Haamek Sheilah on Sheiltot d'Rav Achai Gaon Sheilta 85
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**ובאורתא דשבעה נגהי תמניא איברי לה עלמא.**בעל ש"ש הגיה אי ברי לה עלמא. וכוון למ"ש בפ' מפנין לחיה שלשים לטבילה מפני הצינה. ולהכי קאמר אי היא בריאה ואינה חוששת לצינה טבלה כו'. ויש לפרש עוד דטעמא קאמר דלידה חולי הוא כימי נדתה וכמש"כ הרמב"ן ז"ל וחולשת לידת זכר פחות מלידת נקיבה וכדאיתא בנדה ל"א א'. והיינו דקאמר דאחר שבעה איברי לה עלמא יוצאה מחולשתה ולהכי טבלא כו'. ואע"ג דבנדה ס"פ המפלת יהיב ר"ש טעמא דהאי קרא משום שמתחרטת על שבועתה לשבעה. ר"ש לטעמיה דקאמר שנשבעת שלא תיזקק לבעלה כו' ע"ש. ואין חכמים מודים לו כדאיתא שבועות ד' ח' א' ואימא יולדת לכל חטאתם ולא לכל טומאתם ולר"ש דקאמר יולדת נמי חוטאת היא מא"ל כו'. ודע דמדכתב רבינו בסמוך ובסי' דלהלן דין דם טהור למדו דס"ל דדם טהור נוהג בזה"ז והרי"ף בה' נדה חולק ע"ז וס"ל דחומרא דר"ז שייך גם בזה. וע' בבעלי הנפש שער הפרישה ובש"ש ובר"ן חי' נדה פ' תנוקת:
**והלכה כדבריו ואמר כו'.**בכת"י איתא ואף ע"ג דגרסינן אין למדים הל' מפי תלמוד. הכא איתמר דאמר ר"י כו':
**ואפי' חזת תרין יומי ואפילה כו'.**לכאורה צריך לפרש דברי רבינו כמו שפי' הש"ס הא דרבא דלהכי נקיט שני ימים משום דאיכא דוכתי דלא מחמרי כדר"ז. אבל ודאי לדידן אפי' הפילה לחוד צריכה לישב ז' נקים משום דקיי"ל א"א לפתיחת הקבר בלא דם. וכן דעת כל הפוסקים והחמירו יותר מרבינו כאשר יבואר בסמוך. אבל הרמב"ם פ"ה מה' איסורי ביאה ה' י"ג פסק דאפשר לפתיחת הקבר בלא דם. וכת"ק דר"י ר"פ המפלת וכסתם משנה דהמפלת כמין חגבים כו' וע' מסכת ע"ג ד' ס"ט ב' אמר רבא הלכה כרשב"ג דסתמא דמתניתין כוותיה אלמא דס"ל לרבא דקיי"ל כסת"מ. והכא דפסק רבא בנדה ד' ס"ו א"א לפה"ק בלא דם. י"ל דרבא לא מפרש דפליגי ת"ק ור"י בהא דאפשר לפה"ק בל"ד. אלא אי חתיכה גופא היא דם. וכ"ת תיפוק לן דטמא משום פה"ק. הא ל"ק דרבא ס"ל דוקא בנפלים שייך פה"ק ולא בחתיכה וחגבים וכדומה כמש"כ הרא"ש פ' המפלת על קליפות ושערות. אבל לרנב"י דמפרש דפליגי ביש פה"ק בל"ד ובפלוגתא דהני תנאי דמתני' קשתה שנים ולשלישי הפילה כו' אלמא דאין חילוק. וא"כ הלכה כסת"מ דאפשר לפתה"ק בלא דם אפי' הפילה ורנב"י בתרא הוא לגבי רבא. כמש"כ התוס' ב"ב מ"ו בד"ה שלח. וכ"כ רבינו להלן סי' פ"ט וכדרנב"י סבירא לן דבתרא הוא. זה טעמו של הרמב"ם ז"ל. ויש מקום לומר דגם רבינו ס"ל אפשר לפתה"ק בלא דם כדעת הרמב"ם. דלכאורה קשה בהא דתניא דקשתה שנים ולשלישי הפילה ואינו ידוע מה הפילה ה"ז ספק לידה וספק זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל וס"ל דאפש' לפתה"ק בל"ד א"כ אמאי היא טמאה ודאי דמביאה קרבן אלא שאינו נאכל. ואמאי לא נימא דטהורה לגמרי מטומאת זיבה דחזקה שלא ראתה וכהא דהמפלת חתיכה כו' ואם לאו טהורה. וצ"ל דהתם מיירי ביודעת שלא ראתה שבדקה החתיכ' ואין עליה דם. אבל הפילה וא"י מה הפילה דנאבדה ולא בדקה אם יש עליה דם להכי טמאה מספק דקרוב לומר שראתה. אבל יש מקום עוד ליישב דשאני במפלת עד שלא ראתה מקודם כלל ומעיינה סתום בהא אפשר לפתה"ק בלא דם. אבל קשתה שנים ומעיינה פתוח ואח"כ הפילה ה"ה ספק טמאה דקרוב לומר שראתה גם בשעה שהפילה. אלא דמכ"מ אינה יכולה להביא קרבן ונאכל כיון שלא באנו אלא מטעם חזקה שראתה גם היום וע' מש"כ סי' פ"ו אות ג'. ואחר שכן יש לומר דרבינו לא ס"ל בהחלט א"א לפתה"ק בל"ד אלא באופן שראתה והיה מעיינה פתוח. ותדע דאי לא תימא הכי אמאי נקיט רבינו אפי' חזיא תרי יומי כו'. דבשלמא בימי רבא י"ל שעדיין לא נתפשט חומרא דר"ז בכ"מ. אבל בימי הגאונים כבר נתפשט בכל תפוצות ישראל וכמש"כ הרמב"ם שם פי"א וז"ל ועוד החמירו בנות ישראל על עצמן יתירה ע"ז ונהגו כולם בכל מקום שיש ישראל שכל בת ישראל כו'. אלא דרבינו דוקא דחזיא מעיקרא מיירי. ונ"מ שאין יום הלידה עולה משום נקיים. דהלכה רווחת בשאיל' דלהלן ימי לידה שאינה רואה בהן עולין לספירת זיבתה. וכ"ת א"כ מאי פריך רב פפא לרבא למה לי שני ימים כו' ודילמא דוקא קשתה ס"ל א"א לפתה"ק בלא דם אבל לידה לחוד לא חיישינן. הא לא קשיא דהכי קא מקשה מאי איריא קשתה שני ימים אפי' ראתה יום אחד מקודם נעשה המעין פתוח וצריכה ז' נקיים. והכי מדוקדק לשון הגמ' בקושית ר"פ מאי איריא קשתה שני ימים אפי' משהו נמי. ולכאורה הכי הול"ל אפי' הפילה לחוד נמי. אלא הא לא קשי' דאפשר דוקא ראתה תחלה אמרינן הכי. מש"ה מקשה אפי' ראתה משהו תחלה נמי. [ועיין לשון הרמב"ם פ"ח שם ה"ט אין האשה כו' כגון שראתה יום אחד אינה קובעת לה וסת בכל השבע כו' והוא מעין פתוח שאמרו בד' י"א]. ורבינו דנקיט תרי יומי משום דלישנא דרבא הכי ואין נפקותא בזה דמה לי ראתה שני ימים או יום א'. להכי ניחא לרבינו למינקט לישנא דרבא. אבל לא ראתה מקודם כלל אין לנו. וא"ת א"כ אזדא רומי' דסוגיות אהדדי. שהביא רבינו בסמוך ליישב הא דא' רבא בנדה ודרבא בכריתות ד' י' דקאמר אפשר לפה"ק בל"ד. ולמש"כ בפשיטות י"ל דהתם מיירי בלא ראתה מקודם שהפילה ומעיינה סתום. והרי רבינו בסמוך מוכיח מרומיא דא דין חדש. יישוב לזה באות שאח"ז:
**דאדבריה רבא לרב שמואל כו'**כצ"ל. וכ"ה בכת"י:
**ליום מ' א"ח לולד. דלא גמרא צורת הולד עד דמלי לי' מ' יום שלמין.**כ"ה בכת"י ופי' שלימין מעל"ע:
**ואי חזי דם הוא דחיישא אבל בלידה יבישתא א"א לפה"ק בל"ד כו'**כ"ה בכת"י:
**קמ"ל דהיכא אמרי' א"א לפה"ק בל"ד כו'.**לפנינו בגמ' ליתא כ"ז אלא קמ"ל דאפשר לפה"ק בל"ד. והיה נראה דרבינו שהוסיף כ"ז. מדעת עצמו הוסיף ליישב רומיא דרבא אדרבא שהרי רבא משני הכי בכריתות. ובנדה אי' דרבא ס"ל א"א לפתה"ק בלא דם. אבל בתה"ב להרשב"א שער ו' ד' קפ"ו העתיק לשון רבינו בזה"ל המפלת יום מ' שאינה חוששת לולד כתב רב אחא משבחא ז"ל אם אין עמו דם אינה חוששת אפי' משום נדה. ואפי' למ"ד אי אפשר לפה"ק בל"ד. וטעמא משום דלא אמרו פתיחת הקבר אלא מיו' ארבעי' ואילך אבל קודם לכן מיא בעלמא הוא ולית לי' פה"ק ומייתי ראיה מדאמרי' בכריתות פרק ארבעה מח"כ ולד דגמר צורתיה מפתח טפי פחות מבן מ' יום לא מפתח טפי כלומר ואפשר לו בלא דם עכ"ל. משמע דגי' רבינו בגמרא היה כן. וכבר העיר ע"ז הגאון בסדרי טהרה סי' קצ"ד ס"ק ח'. אלא שלא היה לפניו השאילתות כמש"כ שם. אבל נחזי אנן דיש להוכיח הכי שהרי לא זכר רבי' דאליב' דרבא הוא דמשני בכריתות הכי. אלמא לא משום דרומי' דרבא אדרבא קשה ליה. אלא סוגית הש"ס בעצם הכי הוא. וע' לעיל באות הקדום דיש ליישב רומי' דרבא אדרבא בא"א. וכ"ת הא גופא קשה אמאי לא משני בכריתות דהאי תנא אית ליה אפשר לפה"ק בל"ד. ובשלמא לדעת הפוסקי' דהלכה א"א לפה"ק אפי' בתחילת ראיה ניחא. דהסוגיא דינא קמ"ל דהלכה א"א לפה"ק בלא דם. ומכ"מ ביום ארבעים ליכא פה"ק. אבל לדעת הרמב"ם דהלכה אפשר לפה"ק בל"ד. נימא דקמ"ל אפשר לפה"ק בל"ד. וי"ל דע"כ אית להאי תנא א"א לפה"ק בל"ד. דאי איתא דס"ל אפשר כו' מי לא משכח האי תנא לאשמועינן אפשר לפה"ק בנפל ממש. אלא ודאי קסבר א"א. ומכ"מ ביום ארבעי' אפשר בלא דם. [ולא כהה"מ פ"ה שכתב להכריע פסק הרמב"ם מסוגיא זו ע"ש. אדרבה האי ברייתא ס"ל א"א לפה"ק בל"ד. אלא ביום ארבעים שאני. אלא שעדין יש ליישב הכרעתו מסוגיא זו מדאמר מאי למימרא פי' הא אפי' לאחר מ' יום טהורה משום נדה ומשני מהו דתימא א"א כו' אלמא דפשוט להש"ס דאפשר אפי' לאחר מ' יום. איברא לא ידע הה"מ מנוסחת רבינו ז"ל]. ובזה תבין תשובת הראב"ד והובא ברשב"א בתה"ב שחולק על רבינו שמחלק בין לפני מ' יום לאחר מ"י. וכ' בזה"ל ואי משום ההיא דכריתות שנויא היא ואשנוי' לא נסמוך עכ"ל ולא השיב כמו שהשיב הרשב"א בדף קפ"ה על הרמב"ם שפסק דאפשר לפתה"ק בל"ד. וז"ל שם דרבא דמתרץ לה הכי לאו למימרא דלדידיה ס"ל הכי אלא תרצתא דברייתא הוא דקמ"ל משום דלא מתרצא לה שפיר אלא בהכי ולי' לא ס"ל עכ"ל. ובזה הישוב יש מקום לדחות גם חלוק רבינו ג"כ שא"צ לחלק כדי ליישב רומיא דרבא אדרבא. אלא רבא מיישב הברייתא הכי וליה לא ס"ל. אלא ודאי ראה הראב"ד זה החלוק בגמרא. לכך הוכרח לדחות דשנויא בעלמא הוא. וכ"כ בסד"ט שם. ואכתי קשה על שנוי הראב"ד. מאי איצטריך הש"ס לכל האריכות נימא דהכי ס"ל להאי תנא אפשר לפתה"ק בלא דם. שהרי גם עתה הוא אינו אליבא דהילכתא לדעתו ז"ל. אבל למש"כ ניחא. דא"א ליישב כלל דהאי תנא ס"ל אפשר לפתה"ק בלא דם. וע"כ צריך הגמ' לחלק להאי תנא. אבל אין הלכה הכי. זהו דעת הראב"ד. ורבינו נקיט סוגיא זו להלכה. וע"פ מש"כ מיושב קושית הרא"ש פ' המפלת ס"א על רבינו וכ' בזה"ל וליתא דהא לקמן בפ' בתרא פסק רבא בהפילה נפל כ"ד אפי' לא נגמר צורת הולד דא"א לפתה"ק בלא דם. ועוד דפליגי הכא במפלת חתיכה אלמא דאין חילוק בין נגמרה צורת הולד ללא נגמרה למ"ד א"א לפתה"ק בל"ד עכ"ל. וכיון דחזינן דהסוגיא דכריתות מחלק בהכי. ע"כ רבא דפ"י דנדה מיירי בנפל ממש. ואדרבא הכי מוכח מדקאמר שם ש"מ אין קושי לנפלים. ואי אי' דלשון הפילה אפשר לפרש לפני מ' יום ג"כ. אין ראיה דאין קושי לנפלים. אלא ודאי דלפני מ"י אין בכלל הפילה. ולא דמי לחתיכה כלל. דלפני מ' יום לית ליה פתה"ק כלל. וכ"כ בדק הבית וד' קפ"ו ב' והרז"ה בהשנות לס' בעה"נ אות ב'. היוצא מכ"ז דיש ג' שיטות בזה. דעת הפוסקים ז"ל דא"א לפתה"ק אפי' לפני מ"י בלא דם. ודעת הרמב"ם דאפשר אפי' לאחר מ' יום. ודעת רבינו לחלק בדבר. וע' שו"ת הגרע"א סי' קנ"ח. מיהו למש"כ באות ב' אין הכרע כ"כ בדעת רבינו. ויש מקום לומר דדוקא במעין פתוח אמרינן א"א לפתה"ק בל"ד. ומכ"מ לפני מ' יום אין שום פתיחת הקבר כלל: