**דעביד הכי נחתינן בדינא לנכסי' כו'.**פי' לנכסי המזיק ולמיטב דידי' ולאפוקי מר' ישמעאל בב"ק ד' ו' ובכ"מ דס"ל מיטב שדהו של ניזק. אלא כר"ע דס"ל מיטב שדהו של מזיק והיינו דדייק רבינו דעביד הכי כו':

**לפיכך אמרה תורה הנזקין כו'.**לפיכך אמרו בע"ח בבינונית. לפנינו בגמרא אי' בכולהי לפיכך אמרו. אבל רבינו וכן בה"ג ריש מ' ב"ק גרסי בנזיקין אמרה תורה. שהוא מה"ת. וטעמא דקרא קא מפרש. ובב"ח הם אמרו בבינונית ומה"ת בזיבורית כדעולא בסמוך וכמש"כ התו' רה"ש ד' ה א' ד"ה אמרה תורה ובמנחות ד' ס"ה ב' דאמרה תורה משמע מה"ת ולא נחלקו ר"ת ור"י אלא אי הוי דוקא בדבר שהצדוקין מודין בו. אבל לכ"ע לא שייך זה"ל בדרבנן אבל הרי"ף ר"פ הנזקין גריס בבינונית דבע"ח ג"כ מפני מה אמרה תורה. וכן גריס הראב"ד וכתב בשמו הר"ן פ' שני דייני גזירות דרשב"י פליג אדעולא. וס"ל מה"ת בבינונית. אבל הרי"ף פסק כעולא. וצ"ל דלית לי' האי כללא או ס"ל דלשון מפני מה א"ת שייך אפי' בדרבנן כמש"כ התו' שם בזה"ל ולא מסתבר לחלק משום דהתם קאמר מפני מה א"ת. והרי"ף ס"ל דמסתבר הכי. אבל בסיום משני גם הרי"ף בלישני' ובנזיקין מסיים לפיכך אמרה תורה. ובבע"ח מסיים לפיכך אמרו. וכרבינו דרשב"י כעולא ס"ל. ויש עוד דעת הרמ"ה בזה והובא בנימוק"י ריש מ' ב"ק דרשב"י ס"ל דמה"ת בעדית. ומפרש ג"כ לפיכך אמרו חכמים. אבל רבינו לית לי' הכי כמבואר בסמוך:

**קיי"ל אשה יוצאה כו' דאפשר דמשהי כו'**כצ"ל:

או דילמא בע"ה בבינוניתטעמא מאי כדעולא כו' כ"ז פרש"י ג"כ ד"ה או דילמא. והכי מבואר לפי הנוסחא שלפנינו בגמרא או דילמא משום דלא מסיק אדעתא דמלוה דמית לוה ונפלו נכסי קמי יתמי דהוי לי' נועל דלת. ע"כ הפי' כמש"כ רבינו ורש"י דמשום דאזדא סברא דנ"ד יש לנו להעמיד על הדין למיגבא מזיבורית כדעולא. אבל רבינו העתיק הגמרא כצורתה וגייז הני מילי דהוי עלי' נע"ד מכלל שאין זה מעיקר נוסחת הש"ס והגאונים הגיהו הכי עפ"י דברי רבינו שפי' הכי אבל עפ"י זה עמדנו על דעת הרמ"ה שכ' דרשב"י ס"ל דינה בעדית דכל מילי דמטלטלי מיטב הוא כר"פ ור"ה ברי' דר"י ב"ק ד' ז'. ועולא פליג ע"ז ואין הלכה כעולא דר"פ ור"ה בתראי נינהו ולכאורה קשה טובא בשלמא הא דאית לי' לרבא בגיטין ד' נ' כעולא אפשר לומר דלא קיי"ל כרבא ורבא לטעמי' בב"ק שם דמשני כל דיהיב לי' ממיטב יהיב לי' ולא ס"ל כל מילי מיטב הוא. אבל הא קשיא דפסק הגמרא והילכתא יתומים שאמרו גדולי' בין לזיבורית כו'. והרי כל סברא דיתומים גדולים לזיבורית הוא עפ"י מימרא דעולא. וע"כ הלכה כעולא ולפי נוסחת רבינו ניחא וה"פ אי דיתומים בזיבורית תקנתא הוא דעפ"י דין כשם שהמלוה דינו בעדית ומקרא דיוציא אליך כו' וכל מילי מיטב הוא ה"נ מן היתומים השעבוד על הנכסים ונהי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי עפ"י דין כפרש"י ב"מ ד' ס"ז ב' ד"ה אין בע"ח כו' דלאו עלייהו סמך כו' מכ"מ למדנו ממטלטלי דידי' למקרקעי דיתמי דמשועבדים לו וערבי נינהו מהראוי לגבות מן העדית או דילמא עפ"י דין אין שעבוד חל על היתומים משום דלא מסיק אדעתא דמלוה דמית לוה ונפלי נכסי קמי יתמי וא"כ מצד הדין אין משועבדים מקרקעי דיתמי ג"כ אלא מצד התקנה ומש"ה סגי בזיבורית. ומסיק הכי. נמצא דמגי' רבינו עמדנו ע"ד הרמ"ה ז"ל. מיהו קשה לי על שיטת הרמ"ה דעולא חולק על ר"פ ור"ה ברי' דר"י. וא"כ רבא דאית לי' דעולא בגיטין שם לית לי' סברא כל מילי מיטב הוא. וא"כ הא דאי' שם ד' י' א"ל רב כהנא לרב. והרא"ש גריס א"ל ר"כ לרבא. והכי נראה עיקר דהא רב הונא ורב אסי תלמידי דרב ס"ל או כסף או מיטב וא"כ היאך מקשה בפשיטות על רב דנבילה מיטב הוא כסובין אלא עיקר הנוסחא לרבא ורבא הרי אית לי' דעולא וע"כ לא ס"ל כר"פ ור"ה בדר"ה. וא"כ היאך מקשה לרבא. אלא ודאי דעולא מודה דכל מילי מיטב הוא. ועוד יש לדבר בזה ואכ"מ: