Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 81
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**אם שתה רביעית לוג דברי ר' מאיר.**כל זה ליתא לפנינו בת"כ ובגמרא. ובכת"י איתא ועל היין מגיתו דברי ר"מ. ומכל מקום נוסחא דילן בספרו ש"ר לאו דבר ריק הוא. והנה הא דגריס דברי ר"מ ודאי ניחא דסתמא דמתניתין דכריתו' פ"ג שתה רביעית יין כו' חייב אתיא כותיה. ומדתני סתם חייב ולא פי' חייב מיתה. ש"מ דבתרווייהו מיירי. משמע מלקות לחוד. ומשמע מיתה ג"כ. והכל בכלל חייב והיינו כר"מ דסתמא דמתניתין אליביה. ובכלל רביעית יין משמע מגיתו ולמלקות. ובן מ' יום למיתה ג"כ ומכ"מ דוקא אם שתה רביעית הלוג הרי כנוס' דילן בדברי רבינו שאין מוזהרים על היין מגיתו אלא ברביעי' אלא שקשה לכאורה מ"ש רביעית לוג הא יין משמע כ"ש. ומ"ש יין מגיתו לענין זה דניבעי רביעית. אבל באמת לא קשה מידי. דכבר תמה הרשב"א בתשובה סי' שס"ג והובא בכ"מ ריש ה' ביאת המקדש. היאך ס"ד לומר יין אפי' בכ"ש. הא אל תשת כתיב ושתיה ברביעית. ונדחק הרבה בזה ע"ש. אבל האמת הברור דכ"ש לאו פחות מרביעית קאמר. אלא יין מזוג ויש בו יין כ"ש שיעור מזיג' כל יין לפי מהותו שדרך להקרא יין. וסתם יין מזוג משמע כדתניא בספרי נשא ר"א הקפר אמר יין זה מזוג. ושמה הארכתי בס"ד. והוא שותה רביעית עם המים שיש בו. מיהו יין מגיתו אינו מקבל מזיגה להכי בעינן רביעית שלם. וכקושית הרשב"א. וכ"ת א"כ דשתיית רביעית קאי גם על אזהרה במאי תליא הנפקותא בין אזהרה למיתה. הא ל"ק דמדכתיב ושכר למדנו דלמיתה אינו חייב עד שישתה שעור יין שאפשר להשתכר בו. והיינו רביעית בן מ' יום והוא חי שאפשר להשתכר בו. ואע"ג שעתה שותהו מזוג. שאינו משתכר בשתיה זו מחמת שהוא מזוג מכ"מ שעור שכרות איכא כמו דמחייב ר"מ במפסיק בה. ור"א סובר שיהיה באופן שדרך ב"א להשתכר ממש. והיינו רביעית יין חי בפ"ע או יותר מרביעית דמשתכר אפי' מזוג כדאיתא התם ולהלן. והשתא מתפרש מתניתין כר' מאיר ורביעי' יין מזוג למלקות. וחי למיתה. מגיתו למלקות. ובן מ' יום למיתה:
**ר' אלעזר אומר.**כצ"ל והוא ר"א בן שמוע בר פלוגתיה דר"מ ור"י. ועליו קאמר רב בכתובות ד' מ' טוביינא דחכימי ואי' התם דר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה. והוא ר"א בן שמוע. ולא ר' אליעזר הגדול בן הורקנוס רבו של ר"ע:
**יין ושכר אל תשת. אל תשת כו'.**ולא כגי' דילן בגמרא יין אל תשת ושכר אל תשת שאינו מדויק. והרשב"א שם יישב בדוחק לאשמעינן דשאר משכרין ג"כ באזהרה. אבל רבינו נסתפק בזה ולא פשיט לה אלא ממימרא דרב כאשר יבואר:
ואתיא יין להזהירפי' כ"ש ומגיתו:
**וה"מ ברביעית כו'**עד ר"א מהוצל בכת"י ליתא. ומכל מקום הוא אמת כדמסיק והולך:
**רב אחא מהוצל כו'.**עובדא זו אי' בגמרא בזה הלשון. רב אחא מהוצל הוה נדרא עלה דביתהו. אתא לקמי' דר"א. א"ל זיל האידנא ותא למחר. דרב לא מוקי אמורא עלי' מי"ט לחבריה משום שכרות. א"ל והאמר רב הלכה כר"א ומר הוא דקרמי בי' מיא. א"ל הא ל"ק הא ברביעית כו'. ולא נזכר דאתי לקמיה דר"א בי"ט. ולא מסיים בדברי ר"א ואנא נמי משכרנא. ויש בכ"ז נ"מ בפי' הסוגיא ולדינא. דלכאורה קשי' אמאי לא אקשי רב אחא דרב דלא אוקי אמורא עליו מיום טוב לחבריה אדרב שא' הלכה כר"א. ולכאור' דוחק לומר ששתה חי דלמאי עשה כן וי"ל עפ"י שהקשו התו' בד"ה אמר רב והאמר רב אכל תמרים אל יורה. ותירצו דהתם מדרבנן. וקשה א"כ מאי מקשה ר"א מהוצל נימא מדרבנן מיהא אסור. אבל כונת התו' דאע"ג דמה"ת לא אסור אלא ביין מכל מקום כל היכי דלא צייל דעתי' אסור מדרבנן להורות דלא ליטעי. וה"נ אמר רב אכל תמרים. פי' ונשתכר אל יורה. אע"ג דמה"ת אינו מוזהר עליה. וכזה יש לומר הא דרב לא מוקי אמורא עליו מיום טוב לחברו דרב מחמת שמחת יו"ט היה משתכר ביין מזוג. ומש"ה מדרבנן אסור. אבל רב אשי היה עובדא בחול. וח"ו לא היה משתכר בחול. אלא שתה יותר מרביעית כדי דליצל דעתא כי הא דאמר ר"נ עירובין ד' ס"ד א' אנא כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צייל דעתאי. ואי לא היה אסור מה"ת אמאי החמיר רב אשי בלא טעמא. אלא ודאי מן התורה אסור וליכא נ"מ. שהרי ר"נ אמר על הא דאמר שמואל שתה רביעית יין אל יורה דלא מעליא הא שמעתא דאנא כמה דלא שתינא כו'. ומאי מקשה הא שמואל מיירי במי שמשתכר ואין כחו יפה כר"נ. אלא שמואל אמר דאסור משמע מד"ת ואין נפקותא. והיינו דמקשה ר"א מהוצל לר"א. ושני ליה דיותר מרביעית עפ"י דין אסור. אבל הא דאכל תמרים אל יורה הוא מדרבנן ובמשתכר. אבל רבינו גריס דעובדא דר"א הי' ג"כ בי"ט. והיה משתכר ממש. כמו שאמר ואנא נמי משכרנא ומכ"מ מקשי לי' ר"א מהוצל וע"כ לית ליה סברא דמדרבנן מיהא אסור. והא שלא הקשה דרב אדרב. צ"ל ע"כ דרב שתה יין חי והיה בזה לרב שמחת יו"ט. וע' פסחים ד' ק"ח ב' שתאן חי ידי יין יצא ע"ש. אבל בהא דר"א ידע רב אחא דמזוג שתי. ולפי זה שאין נ"מ בין מה"ת לדרבנן א"כ ע"כ הא דאמר רב אכל תמרים אל יורה ע"פ ד"ת הוא. והיינו שהוכיח רבינו בסמוך דר"א מודה בשאר משכרים וכן נראה דעת התו' כתובות ד' י' ד"ה אמר רב דפסיל לעבודה מה"ת ומש"ה אל יורה מה"ת. ולכאורה צ"ע לנו' רבינו שאמר ר"א ואנא משכרנא. משמע דוקא משוכר אסור להורות. וכ"כ הרמב"ם ה' מעה"ק פ"א ה"ג ונשתבשה דעתו מעט אל יורה שנ' כו' וא"כ קשה הא דעירובין הנ"ל. מאי קאמר ר"נ לא מעליא הא שמעתא דאנא כו'. דילמא באמת ר"נ שאני אלא ודאי אין נ"מ וכמש"כ לעיל. וי"ל דרבינו גריס בעירובין אל יתפלל וכנו' הרמב"ם וש"ע. ובזה אין נ"מ דהטעם הוא משום דתפלה הוא עבודה. ועיין סי' קכ"ג אות ג':
**מדלאו בחיותיה קא שתי ליה.**דברי רבינו הם להסביר דעת ר"א מהוצל דר' אלעזר בעי דרך שכרו' היינו דרך הרוצה להשתכר והרוצה להשתכר שותה יין חי כמו שהוא. ולא מזוג הרבה. והיינו דקשה לר"א מדלאו בחיותיה שתי. הרי אינו דרך הרוצה להשתכר. והשיב לו ר"א דאפי' מזוג ג"כ חייב לר' אלעזר אם הוא יותר מרביעית והוא משוכר. והא דקאמר ר"א בברייתא דרך שכרות פי' מה שדרך ב"א להשתכר בשתיה כזו דהיינו חי ברביעית ומזוג יותר מרביעית. אבל בנוס' כת"י אי' מר הא מזוג שתי. ובפי' כת"י אי' מר לא בחיותא קא שתי:
**ומחמר טפי מר"י כו'.**יש להוכיח הכי מדקאמר בסוגי' דכריתות כמאן אזלא הא דתניא אכל דבלה קעילית כו' לוקה כמאן כר"י ואמאי לח אמר כר"א ג"כ. אלא ע"כ או ר"א דריש שכר שכר מנזיר וליכא אפי' מלקות. או דלא גמר וחייב מיתה. וכ"כ ראיה זו השואל בתשובת הרשב"א. וכתב עוד דדרך זה נמצא בקצת שאילתות דר"א. משמע דלא בכל השאילתות נמצא הכי. וגם הרמב"ם שם פסק דשאר משכרין באזהרה. ונראה דהרמב"ם מדברי רבינו למד כדרכו בקודש. אלא שלא נמצא בנוסחא שלו דמחמיר טפי כו' והכי משמע דעת התוס' כתובות כמש"כ לעיל. והא דלא מוקי הגמרא בכריתות הברייתא אכל דבילה קעילית כר"א י"ל משום דלא פסיקא לי' דעת ר"א קאמר דאתי כר"י. נמצא דבשאר משכרין יש ג' דעות. רבינו לפי נוסחא שלנו אית לי' דבמיתה. הרמב"ם ותוס' כתובות ס"ל דבאזהרה. והתו' בכריתות ס"ל שמדרבנן אסור. ואופני הדרשות ובמאי פליגי ר"מ ור"א יש לבאר באורך. ואין כאן מקום לדרשי דקראי: