Hadar Zekenim on Torah, Deuteronomy
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כי לא את בניכם. כלומר אינם ראויים ליענש על המצות ככם שהרי אתם ראיתם את מוסרו ואת גודלו ולא לפטור הבנים בא:
למען תחזקו. איניני אומר עשו המצות למען תחזקו שאין משמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא עשו המצוה מאהבה כי למען הדבר הזה תחזקו. ואין למען מוסב על תיבות שלאחריו וכן למען תאריכון ימים:
לא כארץ מצרים היא. שהיא ארץ מישור שאדם יכול להשקותה ולמשוך מים מנהרות על פני כל השדות כגון שעושים בגן הירק הזורעים על שפת הנהר. כי היא הרים ובקעות ואין אדם יכול להשקותה מהנהרות ולפי שאתם צריכים לי תמיד לגשמים הזהרו במצותי כדי שאתן לכם גשמים בעתם:
ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה. לפקוד יושביה ולדקדק במעשיהם תמיד שאינם נידונים אלא על פי מעשיהם והקב"ה כשהוא פוקד אותם אומר אם שמוע תשמעו למצותי אתן גשמיכם בעתם:
יורה. זהו מרחשון וזהו תחלת גשמים ומורה הבריות להטיח גגותם ולפיכך קורהו יורה לשון הוראה והוא נאה להצמיח את הזרעים. מלקוש זהו ניסן ויורד על המלילות ועל הקשין לגמור את התבואה ועל שנאה למלאת את הקש בגרגיר התבואה קורהו מלקוש כמו שתי תיבות מל קוש:
ואספת דגנך. כלומר אחר כך לא ירדו גשמים עליו באספך דגנך כל זמן שאתה בשדה כי סימן קללה הם דכתיב הלא קציר חטים היום אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה. ובברכות פריך כתיב ואספת כלומר אתה בעצמך וכתיב ואספתי דגני. ומשני כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. וקשה לן כל הפרשה קאי אהא דכתיב בתחלתה והיה אם שמוע תשמעו:
ראה אנכי נותן לפניכם היום וכו'. נראים הדברים דמאי דכתיב והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר וכתיב כי מלאה הארץ דעה את ה' דמשמע כולם ידעו את ה' מגדולים ועד קטנים דהאי קרא אימות המשיח קאי דכי היכי דנכיס רחמנא ליצר הרע דע"ז. הכי נמי לימות המשיח יעביר כל יצה"ר שבעולם ולכך הגלות ארוך כל כך שיתכפרו בו כל עונותינו בצרות רבות אשר סבלנו ולא שכחנו שם ה' אלהינו להעביר יצה"ר ממנו ולכך כתיב ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה כלומר בעולם הזה אבל לימות המשיח כולו ברכה. מין א' שאל את ר' נתן בר' משולם למה מאריך גלות זה בעונכם יותר משל בבל שגלו בעון ע"ז ואין לך חמור מע"ז. והשיב לו בבית ראשון עשו צלמים ואשרות והבלים שאינן בני קיימא ונפרע הקב"ה מהם בע' שנה של גלות. אבל בבית שני שעשו ישראל ע"ז מעצמם שכולם מישראל היו והפכו נבואת הנביאים על עבודה זרה קיימת ומקובלת לעובדיה. לפיכך כמו כן שוהים בגלות ארוך וקבוע: