Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 5
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**למינסב נשי ואולידי בני כו'.**ע' מש"כ בדקדוק לשון זה בסי' קס"ה אות א' בס"ד:
**כל שאינו מתעסק בפו"ר כו'.**בגמרא אי' כל יהודי שאינו עוסק בפו"ר כו' משמע דבן נח אין מצוה על פו"ר. אבל רבינו כ' בסי' הנ"ל דבני נח ג"כ מצוים וע"ש אות ב' מ"ש בס"ד שכן דעת רש"י יבמות ד' מ"ב. ומה שיש להקשות ע"ז וישבתי עה"נ ע"ש כי שם מקומו. עוד נדפס בטעות בגמרא ר' יעקב אומר כאילו ממעט את הדמות כו' והעיקר גי' רבינו ר' עקיבא אומר כו'. והוא בר פלוגתי' דר"א. וכן הוא בתוספתא יבמות פ"ח וב"ר פ' ל"ד. אלא שנשתיה הגי' בדברי ר"ע:
**אע"פ שצריך לו.**בגמרא וברי"ף אי' אע"פ שאין צריך לו. ופרש"י שיש לו אחר. וקשה וכי ס"ד דמיירי באין לו אחר. וא"כ מאי ארי' ס"ת דקדושה. אפי' כל מצות שבעולם אם אין לו אחר כמו שאין לו ציצית וכדומה אסור למכור ולבטל ממנו מצוה זו. וה"ה ס"ת שכל אדם מישראל מחויב בכתיבת ס"ת. וא"כ ע"כ איירי בשיש לו אחרת. וי"ל דס"ד כשאין לו אחר אלא שיכול למכור ולקנות ס"ת שאינה מהודרת כמותה. וא"כ נלמוד מכאן דבשאר מצות שרי כה"ג. אם המצוה שבידו שוה יותר מהדור מצוה שהוא שליש על ההכרח המצומצם לשיטת התו' ורא"ש ב"ק ד' ט ב' וכפסק ש"ע א"ח סי' תרנ"ז. [ובעיקר הדין עי' שו"ת ח"צ סי' ק"כ ושו"ת תפארת צבי סי' כ"ח]. ועדיין לפרש"י שם וי"א שם דהדור מצוה עד שליש פירושו בהזדמן לפניו שני ס"ת או שני אתרוגים והא' הדור מחבירו יקח ההדור עד שליש. וא"כ אם כבר יש בידו ההדור ודאי אסור למכרו כדי לקנות מצוה שאינו מהודר כמוהו. א"כ הדק"ל. והרמב"ם ז"ל פרק י' מה' ס"ת כ' בזה"ל ואסור לאדם למכור ס"ת אפי' אין לו מה יאכל אפי' היה לו ספרים רבים כו'. תיקן וישב מה שקשה לי. דלא אשמעינן אפי' יש לו ס"ת אחר. אלא אפי' יש לו ספרים רבים. ועדיין צריך באור מ"ש א' או רבים. ונראה דה"ק דיש לו רבים ואינו משתמש בה לעולם. אבל אי יש לו שנים ושלשה פעמים לומד בזה ופעמים בזה. או בקריאת התורה יש עת שנצרכים לשנים ולשלשה ספרים. משא"כ כשיש לו רבים. ועיקר כבוד המצוה כשמשתמשים בה. כמש"כ המ"א סי' קנ"ג ס"ק מ"ה ומכ"מ אין למעט כבוד ס"ת כו'. וע' מש"כ סי' קכ"ו אות ה' ו' דרבינו ס"ל הכי. ומש"ה אשמעינן דאע"ג שיש לו כ"כ שאין משתמשין בה מכ"מ לא ימכור. כ"ז ישוב נוסחה שבגמרא ורי"ף. אבל נוסחת רבינו מיושרת אע"פ שצריך לו. פי' לא מיבעי להרוחה בעלמא דאסור אלא אפי' צריך לדבר הכרחי. וכבר יש חילוק בכמה דברים צורך גדול כמו דבר האבד בחוה"מ ובאבל ועוד הרבה. קמ"ל דס"ת אסור למכור לשום דבר הרשות ואח"כ הוסיף רשב"ג דאפי' כשאין לו מה יאכל דודאי רשאי למכור כאשר יבואר לפנינו. מכ"מ אינו רואה סימן ברכה. ונ"מ שלא יעשה מהמעות סחורה. אלא צרכי אכילה. והנה הרמב"ם שם כתב אפי' אין לו מה יאכל אסור למכור. וכבר השיג ע"ז בהגמ"י מהירו' וע' בכ"מ. ולכאורה ראי' ברורה דמותר. שהרי תני ומכר ס"ת או בתו. אלמא דדין א' להם. ובערכין ד' ל תני' כמה קשה אבקה של שביעית כו' לא באת לידו עד שמוכר את בתו. ואע"ג דבתו בהאי עניינא ליתא ניחא לי' דלזבן ברת' ולא ליזוף ברביתא כו' לא באת לידו עד שמוכר א"ע כו'. אלמא דנוח לאינש לזבין ברתי' ולא למכור עצמו. ובת"כ תני' פ' בהר פ' ז' מנין שאין אדם רשאי למכור עצמו ולהניח באפונדתו וליקח לו בהמה וליקח לו כלים וליקח לו בית אא"כ העני ת"ל וכי ימוך ונמכר הא אינו נמכר אא"כ העני. הא אם העני רשאי למכור א"ע וכ"ש בתו. וה"ה ס"ת. וכבר רמז ע"ז בהגמ"י וסיים דומי' דבתו דליכא איסורא באין לו מה יאכל כו'. אבל הרמב"ם לטעמי' שכ' בה' עבדים פרק ד' ה"ב אין האב רשאי למכור את בתו אא"כ העני ולא נשאר לו כלים ולא קרקע ולא מטלטלין. ואפי' כסות שעליו כו' הרי דכ"ז שלבוש איזה בגד אסור למכור את בתו כדי לאכול ולחיות נפשו. שעדיין אין בזה כדי חייו כל זמן שיכול למכור בגדו. וה"נ ס"ת [ולא כמ"ש הב"י בי"ד סי' ע"ר דהרמב"ם דייק מלשון אינו רואה סימן ברכה דהוי איסורא. וסותר בזה דברי עצמו בא"ח סי' תקפ"ה ע"ש. מהר"ח] והא דתני' הכא אפי' אין לו מה יאכל פירושו כמו לשון משנתנו במ"ק פרק ב' אין לוקחים כו' או לצורך המוכר כשאין לו מה יאכל. והתם הפירוש כשהוא דר בביתו ובבגדיו אלא שאין לו מעות מרווחים כמ"ש בס' החינוך מצוה שכ"ג וע' מה שכתבתי סי' קע"ה אות ה' בס"ד. ה"נ שאין לו מה יאכל. אבל יש לו בית ובגד אז אסור למכור ס"ת או בתו. משא"כ ללמוד תורה ולישא אשה שרי אפי' כשיש לו בית וש"ד הנצרכים לו ביותר. ומש"כ הרמב"ם בה' ס"ת שם לעולם אין מוכרין ספר תורה אלא לשני דברים שילמוד תורה בדמיו או שישא אשה בדמיו והוא שלא יהי' לו ד"א למכור. היינו דבר שאפשר למכור ואינו נצרך לו כ"כ אבל ודאי אין הכוונה שימכור ביתו ובגדיו כדי לישא אשה והוא גברא ערטילאי. וכבר אמרו בסוטה ד' מ"ד א' למדה תורה ד"א שיבנה אדם בית ויטע כרם ואח"כ ישא אשה כו' עי' רמב"ם ה' דעות פ"ה הי"א אבל הטפשים כו' וכן ללמוד תורה אם ימכור ביתו ובגדיו לא יהי' לו דעתא צילותא לאסוקי שמעתא. ור' יוחנן נשתבח במדרש שה"ש שמכר שדהו וכרמו וזיתו כדי ללמוד תורה וקראו עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב ר"י את התורה בוז יבוזו לו. אבל כל אדם אין יכולין לעמוד בזה האהבה. ומש"ה מותר למכור ס"ת. אלא כשיש לו איזה סחורה או מותרות ודאי קודם למכור לס"ת. אבל לפרנסתו כ"ז שיש לו איזה דבר למכור אפי' בית ובגד אסור למכור ס"ת או בתו. אבל כשאין לו כדי חייו ממש רצוני שאין לו מה למכור כלל אז רשאי אפי' למכור א"ע וכש"כ ס"ת ובתו. ומה שהביא הגהת מיימוני בשם הירו' דמוכר הוא ללמוד תורה ולישא אשה וכש"כ מפני חייו. ע' בכ"מ מה שיישב ולמש"כ אין פי' שאין לו מה יאכל דומה לכדי חייו דכדי חייו משמעו שאם לא ימכור ס"ת אין לו כלל מה למכור ולאכול. והא פשיטא דשרי ולא ימות לשחת. וכ"ת א"כ פשיטא מאי קמ"ל דפ"נ שרי. הא ל"ק דקמ"ל אפי' יכול להדורי אפתחא. אינו צריך. [והש"ך בי"ד סי' ע"ר סק"ב כ' בשם הב"ח דנוטל צדקה ולא ימכור ס"ת והוא תמוה. דאפי' בתו ועצמו מותר למכור ולא יטול צדקה כמ"ש לעיל וכ"ש ס"ת. מהר"ח] זהו דעת הרמב"ם ז"ל. ולא כמש"כ הכ"מ ובהגהת רמ"א יו"ד סי' ע"ר בפי' דברי הרמב"ם שאין לו מה יאכל אלא ע"י הדחק. דזה אינו סובל לשון הרמב"ם. ותו דלישא אשה אם יכול ע"י הדחק מאן לימא דשרי כדי שישא אשה מיוחסת וכדומה. [ומדברי תו' בכורות ד' כ"ט שיישבו לדעת ר"ת דלישא אשה היינו אפי' מוצא בא"י. ה"נ אפי' מוצא אשה אחרת רשאי למכור ס"ת כדי לישא אשה כפי רצונו. ומכ"מ אין כוונת הרמב"ם הולך ע"ז] אלא כמש"כ דאין לו מה יאכל כלל ומכ"מ אין בזה כדי חייו שהרי יכול למכור ביתו וכלי תשמישו ובגדיו ולאכול ודין ס"ת כמו בתו וכדעתו בה' עבדים. משא"כ לישא אשה וללמוד תורה כמ"ש. ומעתה נחזור שני הנוסחאות. דפי' סיפא דברייתא זו אפי' אין לו מה יאכל ומכר כו' תלי' לפי הנוסחא דרישא. דלנוסחת רבינו אע"פ שצריך לו. ע"כ הפי' כהגהת מיימני. דאם אין לו מה יאכל שרי למכור אלא שאינו רואה סימן ברכה. דאי כהרמב"ם דאסור למכור. למאי תני בשאר צרכים בלשון אסור. ובאין לו מה יאכל אי עבר ומכר כו'. אלא דינא קתני דרשאי למכור. אבל לפי נוסחת רי"ף ורמב"ם אע"פ שאינו צריך לו. ניחא פי' הרמב"ם. דברישא תני אע"ג שא"צ לס"ת אסור למכור. והדר קתני דאי עבר ומכרה באיסור אע"ג שאין לו מה יאכל וההכרח דוחקתו מכ"מ היא לא תצלח כיון דעבד איסורא. [ועוד יש להוכיח דעת רבינו דלא כהרא"ש וסיעתו שהובא בא"ח סי' קנ"ג דיחיד בשלו מותר למכור. ורישא דהאי ברייתא מיירי בהקדיש לרבים. ורשב"ג מיירי ביחיד בשלו. והא דב"ב ד' קנ"א ס"ת מאי תיקו. איי הטעם כמש"כ התוס' משום דאסור למכור. אלא כרשב"ם ע"ש. ובגמ' לא נזכר טעם האיבעי כלל וכ"כ הח"ש שם. ולא כמג"א שם ס"ק כ"ב הא ליתא כ"ז אלא לנוסחא אע"פ שא"צ לו. וקאי על הס"ת. אבל לנוסחת רבינו אע"פ שצריך לו. הרי ביחיד בשלו ואסור למכור. מהר"ח]. וע' מש"כ סי' ק"ג אות י"ג דדעת רבינו דוקא לצרכיו אסור למכור ס"ת. אבל לצורך מצוה לקנות שא"א לקיימה ע"י אחרי' כגון אתרוג וכדומה שרי וללמוד תורה ולישא אשה רבותא הוא. אפי' ללמוד תורה שנידחת מכל מ"ע שא"א לקיימה ע"י אחרים שהרי מבטלין ת"ת לעשות סוכה וליטול לולב. ולישא אשה רבותא אע"ג שנידחת מפני ת"ת כמבואר בסמוך בדברי רבינו ומטעם שיתבאר לפנינו מכ"מ מוכרין ס"ת בשבילם. מיהו דוקא מ"ע מה"ת. אבל מצוה דרבנן אע"ג דכל מצוה עוברת דוחה ת"ת כמו תפלה שדוחה למי שאין תורתו אומנתו ושאר מצות ודאי דחי לת"ת מטעם האמור בירושלמי ברכו' פ"א כל הלומד שלא על מנת לעשות נוח לו שלא נברא והוא ברייתא בת"כ פ' בחוקותי מכ"מ לענין מכירת ס"ת קיל מת"ת עיין מ"ש שם בס"ד לענין בית הפרס וה"ה במכירות ס"ת דדין א' להם כמבואר בתו' בכורות ד' כ"ט וע"ז ד' י"ג א':
**לישא אשה עדיף משום לא תהו בראה כו'.**לכאורה קשה הא בכל מצות שבתורה אע"ג שהתלמוד קודם למעשה. מכ"מ מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרי' דוחה לת"ת כדאי' במ"ק ד' ט'. כתיב יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה הא חפצי שמים ישוו בה וכתיב וכל חפצים לא ישוו בה אפי' חפצי שמים. ומשני כאן במצוה שאפשר לעשות על ידי אחרים כאן במצוה שא"א כו'. ובירו' פסחים פ' אלו עוברין נמנו וגמרו בעליית בית ארוס בלוד שהתלמוד קודם למעשה רבנין דקסרין אמרי הדא דתימא בשיש שם מי שיעשה. אבל אם אין שה מי שיעשה המעשה קודם. ומטעם האמור בירושלמי ברכות הנ"ל דכל הלומד שלא על מנת לעשות כו'. ואם כן אמאי ת"ת דוחה מצות שבת ופו"ר. אבל לק"מ דכל מצוה שאינה עוברת הרי היא כמצוה שאפשר לעשות ע"י אחרים. ומש"ה תלמוד תורה דוחה כל מצוה שאינה עוברת. וע' מש"כ סי' ל"ד אות ה' בס"ד. ולא תקשה מהא דר' טרפון נמנע מבהמ"ד בשביל מצוה אכילת תרומה כדאית' פסחים ד' ע"ב ב' והרי היא מצוה שאינה עוברת. ולק"מ דר' טרפון לטעמי' בקידושין ד' מ ב' דס"ל מעשה קודם לתלמוד. ואנן נקטינן תלמוד קודם. אבל מצות שבת דאלימא מיבעי לן. וכ"ת אכתי הא איתא ביבמות ד' ס"א ב' אר"נ א"ש אע"פ שיש לו לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו. ואם כן אמאי דוחה ת"ת מצות נשיאת אשה משום לא טוב. ועי' רמב"ן במלחמות ה' שם דנסתפק אי הוא מה"ת או דרבנן. ומיהו אפי' איסור דרבנן אינו נדחה מפני ת"ת. מיהו גם זה ניחא. דענין לא טוב פי' הנימוק"י משום הרהור. וכ"כ הרמב"ם ה' אישות פט"ו הט"ז. וכבר שנינו בברייתא דאדר"נ פ"כ ר"ח סגן הכהנים או' כל הנותן ד"ה על לבו מבטלין ממנו הרהורי חרב הרהורי רעב הרהורי שטות הרהורי זנות הרהורי יצה"ר הרהורי אשת איש הרהורי ד"ב הרהורי עול בו"ד שכן כתוב ע"י דוד מלך ישראל פקודי ה' ישרים משמחי לב כו' וגם בלא פי' הנימוק"י אלא לא טוב מחמת כמה עניני ד"א כבר איכא כמה קראי במשלי המזהירים על ת"ת והמשילוה לאשה ללמד שת"ת תחת אשה עומדת אילת אהבים ויעלת חן. משלמת כל טוב ומפקת כל רצון שהאשה עושה לאיש ושמחה ברכה טובה חומה שלום. ולא שייך בי' לא טוב וגו' מיהו מי שאין יכול לתת עליו עול תורה כ"כ שיבטל ממנו הרהורי ד"א באמת פשיטא דישא אשה ואח"כ ילמוד תורה והיינו דתני' בסמוך ואם א"א לו בלא אשה כו':
**א"נ ברם צריך כו'.**וכל הענין. דעת רבינו הובא במלחמת ה' פ' הבע"י דס"ל מוכרין ס"ת בשביל אשה ב"ב אע"פ שכבר קיים פו"ר. וכ"כ בה"ג ה' כתובות. ועי' סי' קס"ה אות ד' שהראית לדעת דתלי' אי גרסינן בגמרא למאי נ"מ למכור ס"ת כו'. וכן הוא גי' רבינו כמבואר שם. או גרסינן נ"מ למכור ס"ת כו'. עוד הוכחתי דכונת הרי"ף עיקר כמש"כ בעה"מ והרא"ש דס"ל שאין למכור ס"ת דלא כהרמב"ן בדעת הרי"ף ז"ל וע"ע מש"כ שם: עוד מש"כ הרמב"ן שם דמוכרין ס"ת משום לא טוב לחוד. וע"כ מפרש הא דאי' במגילה ד' כ"ז משום לא תהו וגו' דקמ"ל דאפי' יש לו אשה שאינה ב"ב. מוכר בשביל בנים. והכי יש לפרש דברי רבינו בסי' קס"ה שם. אמנם לשון רבינו כאן ואשה לית לי' מבואר דמשום אשה לחוד א"א למכור ס"ת דא"א לפרש דמיירי דמצי למשכח אשה שאינה ב"ב בלא מכירת ס"ת. דא"כ למאי כתב רבינו דמיירי בהכי דלית לי' אשה. אלא ס"ל כהנימוק"י בפ' הבע"י שאין מוכרין בשביל אשה. ויש ליישב דמש"ה דייק רבינו ואשה לית לי' דאי אית לי' וקיימא מלמילד ודאי אסור למכור ס"ת לישא אשה ב"ב. כמו שאין מצוה לגרש אשתו כדי לישא ב"ב. אבל אי לית לי' ונצרך לישא. מצוה לישא ב"ב. ומעתה י"ל דאי אית לי' אפי' לא קיים אלא מצות שבת. לא ימכור ס"ת בשביל בנים. ומש"ה דייק הגמ' משום לא תהו וכמש"כ בסי' ק"ג אות י"ג בס"ד. ומשום דהוי מצוה שאינה עוברת כמש"כ לעיל. וכן אין כופין לגרש בקיום מצות שבת כמבואר בסי' י"ח אות ב' בס"ד מיהו מהא דאין כופין אין ראי' למצוה. איברא תלי' בטעמא דאין כופין כמש"כ שם תרי טעמי: