Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**למגמר אורייתא ולאגמורי ולמיגרס ולקיומי.**היינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. וכמו דתניא בת"כ אחרי פרשה ט' וקידושין ד' ל"ז א' תשמרו זה המשנה. ללכת בהם זה המעשה. פי' שאי אפשר לעשות מן המקרא אלא עפ"י שמירת המשנה. וזה היה בימי התנאים. והשתא שמירת המעשה הוא התלמוד שאין מורין הלכה מן המשנה. ובע"ג דף יט א' לעולם לגריס אינש ואע"ג דמשכח כו' ופרש"י כמין גרש כרמל. שטוחן ומחלק חיטה לשנים או לארבעה. וזהו ולמיגרס ולקיומי שכ' רבינו. דהגירסא הוא שמירת המעשה ולא הגמרא ואמר למיגמר ואחר כך למיגרס. והיינו דאמרי לגמר אינש והדר ליסבר. ובע"ג שם לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה. ובברכות ד' ס"ג א' הסכת ושמע הס ואח"כ כתת. ועוד כמה מאמרים מפוזרים באגדה ומדרשים ע"ז וע' סי' י"ט אות א':
**המעסה את הבירו לדבר מצוה.**יפה הגיה בעל ש"ש דצ"ל לדברי תורה. דמיירי בהו. ובע"ז ד' ט' א' אי' שני אלפים תורה מאימת אי נימא ממ"ת כו' אלא מואת הנפש אשר עשו בחרן וגמירי כו'. הרי דמהאי קרא פשיטא דבלימוד תורה מיירי דא"א לומר דעשאם לעשות מצות. שהרי לא נצטוו עדיין. ומשום שבע מצות דב"נ לא שייך עשיה. שזה אינו תכלית האמיתי. ואין בזה תיקון גמור דליקרי בה עשי' שהוא תיקון על מתכונתו. אלא בלימוד תורה איירי קרא. וכל א' היה בתורה כפי כחו ובזה ניתקן על תכליתו:
**ושמרתם מצותי ועשיתם אותם.**בגמרא אי' ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם. וזה עיקר הנוסחא ויש להגיה הכי בנוסחת רבינו. דהפסוק ושמרתם מצותי ועשיתם אותם דכתיב בפרש' אמור בפרשה שור או כשב פירושו כמשמעו ליתן שמירה ועשי' למצות התורה כדתניא בת"כ שם. וכן הפי' בפ' קדושים ושמרתם את כל חקתי ואת כל משפטי ועשיתם אותם. ועוד פסוק ושמרתם את חקתי ועשיתם אותם. וכן כמה קראי. ומהיכא תיתי למדרש האי קרא דאמור על ת"ת לאחרים יותר מכמה קראי. אלא גי' הגמרא עיקר דכתיב אחר ברכות וקללות דמשנה תורה. ויש להבין מאי שייך עשיה לדברי הברית שהוא הברכות וקללות. וגם שמירה שהוא המשנה בכ"מ כמש"כ לעיל לא שייך כאן. דאיזו גירסא יש כאן לפנינו לשמור לדעת על עומק פירושן. אלא פי' דברי הברית היינו התורה. וכל התורה שבכתב נקרא ברית משום שהברית כתוב בה. כמו דמפרשינן הא דכתיב כתבו לכם את השירה הזאת על כל התורה שבכתב דיש בה ובכללה גם השירה. ומכאן למדנו מצות כתיבת ס"ת כמש"כ הרמב"ם ריש ה' ס"ת. וה"נ נקרא כל התורה שבכתב דברי הברית. ומפרש שתשמרו את התורה שבכתב שלא תשכח ולשון ושמרתם היינו אזהרה מוספת על הלימוד וזהו ללמד לאחרים. וע"ז קאמר ועשיתם אותם וע"כ הפי' שבזה מעלה עליכם כאילו עשיתם את התורה. דלא אפשר לפרש אזהרה על העשי' כמו בכ"מ. שהרי רק בגוף תורה שבכתב קאי. ומהו עשי' שייך בה. אלא אינו אזהרה כלל:
**ריב"ל א'.**כן עיקר הגי' ולא כנוסחת הגמרא לפנינו ולוי אמר. דלוי קשיש מר"י או מר"ל והוא חבירו דרב. והי' לגמרא לסדר מאמר לוי קודם למאמרו של ר"י. וליכא למימר דעל סדר הקרא קאי. דהא דרשא דרב לנטוע שמים וליסוד ארץ מסיפא דקרא ודרשה דר"י מרישא. אלא סדר הש"ס על סדר האמוראים וא"כ לוי קדים לר"י אלא הגי' ריב"ל ובכ"מ מקדים הש"ס ר"י לריב"ל:
**תלמוד דאחרים ומעשה דידי' כו'.**לכאורה ה"פ שילמד לאחרים ומעשה שלו בפ"ע. וכן הבינו התו' ב"ק ד' י"ז א' שהעתיקו דברי רבינו בסוף בזה"ל ומשני הא למגמר. הא לאגמורי דליגמר לנפשיה תלמוד גדול אבל לאגמורי לאחרים לא עדיף ולפיכך הי' מניח תפילין תחלה עכ"ל. ובאמת א"כ תמוה היאך אפשר דגרע ללמד לאחרים. וכי בשעה שלומד לאחרים אינו לומד לעצמו ג"כ. וגם מוסיף לקח לעצמו כמאמר ר"ח תעני' ד' ז א' הרבה למדתי מרבותי כו' ומתלמידי יותר מכולם. ודרשו בעירובין ד' נ"ד א' מ"ד לחייו כערוגת הבושם אם משים עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבוסם הזה שהכל מתבסמין ממנה תלמודו מתקיים בידו כו'. והיינו למוד לתלמידים זהו קיום תלמודו בידו ומביא לידי מעשה. ובמדרש דברים כי חיים הם למוצאיהם למי שמוציאן לאחרים. וזה פשוט וידוע. ואדרבה אי' בברכות ד' י"ג ב' דרבי לא היה מפסיק לק"ש והטעם משום שהי' מלמד לאחרים ות"ת דרבים עדיף ע' מש"כ הרא"ש שבת פ"א. וכבר הקשה הכי בשל"ה במס' שבועות. ותו מאי ראי' מר' יוחנן מהא שהיה מניח תפילין קודם. והרי אם היה לומד לעצמו בע"כ הי' מניח תפילין שהוא מצוה שא"א לעשות ע"י אחרים. ובזה לא שייך תלמוד גדול כדאי' במ"ק ד' ט ובירושלמי פסחים פרק ד' רבנין דקסרין אמרין כו' וכבר הבאתי לעיל סי' ה'. ומה נ"מ אי יניח קודם הלמוד או יפסיק תלמודו להניחם. אבל האמת יורה דרכו דרבינו לא גריס הא למגמר הא לאגמורי. אלא הא דידי' הא דאחרים כמבואר בסוף הענין בלשון רבינו והא א"מ גדול תלמוד לא קשי' הא דידי' הא דאחרים. ואין הפי' דאחרים מה שהוא מלמד לאחרים. דהיינו דידי' ועדיף מדידי'. אלא ת"ת דאחרים שלמדין בפ"ע. והשאלה אם ע"י מעשה דידי' יתבטלו אחרים מלמודם הי מינייהו עדיף אי תלמוד דאחרים עדיף. או מעשה דידיה. וקא פשיט ממעשה דר' יוחנן והכי הוי עובדא. דתלמידי ר' יוחנן היו למדים בפ"ע. ואיצטריך להו שמעתא שלא הבינו. ושלחו את רבה לשאל לר"י. והם היו ממתינים עד שיבא וישיב להם. וכשבא ר"י מבה"כ לא חש למהר להשיבו ולהעמידו על בורי' כדי שימהר רבה וישוב לתלמודו עם החברים. אלא הניח ר"י תפלין ואח"כ השיב. ומקשה הא תלמוד גדול. והי' לו להשיב קודם. ואע"ג דתפלין מצוה שא"א לעשות ע"י אחרים. מכ"מ אי תלמוד גדול דוחה תפלין לשעה משום שנקראת מצוה שאינה עוברת כמש"כ לעיל סי' ה' אות ה' דמש"ה דוחה תלמוד מצות שבת ופו"ר. משום שעוד חזון לקיימו. וה"נ אם יאחר הנחת תפלין ולא יתבטלו התלמידים עדיף אי תלמוד גדול. ומשני הא דידי' הא דאחרים. דמה דאחרים למדין בפ"ע מצוה דגופי' עדיף. ומשום ת"ת דידי' שהשיב לרבה לא שייך לדחות הנחת תפלין כיון דסוף סוף בע"כ יפסיק מלמודו כדי להניח תפילין באותו יום יותר טוב להניח תחלה וילמוד תורה עם תפלין ויתקיימו שניהם בידו. זהו דעת רבינו הנקי' ומחוורת מכל קושיות. וע' סי' י"א אות ב'. איברא הערוך גורס הא למגמר הא לאגמורי. ופי' למגמר הוא תלמוד גדול שמביא לידי מעשה. לאגמורי הוא לאחריני מעשה גדול ופי' זה מקורו מפי' רבינו חננאל רבו של הערוך. ובחי' רשב"א הביא בשמו ז"ל. וכתב עלה בזה"ל ולא כן משמע ולאגמורי לאחריני טפי עדיף ממעשה עכ"ל. וליישב דעת ר"ח והערוך נראה להבין מה שסיים עלה הערוך בזה"ל ש"מ דלמיגמר הוא ולעסוקי קמי' רבי' טפי עדיף וקדים על לאגמורי הוא לאחריני עכ"ל. ודבריו טהורים וממקום קדוש יהלכו דתנן הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. מיהו לכאורה לא נזכר כאן למגמר קמי' רבי' ומשמעות למגמר ללמוד בפ"ע. וא"כ הי' לרבינו הערוך להוציא מכאן דללמוד בעצמו קדים על למגמר לאחריני ומכש"כ ללמוד קמי' רבי'. אלא אינהו ז"ל הכי מפרשי דר' יוחנן ס"ל דהא דתלמוד גדול כו' דוקא ת"ת שיהא הוא לומד בפני רבו ובהא אמר ר' יוסי גדול תלמוד שקדם לחלה ארבעים שנה כו' שכל ישראל היו למדין בישיבה ברבים לפני משה כדאי' בפ' כיצד מעברין כיצד סדר המשנה כו'. ובהאי איתא בירו' פסחים פ' ג' תלמוד קודם למעשה ע"ש בעובדא דר"א שלח בנו ללמוד בישיבה כו'. והא דאמר ר' יוחנן בקידושין ד' כ"ט ב' רחיים בצוארו ויעסוק בתורה אלא ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה וכבר מבואר לעיל סי' ה' דזה הדין עפ"י הכלל תלמוד קודם למעשה אלמא דר"י ס"ל הכי. התם מיירי ג"כ בהולך ללמוד בפני רב. ובזה י"ל דקאמר בקידושין הא לן והא להו. כפי' התו' שם ומטעם אחר אלא דבבבל שכיחי מתיבתא והיו למדים תורה ברבים משא"כ בא"י. ותו דחברים שבבבל היו למדין זה מזה כדאי' בב"מ ד' ל"ג א' ת"ח שבבבל עומדים זה בפני זה ועי' פי' רש"י. נמצא שלמדין תורה ברבים. אבל בא"י אפי' כשהיו למדין תורה בחבורה כ"א הי' למד בפ"ע אם לא כשלמד בפני רב. וא"כ מעשה גדול. כ"ז דעת ר' יוחנן שאין תלמוד גדול אלא בלומד בפני רב. משא"כ לומד בפני עצמו וה"ה לאגמורי לאחריני אינו חשוב כ"כ. אבל אנן קיי"ל תלמוד גדול אפי' כשלומד בפ"ע כדמוכח במ"ק ד' ט דמצוה שאפשר להעשות ע"י אחרים תלמוד קודם. וכל חפצים לא ישוו בה. משמע אפילו כשלומד בפ"ע. ומכ"ש כשמלמד לתלמידים דעדיף מבפ"ע. ואין הלכה כר"י. מיהו יש ללמוד מדר"י דיותר טוב שילמוד הוא בפני רבו משילמד לתלמידים. שהרי לר"י תלמוד בפני רב גדול ממעשה וללמוד אינו גדול. וה"נ לדידן מיהא יש ללמוד. דלמגמר קמי' רבי' עדיף מלאגמורי לאחריני. וזהו אמת ברור כמש"כ:
הוה שיילינן לי' שמעתאכצ"ל וכ"ה בגמרא:
**ולמעשרות חמשים וארבע.**בגמ' אי' ולתרומות ומעשרות. ובאמת הא בהא תלי'. מיהו לגי' רבינו נקיט עיקר מילתא דגמרינן בי' מדרשה דקרא. וממילא ה"ה תרומה. והנה כאן פרש"י הדרשה מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך משמע המיוחדת לך. וא"כ בתרומה ג"כ כתיב דגנך כמש"כ רש"י עצמו בכתובות ד' כ"ה א' ד"ה ולא נתחייבו בתו"מ דכתיב דגנך תבואת זרעך המיוחדת לך. וא"כ אינו מדוקדק נוסחת רבינו דנקיט מעשרות ולא תרומה דקדמא. אלא כפי' השני בכתובות שם מדתלה הכתוב מעשרות בשמיטה דכתיב בשנה השלישית שנת המעשר. מיהו יש ליישב פרש"י שבקדושין ג"כ. ודוקא מתבואת זרעך יש ללמוד ולא מדגנך דמשמעו הדיגון שלך בתלוש. ואכ"מ להאריך עוד בזה: