היכא דבעי ליתזוני א"נ לבושא וכסויא כו'.**בגמרא דילן לא נתבאר דיש מקום ספק דלא להוי בדיקה לתרווייהו. ולא פליגי ר"ה ור"י אלא בחד מינייהו. אבל בירו' שם מבואר שפיר דפליגי רב ור"י. חד א' מדקדקין בחיי נפשות. וח"א אף בכסות אין מדקדקין מפני בריתו של א"א הרי דאיכא מ"ד דבשניהם אין בודקין. ורבינו פשיט להלכה מפלוגתא דאמוראי בש"ס דילן:
**אב"א סברא דהא מיתחזי דקאי ערום כו'.**בגמרא אי' אב"א סברא האי קא מבזי והאי לא קא מבזי. ובדרב יהודה אי' אב"א סברא האי מצטער והאי לא מצטער. ועדיין לא נתבאר במאי פליגי בסברא מ"ט דמ"ד דבזיונא עדיף ומ"ד דצערא עדיף. ואולי י"ל דפליגי במחלוקת דר"י ורבנן בסנהדרין ד' מ"ה א' אי בזיונא דאינש עדיפא לי' טפי מניחא דגופא. או ניחא דגופא עדיף מבזיונא. וזה דוחק. ותו א"כ ק' דהתם הלכה כרבנן דאשה אין סוקלין אותה ערומה. דבזיונא עדיפא. והכא קיי"ל כר"י דבודקין לכסות ולא למזונות. עוד יש להבין דקאמר והאי לא מצטער. וכי בזיוני לא צערא הוא. אבל נוסחת רבינו ברור. דרב הונא ס"ל דבכסות אין לחוש דעביד כ"ה ומבזה א"ע ובשביל שקר לא הי' עושה כ"כ שמא יתגלה קלונו. ויהא בזיונו בכדי וכדאי' בכורות ד' כ"ט ב' דבעורות עבודים לא חשדינן דהוי של בכור דכולי האי לא עביד דחייש שמא יפסיד טרחתו כשיתגלה הדבר. משא"כ במזונות אפשר שאינו רעב כלל. ורב יהודה ס"ל דחיי נפש עדיף דיש לחוש אפי' מספק שמא הוא רעב ויסתכן עד שנבדוק אותו. משא"כ בכסות אם יתבזה איזו שעה או יום או יומים יעמוד. לא ימות לשחת: